פלונית נ' פלוני

א.         בפסק דיננו שניתן לא מכבר (ביום ט' במרחשוון התשפ"ג – 3.11.22) בערעורה של המערערת קבענו כי הערעור מתקבל וכי אף שאין המשיב חייב לשאת בתשלומי המשכנתה או תשלומים אחרים בגין רכישת דירת המערערת, המשמשת אומנם גם למגורי הילדים המשותפים אך מהווה הון של המערערת,  שקנתה האם, מכל מקום חייב הוא בתשלומי מדור ילדיו, אף שלמערערת – האם יש מדור משלה (היינו הדירה האמורה), ואין היא מחויבת לאפשר את מדור הילדים, שהאב חייב לשאת בעלותו, במדורה ללא תמורה.

הורינו כי נוכח האמור יישא המשיב (בנוסף למזונות שבהם חויב בבית דין קמא ושלא נדונו בערעור זה) במדור ילדיו בסך 40% מדמי שכירות דירת ארבעה חדרים, באזור שבו גרו הצדדים בעבר ושהאם ממשיכה לגור בו.

ב.         המערערת עתרה לפתחנו בבקשה לתיקון והשלמת פסק הדין באופן שבו ייכלל בו גם חיוב בסכום מוגדר והוראת תשלום אופרטיבית בהתאם לעיקרון האמור.

לאחר תגובה ואף תגובה לתגובה ניתנה החלטת אחד הח"מ (מי"א בכסלו התשפ"ג – 5.12.22) שבה נקבע והובהר בין השאר כדלהלן (ההדגשות אינן במקור):

• בפסק דיננו נקבע העיקרון בנוגע לחובת מדור הקטינים בענייננו ואף בנוגע לדרך חישובו.
• משמעות הדברים היא כי המשך הטיפול בעניינם של הצדדים ויישום פסק דיננו, לרבות בכל הנוגע לשמאות והערכת עלות שכר הדירה בדירה באזור ובגודל הרלוונטיים – הן עתה והן בעתיד, שהרי מדובר בעלות משתנה ודינמית – ייעשה בביה"ד האזורי.

הסיבות שבגינן אין בית דיננו 'גומר את המלאכה' אלא מותירה כאמור לביה"ד האזורי הן: 1. ההנחה כי ביה"ד האזורי מצוי יותר בנתונים הרלוונטיים ומכיר שמאים המתמצאים באזור וכו'; 2. הדינמיות של העניין, כאמור לעיל, שבשלה אין מדובר בהחלטה שתינתן 'אחת ולתמיד', אלא בעניין שככל שלא יגיעו בו הצדדים להסכמות יצריך עדכונים בהחלטות שיפוטיות עתידיות, שמן הראוי שיינתנו בידי הערכאה הדיונית.

• בהקשר זה צודק המשיב בדבריו כי המקובל הוא כי המשך הטיפול נעשה בביה"ד האזורי. עם זאת, שלא כעמדת המשיב, אין מניעה כי ביה"ד הגדול כן ייתן הוראה אופרטיבית בנוגע לתשלום, לפחות בנוגע לזמן הקרוב.

בהקשר זה יש צדק לכאורה בטענת המערערת כי יש צורך לקבוע סכום מוגדר שישולם עתה מבלי לעכב את קביעתו עד לקיום הליך נוסף בביה"ד האזורי. יש היגיון וצדק לכאורה בקביעת סכום מוגדר עתה, כשבנוגע לטווח הזמן הקרוב אין תוקף לטעם השני שאמור לעיל לעניין הותרת העניין בידי ביה"ד האזורי, וכשעדכונים עתידיים אכן ייעשו בעתיד בביה"ד האזורי, בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסק דיננו, וכשלגביהם לא תימצא המערערת במצב שבו אין היא מקבלת תשלום בעבור המדור כלל עד לתומו של ההליך, שהרי תזכה על כל פנים לתשלום שייקבע עתה, ובעיכוב שיחול, אם יחול, רק בנוגע לעדכון.

בנוגע לכך לא מצאנו תשובה בדברי המשיב.

• כן צודק המשיב בדבריו כי ביה"ד האזורי חייב לפעול בהתאם להוראות ביה"ד הגדול, אף אם דעתו שלו שונה [...] אין מקום להוראה על העברת הדיון בעניינם של הצדדים להרכב אחר בביה"ד האזורי.

אך עם זאת, אין בדברים, כאמור לעיל, תשובה בנוגע לבקשה לקבוע סכום מוגדר לתשלום בטווח המיידי כהשלמה לפסק דיננו ולהותיר לביה"ד האזורי את מלאכת עדכונו של הסכום בעתיד.

• המשיב ישלים את תגובתו תוך 7 ימים ויגיב לגופה של שאלת סכום החיוב הראוי, לעת עתה, תוך התייחסות לטיעוני המערערת לעניין גובה החיוב בפועל. לאחר קבלת תגובתו נשוב ונשקול, נוכח העקרונות דלעיל, לקבוע סכום מוגדר לחיוב המדור לעת הזאת, תוך שהמשך ההתדיינות לצורך עדכונו של הסכום מעת לעת אכן ייעשה בביה"ד האזורי וכאמור.

ג.          המשיב שב והגיב, כפי שנתבקש, אולם שלא כפי שנתבקש לא נקב סכום שלדעתו נכון לקבוע לעת עתה כיישום של האמור בפסק דיננו, ולא כל שכן שלא נימק סכום כזה או התנגדות לסכום שנקבה המערערת בבקשתה, מעבר לאמירה הסתמית כי העובדות הנטענות בבקשה מוכחשות.

עיקרה של התגובה מוקדש לטיעון בדבר שינוי נסיבות בהקשר למשמורת ובדבר הצורך לקבוע בשל כך הפחתת מזונות – ובהקשר לזה טוען המשיב בצדק כי הדיון בשאלה זו צריך להתקיים בבית דין קמא – ולטיעונים נוספים בדבר גובה חיוב המזונות הראוי, בנסיבותיהם של הצדדים, כשמשתמע שהדברים נוגעים גם לעניין המדור, וללא שיהיה ברור די אם עיקר הטיעון הוא טיעון להפחתת מזונות בשל שינוי נסיבות נוסף, השגות על קביעותיו של בית דין קמא עצמו בנוגע למזונות או השגות על קביעתו של בית דיננו בפסק הדין בנוגע לחיוב במדור.

כל אלה טענות שאינן נוגעות לעניין ואינן מהוות תשובה לשאלה שנשאל המשיב. ככל שיש שינוי נסיבות המצדיק הפחתת מזונות אכן יש לדון בו בבית דין קמא, אולם כל עוד לא נדון יש ליישם את הפסיקות הקיימות, הן פסיקת המזונות של בי"ד קמא והן פסק דיננו בנוגע למדור, ועל אחת כמה וכמה שיש ליישם את הללו אם טענותיו של המשיב אינן לשינוי נסיבות אלא השגות על פסק דינו של בית דין קמא, שמקומן בערעור (שלא הוגש במועדו), או השגות על פסיקת בית דיננו, שאין להן מקום כלל באשר בית דין קמא עצמו מחויב יהיה בכל מקרה, כפי שציין המשיב עצמו בתגובתו הקודמת, לפעול בהתאם לפסיקת בית דיננו אף אם הוא עצמו חלוק עליה וכל שכן שלא יוכל להתחשב בהשגותיו של המשיב עצמו עליה, ובית דיננו – פשיטא שסבור כפי שאכן פסק.

תוצאת האמור היא כי אין בדברי המשיב תגובה לגופו של עניין ונימוק מדוע לא ייקבע סכום מוגדר שיהווה יישום של פסק דיננו ויאפשר את גביית החיוב מייד, טרם שיזדקק בית דין קמא להליך נוסף לשם יישום זה, ותוך שכאמור לעיל ייקבע כי החיוב האמור יעמוד בתוקפו באופן זמני עד אשר אכן יהיה סיפק בידי בית דין קמא לבחון יישום עדכני של הדברים, ככל שיסבור מי מהצדדים כי היישום שייקבע עתה אינו עדכני נוכח נתונים עובדתיים בדבר עלות השכירות הסבירה של דירה כאמור בפסק דיננו (קביעה שגם בית דין קמא יוכל לעדכנה מעת לעת, ושמובן מאליו שככל שייווכח כי אכן קיים גם שינוי נסיבות כגון שינוי בעניין המשמורת יוכל להזדקק אף לכך במקביל ולשקלל את מכלול הנסיבות כולו במסגרת הפסיקה).

כן אין בדברי המשיב תגובה לגופן של הטענות בדבר היישום הראוי, היינו עלותה של שכירות כאמור.