פלונית נ' עיריית קרית גת

תביעה לתשלום פיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, בעת נפילה במדרכה, הסמוכה לביתה, בשטח הנתבעת (להלן גם:- "העיריה"), בשל אבני שפה פגומות אשר בלטו בגובהן מהמדרכה.

רקע

1.התובעת ילידת 1956. לגרסתה, ביום 4.3.16, בשעה 11:50 לערך, סמוך לכניסה לביתה, נתקלה רגלה באבני שפה פגומות אשר בלטו באופן חריג וקיצוני מעל פני המדרכה ונפלה (האירוע יכונה להלן:- "אירוע התאונה"). כתוצאה מכך, נפגעה התובעת בכף ידה הימנית. התובעת פנתה לטיפול במוקד רפואי 'טרם', צילומי הרנטגן שבוצעו לה הדגימו שברים. התובעת הופנתה לחדר מיון. בבית החולים 'סורקה', בוצע שחזור השבר תחת הרדמה, היד גובסה והתובעת שוחררה לביתה. למחרת, בשל לחץ שחשה התובעת בידה המגובסת פנתה שוב למוקד הרפואי, שם בוצעה הסרת הגבס והיא הופנתה שוב לחדר מיון. התובעת נבדקה בחדר המיון של בית החולים 'סורקה'. לאחר צילום נוסף שבוצע נמצא כי השבר בחלק המרוחק של הרדיוס, זז לעמדה בה הוא היה לפני שחזור השבר. בתאריך 11.3.16 עברה התובעת ניתוח, במהלכו בוצעו שחזור פתוח של השבר בעצם הרדיוס וקיבוע עם פלטה.

כתוצאה מאירוע התאונה נותרה בתובעת, לטענתה, נכות לצמיתות.

2.הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת האחריות, כאשר הנתבעות כופרות בעצם קרות התאונה באופן המתואר; כן חלוקים ביניהם הצדדים בשאלת גובה הנזק ובית המשפט נדרש הן לשאלת האחריות והן לשאלת הנזק.

אופן אירוע התאונה:

3.להוכחת התאונה באופן המתואר על ידה, הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית מטעמה, בו תארה אופן התרחשות התאונה והעידה כך:

"בתאריך 4.3.16, בשעה 11:50, ברחוב xx בקרית גת, סמוך לכניסה לבית מגוריי, נתקלה רגלי באבני שפה פגומות אשר בלטו באופן חריג וקיצוני מעל פני המדרכה (להלן:- "התאונה"). ויודגש, כי לא מדובר בפגם שולי כי אם פגם מהותי וחריג בחומרתו (פגם שלא טופל עד כה)."

התובעת טוענת, כי העירייה התרשלה באחזקת ההמדרכה והותירה בה מפגע. התובעת צרפה לכתב התביעה, תמונות של המפגע.

4. הנתבעת טוענת, כי מדובר במפגע המצוי במדרכה הנמצאת מול בית התובעת, המתגוררת בבית זה עשרות שנים, היא ידעה על קיומו, אך לא התלוננה טרם אירוע התאונה, אלא רק לאחריו. משכך לא ניתן להטיל אחריות אבסולוטית על העירייה, אלא רק כאשר קיימת רשלנות מצדה, מה שלא היה במקרה זה.

מעבר לכך, נכון להטיל האחריות לאירוע על התובעת שידעה על המפגע אך הלכה במקום ולא נזהרה מפני הסכנה. ככל והתובעת טוענת ל'חומרתו' של המפגע כך 'האשם התורם' גדול יותר.

5.על מנת להטיל אחריות מכח עוולת הרשלנות, יש צורך בבחינת יסודות העוולה: חובת זהירות מושגית וקונקרטית בין המזיק לניזוק, הפרת החובה ונזק שנגרם עקב הפרת חובת הזהירות, דהיינו עם קשר סיבתי בין הנזק ובין ההפרה.