פלונית נ' עיריית ירושלים ואח'

לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מנפילתה ברחוב יפו ביום 6.4.2010. התביעה הוגשה כנגד עירית ירושלים (להלן "העיריה") כמי שאחראית על תחזוקת הרחוב והמדרכות; ונגד סיטיפס בע"מ (להלן "סיטיפס") שביצעה את עבודות הרכבת הקלה בירושלים בעת הרלוונטית. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.

חבות

בסוגית החבות נשמעו עדויותיהם של התובעת וכן שני עדי ראיה לתאונה. התובעת הצהירה כי ביום 6.4.10 בשעות הצהריים חצתה במעבר חציה בכיכר ציון ברחוב יפו בירושלים. לאחר שסיימה לחצות את הכביש עלתה למדרכה, צעדה מספר צעדים, ואז צנחה רגלה לתוך מהמורה במדרכה, מעדה ונפלה. בהתאם לתצהירה, באותה העת בוצעו עבודות הקמת הרכבת הקלה והמדרכה המדוברת היתה מדרכה זמנית שנוצקה לצורך ביצוע העבודות, כאשר מצד אחד של המדרכה היה שטח מרוצף למעבר הולכי רגל ומצד שני היה כביש.

לתצהירה של התובעת צורפו תמונות אשר התובעת טענה כי הן צולמו על ידי בעלה לאחר שחזרה איתו למקום האירוע מספר ימים לאחר התאונה. עם זאת יש לציין כי בדיון ההוכחות האחרון טענה התובעת כי שתיים מהתמונות צולמו על ידה ביום האירוע עצמו באמצעות טלפון נייד.

לאחר שמיעת הראיות שוכנעתי כי האירוע עליו העידה התובעת אכן אירע, וכי התובעת נפלה באותו היום בגין המפגע המופיע בתמונות שצורפו. זאת, מאחר שעדותה של התובעת על התאונה נתמכת בעדויות נוספות, ובעיקר בעדותו של מר אליעזר מנוח, קצין משטרה שהיה עד לנפילה. מר מנוח לא הגיש תצהיר והעיד בבית המשפט כי כשהלך לכיוון כיכר ציון, שלא במסגרת תפקידו, וביקש לחצות את הכביש, הבחין באישה שבאה מולו ומעדה לתוך איזשהו בור. הוא סייע לה לקום ונתן לה פתק עם פרטיו למקרה שתצטרך את עדותו לאירוע זה. לאחר מספר שנים התקשרה אליו התובעת והוא הסכים לבוא ולהעיד על המקרה.

עדותו מתיישבת עם מקום האירוע עליו העידה התובעת, במעבר החציה ברחוב יפו באזור של חנות כלי הכתיבה "חנן" (ראו עדותו של מר מנוח בעמ' 10 לפרוטוקול ש' 25 ועדותה של התובעת בעמ' 20 לפרוטוקול ש' 16).

מר מנוח לא זכר בדיוק את המפגע ולא ידע לזהותו בתמונות שהוצגו לו, אך ידע לומר כי היה במקום בור או גומחה שהתובעת נפלה אליהם.

עדותו של מר מנוח היתה מהימנה וזהירה וברי כי אין לו כל אינטרס בעדות זו. לכן יש להסתמך עליה כתומכת באירוע התאונה ובמפגע שהיה במקום.

עדות נוספת היא של גב' מירב מעוז שאף היא היתה עדה לתאונה. עם זאת, קשה להסתמך על עדות זו, שכן העדה לא זכרה את האירוע עצמו אלא במעומעם בלבד, וכל שזכרה היא שהיתה אישה שנפלה והיא עזרה לה לקום. היא העידה שהיא נותנת לאנשים שנפלו בגין מפגע את מספר הטלפון שלה כדי לסייע להם במשפט, אך היא אינה זוכרת את פרטי המקרה הספציפי.