פלונית נ' עיריית טירת הכרמל

תביעה לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף.

רקע וטענות הצדדים בקצרה

התובעת, גמלאית של משרד החינוך, ילידת 1948, נפגעה בגופה, לטענתה, ביום 02.03.2015, עת צעדה על שפת המדרכה ברחוב כרמל אליאס בטירת הכרמל (להלן – המדרכה). לטענת התובעת, כשצעדה על המדרכה, מעדה היא ונפלה בשל שקע (להלן - המפגע) שנוצר בשל הפרשי גובה בין האבנים המשתלבות במדרכה (להלן – התאונה או האירוע). כתוצאה מהנפילה, נגרם לתובעת שבר בכתפה הימנית.

לטענת התובעת, התאונה ארעה עקב התרשלות הנתבעת (להלן – העירייה או הנתבעת), שבין היתר, לא תחזקה את המדרכה וסביבתה באופן סביר.

העירייה כפרה בתאונה ובאחריותה הנטענת. לטענתה, המפגע הנטען אינו בבחינת מפגע כלל, ובוודאי אינו בבחינת מפגע המקים עליה חבות בנזיקין כלפי התובעת. לחילופין בלבד, הוסיפה העירייה וטענה, כי היה ויוכח כי התובעת נתקלה במפגע הנטען ונפלה במדרכה, הרי שנפילתה נגרמה בשל חוסר זהירותה ועקב אשמה הבלעדי. לגישת הנתבעת, אלמלא התובעת הייתה מפעילה שיקול דעת מינימלי, הנזק לא היה מתממש.

מלבד המחלוקת בשאלת החבות, הצדדים חלוקים גם בשאלת הנזק.

דיון והכרעה

נסיבות התאונה:

1. בבסיס הראיות עומדת עדותה של התובעת. אקדים ואציין, כי עדותה יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. התובעת העידה על הדברים כהווייתם, ללא מגמתיות וללא התחמקות. עדותה הייתה עקבית ובעלת רצף הגיוני. יתרה מכך, התובעת הודתה בדברים הפועלים לרעתה. דבר המלמד על אמינותה אף הוא. כך לדוגמא: התובעת הודתה כי מקום התאונה מוכר לה והיא עוברת במקום לעיתים תכופות (ראו: עמ' 3 לפרוט' ש' 27-28, עמ' 4 ש' 1-2). התובעת גם הודתה כי בעלה, שהיה בדרכו לאסוף אותה מהמקום, לא ראה אותה נופלת, אך כן ראה אותה זרוקה כל הכביש (עמ' 5 לפרוט' ש' 3-7).

    

2. בתצהיר עדותה הראשית (להלן – מוצג ת/1), התובעת הצהירה כך: