פלונית נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה

הערעור הנדון הוגש על פסק-דינו של בית הדין לעררים בירושלים (כבוד הדיין ח' גוגנהיים) בתיק ערר (ירושלים) 3691/20 מיום 17.6.2021, שלפיו נדחה הערר שהגישה המערערת, נתינת מולדבה, על החלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין, מיום 17.8.2020. בהחלטתו זו אומצה המלצת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים (להלן – הוועדה הבינמשרדית), ובהתאם לכך נדחתה בקשת המערערת לקבל מעמד מישראל מטעמים הומניטאריים על-פי נוהל הפסקת הליך מדורג לבן הזוג הזר (מס' נוהל 5.2.0017) (להלן – הנוהל), מאחר שנמצא כי רוב זיקותיה אינן לישראל.

עיקרי העובדות הדרושות להחלטה

2.המערערת היא נתינת מולדובה, ילידת שנת 1964. היא אם לבת מנישואיה הראשונים, היא חיה בישראל כשבע-עשרה שנה ובשנים האחרונות מתפרנסת מעבודה כקוסמטיקאית.

המערערת נכנסה לישראל ביום 7.4.2005 כעובדת בענף הסיעוד, ברישיון מסוג ב/1, אשר תוקפו הוארך מעת לעת עד יום 19.5.2012. ביום 16.8.2011 נישאה למר ל' פ' ז"ל, יהודי אזרח ישראל, וביום 3.10.2011 הגיש ג' בקשה למתן מעמד למערערת מכוח נישואיהם. בריאיון שנערך לבני הזוג ביום 20.11.2011 סיפרו הם בין השאר, כי הכירו בחודש אפריל 2011 וכי כעבור כארבעה חודשים עברו לגור יחד ונישאו. עוד נאמר, כי ג' חולה במחלת הסרטן, שממנה למרבה הצער, נפטר ביום 25.12.2015, בחלוף ארבע שנים וכשלושה חודשים מאז החל ההליך המדורג להסדרת מעמדה של המערערת בישראל.

ביום 20.2.2012 ניתן למערערת רישיון מסוג ב/1 למשך חצי שנה, עד יום 20.8.2012, וביום 6.9.2012 הוארך תוקפו עד יום 31.12.2012. בעקבות ריאיון נוסף שנערך לבני הזוג ביום 17.12.2012, שודרג מעמדה של המערערת וניתן לה רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 שתוקפו הוארך מעת לעת. בפעם האחרונה שבו הוארך תוקפו במסגרת ההליך המדורג, נקבע כי יעמוד בתוקף עד יום 15.1.2016.

בעקבות פטירתו של ג' ז"ל, הגישה המערערת ביום 14.1.2016 בקשה להסדרת מעמדה בישראל מטעמים הומניטאריים. במעמד הגשת הבקשה נערך לה ריאיון וניתן לה רישיון ישיבה מסוג א/5. ריאיון נוסף נערך לה ביום 26.11.2018. תוקפו של רישיון הישיבה הוארך מעת לעת ובפעם האחרונה עד יום 22.6.2021. מאז הוארך תוקפו מכוח צווי ביניים שניתנו במסגרת ההליכים המשפטיים הנדונים.

3.מאז הגיעה המערערת לישראל לראשונה, היא יצאה מישראל מספר פעמים רב. בין השנים 2012-2005 יצאה חמש פעמים, בשנת 2013 יצאה למשך כחודש, בשנת 2015 יצאה למשך כשבועיים ובין השנים 2020-2016 יצאה עוד כארבע-עשרה פעמים. כמו כן, במהלך השנים 2019-2014 הגיעה בתה של המערערת עם בנה (נכדה של המערערת) לבקר אותה בארץ כחמש פעמים, בכל פעם למשך כשבועיים. בתה של המערערת הייתה נשואה לישראלי שעמו חיה במולדבה, אך היא התגרשה ממנו לפני מספר שנים וכיום היא חיה בזוגיות במוסקבה (רוסיה) ומבן זוגה הנוכחי, נולד לה בן נוסף. למערערת הורים גרושים. אביה גר בקישינב (מולדבה) וגם אחיה גר שם ואילו אמה גרה בדירת סטודיו בבעלות המערערת המצויה סמוך למוסקבה. המערערת ירשה מדודתה דירה במולדבה, שאותה מכרה בחודש יוני 2019, במהלך נסיעתה למולדבה למטרה זו.

4.בהתאם לנוהל ולנוכח פטירתו המצערת של בעלה המנוח של המערערת, הועבר עניינה להחלטת הוועדה הבינמשרדית וזאת משנמצא כי התקיימו ארבעת התנאים הקבועים בסעיף ג.7.3 בנוהל: כנות הקשר הזוגי והעובדה שהוגשה בקשה להסדרת מעמדו של בן הזוג הזר בישראל מכוח קשר זוגי זה; במסגרת ההליך המדורג קיבל בן הזוג הזר רישיון ישיבה בישראל מסוג א/5; עברה יותר ממחצית תקופת ההליך המדורג; במהלך תקופת ההליך המדורג לא היה ספק בדבר כנות הקשר.

הוועדה הבינמשרדית דנה בעניינה של המערערת בחודש יולי 2020 ומצאה כי לא נמצאו טעמים המונטאריים המצדיקים מתן מעמד למערערת בישראל ולפיכך המליצה לדחות את בקשתה לקבלת מעמד בישראל. בהחלטתו מיום 17.8.2020 אימץ מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה את המלצת הוועדה ובהתאם לכך וכאמור, דחה את בקשתה של המערערת.

תמצית נימוקי ההחלטה היא כי לאחר בחינת "זיקותיה של המבקשת לישראל ולחו"ל", נמצא כי "זיקתה... לחו"ל חזקה וממשית יותר מזיקתה לישראל". כך בין השאר נמצא, כי מדובר במי שנולדה, התחנכה, נישאה, ילדה בת וחיה שנים רבות במולדבה; שהייתה רבת השנים בישראל אינה בגדר טעם הומניטארי ואף אין לה ילדים בישראל; בתה ושני נכדיה חיים ברוסיה והיא מצויה בקשר קרוב עמם; הקשר עם משפחת בן זוגה המנוח החיה בישראל, יכול להישמר אף לאחר חזרתה אל מדינת המוצא שלה ומכל מקום, אין בכך משום טעם הומניטארי. לפיכך וכאמור, בקשת המערערת לקבלת מעמד נדחתה וכך גם הערר שהגישה אל בית הדין לעררים ומכאן ערעורה.

דיון והכרעה

5.מבין כלל טענותיה של המערערת ראיתי לנכון לבחון שתיים וזאת למרות העובדה ששתיהן לא נטענו במסגרת כתב הערעור, אלא עלו במהלך הדיון בערעור הנדון (מיום 30.3.2022). האחת – אשר עלתה ביוזמת בית המשפט – עניינה בכך שבחינת זיקותיה של המערערת נעשתה תוך השוואת זיקותיה של המערערת לישראל לעומת זיקותיה לחו"ל, ללא הבחנה בין מדינת מוצאה, מולדבה, לבין המדינה שבה מצויות כיום בפועל, מירב זיקותיה, רוסיה. זאת למרות שהמערערת אינה אזרחית רוסיה. השנייה, טענת בא-כוחה של המערערת, שלפיה אפילו ייקבע כי המערערת אינה זכאית למעמד מטעמים הומניאטריים, הרי שלנוכח ההלכה שנקבעה בבג"ץ 1775/19 מרינצ'בה נ' שר הפנים (29.8.2021) (להלן – עניין מרינצ'בה), המערערת לכאורה זכאית לאזרחות ישראלית ולמעמד עולה מכוח הוראות חוק השבות, התש"י-1950 (להלן – חוק השבות), בהיותה אלמנה של יהודי, שאף היה אזרח ישראל.

6.בעניין הטענה הראשונה: הקושי העולה מהחלטת המשיב נעוץ בכך שאף בהנחה כי מירב זיקותיה של המערערת אינן לישראל, ספק אם היא בעלת זיקות ממשיות לארץ מוצאה ולמדינת נתינותה, מולדבה. הזיקות העיקריות הנבחנות קבועות בסעיף ג.7.3.5 בנוהל, ובחינתן בנסיבותיה של המערערת מעלה כי זיקותיה לישראל הן אלו: המערערת שוהה בישראל כשבע-עשרה שנה, שבמהלכן שהתה בישראל מכוח אשרות כדין; למערערת מקום עבודה בישראל; קרובי משפחת בעלה המנוח בישראל, יש לה ידידים בישראל וכיום היא אף בקשר זוגי חדש, הגם שהשניים לא מסדו קשר זה ואף אינם גרים יחד.

זיקותיה למולדבה, מדינת מוצאה ונתינותה של המערערת, הן העובדה שאביה ואחיה גרים שם. לעומת זאת, אמה, בתה ושני נכדיה חיים ברוסיה ושם גם מצוי הנכס היחיד שבבעלותה (דירת הסטודיו שבה גרה אמה). עוד עלה בדיון, כי שפת אמה היא רוסית, שזו השפה שהייתה מדוברת במולדבה בעת שיצאה ממנה לישראל, בעוד שכיום השפה הרשמית במולדבה היא רומנית.

בנסיבות אלו, עולה קושי מכך שנבחנו זיקותיה של המערערת לישראל לעומת זיקותיה לחו"ל, ללא הבחנה בין זיקותיה למדינת מוצאה ונתינותה לעומת מדינה אחרת, שהמערערת אינה בעלת אזרחות של אותה מדינה.

7.אשר לטענה השנייה: כפי שטען בא-כוחה של המערערת, בעניין מרינצ'בה נקבע (בפסק דינו של כבוד השופט י' עמית ובהסכמת כבוד השופטת ע' ברון, לעומת דעתו החולקת של כבוד השופט ד' מינץ), כי אלמנתו של זכאי שבות זכאית לאזרחות ישראלית ולמעמד עולה מכוח חוק השבות. עם זאת נקבע, כי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו ובין השאר, לנוכח השאלה אם מדובר באלמנה המקיימת קשר עם גורל העם היהודי ותוך התחשבות במגוון שיקולים ובכלל זה, משך הקשר הזוגי, משך הזמן שחלף מאז פטירת זכאי השבות ועד מועד העלייה לישראל, קיומם של ילדים משותפים ועלייתם לישראל, נישואים לבן זוג אחר לאחר פטירת זכאי השבות ועוד.

בנסיבות אלו ובלי שיש בכך משום נקיטת עמדה לעניין נסיבותיה של המערערת, נראה כי יש לאפשר לה למצות גם את האפשרות להגיש בקשה לקבלת אזרחות מכוח חוק השבות.

8.לנוכח האמור, הערעור מתקבל בחלקו, כלהלן:

עניינה של המערערת יוחזר להחלטת הוועדה הבינמשרדית לשם בחינת נושא זיקותיה לישראל לעומת זיקותיה לחו"ל, בשים לב לכך שנראה לכאורה, כי מירב זיקותיה לחו"ל אינן למדינת מוצאה ולמדינת נתינותה, מולדבה, אלא למדינה אחרת, רוסיה, בעוד המערערת אינה אזרחית של אותה מדינה.

לשם כך, תוכל המערערת להגיש בקשה מתאימה אשר תפרט בה את כלל זיקותיה הנטענות לכל אחת מהמדינות (ישראל, מולדבה ורוסיה). בקשה זו תוגש לכל המאוחר עד יום 1.6.2022.

לחלופין או במקביל, תגיש המערערת בקשה מתאימה לפי חוק השבות, אף זאת עד המועד האמור, 1.6.2022.

אם המערערת תגיש במועד את אחת משתי הבקשות האמורות או את שתיהן, כי אז ובהתאם לצו הביניים שניתן במסגרת ההליך הנדון ביום 27.7.2021, יוארך תוקפה של אשרת א/5 שניתנה לה. אם הבקשות שתגיש יידחו, אשרה זו תהיה בתוקף עד חלוף שישים יום מהמועד שבו תינתן ההחלטה.

לנוכח תוצאה זו, אין צו להוצאות. העירבון שהפקידה המערערת יוחזר אליה באמצעות בא-כוחה.

ניתן היום, ו' בניסן התשפ"ב, 7 באפריל 2022, בהיעדר הצדדים.