פלונית נ' מדיק ה.ס ניהול בע"מ ואח'

לפניי תביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), לפיצוי התובעת בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בתאונה מיום 4.11.14, בעת שנפלה ונחבלה בחדר השירותים בבית האבות "דיור מוגן נהריים", אשר הופעל על-ידי הנתבעת 1, המבוטחת בידי הנתבעת 2 (להלן: "בית האבות" או "הנתבעת" או "התאונה" לפי העניין). התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

בישיבת הוכחות מיום 17.3.21 נשמעה עדות התובעת ועדויות העדים מטעמה: מר ז.ש. בנה (להלן: "בנה של התובעת") ומר עלי ביכי, נהג האמבולנס שפינה אותה לבית-החולים (להלן: "נהג האמבולנס"). כמו כן, נשמעו עדויות העדים מטעם הנתבעת: הגב' שני קורון אפללו, פקידת הקבלה בבית-האבות, שהגיעה ראשונה למקום התאונה בסמוך לאחר התרחשותה (להלן: "הפקידה"); הגב' שושנה רוזנר, דיירת בבית האבות, שהגיעה אף היא למקום התאונה בסמוך לאחר התרחשותה (להלן: "הדיירת"); הגב' אילנה לוי, רכזת התרבות בבית-האבות (להלן: "רכזת התרבות") והגב' יעל אהרוני, מנהלת בית-האבות (להלן: "המנהלת"). הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ולהלן פסק-הדין.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. התובעת, ילידת x.x.1954, מרצה לאומנות היסטוריה ותרבות, שהתה במועדים הרלוונטיים לתאונה בבית-האבות, שם אמורה הייתה להרצות בפני דיירי בית-האבות, באולם המשמש כחדר אוכל, כפי שעשתה כמידי חודש בחודשו משך מספר שנים עובר לתאונה. בטרם החלה ההרצאה, נכנסה התובעת לחדר השירותים הסמוך לחדר האוכל, על מנת להטיל את מימיה, או אז אירעה התאונה והיא נפלה על רצפת חדר השירותים.

    

   ממקום התאונה הובהלה התובעת באמצעות אמבולנס לבית-החולים רמב"ם, שם אובחנה פריקה מלאה של מרפק ימין הדומיננטית; היא נותחה לשחזור הפריקה בהרדמה; ידה קובעה בגבס ארוך והיא שוחררה לביתה, בין היתר, עם המלצה למנוחה ונטילת משככי כאבים.

    

2. הצדדים אינם חלוקים בדעתם באשר לעצם נפילת התובעת, כי אם חלוקים אך באשר לנסיבות הנפילה וממילא בשאלה האם האחריות בגינה מונחת על כתפי הנתבעת, אם לאו. בעוד התובעת טוענת, כי הסיבה לנפילתה נעוצה ברטיבות שהייתה ברצפת חדר השירותים, הנתבעת כופרת בטענה בדבר רטיבות ברצפה ולחלופין טוענת, כי ככל שהייתה רטיבות במקום, הרי שמדובר ברטיבות שנוצרה על-ידי התובעת בעצמה, עת הטילה את מימיה, משכך אין לה להלין אלא על עצמה בלבד.

    

   דיון והכרעה

3. התובעת טוענת להעברת נטל ההוכחה מכוח סעיף 41 לפקודה [ראו סעיפים 53-58 לסיכומים מטעם התובעת]. בקצרה יוער, כי סעיף 41 לפקודה, הקובע את הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" אינו רלוונטי בענייננו, שהרי העברת הנטל אל כתפי הנתבעת מכוח הסעיף האמור, מותנית בהוכחתם של שלושה תנאים מצטברים ובכלל זה, בין היתר, כי "לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שהביאו למקרה אשר הביא לידי הנזק".