פלונית נ' מדינת ישראל ואח'

בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסד דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט אהרון שדה) (להלן: "בימ"ש קמא") מיום 17.7.17 בת.א. 24998-08-14, אשר קיבל תביעה שהגישה המערערת נגד המשיבה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב רשלנות רפואית, בעקבותיה נגרמה למערערת תסמונת אשרמן ברחם.

1.המערערת, ילידת שנת 1978, ילדה ביום 16.5.10 בת בניתוח קיסרי (לאחר שעובר לכניסתה להיריון עברה טיפולים להסרת מחיצה תוך רחמית שמנעה את כניסתה להיריון).

ביום 30.6.10 הופנתה המערערת לבית חולים של המשיבה עקב כאבי בטן. בבדיקת אולטרסאונד שנערכה לה בבית החולים אובחן "רחם עם תוכן", ובו ביום היא הוכנסה לחדר ניתוח ובוצעה גרידה , במהלכה הוצאו חלקי שליה נמקית שנשארה ברחם לאחר הלידה.

2.לאחר שלא הצליחה להרות, נמצאה בבדיקת US רירית רחם דקה, ממצא שיכול להתאים לפגיעה ברירית הרחם. מצבה של המערערת הוגדר כ"עקרות מיכנית", והומלץ לה על הליך פונדקאות מביציות שיוצאו מגופה. הליך פונדקאות ראשון נכשל, ובשני נולדו למערערת תאומים (ביום 3.3.14).

3.המערערת הגישה נגד המשיבה תביעה לנזקי גוף בגין טיפול רשלני, ובפסק הדין קבע בימ"ש קמא כדלקמן:

א.הצוות הרפואי התרשל בבדיקת השליה לאחר הניתוח הקיסרי.

ב.ההחלטה על ביצוע גרידה באופן מידי הייתה בגדר טיפול רשלני.

ג.לפני ניתוח הגרידה לא הוסברו למערערת הסיכונים והחלופות הטיפוליות האפשריות.

בימ"ש קמא קבע כי אין לייחס למערערת אשם תורם ויש לקבוע כי "קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין שרשרת ההתנהלות מצד המשיבה בכל שלביה במהלך הטיפול במערערת לבין הנזק שנגרם לה".

4.בימ"ש קמא פסק למערערת את הסכומים הבאים:

בגין הנזק הלא ממוני – 100,000 ₪.

בגין הפגיעה באוטונומיה – 50,000 ₪.

הוצאות טיפולי פונדקאות בעבר ובעתיד – 450,000 ₪.

סה"כ - 600,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 35,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשעור של 18% ומע"מ.

5.שני הצדדים משיגים כאמור על פסק הדין.

המערערת משיגה בהודעת הערעור על מיעוט סכום הפיצוי שנפסק לזכותה. המשיבה משיגה הן על החיוב והן על גובה הפיצוי.

דיון והכרעה:

6.לאחר שבחנו את פסק דינו של בימ"ש קמא, ואת כל חומר הראיות שהונח לפתחו, עיינו בערעורים ובעיקרי הטיעון מטעם הצדדים, וכן שמענו את טיעוני ב"כ הצדדים בדיון שהתקיים בפנינו, סבורות אנו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בימ"ש קמא ככל שהוא נוגע לשאלת החבות/אחריות.

פסק דינו של בית המשפט קמא לעניין זה הינו מפורט ומנומק, לא מצאנו כל עילה להתערב בו, וראינו לאשרו בהתאם לאמור בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

7.באשר לנזק – אומנם ההלכה היא כי ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בהערכת הנזק של הערכאה הדיונית, ואיננה ממירה את הערכתה של הערכאה הדיונית בהערכתה שלה אלא אם סכום הפיצוי שנפסק הוא בלתי סביר, או שנתגלתה טעות בולטת בהערכת הנזק (ראו: ע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי פ"ד נח(1), 24, ע"א 60/87 אילוז נ' דוד פ"ד מב(3) 643, ואולם במקרה דנן אנו סבורות כי יש מקום להתערב בסכום שפסק בימ"ש קמא בראש הנזק של הנזק הלא ממוני, וזאת הן בשים לב לאופי הפגיעה והשלכותיה על המערערת, והן בשים לב לסכומים שנפסקו על ידי הערכאות השונות במקרים של "עקרות מכנית", כאשר כמובן נתנו דעתנו לנסיבות הספציפיות של המערערת שבפנינו כאשר כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.

8.אנו סבורות כי ראוי להעמיד את הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני במקרה דנן על סך של 450,000 ₪ להיום (במקום הסכום של 100,000 ₪ שנפסק על ידי בימ"ש קמא).

9.אין מקום להתערבות בסכום שנפסק בגין הפגיעה באוטונומיה שהינו סביר והולם את הנסיבות.

10.באשר לסכום שנפסק בגין הוצאות פונדקאות:

מתוך סך של 450,000 ₪ שנפסקו בראש נזק זה, סך של 300,000 ₪ נפסק בגין ראש נזק מיוחד (סכום שהוציאה המערערת בפועל בגין הליך פונדקאות שכבר בוצע בהצלחה כאמור לעיל), וסכום של 150,000 ₪ בגין האפשרות שיהיה צורך בהליך פונדקאות נוסף בעתיד.

שני הצדדים השיגו על הסכום שנפסק בגין האפשרות לקיום הליך פונדקאות נוסף (כל צד וטענותיו הוא).

אנו סבורות כי לאור חוסר הוודאות בנושא זה הנובע מגילה של המבקשת (היום בת 40), למבקשת 3 ילדים, 2 ילדים שנולדו בהליך פונדקאות קודם (שבגין עלותו פוצתה המערערת באופן מלא), כאשר אין חולק כי לא החלה בהליך פונדקאות נוסף מאז הליך הפונדקאות הקודם (כאשר ילדיה הקטנים היום בני כ – 4 שנים), ומאחר וקיים קושי בנסיבות הללו להעריך באופן סביר את הנזק לעתיד, נכון יהיה לבטל החיוב שנקבע בסך 150,000 ₪, ואולם לחייב המשיבה לשאת במלוא הליך פונדקאות נוסף, ככל שיהיה, כנגד הצגת קבלות, כאשר התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהצגת הקבלות.

11.לא נעלם מעינינו עיקרון סופיות הדיון ונטיית בית המשפט העליון בגין עיקרון זה לצמצם ככל האפשר פסיקת תשלום עיתי הן על מנת למנוע עד כמה שניתן את הטרדה הנוספת הכרוכה בכך על הצדדים והעומס הדיוני, כמו גם את חוסר הוודאות של הנתבעת באשר לסכום הפיצוי הסופי (ראה בעניין זה האמור בע"א 9921/06 פלוני נ' מדינת ישראל ניתן ביום 18/1/15), ואולם אנו סבורות כי הנסיבות שבפנינו נופלות לגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים לילך במנגנון האמור לעיל וזאת הן בשל חוסר הוודאות והקושי להעריך באופן סביר הנזק לעתיד, ועל מנת למנוע פיצוי יתר או חסר בנתוני אי הוודאות הנ"ל. יש להדגיש בנוסף כי הדבר אף לא יצריך התדיינות מורכבת בהמשך.

12.סוף דבר – ערעור המערערת מתקבל בחלקו באופן שהפיצוי בגין נזק לא ממוני יוגדל לסכום של 450,000 ₪ להיום (ושכ"ט שפסק בית המשפט קמא יתווסף בהתאם על עודף הסכום שנפסק).

הערעור שכנגד מתקבל רק במובן זה שהחיוב בסך 150,000 ₪ בגין הוצאות פונדקאות לעתיד – מבוטל, כאשר במקומו יחול החיוב המותנה כאמור לעיל.

13.המשיבה/המערערת שכנגד תישא בהוצאות הליך זה, סך מופחת של 10,000 ₪.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ח, 20 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.