החלטה
בקשה לתשלום תכוף בהתאם לסעיף 5 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד).
רקע עובדתי וטענות הצדדים
התובעת, ילידת 8/11/1974, נפגעה בתאונת דרכים ביום 9/8/2010, כאשר נהגה ברכבה. ממקום התאונה פונתה התובעת לחדר המיון בבי"ח שערי צדק, שם היא עברה בדיקות ושוחררה לביתה באותו יום. ביום 1/2/2011 שולם לתובעת תשלום תכוף בסך של 12,000 ₪.
לטענת התובעת, עובר לתאונה היא עבדה כעצמאית בארגון וסידור בתים, והשתכרה סך של 5,000 ₪ בחודש; בעקבות התאונה היא נאלצה להפסיק את עבודתה.
התובעת מבקשת שבית המשפט יפסוק לה תשלום תכוף בגין הוצאות רפואיות בסך של 22,000 ₪ ובגין הוצאות מחיה בסך של 30,000 ₪.
הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, ההוצאות הרפואיות של התובעת מכוסים בסל הבריאות על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי; אין לקבל את טענת התובעת, שלפיה בשל מצבה הבריאותי נבצר ממנה להתנהל בתחבורה הציבורית; התובעת לא הציגה אסמכתאות להוכחת השתכרותה עובר לתאונה התשלום התכוף ששולם לתובעת בסך 12,000 ₪ מכסה את כלל הוצאותיה.
דיון ומסקנות
לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
מתעודת חדר המיון עולה לכאורה כי פגיעתה של התובעת בתאונה לא הייתה קשה. נרשם, בין השאר, כי התובעת הייתה בהכרה מלאה, אין רגישות בפרקים, אין הגבלה במותניים, אין רגישות בעמוד שדרה צווארי או גבי, רגישות קלה ב- L4- 5, הבדיקה הנוירולוגית תקינה, סי טי חזה בטן תקינים.
אמנם מתיעוד רפואי מאוחר יותר במסגרת קופת חולים צוין כי התובעת מתלוננת על רגישות והגבלה בתנועות הצוואר, ירידה בזיכרון לטווח קצר, וממצאים נוספים דומים, אולם מדובר בממצאים כלליים, שטרם נקבע על ידי מומחה רפואי מטעם בית המשפט מה המשמעות הרפואית שלהם והקשר הסיבתי בינם לבין התאונה.
זאת ועוד, התובעת לא הציגה אסמכתאות מסודרות באשר להשתכרותה עובר לתאונה; היא לא הציגה תלושי שכר או שומות מס הכנסה, אלא אך רישומים ביומן אשר מחייבים בדיקה ובירור על מנת לעמוד על משמעותם ונפקותם.
ועוד, התובעת ציינה בבקשתה כי כיום אין לה כל הכנסה, ואולם בתגובה מאוחרת היא ציינה כי כיום היא מקבלת דמי ביטוח ילדים בסך 169 ₪ ודמי מזונות המשולמים על ידי המוסד לבטוח לאומי בסך 1,900 ₪ לחודש. בנוסף לכך, עלה מעדות התובעת כי היא מתגוררת אצל הוריה ונתמכת על ידם.
התובעת אישרה במהלך עדותה כי הטיפולים הרפואיים נעשים במסגרת קופת החולים. בנסיבות אלה, ובשים לב לאמור לעיל, לא נמצא בסיס ממשי לדרישת התשלום בגין הוצאות רפואיות.
התובעת מבקשת להעמיד את צרכי המחיה על מחצית שכרה הנטען, סך של 2,500 ₪ בחודש. כאמור, התובעת מקבלת תגמולים מהמוסד לבטוח לאומי בסך של 2,069 ₪, ובנוסף לכך היא נתמכת על ידי הוריה. לפיכך, למעשה, צרכי המחיה של התובעת, על פי הנטען על ידה, אמורים להיות מכוסים על ידי שני מקורות אלה.
לבסוף, כאמור, מתעודת חדר המיון עולה לכאורה כי פגיעתה של התובעת לא הייתה קשה, ולפיכך לא ברור אם תיקבע לה נכות עקב פגיעתה בתאונה. בנסיבות אלה יפים לענייננו דברים שנאמרו על ידי כב' השופט ריבלין ברע"א 2967/06 טרביה ואח' נ' כלל חב' לביטוח, שם נאמר: "לא יהיה זה למותר להעיר, שוב, כי, ככלל, ראוי להימנע מהעברת תשלומים מקדימים בשיעור מופרז, לבל יעמוד התובע לפני שוקת שבורה, בעת שיינתן פסק הדין המסכם ויהיה עליו לכלכל הוצאותיו על פי יתרת הסכום שתיוותר בידו לאחר ניכוי התשלומים התכופים".
לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית. ההוצאות בגין הליך זה תובאנה בחשבון במסגרת הדיון בתובענה העיקרית.
ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ב, 29 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.
תימה