אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלונית נ' אלמונית ואח'

פלונית נ' אלמונית ואח'

תאריך פרסום : 14/03/2024 | גרסת הדפסה

סע"ש
בית דין אזורי לעבודה חיפה
2195-11-18
19/02/2024
בפני השופטת:
דניה דרורי

- נגד -
התובעת:
פלונית
עו"ד אריה בנאסולי ועו"ד אריה ברוך
הנתבעים:
1. אלמונית
2. עיריית XXX

עו"ד אלי סבן - בשם הנתבע 1
עו"ד יוחאי אלרון - בשם הנתבעת 2
פסק דין
 

 

ענינה של התביעה שלפנינו בטענותיה של התובעת, גב' XXXX (להלן – התובעת) לפיהן נחשפה למסכת של הטרדות מיניות מצד הממונה עליה, מר XXXX ז"ל (להלן - המנוח), בעת שהמעסיקה, הנתבעת 2, עיריית XXXX (להלן - העירייה) לא פעלה בהתאם לחובותיה בדין למנוע את המעשים. הנתבעים מצדם מכחישים מכל וכל את טענות התובעת ואת זכאותה לסעדים להם היא עותרת.

 

במהלך ניהול ההליך נפטר המנוח. בעקבות זאת תוקן כתב התביעה כך שחלף המנוח צוינה היורשת, אלמנתו, הגב' XXXX כנתבעת 1 (להלן – הנתבעת).

 

רקע עובדתי

1.התובעת, ילידת XXXX, החלה לעבוד בעירייה בחודש 1/08 כמנהלת אדמיניסטרטיבית באגף שפ"ע בעירייה (להלן - האגף), בהיקף 25% משרה. התובעת סובלת מאפילפסיה והתקבלה לעבודה בעירייה במסגרת תכנית עידוד אנשים עם מוגבלויות באמצעות המוסד לביטוח לאומי.

עם השנים הוגדל היקף המשרה עד שהגיע ביום 1.2.15 להיקף משרה מלאה. החל מיום 16.3.11 זכאית התובעת ל-20 שעות כוננות שבועיות לצורך היענות לקריאות חירום.

 

2.משרדי האגף בהם עבדו המנוח והתובעת אינם נמצאים בבניין העיריה המרכזי ואף לא בסמוך לו, אלא הם מרוחקים מבניין העיריה מרחק נסיעה. משרדי האגף מוקמו בקרוואן בו יש שני משרדים. במשרד אחד מצוי שולחן העבודה של המנוח, בעוד התובעת עבדה במשרד הסמוך. התובעת טוענת מצידה כי בין שני המשרדים קיים שדה ראיה ישיר, אך הנתבעת הכחישה זאת. עם זאת, אין מחלוקת על כך שעל מנת להיכנס למשרדו של המנוח יש לעבור בחדר בו עבדה התובעת. התובעת היתה האישה היחידה שעבדה במתחם האגף.

אין מחלוקת שהמנוח, שהיה מנהל האגף בעירייה בזמנים הרלוונטיים לתביעה ועד למועד פרישתו בחודש אוקטובר 2016, היה המנהל הישיר של התובעת. 

 

3.ביום 7.6.16 שוחח XXXX, בעלה של התובעת (להלן - הבעל) עם הגב' XXXX, מי ששימשה בזמנים הרלוונטים לתביעה כמ"מ יו"ר ועד העובדים (להלן – נציגת הוועד) ודיווח לה שהתובעת חשופה למעשי הטרדה מינית בעבודתה. נציגת הוועד דיווחה על הדברים למנכ"ל העירייה וזה ביקש ממנה להעביר את התלונה לממונה על מניעת הטרדה מינית בעירייה, הגב' XXXX (להלן – הממונה).

למחרת הגיעה הממונה לביתה של התובעת וגבתה ממנה גרסה ראשונה בדבר האירועים הנטענים.

לאחר הגשת התלונה נעדרה התובעת מעבודתה בעירייה למשך כחודש בשל מחלה. מאז מועד הגשת התלונה לא שבה התובעת לעבוד באגף בהתאם לבקשתה.

 

4.בסמוך לאחר מכן פרש המנוח מעבודתו בעירייה. בחודש 10/16 הופסקה עבודתו של מר XXXX, מי ששימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה כסגנו של המנוח באגף (להלן - הסגן).

 

5.בהקשר למעשים נושא התביעה הגישה התובעת תלונה למשטרת ישראל, ובעקבותיה הוגש נגד המנוח כתב אישום. בירור ההליך הפלילי נפסק עם פטירת המנוח.

 

גרסת התובעת

6.התובעת טוענת שהמנוח הטריד אותה מינית במסגרת העבודה. לפי גרסתה, בשנות העבודה הראשונות היו יחסי העבודה בנה לבין המנוח תקינים, ואירועי ההטרדה המינית החלו רק בחלוף מספר שנים. בתחילה סבלה התובעת הטרדות מיניות מילוליות, ובחלוף הזמן גם נגיעות פיזיות מעטות. התנהלות המנוח הלכה והסלימה עד לאירוע תקיפה מינית חמור יותר.

על-פי גרסת התובעת היא שיתפה אחרים בדברים. כך, ביקשה ממר XXXX ששימש כאיש אחזקה באגף בזמנים הרלוונטיים, שייכנס למשרדה לבדוק שהיא בסדר, מסרה לו שהיא מפחדת להגיע לעבודה ואף שיתפה אותו בפרטי תקרית השירותים (שתפורט להלן). עוד טוענת התובעת כי שיתפה את שכנתה, XXXX, (להלן- השכנה) באירועי ההטרדה המינית שחוותה.

נפרט להלן את אירועי ההטרדה הנטענים לפי גרסת התובעת.

 

7.הטרדות מילוליות

התובעת תארה שבחלוף מספר שנות עבודה משותפת, המנוח החל לעשות שימוש במושגים או אלמנטים מיניים בשיח עמה:

א.התובע נהג לספר לתובעת בדיחות גסות, להחמיא לה על יופיה וגופה, לקרוץ ולחרוץ לשון. המנוח נהג לומר לתובעת שהיא "כישפה אותו", "שהוא לא יכול בלעדיה", ושהיא "גרמה לו להתאהב בה", וכשהיה חוזר עצבני מישיבות בבניין העירייה אמר לה "רק חיבוק ונשיקה שלך ירגיעו אותי". 

ב.לפי תיאורה של התובעת, במקרה אחד הוציא המנוח מהמקרר נקניק, התקרב אליה שהוא מחזיק את הנקניק בידו, ניער את הנקניק ואמר לה "את רוצה כזה גודל?"

ג.המנוח נהג לומר לה שבנה מאוד דומה לו והוא למעשה "הבן שלנו" (היינו של התובעת ושל המנוח).

ד.במקרה אחר הראה לה המנוח דף מודפס ועליו ציורים של תנוחות סקס שונות ושאל אותה איזו תנוחה היא אוהבת. כאשר בתגובה שאלה את המנוח אם אינו מתבייש באמירותיו ושהיא יכולה להיות הבת שלו השיב המנוח, לטענת התובעת, כי הגיל אינו אומר דבר וכי יש לו בת משפחה שנשואה לגבר שמבוגר ממנה ב- 10 שנים. 

ה.המנוח הציג לתובעת דף ועליו רישום. כשמקפלים את הנייר מתקבל ציור של איבר מין גברי (להלן – ציור דודה קלרה)..

ו.המנוח ביקש מהתובעת מספר פעמים לחשוב עליו בעת קיום יחסי מין עם בעלה.

ז.המנוח נהג לדרוש מהתובעת להקליד מסמכים שנרשמו בכתב ועל חלקם ציין "א.א.א". בתשובה לשאלת התובעת למה הכוונה הסביר המנוח - אני אוהב אותך". 

ח.המנוח נהג להיכנס לחדרה של התובעת, להושיט ידו לכיוון איבר מינו ולשאול אותה ה"רוצה לראות איזה גודל יש לי?"

ט.כן נהג התובע להציע לתובעת כי הוא "ישחק עם האצבעות שלו למטה, באיבר מינה, יענג אותה וייתן לה לגמור"

י.התובעת תארה שבעת נסיעה משותפת של עובדי העירייה לפראג בחודש 5/2013 פנה אליה המנוח ואמר לה "תבואי לחדר שלי אני יעשה לך טוב, אתה תהני, נחגוג, תעזבי את הבנות, הן לא רוצות להיות איתך". 

 

התובעת טענה שהביעה לא פעם התנגדות לאמירות המנוח, נזפה בו וכניסתה אותו סוטה וחולה מין וביקשה ממנה לחדול ממעשיו. בתגובה, המשיך התובע לנהוג בה כהרגלו, צחק והגיב באמירות כגון: "את תהני מזה רק פעם אחת ודי, אני רוצה לעשות לך רק טוב" והבטיח שאיש לא יידע על הדברים.

 

8.התייחסות מבזה לגופה של התובעת - התובעת תארה שהמנוח נהג לקרוא לה "את הזונה שלי", ביקש ממנה להגיע לעבודה לבושה במכנסי טייץ ושאל אותה "למה את לא לובשת מכנסי דפוק אותי זה מבליט את הכוס שלך". עוד נטען שהמנוח התייחס לגודל החזה של התובעת ונהג לשרטט באוויר עם אצבעותיו את גודל פטמתה. התובעת טענה שהמנוח נהג להתייחס באופן מיני למראה גופה, רגליה וישבנה.

 

9. מעשים מגונים - המעשים שיוחסו למנוח הם:

א.התובעת תארה שלאחר תקופה בה המנוח הטריד אותה באופן מילולי, החל המנוח גם לגעת בישבנה מעת לעת, ואף נהג לבקש ממנה כי תיפרד ממנו בנשיקה וחיבוק בסוף כל יום עבודה. התובעת מצידה התנגדה למעשים, אך לטענתה המנוח מנע ממנה פיזית לצאת מהמשרד ואחז בידה בחוזקה. 

ב.המנוח נהג לקרוא לה להגיע למשרדו ואז נגע בצווארה, בישבן ובחזה ואף שאל אותה מדוע היא לא מגיעה לעבודה עם שמלה, מה שיקל עליו לגעת בה. 

ג.התובעת טענה שהמנוח ניסה מספר פעמים לחבק ולנשק אותה בניגוד לרצונה. באחד המקרים שלח המנוח את ידו לכיוון איבר מינה של התובעת ונגע בו מעל מכנסיה תוך שהתובעת מתנגדת למעשיו בצעקות ובבכי.

ד.במקרה אחר אחז אותה המנוח בחוזקה. למקרה היה עד מר XXXX, איש אחזקה באגף בזמנים הרלוונטים (להלן – אורן), שאף הזהיר אותה מפני המנוח.

ה.כן נטען שהמנוח פעל על מנת להסתיר את מעשיו והתקין בחלק הפנימי של דלת המשרד בו עבדה וו נעילה, כך שיוכל לנעול את הדלת ולתקוף את התובעת באין מפריע.

ו.לטענת התובעת, ועל אף שאין זה חלק מעבודתה, ביקש ממנה המנוח לבצע ספירת מלאי במחסן העיריה. בשעה שהתובעת שהתה עימו במחסן ניסה לנשק את אותה בכוח, אך התובעת הצליחה להתחמק ממנו (להלן – אירוע ספירת המלאי).

ז.על-פי הנטען במהלך חודש 2/2016 בשעות הבוקר של אחד מימי העבודה ביקש המנוח מהתובעת שתביא לו מסמכים לקראת ישיבה אליה הוזמן. כשהתקרבה אליו תפס המנוח בחלק העליון של חולצתה ומשך בה בחוזקה עד ששניים מכפתוריה נקרעו (להלן - אירוע החולצה). המנוח הגיב בצחוק ואמר לה ש"חשב שזו חולצת תיקתקים". התובעת מצידה יצאה ממשרדו של המנוח שהיא נסערת מאוד ושיבצה סיכת ביטחון בחלק העליון של החולצה. על-פי הנטען התובעת סיפרה לשכנה על אירוע החולצה.

ח.התובעת טוענת כי באגף היה חדר שירותים יחיד שנועד לשימושם של המנוח ושל התובעת, אשר היה ממוקם מאחורי משרדו של המנוח. לחדר השירותים היה מפתח שניתן היה באמצעותו לנעול את דלת השירותים. לטענת התובעת המנוח העלים את המפתח, ואף נכנס מספר פעמים באופן מכוון לשירותים בזמן שהתובעת עשתה בהם שימוש. (להלן – אירוע השירותים)

ט.בחודש 3/16 המנוח בדק את המצלמות שהותקנו במשרדו, וידא שאין איש בסביבה, דחף את התובעת והדף אותה לעבר הקיר, נישק אותה בפיה על-פיה בחוזקה ונגד רצונה, החדיר את לשונו לפיה, הכניס את ידו מתחת לחולצתה, נגע בשדיה וניסה לפתוח את מכנסיה של התובעת. התובעת קפאה על מקומה מבהלה אך לאחר שהמנוח ניסה לפתוח את מכנסיה, בעטה במנוח בחוזקה באשכיו וברחה ממשרדו שהיא מבוהלת בוכיה וחסרת אונים. לטענת התובעת עקב המקרה אף נגרמה לה חבלה באיזור המפשעה. (להלן - אירוע המצלמה).

 

10.התובעת טענה שמעשיו של המנוח עולים כדי סחיטה באיומים. לטענתה, המנוח אמר לה "אם את רוצה שעות נוספות – את רוצה להתקדם בעבודה תתני לי פעם אחת ודי, את תהיי מלכה". עוד נטען שלאחר שהחל בירור התלונה, המנוח העליל על התובעת עלילות שווא ותאר שנהגה לקלל אותו.

 

11. על-פי הנטען סביבת העבודה של התובעת באגף היא סביבה מטרידה. המנוח יחד עם עובדים נוספים באגף ובמסגריה הסמוכה נהגו לשתות משקאות אלכוהוליים בזמן העבודה, ובמספר הזדמנויות הציעו לה להצטרף אליהם אך היא סירבה. התובעת תארה שהמנוח יחד עם עובדים נוספים נהגו לצפות בסרטים פורנוגרפיים במשרד בשעות העבודה. חרף בקשת התובעת שיפסיקו לצפות בסרטים או שלכל הפחות ינמיכו את השמע, המנוח והעובדים לא חדלו.

 

12.בכל האמור בהתנהלות העירייה, התובעת טענה שלכל אורך תקופת עבודתה בעירייה לא פרסמה העירייה במשרדי האגף תקנון למניעת הטרדה מינית המפרט את הוראות החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 (להלן – החוק והתקנון, בהתאמה), והעיריה אף לא הביאה לידיעת התובעת את עובדת קיומו של התקנון. לטענתה, בניגוד לטענת העירייה - התקנון לא צורף לתלושי השכר, והיא אף לא זומנה טרם התלונה לאף הרצאה או כנס מטעם העיריה העוסק בהטרדות מיניות.

עוד טענה התובעת שהעירייה לא מסרה לה מה עלה בגורל התלונה שהגישה בעניינו של המנוח, למרות שלאחר שיחתה של התובעת עם הממונה עבודתו של המנוח הופסקה והוא יצא לפרישה מוקדמת.

 

13.התובעת טענה שבמשך תקופה ארוכה חששה מהמנוח כמו גם מהפגיעה האפשרית בעבודתה, בשמה הטוב ובמשפחתה, ולפיכך בחרה שלא לשתף אחרים בדברים. התובעת תארה שכאשר הזהירה את המנוח שתתלונן על מעשיו בפני מנכ"ל העיריה השיב לה המנוח שהמנכ"ל הוא חברו הטוב ולא יאמין לדבריה ואף איים שתאבד את מקום עבודתה.

 

14.לטענת התובעת, בסמוך לאחר אירוע המצלמה הבחין בעלה בקשייה לנוכח שינויים בהתנהגותה. התובעת נעדרה מהעבודה בשל מחלה וסיפרה לבעל על אירועי השירותים, וכן על כך שעובדי האגף נוהגים לצפות בסרטים פורנוגרפיים ולשתות אלכוהול. כן סיפרה לבעל שנפגשה עם מר XXXX, ראש מינהל תפעול ואכיפה בעירייה ומנהלו הישיר של המנוח (להלן – ראש המינהל) וסיפרה לו על חלק מהאירועים, וראש המינהל השיב שאין באפשרותו לסייע לה וכי עליה לפנות ליו"ר ועד העובדים על מנת שיישר את ההדורים בינה לבין המנוח.

בעקבות הדברים הללו נפגש הבעל עם ראש המינהל וסיפר לו שהוא מתרשם שהתובעת חווה קשיים או "חוויות לא טובות" בעבודה, אלא שראש המינהל פטר אותו בכך ש"גם אשתו מגיעה מדיי פעם נסערת הביתה כי יש לה חילוקי דעות עם המנהל שלה". לבסוף, כשבועיים לאחר הפגישה בין הבעל לראש המינהל, סיפרה התובעת לבעלה על מסכת ההטרדות, ובעקבות כך פנה הבעל לנציגת הוועד.

 

15.התובעת טענה שכתוצאה ממעשי המנוח נגרם לה נזק גוף, בשלו היא נזקקת לטיפול פרטני וזוגי כמו גם לטיפול תרופתי. התובעת תמכה טענותיה בחוות דעת מומחית בתחום הפסיכיאטריה, ובעדות עובדת סוציאלית המטפלת בה החל מסמוך לאירוע המצלמה.

 

16.עוד טענה התובעת שבשל מעשי המנוח וטיפולה הכושל של העירייה נגרם לה נזק ממוני. התובעת נאלצה לבקש מהעירייה לעבור תפקיד והוצבה בתפקידים שאינם הולמים את כישוריה ומעמדה ואף שכרה הופחת. תחילה התבקשה לעבוד במשרדים שונים מבלי שהוצבה בתפקיד ספציפי, לאחר מכן הועברה ללשכה המשפטית ובסופו של דבר הועברה לעבוד במחלקת הדואר בעירייה. התובעת טענה שהחל מחודש 7/2016 חלה הפחתה משמעותית בשכר לו היא זכאית בגין עבודה נוספת והחל מחודש 1/2017 בוטלה תוספת זו לחלוטין. התובעת הלינה על כך במכתביה מהתאריכים 20.2.17 ו- 19.3.17, אך טענותיה נדחו במכתב העירייה מיום 3.4.17 בנימוק שתפקידה החדש אינו מצריך שעות כוננות.

 

טענות הנתבעת בתמצית

17.לטענת הנתבעת, המנוח לא ביצע דבר מהמיוחס לו אלא פעל באופן תקין ומקצועי לכל אורך שנות עבודתו בעירייה. במשך השנים היו יחסיו של המנוח עם התובעת תקינים, עד שבחודשים האחרונים טרם פרישתו לגמלאות ביוני 2016 הפכו יחסי העבודה לעכורים בשל כך שהתובעת כשלה בתפקידה. התובעת מעלילה על המנוח במטרה לפגוע בשמו הטוב וטענותיה אינן מתיישבות עם מנהגה לנסוע לעבודה לעתים תכופות עם המנוח וברכבו ולהצטרף אליהן לנסיעות לאירועים של העירייה או מי מעובדיה.

הנתבעת הכחישה את נזקיה הנטענים של התובעת וטענה שאין להסתמך על האמור בחוות דעת המומחית מטעם התובעת.

 

18.אשר לטענה להטרדות מילוליות ולהתייחסות מבזה, הטענות הוכחשו ונטען שמדובר, לכל היותר, באמירות שנאמרו בבדיחות בעלת גוון גס, במסגרת תקשורת חופשית בה לקחו חלק כלל עובדי האגף, ובכללם התובעת שנכחה, שמעה וצחקה עם יתר העובדים.

בהתייחס לטענות בדבר סביבת עבודה מטרידה או עוינת – הטענות הוכחשו. באגף שתו משקאות אלכוהוליים רק במסגרת ארוחות גיבוש ולאחר שעות העבודה, אירועים אליהם הגיעה התובעת ביוזמתה ולעיתים עם בעלה וילדיה.

חלק מעובדי האגף אכן נהגו לעתים לצפות בסרטים פורנוגרפיים בזמן ההפסקה, אלא שהתובעת נהגה להצטרף אליהם ולצפות בסרטים מרצונה. 

 

19.אשר להטרדות המיניות במהלך נסיעות עובדים לחו"ל, הטענות הוכחשו ונטען שבמסגרת הנסיעה לפראג התובעת היא שביקשה את קרבתו של המנוח, עד כדי כך שזה נאלץ לבקש מחבריו להרחיקה ממנו..

אשר לטענת הסחיטה באיומים, נטען שהמנוח פעל לא פעם ביוזמתו לקידומה של התובעת והטבת שכרה, כל זאת מבלי שדרש דבר בתמורה. התובעת עצמה סיפרה במהלך שנות העבודה לאנשים שונים שהמנוח דואג לה, מסייע לה ושהוא "כמו אביה".

אשר לאירועי השירותים, הטענות הוכחשו מכל וכל ונטען שטענות התובעת תמוהות שכן באגף יש תאי שירותים נוספים בהם היתה התובעת יכולה לעשות שימוש אם אכן חשה לא בטוחה.

בהתייחס לאירוע המצלמה הוסבר שבמשרדי האגף אכן הותקנו מצלמות אך אלה ממילא לא "כיסו" את כל שטח המשרדים ולא איפשרו למנוח לדעת האם יש אנשים נוספים באגף אם לאו.

 

טענות העירייה בתמצית

20.העירייה טענה שהתביעה או חלקה התיישנה, שכן מדובר באירועים שלפחות חלקם התרחשו על-פי הנטען בשנים 2010 – 2011, או שהתביעה מוגשת בשיהוי ניכר. 

 

21.לשיטת העירייה דין התביעה כנגד העירייה להידחות גם לגופה. העירייה פעלה לאורך השנים, ועוד קודם לתחילת תקופת העבודה של התובעת, בהתאם לדין, פרסמה תקנון למניעת הטרדה מינית בקרב עובדיה ואף מינתה ממונה למניעת הטרדה מינית. בחודש 1/09 התקנון עודכן ופורסם שוב הן בכניסה לבנין העירייה בסמוך לשעון הנוכחות והן בסמוך למחלקת הרווחה, ועותק הופקד אצל הממונה. תמצית התקנון הופצה לעובדים יחד עם תלושי השכר. כיום תלוי התקנון במחלקות נוספות.

העירייה לא הסתפקה בפרסום התקנון ובהפצתו אלא קיימה סדנאות הדרכה בנושא, כעולה מהתכתבויות בין בעלי תפקידים בעירייה החל משנת 2009. כך, ביום 2.7.12, התקיימה הרצאה בפני כלל עובדי העירייה בנושא מניעת הטרדה מינית, והרצאות נוספות התקיימו בתאריכים 14.9.16, 26.9.16, 28.9.16 ו- 28.11.16.

 

22.אשר לטענות לגבי התנהלות המנוח, נטען שבעקבות שינויים באגף ומעקב אחר טיפול בפניות החל מחודש 11/14 נוצר מתח בין המנוח לתובעת לאחר שהמנוח ככל הנראה דרש מהתובעת לעמוד בלוחות זמנים ובדרישות מקצועיות.

העירייה הכחישה את הטענות שהופנו כלפי המנוח. כך, בין היתר, נטען שטענות התובעת בנוגע להטרדה במהלך נסיעה לפראג, אינן מתיישבות עם העדויות לפיהן במהלך הנסיעה האמורה לפראג התובעת היא שביקשה את קרבתו של המנוח, דאגה לצרכיו, החמיאה לו רבות וביקשה להיות בסביבתו. 

 

23.העירייה טענה שלא נפל פגם בבירור התלונה.

ביום 7.6.16 הועברה תלונת התובעת באמצעות נציגת הוועד. יום לאחר מכן הגיעה הממונה לביתה של התובעת וערכה תשאול מקיף. בהמשך ערכה הממונה בירור גם עם המנוח בנוגע לאירועים עליהם דיווחה התובעת. בסמוך לאחר מכן ונוכח מחלת המנוח הוחלט על מתווה לפרישה מוקדמת, המנוח זומן לשיחה עם מנכ"ל העירייה והעסקתו הופסקה מבלי שחזר לעבוד באגף. הטענות בנוגע להתנהלות באגף הובילה גם לבירור מול הסגן ולסיום עבודתו בעירייה.

קודם להצגת התלונה לנציגת הוועד, לא היה ידוע לעירייה על טענות בדבר הטרדה מינית או בדבר סביבת עבודה לא נאותה. התובעת ובעלה פנו לראש המינהל מספר פעמים אך בשיחות אלה הלינו על תנאי העבודה מבלי שצוין כי הטענות הן על רקע הטרדה מינית. תלונות מסוג זה אף לא הגיעו אל מי מהגורמים בהנהלת העיריה ממקור אחר.

עוד נטען שהעירייה טיפלה ביעילות גם בתובעת ובבקשתה שלא לשוב לעבוד באגף.

לא זו בלבד שהעירייה טיפלה ביעילות בתלונה ונענתה לבקשות התובעת, העירייה גם מימנה וממשיכה לממן טיפול זוגי וטיפול השמה במרכז לנפגעות תקיפה מינית, והכל על חשבון שעות עבודתה של התובעת. במסגרת האמורה נמצאת הממונה בקשר ישיר ותכוף עם התובעת ועם הבעל.

 

24.אשר לטענה לפגיעה בשכר - העירייה טענה שיש לדחותה. טענות אלה לא הועלו בכתב התביעה אלא לראשונה בתצהיר ובהמשך בסיכומים מטעם התובעת, כך שמדובר בהרחבת חזית אסורה. לגוף הטענות נטען כי התובעת עברה לתפקיד חלופי בהתאם לבקשתה בתחילה למחלקת כספים, ולבקשתה הועברה שוב – הפעם למחלקה המשפטית. לאחר שלא השתלבה בעבודה שם הועברה לתפקיד אחראית דואר – תפקיד אותו היא ממשיכה למלא בהיקף משרה מלאה. בתפקידה הנוכחי התובעת אינה זכאית לשעות כוננות שכן התפקיד אינו מצריך היענות לקריאות חירום, כפי שצוין גם בתשובת העירייה לפניות מטעמה.

 

המסגרת המשפטית

25.הדעה המקובלת בפסיקה היא כי על אף שתופעת ההטרדה המינית היא תופעה חברתית נרחבת ומוכרת, הרי שהיא מורכבת וקשה להגדרה, והיא נושאת ביטויים רבים, שיכולים להתבטא בקצה האחד בדיבורים הנושאים אופי של חיזור ומשולבים במחמאות, ובקצה האחר – לחץ, איומים ואף פגיעה גופנית. לכלל התופעות הללו מכנה משותף והוא – התנהגות בעלת אופי מיני של אדם אחד שיש בה כדי לפגוע באדם אחר (עש"מ 6713/96 מדינת ישראל - בן אשר, פ"ד נב(1) 650, 661 (1998); להלן – עניין בן אשר).

 

החוק למניעת הטרדה מינית מגדיר מהי הטרדה מינית, אוסר על קיומה, מגדיר אותה כעוולה נזיקית וקובע איזה צעדים יש לנקוט על מנת למנוע ולמגר את התופעה – כל זאת מתוך המטרה הקבועה בסעיף 1 לחוק - "להגן על כבודו של אדם, על חירותו ועל פרטיותו, וכדי לקדם שוויון בין המינים".

תופעה חברתית זו פוגעת בעיקר בנשים ומנציחה, לא אחת, את הפערים ואי השוויון בין המינים תוך קיבוע מעמדן המוחלש של נשים ותלותן בגברים בשוק העבודה ובכלל (ע"ע (ארצי) 35999-10-21 פלונית – חברה פלונית (13.12.22); להלן – ענין פלונית 2022).

 

26.סעיף 3 (א) לחוק קובע רשימה של התנהגויות אסורות המוגדרות כהטרדה מינית, וזו כוללת, בין היתר את המעשים הבאים: סחיטה באיומים כאשר המעשה שאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני, מעשים מגונים כמשמעותם בסעיפים 348 ו- 349 לחוק העונשין, הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, התייחסות חוזרות המופנות לאדם והמתמקדות במיניותו, והתייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או מיניותו.

התנהגויות שונות עלולות להיחשב כהטרדה מינית ועל כן לצורך סיווגה של התנהגות כזו או אחרת כהטרדה מינית יש לבחון את ההתנהגות הספציפית בהתאם להקשר בו בוצעה, בהתאם למהות היחסים בין הצדדים לאותה התנהגות ובהתאם לנסיבותיו של המקרה. לא כל הלצה חסרת טעם או מחמאה תתפרש כהטרדה מינית, אלא יש לבחון את הנסיבות הספציפיות הנוגעות לכל מקרה ומקרה. המבחן הנוהג לפי הפסיקה הוא מבחן אובייקטיבי, המתבסס על תפיסתו של "האדם הסביר" את המעשים, ההתנהגויות וההתבטאויות שאירעו והכל על רקע הנסיבות הספציפיות באותם מקרים. מלבד בחינה האם ההתנהגות עצמה הינה בעלת אופי מיני, יש לבחון גם את מעמדו של המטריד כלפי המוטרד; האם המטריד נמצא בעמדת השפעה או סמכות על המוטרד; מה היתה מהות ההתנהגות – גופנית או מילולית; מה היתה תדירותה של ההתנהגות – האם היתה חוזרת או חד פעמית ועוד. בע"ע (ארצי) 274/06 פלונית – אלמוני (26.3.08); להלן - עניין פלונית 2008) נפסק:

"השאלה איזו התנהגות היא התנהגות המטרידה מינית היא שאלה רחבה ומורכבת, אשר התשובה עליה לא תמיד תהא אחת ונכונה לכלל המקרים. על מנת להשיב על שאלה זו יש להיעזר בכלים פרשניים שונים, ולבחון פרמטרים שונים. בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין בן אשר, אשר ניתן עובר לקבלתו של החוק למניעת הטרדה מינית בכנסת, פורטו בהרחבה המבחנים לקביעת הטרדה מינית, ולפיהם ברור שהטרדה מינית היא התנהגות המחייבת מעשה של הטרדה בעל אופי מיני; הטרדה מינית יכולה להיות אישית או סביבתית; יכול שתהא בדרך של הטרדה גופנית או בדרך מילולית; ויכולה להופיע ברמות חומרה שונות, אם כי צריך שתהיה בה פגיעה ממשית"

 

"מעשה מגונה", לעניין סעיפים 348 ו-349 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (סעיפים העוסקים בביצוע מעשה מגונה בלא הסכמה, ובמעשה מגונה בפומבי ובפני אדם אחר או מתוך ניצול יחסי מרות, תלות או עבודה) מוגדר כ"מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים". אשר להוכחת מעשה מגונה, נפסק שדי בניסיון להשיג את אותה המטרה המינית על-ידי מבצע העבירה, שכן האופי המגונה של המעדה מקורו במטרה סובייקטיבית מינית של המבצע, ואין הכרח להראות תוצאה בהמשך לאותו ניסיון. הכרעה בשאלה אם מדובר במעשה מגונה תלויה בראיה אובייקטיבית של נסיבות המקרה, ובפרט האופן והאווירה שסבבה את האירוע.

 

27.אשר לנטל ההוכחה בתביעה לפיצוי בגין הטרדה מינית מכח החוק הרי שהוא זהה לנטל הנדרש בתביעה אזרחית רגילה. מידת ההוכחה הדרושה להוכחת הטרדה מינית היא כהוכחה הדרושה בהליך אזרחי. 

 

28.בעניינו, אין מחלוקת שבין התובעת למנוח התקיימו יחסי מרות פורמאלית. בנסיבות אלה יחול החריג לכלל לפיו על המוטרד להראות כי אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות בעלות האופי המיני המופנות כלפיו כאמור בסעיף 3(א)(6)(ג) לחוק, וכבר נפסק שמקום בו ההתייחסויות או ההצעות נאמרו לעובד במסגרת יחסי עבודה ותוך ניצול מרות ביחסי עבודה, אזי המוטרד לא יידרש להראות כי לא היה מעונין בהצעות או בהתייחסויות כאמור.  

שאלת קיום יחסי מרות במקום העבודה נבחנת בשני מישורים: המישור הפורמאלי בו נבחנים היחסים בין הצדדים בראי אופי הקשר המקצועי בין הצדדים ויכולת ההשפעה על מעמד ועתיד העובד והמישור הבלתי פורמאלי בו נבחן טיב היחסים במישור האישי – פערי גיל בין הצדדים, הגורם היוזם לתחילת היחסים ועוד.,. בעש"מ 4790/04 מדינת ישראל נ' בן חיים (2.5.05) נפסק שככל שפערי הכוח והפרשי הגילאים בין הממונה לכפוף לו גדולים יותר; ככל שלממונה יכולת השפעה ניכרת יותר על מעמדו או עתידו של העובד; וככל שהיוזמה לביצוע המעשים המיניים נתונה בידו של הממונה; כך עשויה להתבקש המסקנה כי המעשים המיניים היו בגדר ניצול יחסי המרות.

בשל פערי הכוחות בין הצדדים ליחסי מרות מוכרת בפסיקה חזקת ניצול לפיה התנהגויות העולות כדי הטרדה מינית בין צדדים כאמור נעשו תוך ניצול של יחסי המרות. משמעות החזקה היא שהנטל להפרכת הטענה שאכן בוצעה הטרדה מינית - מוטל על כתפי בעל המרות ולא על העובד.

 

29. לבחינת עדויות נפגעי הטרדה מינית מאפיינים מיוחדים. הנסיבות בהן מתקיימת הטרדה מינית טומנות בחובן קושי מובנה להוכחת התקיימותה של ההטרדה המינית, שכן לא אחת מדובר בהתנהגויות המתרחשות במחשכים באינטימיות ובנוכחותם של הפוגע והנפגע בלבד. לאמור מתווסף הקושי הנובע מכך שלא אחת מדחיקים נפגעי עבירות מין זיכרונות מאירועי ההטרדה המינית, באופן בלתי נשלט כמנגנון הדחקה, ואלו מובילות לעיתים לכך שהקורבנות לא מתלוננים בסמוך לקרות האירוע, מה שעשוי להקשות עליהם לתאר את אירועי ההטרדה המינית.

בענין פלונית 2022 פרט בית הדין הארצי את הרקע לקשיים מובנים אלה, והביא מהדברים שנפסקו בע"א 7426/14 פלונית נ' אורי דניאל (14.3.16; להלן - ענין דניאל):

"... על כן, הרשעה בעבירות מין תלויה פעמים רבות במהימנות שיעניק בית המשפט למתלונן מחד גיסא ולנאשם מאידך גיסא, בבחינת "מילה נגד מילה". בכך לא תם הקושי, שכן עבירות מין מתאפיינות גם בכך שהן נוטות להותיר אצל הקורבן חותם בדמות רגשות שליליים עזים ובהם חשש, אשמה ובושה. האירוע עצמו הוא טראומטי ויש לכך השלכות על אופן התנהגותו ותפקודו של נפגע העבירה "בזמן אמת" ועל יכולתו לתאר את האירוע בדיעבד, כאשר במקרים לא מעטים האירוע נותן את אותותיו בדפוסי התנהגותו של נפגע העבירה גם בחלוף זמן רב..."

 

נוכח האמור נקבע הכלל, החל הן בדין הפלילי והן בהליכים אזרחיים, לפיו יש לבחון את עדויות נפגעי עבירות המין באמות מידה שונות, כאשר הדגש יושם על בחינת מהימנותן של העדויות ולא על סבירות הגרסה שניתנה; על קיומן של סתירות מסוימות או אי דיוקים בגרסה שניתנה; על התנהגות לא רציונאלית של נפגע העבירה; ואף על קיומו של מניע זר. עוד נקבע בפסיקה שכבישת התלונה כשלעצמה לא יהיה בה כדי לשלול את מהימנות העדות, במיוחד בהתחשב בכך ש"בתלונות המתייחסות לעבירות מין, ובהן עבירות של הטרדה מינית, אשר מלוות לעיתים בתחושות של בושה עלבון וקלון, או רתיעה מפני החשיפה ומפני מחירה החברתי והאישי של חשיפה כזו". 

על רקע הדברים הללו נקבע הכלל בפסיקה לפיו יש להסתפק בגרעין הקשה של גרסת נפגע העבירה.

לצד זאת, נפסק שכללים יחודיים ומקלים אלה אינם כללים מוחלטים שבכוחם לרפא כל פגם בעדות או להוביל למסקנה שעדות נפגע עבירת מין או הטרדה מינית היא בהכרח מהימנה. על בית הדין לבחון אם אותו "גרעין קשה" של עדות נפגע העבירה, הוא מהימן דיו. בעניין דניאל נפסק:

"... רשימת ההלכות עשויה לאפשר התגברות על מכשולים ראייתיים רבים, אשר במצב הרגיל יעמדו לרועץ בפני עד המשמיע את גרסתו. כל זאת מותנה בכך שבית המשפט מצליח לזהות בדבריו של המתלונן גרסה מגובשת העומדת בפני עצמה. אין בכוחן של ההלכות להקנות למתלונן עדיפות אפריורית על פני הצד השני, ולסייע ביצירת מהימנות בסיסית, יש מאין, במקום שהיא לא עולה מתוך גרסתו של המתלונן עצמו. ההלכות הראייתיות הייחודיות בעבירות מין דומות ל'ארגז כלים' המסייע לשיפוץ, לייצוב ולביצור פגמים במבנה קיים, אך לא ניתן להפוך אותן לחומרי בנייה שמהם מורכב המבנה עצמו."

 

דיון והכרעה

30.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית שהוצגה והתרשמנו מהעדויות שנשמעו, הגענו לכלל מסקנה שעלה בידי התובעת להוכיח שחלק מאירועי ההטרדה המינית הנטענים אכן התרחשו.

בעת בחינת העדויות והראיות התחשבנו בכללים הראייתיים שפורטו לעיל – הקושי המובנה להוכיח תביעה בעילת הטרדה מינית והבאת ראיות להוכחתה בהתחשב בכך שמרבית האירועים אירעו כשהתובעת והמנוח נמצאים ביחידות; בקושי הנפשי הכרוך בעצם מסירת המידע על המעשים שנעשו, ובהם החשש מפני תגובות קרוביה; בתחושת החשיפה והביזוי שעלולה להיות כרוכה בהליך הוכחת התביעה. לאמור נוסיף שלא ניתן להתעלם מכך שהבאת ראיות תומכות באירועי ההטרדה ובהם מסמכים, עדויות של עובדים נוספים במקום העבודה או סרטוני מצלמות אבטחה – לא מצויים תחת ידה של התובעת, והימנעות מהצגתם לא תיזקף בהכרח לחובתה. לנוכח האמור, להתרשמות הישירה מהעדויות שנשמעו, בצירוף ראיות חיצוניות המחזקות, ולו באופן חלקי, את איזו מטענות הצדדים - משקל לא מבוטל בגיבוש מסקנותינו.

 

על יסוד התרשמותנו מהעדויות והראיות שהוצגו הגענו לכדי מסקנה שבחלק מן האירועים שתיארה התובעת, הפנה המנוח לתובעת הצעות והתייחסויות בעלות אופי מיני כפי שהתבטא במתן מחמאות על גופה ובהצגת ציור דודה קלרה. עוד התרשמנו כי המנוח אף התייחס בצורה מבזה או משפילה כלפי התובעת ביחס לגופה, וכן מצאנו שעלה בידי התובעת להוכיח ביצוע מעשה מגונה בגופה במסגרת אירוע המצלמה ובאירוע השירותים. גם אם היינו מגיעים למסקנה שלא עלה בידי התובעת לבסס את התרחשותו של כל אחד מהאירועים הפרטניים ממעשי ההטרדה הנטענים שפורטו בכתב התביעה (ואין הדבר כך, כפי שיפורט בהמשך), אין ספק בעינינו שעלה בידיה התובעת להוכיח שהיתה חשופה לסביבת עבודה מטרידה ורוויה באווירה מינית.

עוד אנו קובעים שטענות התובעת בנוגע לסחיטה באיומים, הטרדה במסגרת נסיעת עובדים לחו"ל ואירוע החולצה – לא הוכחו.

הנימוקים לקביעות אלה יפורטו להלן.

 

31.אין מחלוקת שבין המנוח לתובעת התקיימו יחסי מרות. המנוח היה הממונה הישיר על התובעת בעבודתה והיא פעלה באגף בהתאם להנחיותיו והוראותיו. הוכח שהמנוח פנה לא אחת לממונים עליו בעירייה בבקשות להטבת תנאי שכרה של התובעת, בבקשה להגדיל את היקף המשרה וקבלת זכאות לשעות כוננות. לאלה מתווספים פערי הגיל והמעמד בין הצדדים. מכאן שמדובר במרות פורמאלית ומהותית.

 

32.ראשית יש לבחון אם מתקיים בגרסתה של התובעת "גרעין של אמת, או סיפור ברור ויציב". 

עדותה של התובעת היתה אמינה בעניינו. במהלך עדותה התרשמנו מהמצוקה הנפשית וסערת הרגשות בהן היא שרויה. התובעת לא היססה להשיב על שאלות שונות, אשר חלקן הגדול היו שאלות אישיות ואינטימיות, והשיבה להן כמיטב יכולתה. אותו גרעין קשה של עדותה בנוגע למעשים להם נחשפה מידי המנוח חזר על עצמו, פעם אחר פעם, הן בהודעה שמסרה במשטרה, הן בעדותה בהליך הפלילי, הן בשיחותיה עם הממונה ועם העו"ס, כמו גם בתצהירה ובעדותה בפנינו. לאור האמור, למעט בנקודות מסוימות לגביהם נפרט בהמשך, קיבלנו את גרסתה של התובעת.

 

33.הנתבעות טענו שאין ליתן אמון בעדות התובעת בשל סתירות מהותיות בין גרסאותיה השונות, ובהתחשב בכך שלא ידע לנקוב במועדי האירועים, והוסיפה ושינתה את תיאור האירועים בעדות בהשוואה להודעה במשטרה.

על-פי רוב, לא מצאנו פערים או סתירות מהותיות בין גרסת התובעת במשטרה לבין הגרסה שהוצגה בהליך כאן, ובוודאי לא סתירות שיש בהן כדי לאיין את גרסתה בנוגע לאופן שבו התרחשו מרבית האירועים נושא התביעה. לגבי פערים שנמצאו גדולים במיוחד (כמו למשל בנוגע לאירוע החולצה, כפי שיפורט להלן) היה באלה כדי לפגום בגרסת התובעת בנוגע להתקיימות אירוע ספציפי זה או אחר.

ככלל, בתצהיר, בעדות, בהודעות במשטרה ובשיחות של התובעת עם הממונה ועם העו"ס קיים גרעין עובדתי אחיד המתייחס לעניינים הבאים –התייחסויות והתבטאויות בעלות אופי מיני של המנוח כלפי התובעת, צפיה בסרטים פורנוגרפיים במקום העבודה, הצגת ציור דודה קלרה, אירוע השירותים, מגע פיזי במסגרת יחסי העבודה ואירוע המצלמה.

שנית, בבחינת העדות אין להתעלם מהקושי הנפשי של התובעת לשוב ולתאר את האירועים. . על סערת הרגשות והמצוקה אותה חוותה העידו גם הבעל, נציגת הוועד, הממונה והעו"ס.

שלישית, הבדלי גרסאות בנוגע למועדי האירועים או ביחס לאמירות ספציפיות כאלה או אחרות של המנוח – היו על-פי-רוב מינוריים וזניחים, ולא היה בהם כדי לפגוע בגרעין הקשה של העדות שהיתה אחידה לאורך ההליכים.

 

34.הנתבעים טענו שהתובעת נמנעה מלהציג מסמכים שונים מתיק החקירה המשטרתית ובהם הודעתה שלה. הכלל הראייתי הוא שהימנעות מהצגת ראיה מלמד שלו היתה אותה ראיה מוצגת היתה פועלת כנגד גרסת הצד המחזיק בראיה.

בנסיבות המקרה כאן אין בהימנעות מהצגת הראיה כדי לפגוע בגרסת התובעת. ההודעה של התובעת במשטרה היתה מצויה גם בידי הנתבעת, שכן המנוח היה צד להליך פלילי וכלל הראיות נחשפו בפניו, והוא גם יוצג על-ידי ב"כ המייצג את הנתבעת בהליך כאן. יש להניח שאם היה בהודעת התובעת כדי לפגום באמינות גרסתה היו הנתבעים מבקשים להציג את המסמך. משהדבר לא נעשה – לא מצאנו שהימנעות מהצגת הראיה יכולה לפגום פגיעה של ממש בגרעין הקשה של גרסת התובעת, שאף נתמך בראיות חיצוניות שונות, כפי שיפורט להלן.

 

35.הנתבעת טענה שאין לקבל את גרסת התובעת שכן מדובר בעדות יחידה של בעל דין מעונין, ובהתחשב בכלל הראייתי לפיו קבלת גרסת התובעת על סמך עדותה היחידה, מחייבת את בית הדין במשנה זהירות ובהנמקה מפורטת. דין הטענה להידחות. ראשית, בבתי הדין לעבודה כללים אלה לא חלים באופן דווקני; שנית, מצאנו שלגרסת התובעת חיזוקים מסוימים, כפי שיפורט להלן.

 

36.הנתבעת טענה שהתובעת לא פעלה כמצופה ממי שהוטרד מינית ומהאמור יש להסיק שאין בסיס לטענותיה. כך, למשל, נטען שניתן היה לצפות שהתובעת לא תתקרב לשולחנו של המנוח אלא תגיש לו מסמכים מרחוק אם אכן חששה מיחסו כלפיה; תיגש לתאי השירותים שמחוץ לקרוואן בו היו מצויים המשרדים בו עבד המנוח אם אכן חששה שיפריע לה בעת שהותה בהם; תקליט את ההטרדות המילוליות הנטענות אם אכן נשמעה בהם נימה מינית; לא תצטרף לנסיעות עם המנוח ברכבו למקום העבודה המרוחק מרחק קצר מביתה; או תצא מהמשרד כשהיא מבחינה במנוח בוחן את מצלמות האבטחה אם הדבר מעורר חשש שהיא עומדת להיות מותקפת.

דין הטענות להידחות. אין בהטלת דופי בתובעת בנוגע לדרך בה היתה יכולה כביכול להתחמק ממעשי ההטרדה או בנוגע לאי שיתוף הקרובים לה באירועים במשך תקופה ארוכה – כדי לקעקע את עדותה. התובעת הסבירה בצורה משכנעת שחששה לספר לבעלה על ההטרדות שחוותה בשל חשש מתגובתו; שחששה שעניין ההטרדות יתגלה והיא תאבד את מקום עבודתה ופרנסתה; ניסתה בכל יכולתה להעיר למנוח שייחדל ממעשיו; נעדרה מעבודתה בשל מחלה לאחר אירוע המצלמה – ובכך נתנה הסבר סביר לתגובתה לאירועים.

 

37.אנו דוחים את הטענה לפיה הבעל הדריך את התובעת טרם שיחותיה עם נציגת הוועד ועם ראש המינהל. מקריאת תמליל השיחות ומעדות התובעת עולה הרושם שהתובעת היא שמסרה לבעל את המידע הרלוונטי. התובעת שיתפה את בעלה בתחושותיה והתייעצה עמו, ויש לראות בדברים שהבעל אמר כעצות כדי להביא לכך שנציגת הוועד וראש המינהל יפעלו לשם העברתה מתפקיד למקום בו תחוש בנוח.

 

38.לעדות התובעת, שהיא אמינה בעינינו, מצאנו חיזוקים גם בראיות חיצוניות, כפי שיפורט להלן:

 

א.נציגי העירייה המוסמכים סברו בעת בירור התלונה שיש אמת בטענות התובעת, ופעלו על יסוד מסקנה זו.

העירייה ערכה בירור ראשוני של התלונה ובמסגרת זו שוחחה הממונה עם התובעת, עם המנוח ועם עובדים נוספים שעבדו באגף. לאחר אותו בירור ראשוני סבר מנכ"ל העירייה שאין מנוס מהפסקת עבודתו של המנוח, והציע לו לצאת לגמלאות, שאם לא כן יימשך בירור התלונה עד תום. העירייה דאגה לכך שהמנוח לא ישוב לעבודתו באגף כבר למחרת מועד הגשת התלונה.

בסיכום שיחה שערכה הממונה לאחר שיחה עם מנכ"ל העירייה והיועצת המשפטית לעירייה ביום 9.6.16 צוין "בשלב זה, מן התמונה שעולה, מצדיקה הפסקת העסקה. כל עוד ילכו מרצונם, אין טעם להמשיך לחקור. החלטה – להעביר אותה למקום עבודה אחר/ סביבה – משרד אחר/ לא לשים במקומה מזכירה ממין נקבה."

במכתבה של הממונה לתובעת מיום 12.2.18 ציינה שלאחר שנערך בירור הגישה הממונה את מסקנותיה למנכ"ל העירייה וליועצת המשפטית, וכן שהמנוח זומן מיידית לשיחה עם מנכ"ל העירייה, "בעקבותיה הוצא לגמלאות והעסקתו הופסקה מבלי שחזר ליום עבודה נוסף." עוד צוין באותו מכתב כי גם הסגן "פוטר לאלתר לאחר שנערך לו שימוע אצל מנכ"ל העירייה בעניין זה". מהעדויות עולה שמדובר בעובדים ותיקים שזכו להערכה מקצועית ואישית, כך שהרקע וההסבר היחיד לפרישה ולהפסקת העבודה נעוץ בתלונת התובעת.

במסגרת בירור התלונה המליצו הגורמים הרלוונטיים בעירייה שאין לשבץ מזכירה אישה במקומה של התובעת בהתחשב בסביבת העבודה ששררה באגף בזמנים הרלוונטיים.

מסמכי בירור התלונה ומסמכי סיום ההעסקה של המנוח של הסגן לא הוצגו, אך די בנסיבות כמפורט לעיל כדי להוביל למסקנה שהעירייה סברה בזמן אמת שבדברים של התובעת יש ממש ויש בהם כדי להצדיק את סיום העסקתו של המנוח כמו גם של הסגן על רקע מעשים שנעשו באגף ואשר להם טענה התובעת.

 

ב.לא זו בלבד שהעירייה פעלה על יסוד התלונה והביאה לסיום העסקתם של המנוח ושל הסגן, אלא שהעירייה ראתה לנכון לדאוג לכך שהתובעת תזכה לטיפול נפשי, פרטני וזוגי, ההולם את מצבה. גם באמור יש משום נטילת אחריות המלמדת על הכרה באחריות ובממשות של האירועים הנטענים, במסגרת חובתה של העיריה כמעסיקה לתקן את הפגיעה שנגרמה למתלוננת עקב ההטרדה.

 

ג.הגרסה של התובעת בסמוך להצגת התלונה הוצגה בפני גורמים שונים ובכל הפניות והשיחות הוצג אותו גרעין קשה של תיאור אירועי ההטרדה. התובעת העידה שמיד לאחר אירוע המצלמה נעדרה מהעבודה בשל מחלה נוכח מצבה הנפשי הקשה ושיתפה את בעלה במסכת ההטרדות שחוותה. בתיאורים של התובעת, כפי שהוצגו קרוב לזמן אמת בשיחתה עם הבעל, בשיחותיה עם הממונה, בשיחותיה עם העו"ס ובמסמכי סיכום הטיפול אצל העו"ס - נוכח אותו גרעין עובדתי דומה עד זהה.

 

ד.בהודעתו במשטרה, כמו גם בתצהירו ובמסגרת שיחתו עם הממונה הודה הסגן שעובדי האגף, ובהם גם המנוח והתובעת, צפו בסרטים פורנוגרפיים בשעות העבודה.

 

ה.נגד המנוח הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות בגין המעשים שבגינם הוגשה תביעה זו.

התובעת הגישה תלונה במשטרה על המעשים אותם לטענתה ביצע בה המנוח. המשטרה ערכה חקירה ובמסגרתה גבתה הודעות מהתובעת, מהמנוח וממספר אנשים נוספים (שאף העידו בפנינו) ואף ערכה עימות בין התובעת למנוח. בין היתר ההודעות גם זו של מנהלת לשכת מנהלת התפעול שבה הוכחשו טענות התובעת וכן זו של המנוח. בתום החקירה, לאחר בחינת הראיות בתיק ולאחר קיום שימוע, החליטו הגורמים המוסמכים להגיש כתב אישום כנגד המנוח בגין כלל המעשים עליהם התלוננה התובעת ושנטענו כלפי המנוח בהליך כאן. כתב האישום הוגש ביום 23.12.18 לבית משפט השלום בחיפה. המנוח כפר באישומים. לאחר מספר ישיבות במסגרתם העידה התובעת, הופסקו ההליכים בתיק הפלילי ביום 3.11.20 בשל פטירת המנוח.

מבלי לקבוע דבר בעניין העבירות הפליליות שיוחסו למנוח ומבלי שבית הדין ישים את עצמו בנעלי הערכאה שדנה בהליך פלילי, אין להתעלם מכך שהרשויות המוסמכות ראו לנכון להגיש כתב אישום והעריכו, כך נראה, שיש סיכוי סביר להרשעתו של המנוח. לפיכך, עצם הגשת כתב אישום מלמדת על קיומו של יותר מחשד ממשי בנוגע לאירועים הנטענים, וגם באמור יש בכדי לחזק את גרסת התובעת.

 

ו.יש בתגובתו של המנוח עצמו להאשמות כדי לתמוך בגרסת התובעת, ולו באופן חלקי.

המנוח נפטר טרם שלב ההוכחות ולא העיד בפנינו. ההודעה שמסר במסגרת חקירת המשטרה לא הוצגה בעדויות התובעת או הנתבעים, על אף שהדעת נותנת שהמסמך נמצא בידי הצדדים. לא ניתן לבסס מסקנות ראייתיות על אי הצגת הודעת המנוח במשטרה, ויש להניח שלא היה במסמך כדי לחזק גרסת צד זה או אחר. בהתאם – אין באי הצגת המסמך כדי לפגום במהימנות גרסת התובעת שאם אכן כך ניתן היה לצפות מהנתבעת להציג את המסמך או להציג לתובעת שאלות בחקירה נגדית בהסתמך על אותו מסמך, והדבר לא נעשה.

גרסתו הראשונית של המנוח, כפי שהובאה בפני הממונה במסגרת הבירור הראשוני שערכה, הובאה בפנינו. בהיעדר מסמכי ההודעה של המנוח במשטרה ובהיעדר עדות בפנינו, יש לאמירותיו של המנוח במסגרת הבירור משקל לא מבוטל. כך, במסגרת הבירור, אישר המנוח חלק מהטענות שהופנו כלפיו:

(1)המנוח הודה באוזני הממונה שנגע בגופה של התובעת - המנוח אישר שנהג להניח על התובעת את היד (על אף שאמרה לו "... אל תנצל זאת"); המנוח הודה שחיבק את התובעת, והסביר שהדבר נעשה בהמשך לחיבוק שהתובעת נתנה לו.

(2)המנוח הודה באוזני הממונה בהתייחסויות ואמירות מיניות - המנוח הודה שנהג לדבר "גסויות" עם התובעת (ושגם היא נהגה לדבר כך אליו); המנוח הודה ששיתף עם התובעת פעולה כשדיברה איתו על דברים מיניים; המנוח הודה שאמר לתובעת ש"הוא המנהל והיא העובדת הקטנה; המנוח ציין שהתובעת "אהבה שיחמיאו לה", וגם מהאמור משתמעת הודאה בהתייחסויות לגופה של התובעת.

(2)המנוח אישר באוזני הממונה ש"הסתבך", כלשונו. מהאמור יש ללמוד על ראשית הודאה באיזה מבין המעשים שיוחסו לו ושהובילו להאשמות שהוטחו בו במסגרת הבירור.

(3)המנוח אישר שבאגף שעליו היה ממונה שררה אווירה מטרידה - המנוח אישר שעובדי האגף צפו בסרטים פורנוגרפיים בשטחי האגף ובזמן העבודה. כן אישר שבמקום העבודה נאמרו לא אחת גסויות. המנוח ציין באוזני הממונה, כפי שתאר גם הסגן במסגרת הבירור, שהסרטונים הפורנוגרפיים הוקרנו ביוזמתו של אחד העובדים, אלא שאותו עובד שהוזכר בבירור לא הוזמן לעדות כך שלא בוססה הטענה שאותו עובד הוא זה שיזם את הקרנת הסרטונים. מכל מקום, מגרסאות המנוח והסגן בבירור עולה במפורש שלא נעשה דבר על מנת למנוע את הצגת הסרטונים או לדאוג שהתובעת לא תהיה חשופה להם.

(4)המנוח אישר בשיחה את קיומו של אירוע בו התובעת היתה בשירותים והוא ניגש למקום וניסה ליצור עמה קשר, מה שיש בו יותר מראשית הודאה בטענות התובעת בדבר הפרעה וניסיון כניסה לשירותים. המנוח הסביר את המעשה בכך שהתובעת "התעכבה" בשירותים והוא ביקש לברר שהכל תקין בשל חששו שהיא סובלת מהתקף אפילפסיה.

(5)המנוח הודה שהציג בפני התובעת את ציור "דודה קלרה"

(6)המנוח הודה שנתן לתובעת ספל ליום ההולדת וכתב עליו א.א.א – "אני אוהב אותך".

(7)המנוח הודה שבמקום העבודה נהגו העובדים לשתות אלכוהול ואישר שנתן לעובדיו, ובהם לתובעת, טעימה מערק שהביא לעבודה.

 

ז.חיזוק נוסף לגרסת התובעת מצוי בעדותו של עובד העירייה מר לב XXXX. בעדותו, התואמת בפרטיה את הודעתו במשטרה, תאר שבסמוך למועד אירוע המצלמה ביקשה ממנו התובעת לנסוע עמו למקום העבודה ותארה באוזניו שהיא מפחדת להגיע לעבודה. לב העיד שסבר שהתובעת מפחדת מהמנוח בגלל ריב שהתגלע ביניהם במקום העבודה.

 

ח.XXXX (להלן – אורן), עובד האגף, חשד שבין התובעת למנוח נרקם קשר אישי או מיני אותו ביקש המנוח להסתיר, וגם באמור יש בכדי לחזק את גרסת התובעת.

בהודעתו במשטרה תאר אורן שדרך חלון המשרד הבחין במנוח כשהוא עומד מאחורי כסאה של התובעת ומניח את ידיו על כתפיה. עוד תאר שבסמוך לאחר אירוע זה נחסם החלון שדרכו הבחין בדברים כך שלא ניתן יהיה לראות מחוץ למשרד את שנעשה בתוכו. בסמוך למועד בירור התלונה שוחח אורן עם הבעל ומהילוך השיחה ניתן היה להבין שהדברים שראה מבעד לחלון המשרד הובילו אותו לחשד שבין המנוח לתובעת נרקם קשר רומנטי. באותה שיחה בין אורן לבעל תאר אורן את הדברים כך:

"... אני אישית ראיתי פעם אחת כאילו שהוא חיבק אותה וזה, אתה מבין? לא רציתי כאילו .. אתה מבין? לסכסך ועניינים ופה ושם... ואחרי זה הוא שם שמה וילון וזה, אתה מבין? וגם אני לא חושב שזה... זה לא טוב שאתה הסכמת לזה שכל הזמן הוא היה לוקח אותה ומחזיר אותה ... אסור לתת לאישה לנסוע עם זה .. גבר, בכל מקרה ... אתה צריך למנוע את הפיתויים...".

 

בעדותו בבית הדין חזר אורן על הדברים ומהעדות עולה שהוא סבר שבין התובעת למנוח התרקם קשר רומנטי. עוד הוסיף שלאחר האירוע הזהיר את התובעת ולאחר מכן המנוח פנה אליו על מנת לברר מה ראה מבעד לחלון.

 

ט.בהעדר מחלוקת בדבר פערי הכוחות בין הצדדים וקיום יחסי מרות – ממילא התבססה החזקה שההתייחסויות המיניות והמגעים, ולו רק אלה שהמנוח הודה בהם, נעשו תוך ניצול יחסי מרות. המנוח לא סתר את החזקה.

 

39.אין בעדויות של מנהלת לשכת מנהל התפעול ומנהלת לשכת המנכ"ל כדי לקעקע את גרסת התובעת, בין היתר מכיוון שנמצאו בקשרי ידידות קרובים עם המנוח כמו גם משום שלא עבדו באגף או בסמוך למשרדים בו עבדו התובעת והמנוח ולא יכלו לשפוך אור על הטענות שנוגעות לדברים שנעשו במחשכים.

העדות העידו שנמצאו בקשרי חברות קרובים עם המנוח, ביקרו בבית לאחר שפרש והמנוח סיפר להם על תלונת התובעת. לתחושתן התובעת גרמה עוול למנוח בהגשת התלונה והן אף האשימו של התובעת שהביאה לפרוץ המחלה שגרמה למותו. לדעתן, וכפי שהעידה מנהלת לשכת מנהל התיפעול, יש טעם לפגם בכך שמקלים על נשים להגיש תלונות בנוגע להטרדה מינית, ו"שזו לא בעיה להפיל היום גבר".

מנהלת לשכת מנהל התפעול הכחישה את הטענות שהוטחו במנוח הן במסגרת החקירה במשטרה והן בעדות בפנינו. חרף האמור, הוחלט על הגשת כתב אישום נגד המנוח. היא אף העידה שכל האמור בתצהירה ידוע לה מידיעה אישית אלא שהדבר נסתר בעדותה – כך, למשל, לגבי נסיעה של התובעת לאירוע יחד עם המנוח ברכבו נודע לה מפי חברות ולא מידיעה אישית. 

 

40.לא עלה בידי התובעת להוכיח את אירוע החולצה.

התובעת טענה שבאחד מימי העבודה קרע המנוח את חולצתה וכן שבסמוך לאחר מכן הציגה את החולצה הקרועה לשכנה. את החולצה עצמה מסרה התובעת למשטרה. תמונת החולצה הוצגה כראיה בהליך כאן. החולצה שהצילום שלה הוצג כראיה היא חולצת ג'ינס בהיר ולא ניתן להבחין בקרע בה. השכנה תארה את החולצה שהוצגה לה באופן שונה לחלוטין והעידה כך: "כן אני ראיתי את החולצה ... ראיתי את החולצה. היא [התובעת] הורידה לי להראות לי את החולצה שהייתה קרועה בלי כפתורים... אני יכולה להגיד חולצה פרחונית ... בצבעים של הורודים והשחור...". לאחר שעומתה עם תמונת החולצה כפי שהוצגה במסגרת ראיות התובעת – העידה השכנה שזו אינה החולצה שהתובעת הראתה לה.

בהודעה במשטרה מסרה התובעת שהאירוע ארע חמש שנים קודם לכן, היינו בחודש 6/11 או בסמוך לכך. בתצהירה ובעדותה לפנינו מסרה התובעת שאירוע החולצה התרחש בחודש 2/16.

נוכח האמור יש לקבוע שלא עלה בידי התובעת להוכיח את אירוע החולצה.

 

41.כן לא עלה בידי התובעת להוכיח את הטענות הנוגעות לסחיטה באיומים כביכול. על-פי הנטען המנוח דרש מהתובעת להסכין עם ההטרדות המיניות כדי לזכות בקידום או בהטבות בעבודתה. בהתאם לראיות ולעדויות, התובעת עצמה פנתה לוועד העובדים כמו גם לראש המינהל באופן ישיר על מנת לזכות בשינוי בהיקף המשרה או שינוי בשכר, ואישרה בעדותה שזכתה להגדלת היקף המשרה ולשעות כוננות או שעות נוספות כתוצאה מפניות ישירות אלה.

 

42.לסיום פרק זה נציין שמצאנו, ככלל, לקבל את גרסת התובעת. גרסת התובעת נמצאת אמינה, עקבית ותואמת את מכלול הראיות והעדויות. הגם שלא עלה בידי התובעת לציין את מועדי האירועים השונים או להוכיח את כלל אירועי ההטרדה הנטענים – עלה בידיה להוכיח את מסכת ההטרדות – הן את האמירות והתייחסויות המבזות והמיניות לרבות את הצגת תמונת קלרה ואת הצגת הסרטונים הפורנוגרפיים, כמו גם את אירועי המעשים המגונים (מספר נגיעות וחיבוקים בהם הודה המנוח במפורש, החיבוק שראה העד אורן אסף, אירוע השירותים ואירוע המצלמה).

 

43.בשולי הדברים נעיר שאין לקבל את טענתה המאוחרת של התובעת לפיה לא נקבה במועדים המדויקים של האירועים השונים על רקע מחלת האפילפסיה ממנה היא סובלת או על רקע טיפול במחלה זו. הטענות הועלו בשלב מאוחר, לראשונה בעת חקירת התובעת בבית הדין ושוב בסיכומים. הטענות אף לא הוכחו משלא נתמכו באישור רפואי או חוות דעת. כמפורט לעיל, אין בכך שהתובעת לא נקבה במועדים מדויקים כדי להביא לדחיית גרסתה, בין היתר בהתחשב בחיזוקים שנמצאו לטענותיה כמו גם בהתחשב בהקלות הראייתיות כמקובל בהליכים מסוג זה.

 

אחריות העירייה

44.עוד טרם נחקק החוק למניעת הטרדה מינית, הכירו בתי הדין לעבודה באחריות המעסיק לדאוג לסביבת עבודה בטוחה ונקייה מהתנהגויות מטרידות מינית. בדב"ע נו/293-2 פלונית – חברה אלמונית, פד"ע לא 209 (1997) נפסק:

"על המעביד לדאוג לכך, כי העובדת תהיה חופשית מהטרדה מינית בעבודה [...] המעביד חייב לשמור על כבודה של העובדת המועסקת על ידו ולהגן על פרטיותה. חובה זו נובעת מחוזה העבודה בין העובדת למעביד, ומהחובה לבצעו בתום לב; מהזכויות שנקבעו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; מתקנת הציבור ומסעיף 7 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. על מנת למנוע הטרדה מינית בעבודה יש לחנך את המעבידים, כי ביצוע הטרדה מינית או היעדר מדיניות למניעת התופעה יביאו להגשת תובענה נגדם ולהטלת פיצוי כספי שיהפוך את העבירה לבלתי כדאית."

 

בסעיף 7 לחוק למניעת הטרדה מינית נקבעו אחריות המעסיק וחובותיו במטרה למנוע קיומן והישנותן של הטרדות מיניות במקום העבודה, וזאת על דרך הטלת חובה לנקוט "אמצעים סבירים, בנסיבות העניין, כדי למנוע הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה, ולטפל בכל מקרה כאמור...", הן על דרך קביעת דרך יעילה להגשת תלונה ולבירורה, הן על דרך של טיפול יעיל במקרים של הטרדה מינית או התנכלות כמו גם מניעת הישנות המעשים ותיקון הפגיעה שנגרמה למתלונן עקב ההטרדה או ההתנכלות. עוד קובעת הוראה זו את חובת המעסיק לקבוע תקנון שב יובאו עיקרי הוראות החוק ודרכי הגשת התלונות, ואת חובת המעסיק לפרסם את התקנון בין עובדיו.

מכח סעיף 7(ד) לחוק הותקנו התקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעסיק), תשנ"ח-1988 (להלן - התקנות). בתקנות פורטו חובות המעסיק לקבוע תקנון למניעת הטרדה מינית ולפרסם אותו בקרב עובדיו בשפה מובנית ובמקום בולט; לאפשר לעובדים להשתתף במסגרת שעות העבודה בפעולות הדרכה בנושא; למנות אחראית למניעת הטרדה מינית שתהיה אמונה על טיפול במקרים של הטרדות מיניות; לטפל בתלונות כאמור ביעילות, במהירות, בצורה מקצועית, עניינית ודיסקרטית; לנקוט באמצעי הענישה הנדרשים (לדוגמא הרחקת הנילון מהמתלונן) בתום וגם תוך כדי הליך הבירור, ועוד.

 

45.בפסיקת בתי הדין נקבעו כללים מנחים בנוגע לחובות המעסיק למנוע הטרדה מינית במקום העבודה.. בין היתר נפסק שפרסום התקנון הוא חובה שהפרתה מטילה אחריות על מעסיק מפר, גם ללא קשר להוכחת אירוע הטרדה מינית בפועל באותו מקום עבודה. עוד נפסק שאחריות המעסיק למניעת הטרדה מינית במקום העבודה היא אחריות מהותית ובמסגרתה מוטל על המעסיק לדאוג באופן אקטיבי למניעת הטרדות מיניות במקום העבודה. נוכח האמור, עצם קיומה של סביבת עבודה פוגענית, קרי כזו שמתקיים בה באופן תדיר עיסוק במין, מיניות ומגדר, תהווה לכשעצמה הטרדה מינית. מקום עבודה בו נחשפים עובדים לבדיחות גסות, תמונות פורנוגרפיות או הערות מיניות וסקסיסטיות עלול להיחשב כמקום עבודה בו מתרחשת הטרדה מינית של עובדים. בפסיקה הובהר שסביבת עבודה מתירנית או "חופשית" בה נהוגות אמירות מסוג זה ולו בבדיחות לא תכשיר את ההתנהגויות האסורות, וכי יש לאסור שיח שכזה באופן גורף בסיבת עבודה בה מועסקים עובדים שיש ביניהם יחסי מרות. 

 

כמפורט לעיל, מצאנו שעלה בידי התובעת להוכיח את מרבית אירועי ההטרדה המינית הנטענים וקבענו שבעבודתה היתה התובעת חשופה לאווירה מינית מטרידה. לאחר שבחנו את מכלול הראיות והעדויות, אנו קובעים שהעירייה מילאה את דרישות החוק והתקנות באופן חלקי בלבד.

 

46.אין מחלוקת שהאגף לא היה ממוקם בבניין המרכזי של משרדי העירייה אלא במתחם נפרד ומרוחק. בהתחשב באמור היה על העירייה לפרסם את התקנון ואת פרטי הקשר להצגת תלונה באגף עצמו. העירייה טענה שהדבר נעשה, אלא שמהעדויות עולה אחרת. התובעת, והעדים XXX, אורן ודניאל - העידו כולם שעד לתלונת התובעת לא פורסם באגף התקנון למניעת הטרדה מינית. הסגן העיד שמעולם לא ראה פרסום של התקנון או פרסומים אחרים למניעת הטרדה מינית באגף וכי התקנון לא צורף לתלוש המשכורת. נציגת הוועד העידה שעל-פי הידוע היה פרסום של התקנון בבניין העיריה עצמו בלבד. הממונה אישרה בעדותה שהתקנון למניעת הטרדה מינית היה תלוי בכניסה הראשית לבניין העיריה וכן במינהל הרווחה - וזאת בניגוד לתצהירה שם ציינה שהתקנון פורסם גם באגף עצמו. הממונה הבהירה שהתמונות המעידות על פרסום התקנון באגף צולמו רק לאחר הגשת התביעה ולא "בזמן אמת". בתצהירו של ראש המינהל, שהיה האחראי על האגף אותו ניהל המנוח בזמנים הרלוונטיים לתביעה, הובאה התייחסות לקונית בלבד לשאלת פרסום התקנון באגף, שאין בה כדי לשנות מהתרשמותנו בעניין זה.

 

47.בדומה, יש לדחות את טענת העירייה לפיה התקנון צורף לתלושי השכר של העובדים. עובדי האגף, וכן נציגת הוועד העידו שמעולם לא קיבלו את נוסח התקנון בצמוד לתלושי השכר. הממונה העידה שהנחתה את אגף משאבי אנוש בעירייה לצרף את התקנון לתלושי השכר, אך הודתה שאין בידיה להוכיח שהנחיה זו אכן בוצעה.

 

48.העירייה טענה שדבר מינויה של הממונה לתפקיד זה בשנת 2005 פורסם באותו מועד והיה ידוע לכל. הטענה נסתרת מהעדויות ומהראיות.

מעדות הממונה עולה שהשלט שנקבע בכניסה לחדרה לא נשא את תוארה כאחראית למניעת הטרדה מינית. תואר זה אף לא הוצג בדף הטלפונים של עובדי העירייה בזמנים הרלוונטיים, ואף לא הוצג בחתימת הודעות הדוא"ל מטעמה.

עובדי האגף, ובהם התובעת, העידו שלא היה ידוע להם מי האחראית למניעת הטרדה מינית בעירייה ולא היו יודעים למי יש לפנות במקרים שכאלה. הדברים מתיישבים עם העובדה שהתובעת ובעלה פנו לנציגת הוועד, וזו העבירה את התלונה למנכ"ל, שהורה לה להעביר את התלונה לממונה.

במהלך שנת 2009 הלין גזבר המועצה ובכתב על אירוע הטרדה מינית ומסביר שבשל כך על העירייה לנקוט בצעדים - ובהם פרסום התקנון, קיום סדנאות ותיעוד המשתתפים בהם, תליית פרסומים לעניין מניעת הטרדה מינית ועוד. תמוה שהממונה אינה חתומה על פניה זו מתוקף תפקידה. לא הוצגו ראיות המעידות בצורה ברורה שאכן ננקטו צעדים כנדרש באותה פניה (כדוגמת צילום מודעות הנושא את מועדי הצילום, רישומי נוכחות מסדנאות וכיו"ב). תמוהה גם עמדתה של הממונה שהטילה ספק באפקטיביות של הפרסומים וביכולתם למנוע את ההטרדה הבאה, ויתכן שהדבר מעיד על הלך הרוח בעירייה בזמנים הרלוונטיים לתביעה.

 

49.העירייה טענה שיש בידיה רשימות תפוצה של הודעות דוא"ל שיועדו לכלל עובדי העיריה בנוגע לסדנאות והדרכות בנושא מניעת הטרדה מינית. מרבית ההרצאות נקבעו למועדים המאוחרים לתלונה. בנוגע להדרכה שנקבעה לשנת 2013 נשמעו עדויות סותרות – שמותיהם של התובעת, דניאל והמנוח מופיעים ברשימת התפוצה של דוא"ל מיום 2.5.13, אלא שהתובעת ואורן העידו שלא קיבלו הודעה זו לידיהם. אורן אף העיד שלא החזיק בכתובת דוא"ל בעירייה. נציגת הוועד העידה שזכורה לה פניית דוא"ל אחת בעניין הקשור למניעת הטרדה מינית. מהאמור עולה שטענת העירייה לפיה כלל העובדים קיבלו פניה בנושא הדרכה למניעת הטרדה מינית בזמנים שקדמו לבירור התלונה נסתרה בעדויות התובעת ואורן.

העירייה טענה שבתקופה שקדמה לבירור התלונה קיימה הרצאות וכנסים בעניין מניעת הטרדה מינית וכן שכלל עובדי העיריה, ובהם עובדי האגף, חויבו להגיע אליהם. אלא שלא הוצג רישום נוכחות מאותם כנסים, ככל שהתקיימו.

מכל מקום, אין בהדרכה בודדת או שתיים במהלך שנות עבודתה הארוכות של התובעת ועד לבירור התלונה – כדי למלא את חובת העירייה לקיים פעילות הדרכה והסברה "בתכיפות סבירה", כנדרש בתקנה 2(ד) לתקנות. עדותו של סמנכ"ל משאבי אנוש לפיה דאג לזימונם של מספר עובדים מבין עובדי האגף, אף בדרך של פניה ישירה אליהם בעל-פה – אין בה כדי לבסס את הטענה שאותן פניות נערכו עובר להגשת התלונה, כפי שאין בעדותו כדי לבסס את הטענה שהתקנון נתלה באגף שכן אין מדובר בעדות ישירה וברורה לגבי מצב הדברים עובר להגשת התלונה.

על יסוד האמור יש לקבוע שהעירייה כשלה בכך שלא הביאה לידיעת כל אחד מעובדיה את האיסור על הטרדה מינית, כשלה באי הצגת התקנון באגף, וכשלה באי ביצוע פעילות הדרכה והסברה בתכיפות סבירה. לאור האמור יש לקבוע שהעירייה לא נקטה באמצעים סבירים כדי למנוע הטרדה מינית במסגרת יחסי העבודה.

 

50.לטעמנו, הליך הבירור שקיימה העיריה היה תקין בעיקרו וכך גם טיפולה של העירייה בתיקון הפגיעה שנגרמה לתובעת.

כבר יום למחרת פנייתה של התובעת לנציגת הוועד נפגשה הממונה עם התובעת לשם בירור התלונה. כבר בימים הסמוכים לקבלת התלונה ולשם בירורה הממונה נפגשה עם גורמים נוספים ובהם המנוח, וביום 9.6.16 שוחחה עם המנכ"ל ועם היועצת המשפטית של העירייה - שיחה במסגרתה הוחלט שהתובעת תועבר מתפקידה באגף לתפקיד אחר ויוצע למנוח לסיים את העסקתו שאם לא כן יימשך הבירור תוך השעייתו.

בנוסף, הממונה המשיכה ללוות ולתמוך בתובעת. העירייה דאגה לטיפול נפשי פרטני וזוגי ונשאה בעלותו על חשבון שעות העבודה. העו"ס העידה שהממונה הפנתה את התובעת לטיפול דחוף נוכח הפגיעה המינית שעברה.

עם זאת, העירייה לא מסרה לתובעת את סיכום בירור התלונה, והיה בכך כדי לפגוע בתיקון הפגיעה שחוותה התובעת. בסמוך לאחר הגשת התלונה פרש המנוח מעבודתו בעירייה על רקע התלונה והסגן פוטר מהעבודה. חרף האמור, עמדתה המוצהרת של העירייה במסגרת ההליך כאן הוא הכחשת טענות התובעת בנוגע להטרדתה מידי המנוח. העירייה אף לא מסרה הודעה מנומקת ובכתב לתובעת בסמוך למועד הבירור בדבר החלטתה לסיים את העסקת המנוח על רקע התלונה ולא איפשרה לתובעת לעיין בהמלצות הממונה קודם לתביעה, וזאת בניגוד להוראות התקנון לדוגמה. הימנעות ממסירת ההחלטה הסופית וההמלצות בסמוך למועד בירור התלונה וההתנערות מגרסת התובעת במסגרת ההליך כאן (על אף שבפועל העירייה פעלה בהתאם לגרסה זו ונקטה בצעדים נגד המנוח) חשפו את התובעת לגינוי מצד עמיתיה במקום העבודה, שראו במנוח קורבן של התלונה (המוצדקת) שהגישה. 

 

51.התובעת לא הוכיחה שהעירייה התנכלה לה על רקע התלונה בכך שנשללה זכאותה לתוספת כוננות עם המעבר לתפקידים שמחוץ לאגף. מדובר בתוספת המותנית בצורך ממשי לעמוד לרשות העבודה מחוץ לשעות העבודה הרגילות. התובעת לא הוכיחה שיש צורך בכך בתפקידים להם הועברה ומשכך לא הוכיחה שרכיב זה נשלל עקב הגשת התלונה, אלא בעקבות בקשתה לעבור לתפקיד אחר מחוץ לאגף. בעדותה בפנינו טענה התובעת שהעירייה שוללת ממנה את זכאותה לשכר בגין עבודה בשעות נוספות, אך לא הוכח שעבדה בפועל במסגרת שעות נוספות, ונראה שעשתה שימוש במונחים כוננות ושעות נוספות מבלי לערוך אבחנה מדויקת ביניהם.

על יסוד האמור אנו קובעים שלא הונחה תשתית ראייתית מספקת כדי לקבוע שהתובעת חוותה פגיעה או התנכלות שמקורם בהטרדה מינית או בתלונה או בתביעה שהוגשו על הטרדה מינית.

 

52.דין טענת ההתיישנות והשיהוי להידחות. הנתבעת לא העלתה טענת התיישנות וזו הועלתה על-ידי העירייה, ונזנחה בסיכומים. מכל מקום, כמפורט לעיל, התקבלה גרסת התובעת בנוגע לאירוע המצלמה שהתרחש בסמוך לפני מועד הגשת התלונה. כן התקבלה גרסתה שלאורך כלל תקופות העבודה שררה באגף אווירה רוויית התייחסויות מיניות או התייחסויות לגופה של התובעת. כן התקבלה הטענה שהעירייה לא פרסמה תקנון באגף ולא הביא אותו לידיעת עובדי האגף עובר למועד הגשת התלונה, וכן שלא התקיימו הדרכות וסדנאות בנושא מניעת הטרדה מינית בתכיפות סבירה עובר למועד הגשת התלונה. בנסיבות אלה, גם אם לא עלה בידי התובעת להוכיח את המועד המדויק של כל אחד מהמעשים שהוכחו וגם אם חלק מההטרדות הנטענות אירעו לפני חודש 10/11 – אין בכך כדי להביא לדחיית התביעה בשל התיישנות.

 

53.לסיכום פרק האחריות, עלה בידי התובעת להוכיח שהיא הוטרדה מינית במקום העבודה מידי המנוח שהיה ממונה על עבודתה, התנהגות שהתבטאה במעשים מגונים, בהצעות בעלות אופי מיני ובהתייחסויות המתמקדות במיניותה, התנהגויות אסורות לפי סעיפים 3(א)(2), 3(א)(3), 3(א)(4) לחוק למניעת הטרדה מינית ואשר הן בגדר עוולות אזרחיות עליהן יחולו הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], כאמור בסעיף 6 לחוק.

כן הוכח שהעירייה לא נקטה באמצעים סבירים בנסיבות העניין כדי למנוע את ההטרדה המינית שכן לא פרסמה תקנון כנדרש בקרב עובדי האגף, לא דאגה לקיום סביבת עבודה בלא הטרדה מינית, ולא ערכה פעולות הדרכה והסברה בקרב עובדי האגף בתדירות סבירה במהלך התקופה הרלוונטית שלפני הגשת התלונה, ובכך הפרה את חובותיה לפי סעיפים 7(א) ו- 7(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית. משהופרו חובות אלה, ובהתאם להוראות סעיף 7(ג) לחוק - אחראית העירייה לעוולה האזרחית כלפי התובעת לפי סעיף 6 לחוק.

 

הנזק

54.סעיף 6(א) לחוק קובע כי הטרדה מינית והתנכלות הן עוולות אזרחיות וככאלו יחולו עליהן הוראות פקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח-1968. סעיף 6(ב) לחוק קובע שבית הדין רשאי יהיה לפסוק גם פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 120,000 ₪.

התובעת עתרה בכתב התביעה לחייב את הנתבעות בנזק גוף על יסוד הקביעות בחוות דעת רפואית מטעמה, ולחילופין לחייבן בפיצוי ללא הוכחת נזק.

הנתבעות, על אף שניתנו להן מספר הזדמנויות לעשות כן, לא הגישו חוות דעת רפואית מטעמן.

 

מטרת הפיצוי הנזיקי היא השבת מצבו של הניזוק למצב בו היה טרם ביצוע העוולה, וזאת בהינתן שאפשרי לעשות כן באמצעות תשלום כסף, היינו נזק שנגרם לניזוק בפועל בשל ביצוע העוולה. הנזקים העיקריים הנפסקים במסגרת זו הם בדרך-כלל הפסד השתכרות בעבר ובעתיד ככל שמוכחת נכות תפקודית הפוגעת בכושר ההשתכרות; החזר הוצאות בגין טיפולים רפואיים או פסיכולוגיים או בגין עזרת הזולת, וכן פיצוי גלובאלי בגין כאב וסבל, הנפסק על דרך האומדנה. 

אשר לאחריות המעסיק, נפסק שמקום בו הוכח שעובד או ממונה מטעמו של המעסיק ביצע עוולה של הטרדה מינית ניתן להטיל אחריות גם על מעסיקו של העובד המעוול על יסוד טענות הנוגעות להפרת החובות העצמאיות המוטלות על המעסיק מכח החוק והתקנות, וזאת בנוסף לאחריות שתוטל על העובד מבצע העוולה. 

 

55.העירייה טענה שאין מקום לחייבה בנזקים הנטענים שכן לא נתבע ממנה סעד שכזה. דין הטענה להידחות. התובעת ציינה עוד בכתב התביעה שהיא מבקשת לחייב את הנתבעות בנזקיה, ביחד ולחוד. העירייה בכתב ההגנה התייחסה לטענות אלה והתגוננה מפניהן. לפיכך, אין מדובר בהרחבת או שינוי חזית.

 

56.אשר לחלוקת האחריות בין המעוולים – הנתבעת והעירייה – התובעת עתרה לחיובם ביחד ולחוד. הצדדים לא הרחיבו את טענותיהם בשאלת חלוקת האחריות. כמפורט לעיל, הפגיעה והנזק של התובעת נובעים מהעוולות הנפרדות שביצעו הנתבעים (המנוח –מעשי ההטרדה המינית; והעירייה – הפרות חובות המעסיק לפי החוק והתקנות). בהתחשב בכלל נסיבות המקרה מצאנו שעל הנתבעות לשאת בתשלום הנזק בחלקים שווים.

 

57.נכות רפואית - התובעת תמכה את טענותיה בחוות דעת רפואית של הפסיכיאטרית ד"ר בן אור (להלן- המומחית). בחוות דעתה מיום 13.9.18 קבעה המומחית שלתובעת 20% נכות רפואית קבועה לפי פריט ליקוי 34(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 וזאת החל ממועד חזרתה לעבודה, כחודש לאחר הגשת התלונה. המומחית קבעה שהתובעת סובלת מתסמונת פוסט טראומטית המתבטא בזיכרונות חודרניים של האירועים נושא התביעה, בהפרעות שינה, בעוררות יתר, מרגשות אשמה ומדימוי עצמי נמוך. מצב זה גורם להפרעה בחיי החברה, העבודה והמשפחה ופוגע באיכות חייה. התובעת מטופלת בתרופות באופן קבוע בהשפעה חלקית וכן נעזרת בטיפולים רגשיים באופן פרטני כמו גם בטיפול זוגי עם בעלה. המומחית איבחנה שקיימות הפרעות ברורות בתפקוד הנפשי והחברתי וציינה שהפרעות השינה מחמירות את התקפי האפליפסיה ומובילות לפגיעה בכושר העבודה.

הנתבעים לא הציגו חוות דעת רפואית מטעמם, ולא הניחו תשתית ראייתית לסתור את האמור בחוות דעת המומחית.

לא נעלם מעינינו שבחקירה הנגדית נתגלו בקיעים מסוימים בחוות הדעת. כך, בחוות דעתה (עמ' 4) מתבססת המומחית על תוכן העימות שערכה המשטרה בין התובעת למנוח, על אף שהעידה שלא ראתה את מסמכי העימות. המומחית הסתמכה על אבחנה של התובעת מהיחידה לטיפול בנשים נפגעות תקיפה מינית במרכז לטיפול משפחה בכרמיאל וציינה שהתובעת "אובחנה ע"י הפסיכיאטרית שם כסובלת מתסמונת פוסט טראומטית על רקע ההטרדות והתקיפות המיניות שעברה ע"י ... הממונה עליה במקום העבודה", וזאת על אף שהאבחנה שם לא ניתן בידי פסיכיאטר אלא בידי עובדת סוציאלית. בנוסף, המומחית העידה שאין לה ניסיון רב באיבחון או בטיפול בנפגעי תקיפה מינית או במקרים של הטרדה מינית. חרף האמור, לא מצאנו לסטות מקביעות המומחית בנוגע לשיעור הנכות הרפואית. המומחית נימקה את קביעותיה לאחר שבדקה את התובעת ובחנה את המסמכים הרפואיים ואת מסמכי הטיפול הרגשי שנערך לתובעת על פני למעלה מ- 60 מפגשים. לפיכך, ובהיעדר חוות דעת נגדית, אין הצדקה לסטות מקביעות המומחית, אותן אנו מאמצים וקובעים שלתובעת 20% נכות רפואית נפשית כתוצאה ממעשי ההטרדה המינית ובהיעדר נקיטת צעדים מתאימים למניעתם.

 

58.נכות תפקודית - בעת קביעת הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות יש לבחון את הנסיבות הפרטניות של הניזוק הקונקרטי – עיסוקו, גילו, מידת השפעת הנכות הרפואית על היכולת לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לאירוע והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח שהנפגע יוכל להמשיך ולעבוד.  

פריט הליקוי הרלוונטי לפיו קבעה המומחית את שיעור הנכות מתאים למצב של הפרעה פוסט טראומטית ב"רמיסיה, סימנים קליניים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה." נראה שתיאור פריט הליקוי הרלוונטי אינו תואם באופן מלא את מצבה של התובעת: על-פי הנתונים בחוות הדעת התובעת אינה מצויה ברמיסיה אלא היא מוגבלת מבחינה חברתית וזקוקה לטיפול תרופתי. יחד עם זאת, התובעת ממשיכה לעבוד בהיקף משרה מלאה, בעיסוק דומה ובאותו מקום עבודה וזאת גם בחלוף מספר שנים ממועד בירור התלונה ומהאמור מתבקשת המסקנה שכושר העבודה אינו מוגבל בהכרח באופן בינוני, כהגדרת פריט הליקוי. לגבי ההפרעה בתפקוד הנפשי והחברתי וההיזקקות לטיפול תרופתי וריגשי – לא נסתרו קביעות המומחית.

בנסיבות אלה יש הצדקה לקבוע נכות תפקודית בשיעור שונה מהנכות הרפואית-נפשית שקבעה המומחית, לאחר שהוכח שהנכות הנפשית פגעה בכושר העבודה באופן מועט בלבד. נוכח האמור, אנו מעמידים את נכותה התפקודית של התובעת כתוצאה ממעשי ההטרדה המינית ומאי נקיטת צעדי מנע מתאימים על שיעור 10%.

 

הנזקים העיקריים שנתבעו בהליך כאן הם הפסד השתכרות לעבר, החזר הוצאות רפואיות, וכן נזק כללי בדמות הפסד השתכרות ופנסיה לעתיד, הוצאות רפואיות והוצאות בגין עזרת הזולת, כמו גם פיצוי בגין כאב וסבל.

 

59.פיצוי בגין כאב וסבל – מדובר בפיצוי הנפסק על סמך אומדנה ותוך התחשבות בכלל נסיבות המקרה, חומרת המעשים, תוצאות הפגיעה, היקף הטיפולים הרפואיים שהנפגע נזקק להם, שיעור הנכות, גיל הנפגע, ההשפלה והעלבון שהיו כרוכים בפגיעה, האם נגרם נזק מוחשי דוגמת צורך בהחלפת תפקיד או מקום עבודה, ועוד.

בקביעת סכום הפיצוי בנסיבות המקרה כאן יש להתחשב בפרק הזמן הארוך בו נמשכו ההטרדות, במימד ניצול המרות שביחסי התובעת והמנוח, בטיפול התרופתי והריגשי המתמשך שהתובעת ובן זוגה נזקקו להם ובפגיעה בחיי המשפחה והאישות כמפורט בחוות הדעת, בנכות הרפואית-נפשית שהוכחה והכרוכה לפי האמור בחוות הדעת בתסמינים כמו קשיי שינה, בפגיעה שנגרמה לתובעת בשל הצורך להחליף תפקיד ובניכור מחלק מעמיתיה לעבודה. בהתחשב בנסיבות הללו מצאנו להעמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל על סך 100,000 ₪.

 

60.הפסד השתכרות לעבר – התובעת טענה שהפגיעה בהשתכרותה החל ממועד הגשת התלונה והעברת התפקיד באה לידי ביטוי בכך שהחל מחודש 7/16 הופחתה תוספת כוננות עבור 20 שעות ובסך 720 ₪ לחודש.

שכר התובעת עומד על סך כ- 6,200 ₪ ברוטו. מעיון בתלושי השכר שהציגה התובעת עולה שעד לחודש 6/16 הופיע בתלושי השכר רכיב "שעות נוספות" בגין כ- 18-20 שעות נוספות מדי חודש ובסכומים שנעו בין 576 ל- 737 ₪ לחודש. העירייה אישרה שמדובר ברכיב שעות כוננות, אלא שלטענתה מדובר ברכיב מותנה ולכן לשיטתה אין מקום לפצות את התובעת בגין אובדן רכיב זה לאחר שהתובעת הועברה תפקיד לבקשתה ובאותו תפקיד אין צורך בזמינות לביצוע שעות כוננות.

הפסדי שכר לעבר נחשבים לנזק מיוחד שיש להוכיחו במסמכים ובראיות. כאשר יש קושי לחשב את הפסדי ההשתכרות בעבר בהיעדר נתונים ברורים ומדויקים ניתן לפסוק פיצוי ברכיב זה על דרך האומדן, בהתחשב בנתונים שהוכחו.

לטעמנו, כפי שקבענו לעיל, המהלך של העברת התובעת לתפקיד על שינוי תנאי העבודה והשכר הכרוכים בכך נעשה בעקבות פניית התובעת ובקשתה. אין מדובר בצעד שניתן לפרשו כהתנכלות מצד העירייה שכן מדובר ברכיב שכר מותנה, והתובעת לא הוכיחה שיש צורך בכוננות בתפקידים אליהם הועברה. שינוי זה בתנאי השכר אינו נובע מהנכות הרפואית או התפקודית של התובעת, ולכן אין מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה בתביעה לפיצוי בגין נזק גוף.

 

61.הפסד השתכרות לעתיד - כמפורט לעיל, התובעת שבה לעבודה והיא משתכרת שכר דומה לזה שקיבלה טרם הפגיעה, בהפחתת רכיב שעות כוננות (או שעות נוספות) שהיו חלק מתנאי עבודתה באגף.

אין בשובה של התובעת לעבודה בהיקף משרה מלא כדי ללמד בהכרח על היעדר כל פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד, אלא יש לבחון זאת בהתחשב בכלל הנסיבות. לא ניתן לשלול שהנכות הנפשית כפי שקבעה המומחית עלולה לפגוע בתפקודה ובפוטנציאל ההשתכרות של התובעת, להשפיע על התקדמותה המקצועית, על הוותק ועל יכולתה לעלות בסולם השכר.

הפסדי השתכרותה של התובעת לעתיד על בסיס הפסד חודשי השווה ל- 10% מבסיס השכר החודשי המשוערך העומד על סך 7,012 ₪, ולאחר היוון עד גיל יציאת התובעת לפנסיה בגיל 67, עומד על סך 134,303 ₪ לפי החישוב הבא:

10% * 191.5334 * 7,012 ₪ = 134,303 ₪.

 

הפסד פנסיה – התובעת זכאית להפסדי פנסיה לעתיד בגין הפסדי הפרשות לגמל ולפיצויים בשיעור 12.5% מהסכום שנפסק בגין הפסד שכר לעתיד וזאת בסך 16,788 ₪ (12.5% * 134,303 ₪).

 

62.אשר להוצאות רפואיות – מהראיות שהוצגו, העירייה נשאה בעלויות הכרוכות בטיפול ריגשי פרטני (למעלה מ- 60 פגישות) כמו גם בעלויות הטיפול הזוגי. לא הובאו ראיות בדבר הוצאות רפואיות בעבר. לגבי הוצאות עתידיות – בחוות דעת המומחית הומלץ על טיפול מסוג EDMR במסגרת של 20 פגישות שעלותן 400 ₪ כ"א. המומחית תארה שזה סוג הטיפול האפקטיבי היחיד להפרעה ממנה סובלת התובעת ולא המליצה על טיפולים אחרים או נוספים. על יסוד האמור אנו פוסקים לתובעת החזר הוצאות רפואיות בסך 8,000 ₪.

התובעת לא הוכיחה את נזקיה בגין היזקקות לעזרת הזולת, לא תארה בעדותה שנזקקה לעזרה שכזו והדבר אינו עולה מחוות דעת המומחית. לפיכך לא מצאנו לפסוק פיצוי בראש נזק זה.

 

63.התובעת לא הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי לקבלת תגמולים בהתאם לנכות שנותרה בגין הפגיעה נושא הליך זה. במקרים כגון אלה יש לנכות מן הפיצוי גמלאות "רעיוניות" המשקפות את הזכאות הפוטנציאלית לגמלאות וזאת על יסוד הדרישה מהניזוק להקטין את נזקיו. בנסיבות המקרה כאן, לא מצאנו לבצע ניכוי רעיוני מהסכומים שנפסקו שכן הנתבעות לא העלו את הטענה ולא הציגו תחשיב של הניכוי הרעיוני הנדרש או חוות דעת אקטוארית מטעמן.

 

סוף דבר

64.התביעה מתקבלת. הנתבעות תשלמנה לתובעת, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים:

א.כפיצוי בגין כאב וסבל סך 100,000 ₪.

ב.בגין הפסדי השתכרות לעתיד סך 134,303 ₪.

ד.בגין הפסדי פנסיה לעתיד סך 16,788 ₪.

ב.בגין החזר הוצאות רפואיות סך 8,000 ₪.

הסכומים ישולמו לתובעת תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

65.הנתבעות ישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת בסך 2,600 ₪, ובשכ"ט ב"כ התובעת בסך 25,000 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובעת אף הם תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים.

 

66.בכוונת בית הדין להורות על פרסום פסק-הדין תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים. הצדדים רשאים להגיש, תוך 20 ימים, התייחסותם לשאלה זו. היעדר התייחסות תיחשב כהסכמה לפרסום פסק-הדין במיגבלות כמתואר לעיל.

 

67.זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים.

 

68.התיק יובא לעיון אב"ד ביום 3.3.24 לשם מתן החלטה בשאלת הפרסום.

 

ניתן היום, ב' אדר ב' תשפ"ד, (19 פברואר12 מרץ 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

 

   

תמונה 3

 

תמונה 2

רוני גאגין

נציגת עובדים

 

דניה דרורי, שופטת

 

 

רפאל להבי

נציג מעסיקים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ