אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלונית נ' אלמוני

פלונית נ' אלמוני

תאריך פרסום : 28/09/2023 | גרסת הדפסה

רמ"ש
בית המשפט המחוזי תל אביב -יפו
68560-07-23
04/09/2023
בפני סגן הנשיא השופט:
שאול שוחט

- נגד -
מבקשת:
פלונית
עו"ד יאיר לנדאו
עו"ד נורית מן
משיב:
אלמוני
עו"ד אביטל חורף ואח'
פסק דין
 

 

 

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת קרן גיל בתלה"מ 73154-10-21 ), מהימים 5.7.23 ו-17.7.23.

 

 

העובדות הצריכות לעניין

 

המבקשת והמשיב הם הוריו של קטין בן שנתיים וחצי (להלן: הקטין).

 

הצדדים נישאו בשנת 2018.

 

זמן קצר לפני הנישואין, בשנת 2018, הוכן כתב אישום נגד המשיב בגין איומים ותקיפה של אדם בן 75 תושב השכונה באפריל 2018, אך זה לא הגיע לכלל דיון והרשעה הואיל והמשיב הגיע להסדר מותנה במסגרתו הודה בכל העובדות שנכתבו בכתב האישום (להלן: אירוע התקיפה).

 

הצדדים נפרדו בראשית חודש ינואר 2021, שבועות ספורים לפני לידת הקטין, לטענת המבקשת על רקע האופי האלים והאגרסיבי של המשיב. לאחר הפירוד היו הצדדים בטיפול זוגי אצל ד"ר דורית רבינוביץ ,פסיכולוגית קלינית בהכשרתה והמשיב היה בסדנה לטיפול בכעסים והחל בטיפול פסיכולוגי אצל הפסיכולוג ד"ר אילן דשאוני.

 

הצדדים התגרשו בחודש אוקטובר 2022.

 

מאד חודש אוקטובר 2021 מתבררת לפני ביהמ"ש קמא תביעת המבקשת לקביעת האחריות ההורית וחלוקת זמני השהות עם הקטין ( תלה"מ 73154-10-21). לכל אחד מהצדדים טענות קשות ביחס לאחר. המבקשת טענה שהמשיב פרנואידי, מסוכן, סובל מפוסט טראומה, אינו שולט בעצמו, ואלים כלפי עצמו וכלפי הסביבה. המשיב טען שהמבקשת סובלת מדיכאון אחרי לידה ואינה מסוגלת לטפל בקטין לבדה.

 

עם תחילת ההליכים המבקשת עתרה להורות על קיום זמני שהות של המשיב עם הקטין בפיקוח "עד לקבלת חוות דעת באשר למסוכנות המשיב". לאור קוטביות טענות הצדדים וההאשמות החמורות בפי כל אחד מהם שהאחר מסוכן לקטין, ומעת שעריכת התסקיר התעכבה הצדדים הפנה ביהמ"ש קמא את הצדדים ליחידת הסיוע בדחיפות, שתמליץ על אופן קיום זמני השהות, והצורך בעריכת אבחון למסוגלות הורית ומסוכנות.

 

יחידת הסיוע נפגשה עם הצדדים ביום 13.12.2021 וביום 29.12.2021, בשיתוף עם פסיכולוג היחידה, ד"ר עמוס שרון, וביום 3.1.2022 נערך דיווח בכתב. בפרק הסיכום בדיווח הומלץ על קיום הסדרי שהות של המשיב עם הקטין פעמיים באמצ"ש מהשעה 15:30-18:30 ובכל סופ"ש, בשישי או בשבת לסירוגין, משעה 10:00 ועד 18:30 וזאת עד שיוגש תסקיר. כמו כן הומלץ כי "בתסקיר שיוגש תהיה התייחסות מקיפה לגבי מערכת היחסים במשפחה, מצבו של הקטין, האם נדרש מבחן מסוגלות ומסוכנות הורית, וכן המלצות לגבי הסדרי שהיה, מיקומם ודרכי טיפול".

 

לאחר תקופה קצרה הוגש לביהמ"ש קמא דיווח ראשוני של העו"ס לסדרי דין ובגדרו תיאור טענותיהם החמורות של כל צד כלפי רעהו והמלצה להפנות את הצדדים להערכה פסיכיאטרית, וכן שעד לקבלת האבחון לקיים את זמני השהות של המשיב עם הקטין במרכז קשר.

 

בהחלטה שניתנה ע"י ביהמ"ש קמא ביום 6.2.2022, לאחר דיון ארוך במעמד הצדדים, נקבע בין היתר כך:

 

*לאור גיל הקטין וחומרת הטענות ההדדיות של הצדדים, לעת הזו זמני השהות עם המשיב יתקיימו בהתאם למתווה שהומלץ על ידי יח"ס, אך זאת בפיקוח צד ג' ניטראלי, סטודנט/ית לעבודה סוציאלית או עו"ס מתלמד/ת, ולא במרכז הקשר (בו ממילא לא ניתן לקיים זמני שהות בסופי שבוע);

*בהתאם להסכמת הצדדים לעניין שינוי הימים, ועל מנת שלא ליצור נתק של ימים ארוכים בין האב לקטין, זמני השהות עמו יתקיימו בימים ב' ו-ד' מ- 15:30, ועד 18:30, ובכל סוף שבוע, בימי שישי ושבת לסירוגין, משעה 10:00 ועד 18:30;

*הצדדים הסכימו להפנייתם להערכה פסיכיאטרית לשם קבלת חוות דעת מגורם ניטראלי מקצועי, שייתן עמדתו לעניין מצבם הנפשי ויכולתם לקיים זמני שהות עם הקטין מבלי סיכון, ולאחר שתתקבל חוות הדעת, ייבחן הצורך בעריכת אבחון למסוגלות או מסוכנות כפי שנכתב בדו"ח יח"ס.

*טרם ימונה מומחה לצורך ההערכה הפסיכיאטרית, יש להכריע במחלוקת בין הצדדים לעניין ויתור סודיות. האם הסכימה לוותר על סודיות ביחס לכל גורם. האב הסכים לוותר על סודיות, למעט ביחס לפסיכולוגים ד"ר דורית רבינוביץ ואילן דשאוני, משלטענתו הם לא טיפלו בצדדים אלא גישרו ביניהם. לאור המחלוקת בין הצדדים, התבקשה תשובת ד"ר רבינוביץ' וד"ר דשאוני לעניין מהות הקשר שלהם עם האב והאם, האם כגורם טיפולי או כמגשרים.

 

עריכת חו"ד התעכבה מאוד מסיבות שונות, שעיקרן סירוב המשיב לוויתור על סודיות רפואית ביחס לד"ר רבינוביץ וד"ר דשאוני, והדברים פורטו בהרחבה בהחלטת ביהמ"ש קמא מיום 5.7.2023.

 

בסופו של דבר החליט ביהמ"ש קמא שפרופ' X (להלן: "המומחה מטעם ביהמ"ש" או "המומחה") יערוך את חו"ד לעניין מצבם הנפשי של המבקשת והמשיב ויכולתם לקיים זמני שהות עם הקטין מבלי סיכון, והמשיב וויתר על הסודיות הרפואית.

 

בהחלטה מיום 4.5.2022 קיבל ביהמ"ש קמא המלצת העו"ס לסדרי דין, חרף עמדת המבקשת שהתנגדה להסרת הפיקוח החיצוני על קיום זמני השהות של המשיב עם הקטין, ונקבע שבסופי שבוע זמני השהות של המשיב עם הקטין יתקיימו בפיקוח אמו, או הוריו יחדיו, בכפוף להמצאת התחייבותם בתצהיר שיהיו נוכחים לכל אורך זמני השהות של המשיב עם הקטין (מרגע איסופו מבית האם ועד להשבתו לשם), וכן שהם מתחייבים ליידע את בית המשפט ככל שהמשיב יתפרץ בזמן קיום זמני השהות, או שהם יתרשמו מהתנהלות חריגה או מסוכנת של המשיב כלפי הקטין.

 

ביום 27.4.2023 הגיש המומחה לביהמ"ש חוו"ד ביחס לכל אחד מהצדדים – ביחס למבקשת חוו"ד שנחתמה ביום 13.4.23 וביחס למשיב חוו"ד שנחתמה ביום 26.4.23 (להלן: "חווה"ד הראשונה").

ביחס למבקשת קבע המומחה כי " אין עדות לפסיכופתולוגיה נפשית בתחום האפקטיבי או בתחום הפסיכוטי ואין עדות להפרעת אישיות". ביחס למשיב קבע המומחה בחווה"ד הראשונה כי אין עדות להפרעה נפשית ולמסוכנות של המשיב ואין להגבילו במפגשים עם בנו.

 

ביום 27.4.23, מיד עם הגשת חוות הדעת, הבחין ביהמ"ש קמא כי חוו"ד המומחה ביחס למשיב נעדרת התייחסות לדו"חות שהתקבלו מד"ר רבינוביץ וד"ר דשאוני ביחס אליו וביקש הבהרת המומחה האם מידע זה היה לנגד עיניו או לאו. במענה מאותו היום הודיע המומחה כי אותם דו"חות לא הובאו לעיונו אלא רק ביום 27.4.23 והפנה לביהמ"ש קמא שאלה "האם אנו מתבקשים לערוך את חוות הדעת בהתאם? ". המומחה בחר שלא להמתין לקבל מענה לשאלה שהפנה לביהמ"ש קמא ובהמשך הודיע לבאי כוח הצדדים (תוך שהוא מבקש מהם להעביר עמדתו לביהמ"ש) כי "אנו עומלים כעת ועורכים את חוות הדעת בהתחשב בכל התיעוד שהיה חסר עד כה, ונשלח את חוות הדעת בימים הקרובים" (העמדה הוגשה באמצעות ב"כ המשיב לביהמ"ש קמא ביום 7.5.23).

 

ביום 4.6.23 העביר המומחה לביהמ"ש קמא חוות דעת מתוקנת בקשר למשיב, נושאת תאריך 1.6.23, ושמתייחסת גם לחומרים מאת ד"ר רבינוביץ וד"ר דשאוני (להלן: "חווה"ד המתוקנת"). המומחה ציטט מתוך הדו"חות של הפסיכולוגים תיאורים קשים ביותר לגבי המשיב, וציין כי ד"ר דשאוני אבחן כי המשיב סובל מפוסט-טראומה והציע המשך טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי, הערכה פסיכיאטרית ואופציה לטיפול תרופתי ואלו ד"ר רבינוביץ איבחנה בנוסף לפוסט-טראומה גם הפרעה אנטי סוציאלית והמליצה על טיפול פסיכיאטרי וטיפול פסיכותרפיוטי צמוד. עם זאת, המומחה חזר על מסקנותיו מחווה"ד הראשונה ושלל את האבחנות של הפסיכולוגים לגבי פוסט-טראומה, הפרעה אנטי סוציאלית ומסוכנות. עם זאת, קבע כי לאור אירוע התקיפה ודיווחים בעבר על התנהגויות לא נורמטיביות, התפרצויות ואיומים "הרי פיקוח של גורמי רווחה הנמצאים בקשר עם המסגרת החינוכית ופסיכיאטר מלווה תאפשר הערכה מתמשכת בחצי השנה הקרובה".

 

המבקשת שלחה שאלות הבהרה רבות למומחה ובמקביל עתרה לפני ביהמ"ש קמא למתן צו להמצאת התיק האישי והרפואי של המשיב מצה"ל. המשיב שלח שלוש שאלות הבהרה למומחה, ועתר לפני ביהמ"ש קמא להסרת הפיקוח וכן להורות למומחה לקבלו לצורך תחילת המעקב עליו המליץ. המומחה השיב לשאלות ההבהרה שהצדדים שלחו.

 

ביום 5.7.23, לאחר קבלת תגובות הצדדים לבקשות שהוגשו ולאחר קבלת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, ניתנה החלטת ביהמ"ש קמא לפי בקשת המבקשת לקבלת התיק הצבאי של המשיב נדחית. ביהמ"ש קמא נימק את החלטתו בכך שאין מחלוקת שהמומחה יכול היה לקבל את המידע מתקופת השירות הצבאי של המבקש, ואף היה מודע לסתירה בין המידע שהמשיב מסר לו לבין המידע שנמסר ע"י ד"ר דשאוני, ולא סבר שיש חשיבות לעיון בתיק האישי של המשיב מתקופת השירות הצבאי, ואין מקום להתערבות בשיקול דעתו המקצועי של המומחה. עוד ציין ביהמ"ש קמא בהקשר זה כי :

"יש לזכור שמדובר באירוע שאירע, על פי הנטען לפני כמעט שני עשורים, בתקופת שירותו הסדיר של האב בצה"ל, כך שגם אם יתברר שהאב אכן הכה את מפקדו לא יהא בכך ללמד על מסוכנותו כלפי הקטין, שהרי אין כל תיעוד שהוא ביחס למסוכנות מאז ועד לשנת 2018. לכך יש להוסיף שעד לקבלת חו"ד המומחה גם האם לא סברה שיש חשיבות כלשהיא לאירועים משירותו הסדיר של האב בצה"ל, אף שהייתה מודעת למידע בדבר הכאת המפקד, ויש לתמוה שהאם נסמכת על המידע שד"ר דשאוני מסר למומחה, והרי היא הייתה נשואה לאב ואמורה לדעת מידע מסוג זה בעניין שירותו הצבאי של האב. הפסיקה שאליה האם הפנתה אינה רלוונטית לנדון ועל כן, ולאור המפורט לעיל הבקשה למתן צו להמצאת התיק הרפואי והאישי של האב מצה"ל נדחית. ".

 

באותה החלטה נעתר ביהמ"ש קמא באופן חלקי להסרת הפיקוח על הסדרי השהות של המשיב עם הקטין, בהתאם למתווה עליו המליץ המומחה ובהתאם להוראות נוספות שפורטו.

 

בעקבות החלטת ביהמ"ש קמא מיום 5.7.23 עתרה המבקשת לפסילת חו"ד המומחה, ולחלופין למינוי פסיכיאטר נוסף שייתן חו"ד לאחר שיעיין בתיקו האישי והרפואי של המשיב בצה"ל, ולחילופי חילופין לאפשר לה להביא ראיות חיצוניות מבלי לאמץ את מסקנות המומחה ולהשהות בפועל את ביצוע ההחלטה מיום 5.7.2023. המבקשת טענה שיש לפסול את חוות-הדעת משום שנפלו בה פגמים מהותיים, ובין היתר שכל מסקנותיה מתבססות על הנחות מוצא שגויות משום שהמומחה לא טרח להיפגש עם המשיב לאחר קבלת הדוחות מד"ר רבינוביץ וד"ר דשאוני, לא התייחס לתיעוד שהיא מסרה לו, לא טרח לבצע בדיקות פשוטות כגון בירור עם בנות זוג לשעבר של המשיב, או לשוחח עם הגננת שפנתה לעו"ס בעקבות התפרצות חריגה של המשיב, והעובדה שחו"ד הראשונה נכתבה ללא הדוחות גרמה לכך שהמומחה התקשה לשנות את מסקנותיו.

 

ביום 17.7.23 דחה ביהמ"ש קמא את בקשת המבקשת לפסילת חוו"ד המומחה, כמו גם את הסעדים החלופיים להם עתרה, תוך חיוב המבקשת בהוצאות בסך של 850 ₪. ביהמ"ש קמא נימק את החלטתו לדחות את הבקשה לפסילת חוו"ד המומחה בנימוקים הבאים:

 

"14.לעניין פסילת חו"ד - הלכה היא "שמומחה שמונה מטעם בית המשפט משמש, לצורך בירור התובענה במסגרתה נתמנה, מעין זרוע ארוכה של בית המשפט בתחום מומחיותו. לא בנקל יורה בית המשפט על פסילת חוות דעת מומחה אשר מינה "הכלל הוא כי חוות דעתו של המומחה לא תיפסל אם אין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין" (רע"א 7714/05, אלגרה כהן נ' רשות הנמלים והרכבות נמל חיפה (פורסם בנבו)). פסילת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט אינה עניין שבשגרה. נקודת המוצא היא, שהמומחה פעל בהגינות ובתום לב, ולא כל שגגה או תקלה יביאו לפסילתו (ראו רע"א 6116/97 שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו), 28.11.97). גם אם מוכח פגם בחוות הדעת על המבקש לפסול אותה להוכיח כי כתוצאה ממנו נגרם לו עיוות-דין (רע"א 3358/91 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' יוסף ציון, פורסם בנבו 6.11.91). עוד נקבע, כי מאחר ופסילת חוות דעתו של מומחה אינה עניין שבשגרה, הרי שלפני מימוש צעד כה קיצוני, יש למצות אפשרויות אחרות (רע"א 6116/97 שם) (סגן הנשיא, כב' השופט ש' שוחט, רמ"ש 35818-09-22 אלמונית נ' פלוני (31.10.2022)).

המומחה ערך חו"ד מקיפה ויסודית לאחר עיון בכלל המסמכים שהומצאו לעיונו. המבקשת אינה טוענת שהמומחה פעל שלא בהגינות, אלא שחו"ד ניתנה על בסיס מדיע חלקי ועל כן הפגם יורד לשורשו של עניין ומחייב פסילתה. הפסיקה אליה המבקשת הפנתה אינה רלוונטית לנדון שהרי חו"ד נערכה בסופו של דבר על יסוד כל החומר הרלוונטי. הלכה למעשה המבקשת סבורה שמסקנות המומחה אינן נכונות משום שאינן תואמות את מסקנותיהם של ד"ר רבינוביץ ומר דשאוני. העובדה שהמומחה אינו מקבל את אבחנותיהם של ד"ר רבינוביץ ומר דשאוני לעניין מצבו של המשיב אין משמעותה שהוא מסרב לשנות את חו"ד הראשונה, והמומחה נימק היטב מדוע אינו מקבל את ממצאיהם. המומחה השיב לעשרות שאלות ההבהרה שהמבקשת שלחה לו ולא שינה מחו"ד מאומה. טענות המבקשת אינן מצדיקות פסילת חו"ד המומחה משהפגמים הנטענים אינם יורדים לשורשו של עניין וממילא לא נגרם כל עיוות דין. המומחה המליץ על הסרת הפיקוח בתהליך מדורג, אגב פיקוח של פסיכיאטר ושל הרווחה. די בכך לשלול את טענות המבקשת לנזק לקטין. יש לזכור שהסוגיה הנדונה הייתה הסרת הפיקוח על קיום זמני שהות של המשיב עם הקטין. מעת שהמומחה שלל מסוכנות כאמור הרי שאין מקום להותרת הפיקוח עד לסיום ההליכים. "

 

 

המבקשת עתרה לפני ביהמ"ש קמא לעיכוב ביצוע ההחלטות מיום 5.7.2023 ומיום 17.7.2023 (יחד להלן: ההחלטות) עד להכרעת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור שבכוונתה להגיש. עם הגשת הבקשה ניתן ע"י ביהמ"ש קמא צו ארעי לעיכוב ביצוע ההחלטות והתבקשה תשובת המשיב, שהביע התנגדות נחרצת לבקשה. המבקשת חזרה על טענותיה בדבר פגמים מהותיים בחו"ד המומחה ופירטה את שגיאות בית המשפט בהחלטות שניתנו. המשיב טען שסיכויי הערעור קלושים ושמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המשיבה. ביום 23.7.23 נעתר ביהמ"ש קמא באופן חלקי לבקשת המבקשת וקבע שביצוע ההחלטות יעוכב בכפוף להגשת בקשת רשות ערעור עד 31.7.2023, ועד החלטה אחרת שתינתן על ידי בית המשפט המחוזי.

 

ביום 30.7.23 הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפניי. עיקר טענות המבקשת: המבקשת טוענת כי ביהמ"ש קמא שגה בכך שלא פסל את חוות הדעת המתוקנת מטעם המומחה. לטענת המבקשת, קביעה זו של ביהמ"ש קנא עומדת בניגוד לשורת פס"ד של ביהמ"ש העליון בהם נקבע כי כאשר נתן מומחה מטעם ביהמ"ש חוו"ד המסתמכת על מידע חלקי, הפגם שביסוד חווה"ד הראשונה לא נרפא באמצעות הגשת חוו"ד מתוקנת, שכן קיים חשש שהמומחה יתקשה לשנות באופן קיצוני את הערכתו הראשונה ויש לפסול את חווה"ד. עוד טענה המבקשת כי המומחה הסתמך על טענות המשיב השקריות ולא ערך כל בדיקה לאימות טענותיו. המבקשת טוענת כי "כאשר מדובר בקביעת מסוכנות וכאשר מדובר בפעוט כבן שנתיים שאינו יכול להתבטא בבירור, לא יעלה על הדעת כי ראשית יוסר הליווי על הסדרי השהות, ותישקל הרחבת הסדרי השהות גם בלינה בסופי השבוע כאשר הפסיכיאטר יתבסס רק על דיווחיו של המשיב ועל דיווח העו"ס לסדרי דין שאף הוא יקבל דיווחים מהמשיב, ורק בשלב מאוחר יותר כאשר הסדרי השהות יתקיימו לאורך זמן מבלי שאיש יודע באמת איך מתנהג המשיב כאשר הוא נמצא עם הקטין לבד, יתאפשר למבקשת לנסות להוכיח את טענותיה כי חוו"ד המומחה הינה שגויה וכי קיימת מסוכנות" (ס' 49 לבר"ע). בנוסף טוענת המבקשת כי שגה ביהמ"ש קמא כשדחה את בקשתה למתן צו להמצאת התיק האישי והרפואי של המשיב מצה"ל וחוזרת על טענותיה כי לנתונים הקיימים בו יש רלוונטיות להוכחת התנהגותו האלימה והמסוכנת של המשיב כמו גם הוכחת טענתה כי המשיב דיווח נתונים שקריים למומחה.

 

המבקשת עותרת בבקשת רשות הערעור לפסילת חוו"ד המומחה שהוגשה ביום 4.6.23 ביחס למשיב ולמנות מומחה אחר לעריכת חוו"ד בעניינו; לחילופין למינוי מומחה נוסף אשר ייתן חוות דעת נוספת ולחילופי חילופין לאפשר לה להביא עדים וראיות חיצוניות ולחקור את המומחה בטרם קבלת המלצות חוות הדעת. כן עותרת המבקשת למתן צו לקבלת התיק האישי והרפואי של המשיב מצה"ל וכן לביטול ההוצאות שנפסקו לחובתה בהחלטה מיום 17.7.23 ולחיוב המשיב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

 

לבקשת רשות הערעור התבקשה תשובת המשיב וזו הוגשה ביום 20.8.23. המשיב סומך ידיו על החלטות ביהמ"ש קמא ונימוקיהן. לטענת המשיב, חוו"ד המומחה "בנויה לתלפיות, מקצועית, ניטרלית, נטולת משוא פנים, אשר מסקנותיה ניתנו לאחר ניתוח עמוק של המסמכים אשר הונחו בפני המומחה" (ס' 15 לתשובה). המשיב טוען כי את חוו"ד המומחה ניתן להגדיר כ"יציקת ברזל" (ס' 53 לתשובה) ומפנה להלכות הנוגעות למעמדה המיוחד של חוו"ד מומחה מטעם ביהמ"ש והמקרים החריגים בהם תיפסל. לטענת המשיב, ביהמ"ש קמא בנה את החלטתו לדחות את בקשת הפסילה "על קונסטרוקציה שיסודותיה בטון וברזל" (ס' 49 לתשובה) בדמות ההלכות שנקבעו בעניין.

 

 

דיון והכרעה

 

 

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה על נספחיהן שוכנעתי שיש מקום לתת רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור באופן חלקי, באופן שיפורט להלן.

 

בכל הנוגע לעתירת המבקשת לפסילת חוו"ד המומחה שניתנה בקשר למשיב –

 

ככלל, על אף שבית המשפט אינו מחויב לאמץ את חוות דעתו של המומחה אשר מונה מטעמו, אין לו לסטות ממנה ומממצאיה כל עוד לא קיימת סיבה של ממש וטעמים כבדי משקל לעשות זאת. זאת, בהתחשב בהנחת המוצא, לפיה המומחה הממונה על-ידי בית המשפט הינו אובייקטיבי ויבצע מלאכתו נאמנה, יפעל בהגינות ובמקצועיות, כמו גם במעמדו ובאמון הרב לו זוכה מומחה מטעם בית המשפט, הנובע, בין היתר, מחזקות התקינות והמקצועיות המיוחסות לו (ראו רע"א 1834/18שירותי בריאות כללית נ' פלונית,פסקה 12 (פורסם בנבו, 03/05/18. להלן: "עניין פלונית"). לצד חזקות התקינות והמקצועיות מהן נהנה מומחה בית המשפט, ועל מנת להצדיק את האמון הרב שניתן בו, מוטלות על המומחה חובות שונות שהן מקצת החובות המוטלות על בית המשפט עצמו. בעניין פלונית עמד בית המשפט העליון על שני סוגי חובות עיקריים המוטלים על מומחה זה. הסוג הראשון, הנוגע לאתיקה של עבודת המומחה, הןחובות אמון. מכוחן של חובות אלה מוטל על המומחה לנהוג "בתום לב, באובייקטיביות, ללא משוא פנים, בלא ניגוד עניינים ותוך הקפדה על מראית עין של התנהלות תקינה" (שם, בפסקה 12; כן ראו רע"א 5611/07לינצקי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י ,פורסם בנבו, 23.4.2019). הסוג השני, הנוגע לעבודה העניינית עצמה, הןחובות מקצועיות. מכוחן של חובות אלה, שומה על המומחה לבצע בדיקותיו במיומנות ובמקצועיות, ולערוך את חוות דעתו על בסיס מלוא החומר הרלוונטי שהובא בפניו, לאחר שעיין בו, התמודד עם האמור בו וגיבש עמדה ביחס אליו (עניין פלונית, בפסקה 12 ; רע"א 600/96אדרי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ,פסקה 4 , פורסם בנבו 14.7.1996).

 

פסילת חוות דעתו של מומחה שמונה מטעם בית המשפט שמורה למקרים חריגים בהם "חוסר מהימנותם של חוות הדעת או של המומחה יורד לשורש העניין וכאשר עלול להיגרם עיוות דין למי מהצדדים" (רע"א 7479/18 פלוני נ' קרנית חברה לביטוח בע"מ(23.1.2019)). אחת מעילות הפסלות המרכזיות שפותחו בפסיקת בתי המשפט מתקיימת בנסיבות בהן חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט גובשה על סמך חומר רפואי מטעם צד אחד בלבד. פסיקת בית המשפט העליון הכירה בכך שברבים מהמקרים הללו נופל פגם מהותי, שורשי בחוות הדעת, המצדיק את פסילתה. כך, ברע"א 8152/18פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ(10.2.2019) נידון מקרה בו ניתנה חוות דעת רפואית של מומחית מטעם בית המשפט בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבה הרפואי של התובעת לתאונת הדרכים שעברה וכן גובה נכותה. הנתבעת ביקשה את פסילת חוות דעתה של המומחית לאחר שעמדה לנגד עיניה רק חוות הדעת מטעם התובעת ללא חוות הדעת מטעם הנתבעת. בית המשפט העליון (כב' השופט עמית) אישר את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה, על אף שהמומחית פעלה בתום לב, משעמדה לנגד עיניה חוות דעת התומכת בעמדת צד אחד בלבד, נפל פגם מהותי היורד לשורשה של חוות הדעת. בית המשפט עמד על כך שאכן "לא כל פגם יוביל לפסילת חוות דעת, ויש לבחון אם די באמצעים מתונים יותר כדי לרפאו". עם זאת, נקבע כי בנסיבות העניין כאשר בפני המומחית עמדה חוות דעת אחת בלבד התומכת בעמדת צד אחד, נכון יהיה לקבל את מסקנת בית המשפט המחוזי, וזאת מבלי להטיל דופי במקצועיות המומחית ובתום ליבה. עוד נקבע כי לאחר שכבר חיוותה המומחית את דעתה לא יהיה בהמצאת חוות דעת שניה בדיעבד כדי לרפא את הפגם שנוצר.

 

למסקנה דומה הגיע בית המשפט העליון (כב' השופטת וילנר) בעניין פלונית. גם בעניין זה דובר על מקרה בו בפני מומחית בית המשפט לא עמדה חוות דעת מטעם אחד הצדדים בעת עריכת חוות דעתה המקורית. בית המשפט העליון עמד על מטרתן של חוות הדעת מטעם הצדדים: "טרם מינויו של מומחה בית המשפט כבר היו באמתחתו של כל אחד מהצדדים להליך חוות דעת רפואיות של מומחים מטעמו. בחוות דעת אלו מגולמות, הלכה למעשה, טענותיהם העיקריות של בעלי הדין ביחס לחבות וביחס למצבו הרפואי של הניזוק. משכך, ישנה חשיבות רבה לכך שחוות דעת אלו יועמדו לעיונו של המומחה מטעם בית המשפט טרם שיגבש את חוות דעתו. במילים אחרות, גיבוש חוות דעת על-ידי מומחה בית המשפט לאחר שנחשף לחוות דעת מטעם צד אחד בלבד, כמוהו - בשינויים המתחייבים - כמתן פסק דין בהיעדר כתב טענות או בהיעדר כתב סיכומים של מי מבעלי הדין. משכך, במקרים כאלה, כבענייננו, בהם המומחה לא מילא אחר חובותיו המקצועיות וגיבש את חוות דעתו מבלי שבחן את חוות הדעת הרפואית מטעם אחד הצדדים להליך (אף אם בשוגג וללא כוונת מזיד מצד המומחה עצמו), נפגעה זכות הטיעון של אותו צד - זכות שהיא אבן יסוד במשפט. על כן, נפל פגם מהותי בחוות הדעת היורד לשורש ההליך, אשר ככלל, לא יהיה ניתן לרפאו. במצב שכזה, הפגיעה בתקינות ההליך, בזכויותיו הדיוניות של בעל הדין שחוות דעתו לא הובאה לפני המומחה, ובמראית העין בכל הנוגע לניטראליות המומחה, היא אינהרנטית לפגם שנפל בהליך גיבוש חוות הדעת, ועל כן מצדיקה את פסילת חוות הדעת ומינוי מומחה אחר" (פסקה 14). באותו המקרה אמנם ערכה המומחית חוות דעת מתוקנת, אך נמצא כי הפרת החובה לעיין ולבחון את כל חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים בטרם גיבוש חוות הדעת הראשונה, אף אם הדבר נעשה בשוגג ובתום לב "הובילה לפגם המקרין אף על חוות הדעת המתוקנת שהוגשה מטעמה" וכי "הפגם שעמד ביסוד חוות הדעת הראשונה לא נרפא באמצעות הגשת חוות הדעת המתוקנת. משכך, אין מנוס מלפסול אף את חוות דעתה המתוקנת של המומחית" (פסקה 16).

 

בדומה ראו גם פס"ד של בית המשפט העליון (כב' השופטת וילנר) ברע"א 7921/20פלוני נ' מרכז החינוך העצמאי לת"ת ובתי ספר(פורסם בנבו, 14.12.2020).

 

מן הכלל אל הפרט – כאמור, בהליך המתנהל בביהמ"ש קמא, ביהמ"ש לענייני משפחה, הצדדים אינם רשאים להביא חוות דעת רפואיות מטעמם ולפיכך ביהמ"ש קמא הוא זה שמינה מומחה מטעמו למתן חוו"ד בשאלות המקצועיות שבמחלוקת. חוות הדעת הראשונה מטעם המומחה הוגשה ביום 23.4.23 כשהיא נערכה מבלי שהמומחה התייחס לדו"חות שהוגשו מטעם ד"ר רבינוביץ ומאת ד"ר דשאוני בקשר למשיב (צורפה כנספח 5 לבר"ע) וחוות הדעת המתוקנת, נושאת תאריך 1.6.23, הוגשה ביום 4.6.23 (צורפה כנספח 6 לבר"ע). עיון בחוות הדעת מגלה כי אותם דו"חות טיפוליים מטעם ד"ר רבינוביץ וד"ר דשאוני אינם בגדר "עוד" חומר רפואי שעמד לפני מומחה ביהמ"ש אלא "ה"חומר הרפואי העיקרי שתומך בטענות המבקשת באשר למצבו הנפשי של המשיב שמלמד על מסוכנות מצדו. מדובר בחומר המרכזי אליו היה צריך להידרש המומחה, מלכתחילה, בכתיבת חוות דעתו ולא בכדי ההתייחסות לחומר זה תופסת נפח נרחב בחוו"ד המתוקנת (ועל כך תעיד העובדה שחווה"ד הראשונה מונה 9 עמודים וחווה"ד המתוקנת מונה 16 עמודים). נדמה שלא ניתן להפריז בחשיבות החומר המדובר. מדובר בדוחות שנערכו ע"י פסיכולוגים שונים שפגשו וטיפלו במשיב עם פרוץ המשבר הזוגי ביניהם ועד סמוך למועד בו נפתח ההליך המשפטי בביהמ"ש קמא (לפי הנטען בבקשת רשות הערעור ליוותה ד"ר רבינוביץ את המשיב לאורך כשנה וחצי ופגשה אותו 23 פעמים ואלו ד"ר דשאוני החל לטפל במשיב בחודש פברואר 2021 וטיפל בו באופן אישי כשמונה חודשים. הדברים לא הוכחשו במסגרת התשובה לבר"ע). להבנתי, יתר הגורמים המקצועיים שסיפקו מסמכים עליהם התבסס המומחה בחוות דעתו המתוקנת, לרבות המומחה עצמו, פגשו את המשיב פעם אחת בלבד או פעמים בודדות לכל היותר. אני מוצא לנכון לציין את הדברים משום שבדו"ח הטיפולי מאת ד"ר רבינוביץ היא תיארה כי בתחילת ההיכרות שלה עם המשיב הוא התגלה כ"בחור אינטיליגנטי מקסים ומגויס" אך במהרה התגלה בחדר הטיפול כ"קשה, נוקשה, ווכחן, כעסן ותוקפני....מסתמנת תמונה ברורה שבראש ובראשונה סובל מ-PTSD קשה..." ולכן סברתי שלא ניתן לבטל את מידת ההתרשמות. הדוחות מאת הפסיכולוגים רבינוביץ ודשאוני שנערכו בקשר למשיב ושהובאו לפני המומחה מטעם ביהמ"ש חמורים ביותר. אף המומחה מטעם ביהמ"ש תיאר את הדוחות כ"קשים" בחוו"ד המתוקנת. אציין שבהקשר זה אני ניזון רק מהחלקים מאותם דוחות שהמומחה ציטט בחוו"ד המתוקנת, אבל די בכך. מהדוחות עולה כי במהלך הטיפול הפסיכולוגים נחשפו להתנהגות מדאיגה ביותר של המשיב וחששו מאוד לשלום המבקשת והקטין. כך לדוגמא, ד"ר דשאוני תיאר בדו"ח מטעמו כי במהלך הטיפול ,כשהמבקשת הודיעה למשיב על רצונה להיפרד חלה החמרה דרמטית בתדירות ובאופי ההתפרצויות והאיומים עד שלבסוף עלה בו חשש ממשי לפגיעה אפשרית במבקשת, באמה, בד"ר רבינוביץ "ולבסוף גם אמירות מאיימות על פגיעה אפשרית גם בקטין ובעצמו". ד"ר דשאוני תיאר פגישות עם המשיב שהיו קשות וטעונות שבמהלכן הביע שוב ושוב זעם ואיומים בעיקר על המבקשת, אמה, ד"ר רבינוביץ ובהמשך גם על הקטין. ד"ר דשאוני הביא בדו"ח התבטאויות מסמרות שיער מצד המשיב להן נחשף:" מצב מלחמה...מטרת חיי להרוס לה את החיים....בזמן האחרון אני רוקם מזימות....אין לי עוד כלום בחיים האלו...מבחינתי יש רק נקמה שמחזיקה אותי....שיחפשו אותי במדינה ללא הסכם הסגרה וגם בדרך קסם הקטין יגיע אליי....למבקשת הולך להיות 18 שנים פחות 7 חודשים גיהינום.....אני מחפש לעשות רע...רוצה הרס ובכי....משוש חיי הוא מלחמה ונקמה...אני הולך לוותר על החיים שלי כנראה..." לפי המתואר בשלב מסוים ד"ר דשאוני החליט להתייעץ אנונימית עם עו"ס לחוק נוער, ואף התייעץ עמה פעמיים, כשבפעם השנייה זו המליצה לפנות ליחידה למניעת אלימות או למשטרה. ד"ר דשאוני תיאר חששותיו למשבר פסיכוטי שחווה המשיב ובהמשך אף לתגובה פרנואידית מצד המשיב, שהביאו אותו לפנות להתייעץ במסגרת הדרכה מקצועית ובשלב מסוים אף להתייעץ עם עו"ד בנוגע לחובת הדיווח שחלה עליו. יצוין כי הן ד"ר דשאוני והן ד"ר רבינוביץ התרשמו כי המשיב סובל מפוסט טראומה קשה, בעקבות אירוע בו שיתף אותם (פיגוע לו היה עד כשהיה בגיל 15 ושבו איבד 2 מחבריו הטובים) ושלא טיפל בה מעולם. נראה כי לאור חומרת תוכנם של הדוחות כלפי המשיב, לא בכדי עמד המשיב במשך תקופה ארוכה על סירובו לוויתור על סודיות רפואית ביחס לאותם גורמים (כפי שפירט ביהמ"ש קמא בהרחבה בהחלטתו מיום 5.7.23).

 

כאמור, בענייננו נפלה שגגה בעבודתו של המומחה כאשר ערך והגיש את חוות הדעת הראשונה מבלי שעיין בחומרים הללו, הדוחות מאת הפסיכולוגים רבינוביץ ודשאוני, התומכים באופן מובהק בטענות המבקשת באשר למצבו הנפשי של המשיב ומסוכנותו. לאור המשקל הלא מבוטל שיש לטעמי לחומרים אלו (דוחות שנערכו כאמור ע"י פסיכולוגים שהתרשמו מהמשיב במסגרת טיפולית, ושהתרשמותם מהמשיב הייתה ממושכת וארוכה הרבה יותר מהתרשמות המומחה מטעם ביהמ"ש), סבורני כי ההתייחסות שניתנה להם ע"י המומחה בחוות הדעת המתוקנת אינה מרפאת את הפגם שנפל ביסוד חוות הדעת הראשונה. מבלי להטיל דופי ביושרו המקצועי של המומחה, עלול להיווצר, ולו למראית עין, חשש כי המומחה התקשה לשנות באופן קיצוני את הערכתו בחוות הדעת הראשונה, שניתנה בהיעדר אותם חומרים.

 

בעניין זה של מראית עין של התנהלות תקינה לא אוכל שלא לזקוף לחובת המומחה את התנהלותו סביב גילוי אותה שגגה. כעולה מנספח 4 לבקשת רשות הערעור, ביום 19.2.23, הרבה בטרם נערכה חוות הדעת הראשונה פנתה ב"כ המבקשת בדואר אלקטרוני למומחה במסגרתו ציינה מפורשות כי בין החומר שצריך להיות לפני המומחה בטרם יערוך את חוות דעתו, גם שני הדוחות מטעם ד"ר רבינוביץ וד"ר דשאוני בקשר למשיב. למחרת, ביום 20.2.203, השיב המומחה (או מי מטעמו שעושה שימוש בדואר האלקטורני שלו) כי "התקבל. תודה. הדוחות בידינו". כאמור, חוות הדעת הראשונה שהוגשה בקשר למשיב נערכה מבלי שהמומחה נדרש לאותם דוחות ומבלי שהוא מציין אותם ברשימת המסמכים עליהם ביסס את חוות דעתו, ולכן מייד לאחר שחווה"ד הראשונה הוגשה גילה ביהמ"ש קמא את השגגה וביקש מיוזמתו הבהרת המומחה לעניין. המומחה בתשובתו לביהמ"ש קמא מיום 27.4.23 טען כי הדוחות הגיעו אליו רק ביום 27.4.23 ו"משום שחוות הדעת נשלחו נודה להכוונה כיצד עלינו לנהוג בעניין". מעבר לעובדה שגרסה זו עומדת לכאורה בסתירה לתשובת המומחה או מי מטעמו לב"כ המשיבה כפי שבאה לידי ביטוי בהודעת הדואר האלקטרוני מיום 20.2.23, המומחה לא המתין לאותה "הכוונה" שביקש מביהמ"ש קמא ופחות או יותר על דעת עצמו שלח ביום 4.6.23 לביהמ"ש קמא את חוות הדעת המתוקנת בעניין המשיב (הנושאת תאריך 1.6.23).

 

זה המקום גם לציין שאותה חוות דעת מתוקנת מטעם המומחה בקשר למשיב אינה נושאת כותרת של "חוות דעת מתוקנת". היא נושאת כותרת של "חוות דעת רפואית- פסיכאטרית" בדיוק ככותרת חוות הדעת הראשונה בעניין המשיב . אין בה אף כל זכר לכך שהיא באה לתקן או להוסיף על חוות הדעת הראשונה, הנושאת תאריך 26.4.23. אם לא די בכך, ההתייחסות בחוות הדעת המתוקנת לדוחות ד"ר רבינוביץ וד"ר דשאוני שלא בא זכרם בחוות הדעת הראשונה, מתחילה במילים "קיבלתי לקראת סיום חוות הדעת שני דוחות קשים....." (עמ' 15 לחווה"ד המתוקנת). על פני הדברים, מדובר בתיאור שאינו תואם את המציאות העובדתית. שהרי חוו"ד הראשונה נערכה ללא כל התייחסות לאותם דוחות, ורק בעקבות העובדה שהמומחה נחשף לאותם דוחות הוא פעל לעריכת חוות הדעת המתוקנת, שהוגשה כאמור למעלה מחודש ימים לאחר שהוגשה חוות הדעת הראשונה. לא אוכל להתעלם מהרושם שהשימוש דווקא במילים אלו בחוות הדעת המתוקנת (שכאמור אין בה כל זכר לכך שהיא נועדה לתקן חוות דעת קודמת) וההתנהלות שתיארתי לעיל נועדה להציג מצג המתעלם או למצער מגמד את הנסיבות שהביאו ללידתה של חוות הדעת המתוקנת, יש מאין, כאילו קיימת חוות דעת אחת בלבד (היא המתוקנת). לנרטיב זה שותף גם המשיב בתשובתו לבקשת רשות הערעור, תשובה שכלל אינה מזכירה את קיומה של חוות הדעת הראשונה, ומרבה בשזירת כתרים (בתיאורים מתחום הקונסטרוקציה והבנייה) למה שהוא מגדיר כ"חוות דעת מטעם מומחה בית המשפט", היא חוות הדעת המתוקנת.

 

לאור כל האמור לעיל, במקרה דנן, אני סבור שהפגם שעמד ביסוד חוות הדעת הראשונה לא נרפא באמצעות הגשת חוות הדעת המתוקנת ולכן אין מנוס מלהיעתר לבקשת המבקשת ולפסול את חוות הדעת המתוקנת (הנושאת תאריך מיום 1.6.23 ושהוגשה לביהמ"ש קמא ביום 4.6.23). ביהמ"ש קמא ימנה מומחה אחר לעריכת חוות דעת בעניינו של המשיב.

 

 

בכל הנוגע לעתירת המבקשת למתן צו לקבלת התיק האישי והרפואי של המשיב מצה"ל – לאור החלטתי כי חוו"ד של המומחה בעניינו של המשיב תיפסל וימונה מומחה אחר תחתיו, קלה ההכרעה בסוגיה זו. כאמור, הנימוק העיקרי שהביא את ביהמ"ש קמא לדחות בקשה זו מצד המבקשת היה כי "אין מחלוקת שפרופ' X יכל לקבל את המידע מתקופת שירותו הצבאי של האב באמצעות כתב ויתור הסודיות ואף שהיה מודע להסתרה בין המידע שהאב מסר לו לבין המידע שמר דשאוני מסר לו, לא סבר שיש חשיבות לעיון בתיק האישי של האב מתקופת שירותו הסדרי, בשנת 2005, לערך" ולכן קבע ביהמ"ש קמא שאינו מוצא להתערב בשיקול דעתו המקצועי של המומחה (ס' 34.2 להחלטת ביהמ"ש קמא מיום 5.7.23). בכך אימץ ביהמ"ש קמא את עמדת המשיב בעניין שטען כי המבקשת מנסה להחליף את שיקול דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש (ס' 34.1 לאותה החלטה). גם בתשובתו לבקשת רשות הערעור חוזר המשיב על טענתו כי מדובר בדרישה שמתערבת בשיקול דעתו של המומחה שמונה וכי "המומחה לא נזקק למסמכים נוספים תוך שברור הדבר, כי ככל והרגיש הוא כי מלאכתו תהיה בחסר לאור חיסרון במסמך כזה או אחר, היה פונה הוא ורק הוא לאותה רשות ו/או מוסד לקבל את המסמך החסר אולם, דבר זה לא נעשה משום העובדה, כי המומחה לא היה זקוק לכל מסמך נוסף" (ס' 58 לתשובה). לאור נימוקי ביהמ"ש קמא ועמדת המשיב עצמו, אין כל סיבה להיעתר לבקשת המבקשת למתן הצו המבוקש וניתן, למצער בשלב זה, להסתפק בשיקול דעתו של המומחה החדש שימונה שכאמור "אין מחלוקת" שיוכל לקבל את המידע מתקופת שירותו הצבאי של המשיב באמצעות כתב ויתור הסודיות עליו הוא חתם, אם הוא יסבור שהדבר נדרש לצורך עריכת חוות דעתו. על מנת לחסוך בהתדיינויות עתידיות בסוגיה זו, עם מינוי המומחה החדש ע"י ביהמ"ש קמא יביא ביהמ"ש קמא לפני המומחה החדש עובדה זו (לפיה המומחה רשאי גם לקבל מידע מתקופת שירותו הצבאי של המשיב ככל שהוא סבור שהדבר נדרש לצורך עריכת חוות דעתו).

 

 

סוף דבר

 

הערעור מתקבל באופן חלקי כמפורט לעיל. אני מורה על פסילת חוות דעת המומחה בקשר למשיב הנושאת תאריך מיום 1.6.23 ושהוגשה לביהמ"ש קמא ביום 4.6.23 .ביהמ"ש קמא ימנה מומחה אחר לעריכת חוות דעת בעניינו של המשיב. ביהמ"ש קמא יסב את תשומת לב המומחה החדש שימונה כי הוא רשאי גם לקבל מידע מתקופת שירותו הצבאי של המשיב ככל שהוא סבור שהדבר נדרש לצורך עריכת חוות דעתו.

 

לאור התוצאה, החיוב בהוצאות שהושת על המבקשת בס' 18 להחלטה מיום 17.6.23 ( בסך 850 ₪) מבוטל.

 

המשיב יישא בהוצאות המבקשת ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה שלפניי בסך של 4000 ₪.

 

העירבון, על פירותיו, יוחזר למבקשת באמצעות באת כוחה.

 

מתיר פרסום פסה"ד במתכונת בה נחתם, בהיעדר שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.

 

 

 

ניתנה היום, כ"ב אלול תשפ"ג, 08 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ