פלונית ואח' נ' שירותי בריאות כללית-המרכז הרפואי סורוקה

השופט נ' הנדל:                                           

           מונח בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"א 7118/06, כב' השופט א' ואגו) אשר דחה תביעה נזיקית כנגד המרכז הרפואי סורוקה בגין רשלנות רפואית במהלך לידה שגרמה לנזקים כבדים – גופניים וקוגניטיביים – למערערת (להלן גם: הנפגעת או העובר. הנפגעת והוריה יכונו להלן המערערים).

רקע

1. התביעה נסובה על אירוע לידה משנת 1995 שנערך במרכז הרפואי סורוקה. בתאריך 1.11.1995 ובשבוע 37 להריונה, הגיעה האם - היא היולדת (להלן: האם או היולדת) –לחדר הלידה של בית החולים סורוקה, שבבעלותה של שירותי בריאות כללית (להלן: המשיבה). האם הגיעה לבית החולים בשל כאבי צירים וירידת מים שהחלה בביתה בסביבות השעה 00:30. לאחר הערכת גובה קרקעית הרחם, אשר תאמה לשבוע ההיריון בו נמצאה האם, ומשהוברר כי מדובר בלידה פעילה, הוחלט על ידי הצוות הרפואי להעבירה ללידה וגינלית. בהתאם לכך היא הוכנסה לחדר הלידה. שם החליט הרופא התורן, לבצע פקיעת מים יזומה (להלן: הרופא התורן). מספר דקות לאחר פקיעת המים, במצב של פתיחה מלאה וכאשר ראש העובר ממוקם בפתח תעלת הלידה-S+1 - נצפתה האטה בדופק הלב של המערערת. לאחר היוועצות טלפונית ברופא הכונן (להלן: הרופא הכונן), הוחלט על המשך הלידה באמצעות ואקום. במקביל לכך, יצא הרופא הכונן לבית החולים. לאחר שהרופא התורן לא הצליח לקדם את הלידה באמצעות צלחת ואקום מספר 3, החליף לצלחת מספר 4. בשלב זה הגיע הרופא הכונן והמשיך את הלידה. משיכת הראש באמצעות הוואקום הובילה ליציאת ראש העובר, אולם בשלב זה נגרמה כליאת כתפיים (shoulder dystocia) שהובילה לקושי בהמשך הלידה. לאחר התערבות הרופא הכונן בלחיצה על הפוביס הושלמה הלידה, והנפגעת  יצאה לאוויר העולם במשקל 4,190 גר'. סמוך ללידתה, התעוררו אצל הנפגעת קשיי נשימה ומצבה הכללי היה קשה. למקום הוזעקה רופאת ילדים, והנפגעת הונשמה והועברה למחלקת טיפול נמרץ.

           בהגיעה לטיפול נמרץ אובחנו אצל הנפגעת: שטף דם בצד ימין בגולגולת; פגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית השמאלית שהובילה לשיתוק יד שמאל (Erb Pulsey); כתמי קפה בחלב בעורה; שיתוק בסרעפת (phrenic) ימין ובמיתר הקול הימני. הנפגעת אושפזה במחלקת ילודים ופגים במשך 5 חודשים. במשך השבועיים הראשונים היא חוברה למכונה הנשמה, לאחר מכן היא נשמה עצמאית אך נזקקה לחמצן עד הגיעה לגיל 98 יום. ביום ה-44 לחייה היא עברה ניתוח פליקציה לקיבוע הסרעפת בעמדה נמוכה יותר. ביום 89 לחייה של הנפגעת, בעודה מאושפזת בבית החולים, חלה התדרדרות חריפה במצבה, והיא לקתה בהלם ספטי, זיהומי, שנגרם כתוצאה מאלח דם. כתוצאה ממצב זה, סבלה הנפגעת מקריסת מערכות ותועדה הרחבה של חדרי המוח ואוטם מוחי. הנפגעת טופלה במנות דם, בטרומבוציטים ובאנטיביוטיקה בהיקף נרחב. מאוחר יותר, אובחנה הנפגעת כסובלת גם ממחלת לב. לאחר אשפוז במשך חמישה חודשים, שוחררה הנפגעת מבית החולים כאשר היא סובלת מנכות קשה ופגיעה קוגניטיבית חמורה. היא מוגדרת כנכה ב-100% והיא זקוקה לטיפול תומך בכל שעות היממה.

טענות הצדדים והכרעת הדין בבית המשפט קמא

2. טענתם העיקרית של באי כוח הנפגעת היא כי התרשלות רפואית בהליך הלידה היא שהובילה לתוצאה הקשה. לשיטתם, לולא השגיאות שנעשו בהליך קבלת ההחלטות במהלך הלידה – ובעיקר ההחלטה על הליך לידה וגינלי במקום מסלול של ניתוח קיסרי – הנפגעת הייתה גדלה בלא כל נכות. לעמדת המערערים, ההתרשלות הרפואית באה לידי ביטוי בכך שעל אף מספר גורמי סיכון, לא התבצעה הערכת משקל באמצעות מכשיר אולטרסאונד טרם הלידה והאפשרות לניתוח קיסרי לא נשקלה כראוי. גורמי הסיכון במקרה של הנפגעת כללו את: היותה של האם סכרתית; הערכות משקל גבוהות שנתקבלו במספר בדיקות מוקדמות; היות האם ולדנית; לידות קודמות של עוברים מאקרוזומיים; העדר הערכת משקל עדכנית. בהינתן כל אלה, סוברים המערערים כי היה הכרח לבצע הערכת משקל אולטרסונית ולשקול את הפניית היולדת לניתוח קיסרי. עוד טוענים המערערים, כי השימוש במכשיר הוואקום נעשה בצורה רשלנית, על ידי גורם שאינו מוסמך לכך ובשלב לידתי אשר על פי הנהלים הרפואיים, אינו מתאים להתערבות מכשירנית. בנוגע לקשר הסיבתי תמכו המערערים את טענתם בחוות דעת רפואיות הקושרות בין הנכויות מהן סובלת הנפגעת ללידה הטראומטית שחוותה.

           לעמדת המשיבה, משהגיעה האם לחדר הלידה במצב של לידה פעילה, בוצעה הערכת משקל קלינית. הממצא של הערכה זו תועד ברישומי בית החולים בכיתוב: "גובה רחם: 37 ס"מ" – אשר העלה כי משקל העובר תואם לשבוע 37 ועל כן נשלל חשד לעובר מאקרוזומי. משכך, הופנתה האם למסלול לידה וגינאלית על פי הנהלים. המשיבה טוענת כי השימוש בוואקום נעשה בשיקול דעת ותוך היוועצות ברופא הכונן, ולא הייתה כל התרשלות בניהול הלידה. עוד טוענת המשיבה, כי אף אם הייתה התרשלות במהלך הלידה, אין לה כל קשר למצבה הקשה של הנפגעת. טענה זו מגובה בחוות דעת רפואיות מטעמה של המשיבה. ראיות נוספות לכך תולה המשיבה בריחוק הכרונולוגי בין אירוע הלידה לאירוע של הזיהום הספטי ובכך שאף חוות הדעת מטעם המערערים אינן תמימות דעים בנוגע לקשר שבין ההתרשלות לפגיעה. לכל היותר סבורה המשיבה כי מדובר במצב של סיבתיות עמומה שאינו מצדיק במקרה מעין זה תשלום פיצויים.

           באשר לשאלת ההתרשלות קבע בית המשפט המחוזי כי "לא היה מקום לבצע ליולדת ניתוח קיסרי, מלכתחילה, בהתאם לנתוני הפתיחה ועברה המיילדותי של האם, ולרבות הערכת המשקל שעמדה לנגד עיני הצוות הרפואי, וכי לא נפל דופי בהחלטתם להעבירה לחדר לידה, לצורך יילודה בצורה ווגינאלית" (פסקה 10 לפסק הדין). בדומה לכך קבע בית המשפט קמא כי לא הייתה התרשלות בשימוש במכשיר הוואקום כמו גם בחילוץ הנפגעת בשלב של פרע הכתפיים. אף ביחס לשאלת הקשר הסיבתי הכריע בית המשפט קמא לטובת המשיבה: "גם במישור הקשר הסיבתי, לא עמדו התובעים [המערערים] בנטל ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי, ולא הוכיחו במאזן ההסתברויות, קשר רציף, של סיבה ותוצאה, ממאורעות הלידה ועד להקרות הנזק" (פסקה 16 לפסק הדין). בערעור שלפנינו, למעשה חוזרים הצדדים ומחדדים את טענותיהם.