פלונית ואח'

השופטת ע' ברון:

1. במוקד ההליכים שלפנינו ניצב תוקפם של הסכמים משנת 2013 שבמסגרתם המשיבה והמערערת שכנגד (להלן: המשיבה), בהיותה בגיל מתקדם, העניקה במתנה שני נכסי מקרקעין לילדים של חבריה; ובפרט השאלה אם היא גמרה בדעתה להתקשר בהסכמים אלה.

           בית המשפט המחוזי, בפסק דין מיום 13.3.2018, קבע כי החתימה על ההסכמים נעשתה בלא גמירת דעת מצד המשיבה ובהתאם הורה על בטלותם; ומנגד דחה את הטענה כי יש לבטל את ההסכמים מחמת עושק והשפעה בלתי הוגנת (השופטת ר' שמולביץ, ת"א 48506-09-14 ו-ת"א 49054-09-14) (להלן: פסק הדין). שני הצדדים אינם משלימים עם קביעות פסק הדין, ומכאן הערעור והערעור שכנגד.

הרקע העובדתי הצריך לעניין

2. המשיבה, ילידת שנת 1931, מתגוררת מאז שנת 2005 בדיור מוגן בכפר סבא. בסוף שנת 2013 המשיבה אובחנה כחולה באלצהיימר, ובהמשך לכך מונו לה בהחלטת בית משפט לענייני משפחה שתי אפוטרופסות – והן שמנהלות את ההליכים בשמה. המערערים והמשיבים שכנגד הם בתם ובנם של זוג חברים של המשיבה ובעלה המנוח (להלן: המערערים ו- החברים, בהתאמה).

           למשיבה ולבעלה המנוח לא נולדו ילדים (להלן: הבעל). במהלך חייהם צברו בני הזוג רכוש, כספים ונכסי מקרקעין – בהם בית ברמת גן ודירה בהוד השרון (הבית והדירה יכונו להלן יחד: הנכסים). לאחר שהבעל נפטר בשנת 2000, זכויותיו הועברו לידי המשיבה על פי צוואתו במנגנון של "יורש אחר יורש". לפי מנגנון זה, הרכוש והזכויות שהיו בבעלות הבעל צוו למשיבה, תוך שהובהר כי הרכוש והזכויות שיוותרו לאחר פטירתה יעברו לידי קרובי משפחה של הבעל, בכפוף לתנאים שנמנו בצוואה.

3. המשיבה ערכה לאורך השנים מספר צוואות. בצוואה מחודש מאי 2010, ציוותה את כל רכושה, לרבות הנכסים, לשלושה קרובי משפחה רחוקים; וכך גם בצוואה מחודש מאי 2012 שערך עבורה עו"ד אריה לין (להלן: עו"ד לין). אולם בחודש יולי 2012 נתגלע קרע ביחסים בין המשיבה ובין שניים משלושת קרובי המשפחה (להלן: שני קרובי המשפחה) – שהוביל לשינויים משמעותיים בצוואת המשיבה, ולכך שהמערערים (בין היתר) הוכנסו למצבת היורשים של המשיבה. לפי פסק הדין, במחצית חודש יולי 2012 המשיבה העבירה לכל אחד משלושת קרובי המשפחה סכום של 500,000 ש"ח, וסמוך לאחר מכן שכחה שעשתה זאת, ולכן "סברה כי הדבר בוצע ללא הסכמתה". תקרית זו הובילה לנתק ביחסים בין המשיבה ושני קרובי המשפחה – שלפי הנטען, סירבו להשיב לה את הסכומים שהעבירה לידם; זאת לעומת קרובת המשפחה השלישית, שהשיבה לה את הכספים (ברבות הימים, חזרה המשיבה והעבירה לה את הסכום האמור).

           על מנת לעמוד על התמונה במלואה, יצוין כי באותם הימים שבהם התערערו היחסים בין המשיבה לשני קרובי המשפחה, החברים התחילו לגלות יותר ויותר מעורבות בענייניה של המשיבה – ונראה כי לאשה, עדינה, הייתה נוכחות דומיננטית יותר (להלן: עדינה). תחילה החברים התלוו אליה לפגישה ביום 29.7.2012 אצל עו"ד לין, שבמהלכה ביקשו ממנו עותק של הצוואה מחודש מאי 2012 ופירוט על אודות הרכוש של המשיבה, לרבות נכסי המקרקעין והכספים שברשותה. לדברי עו"ד לין (שהגיש תצהיר עדות ראשית מטעם המשיבה ונחקר עליו), החברים ניהלו את הפגישה באסרטיביות, ובניגוד לפגישותיו הקודמות עם המשיבה – היא כמעט לא השתתפה בשיחה. לאחר פגישה זו, הודיעה המשיבה לעו"ד לין כי היא מבקשת לבטל הליכים קודמים שיזמה למכירת הבית ברמת גן, וכן ביקשה שיפעל להשבת הכספים שהועברו מחשבונה לשלושת קרובי המשפחה שנמנו בצוואתה (כאמור, מדובר בסכום של חצי מיליון ש"ח לכל אחד) – תוך שציינה כי היא הגיעה להחלטה זו לאחר שהתייעצה עם חברים, ונראה שהכוונה לחברים כהגדרתם לעיל. בהמשך לכך, ובסיוע החברים, נטלה המשיבה ייצוג של עו"ד חדש, עו"ד עידו בן יהודה (להלן: עו"ד בן יהודה); ותוך פחות משבועיים, ביום 12.8.2012 חתמה על צוואה חדשה שנערכה על ידו.

           בצוואה מחודש אוגוסט 2012 ציוותה המשיבה את מלוא זכויותיה בנכסים למערערים (הבית ברמת גן למערערת 1, והדירה בהוד השרון למערער 2) ואת שאר רכושה – לרבות זכויות בחנות בהוד השרון, תכשיטים, כספים וניירות ערך – לחמישה קרובי משפחה אחרים, שאינם כוללים את שני קרובי המשפחה שלדבריה "בגדו באמונה" (קרובת המשפחה שהשיבה את הסכום שהועבר לה נותרה חלק מהצוואה). בתוך כך, צוין בצוואה כי המשיבה החליטה לשנות את צוואתה מחודש מאי 2012 ולהסיר את שני קרובי המשפחה מרשימת הנהנים משום ש"הוציאו ממני סכומי כסף גדולים תוך ניצול לרעה של האמון שנתתי בהם". כן צוין בצוואה כי החברים הם שהפנו את תשומת ליבה להתנהלות הקלוקלת של קרובי משפחתה, וכי ההחלטה להוריש למערערים את הנכסים נובעת מרצון להכיר תודה להוריהם "הן על חברות בת עשרות שנים והן על התמיכה והעזרה שהם מושיטים לי"; ועוד נאמר בהקשר זה כי המשיבה מכירה את המערערים מיום היוולדם ומאוד אוהבת אותם.

4. עם זאת, מאחר שהבעלות בחלק מהזכויות בנכסים לא הייתה שלמה, שכן אלה צוו למשיבה מבעלה המנוח באופן שהגביל את יכולתה להוריש את חלקו ברכוש ("יורש אחר יורש") – הציע עו"ד בן יהודה כי המשיבה תעביר את הבעלות בנכסים למערערים במתנה עוד בחייה, כולל החלק שהמשיבה ירשה מבעלה. בהתאם לכך, בחודש ינואר 2013 חתמה המשיבה על שני הסכמי מתנה – בהסכם הראשון העבירה את כל זכויותיה בבית ברמת גן למערערת 1, ובהסכם השני העבירה את כל זכויותיה בדירה בהוד השרון למערער 2 (להלן: הסכמי המתנה). בשני הסכמי המתנה הובהר כי המשיבה מעבירה את הנכסים למערערים ללא כל תמורה; תוך שנקבע מנגנון שלפיו יועברו למשיבה מדי חודש דמי מחיה בסכום של 8,000 ש"ח, ולהבטחת התשלום נקבע כי המערערים יפקידו כל אחד סך של 200,000 ש"ח בנאמנות אצל עו"ד בן יהודה. כן נקבע כי המערערים יישאו בכל המיסים, האגרות וההיטלים שיושתו בקשר עם הסכמים אלה, למעט מס שבח; וכי הסכמי המתנה מותנים בתנאי מתלה שלפיו המשיבה תקבל פטור ממס שבח. מספר חודשים לאחר מכן, בחודש מאי 2013, חתמו הצדדים על תוספת להסכמי המתנה, שבה נקבע כי דמי המחיה של המשיבה ישולמו לה מהשכרת הנכסים שתתבצע על ידי עו"ד בן יהודה; ובהתאם, נקבע כי המערערים אינם נדרשים להעביר סכומי כסף מטעמם אלא אם כן דמי השכירות השנתיים מהנכסים יפחתו מ-96,000 ש"ח (להלן: התוספת).