פלונית ואח' נ' מדינת ישראל משרד הבריאות ואח'

השופט י' עמית:

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת ו' מרוז) בגדרה נדחתה בקשה לתיקון כתב תביעה בדרך של הוספת חוות דעת.

1. בבית המשפט המחוזי מתנהלת תביעתה של המבקשת 1 (להלן: המבקשת) בעילה של 'הולדה בעוולה' כמשמעה טרם הלכת המר (ע"א 1326/07 המר נ' עמית (28.5.2012)). המבקשת, ילידת 1996, אובחנה לאחר לידתה כבעלת חוסר חלקי של הקורפוס קולוסום (קורת המוח או כפיס המוח) וסובלת ממומים רבים וביניהם פיגור שכלי.

2. לתביעה זו קדמה תביעה שהגישו המבקשת והוריה (להלן יחד: המבקשים) כנגד מומחה בתחום האולטרה סאונד (להלן: הרופא המומחה או המומחה) וכנגד המרכז הרפואי מ.ר.ב (להלן: מרכז מ.ר.ב) בו שימש כרופא עצמאי (ת"א 3246-04, להלן: התביעה הראשונה). במסגרת תביעה זו, המבקשים טענו כי המומחה התרשל בכך שלא אבחן חוסר בקורפוס קולוסום במהלך סקירות האולטרה סאונד שערך במהלך ההיריון, ולחלופין טענו להפרת חובת הגילוי. התביעה נדחתה לאחר שנמצא כי לא נפל פגם בהתנהלות המומחה וכי לא הוכח קשר סיבתי בין גילוי החוסר החלקי בקורפוס קולוסום להפסקת ההיריון. ערעור על פסק הדין נדחה אף הוא (לפירוט אודות ההליכים ראו בפסק דיני בע"א 1369/13 פלונית נ' מרכז רפואי מ.ר.ב בע"מ מקבוצת סינופסיס ואח' (23.11.2014) (להלן:פסק הדין הראשון)).

3. התביעה דנא הוגשה בחודש פברואר 2011, בעוד התביעה הראשונה מתנהלת, לאחר שבקשת המבקשים לצרף את המשיבה 1 (להלן: המשיבה) לתביעה הראשונה נדחתה מחמת המועד המאוחר בו הוגשה. כן הורה בית המשפט על עיכוב הליכים בתביעה דנא עד להכרעה בתביעה הראשונה. טענתם המרכזית של המבקשים בתביעתם הנוכחית היא להתרשלות רופאי בית החולים בו נוהל מעקב ההיריון של אם המבקשת, בכך שלא אבחנו חוסר בקורפוס קולוסום עובר ללידה. בתגובה לתביעה הגישה המשיבה הודעת צד ג' כנגד מרכז מ.ר.ב.

           כשנתיים לאחר מתן פסק הדין הראשון, במהלכן התביעה היתה תלויה ועומדת ללא כל פעילות, עתר מרכז מ.ר.ב לסילוק הודעת צד ג'. לאחר הגשת בקשה זו, פנו המבקשים בבקשה לצירוף חוות דעת מתוקנת ולתיקון כתב התביעה, ועל כך יפורט להלן. שתי הבקשות עומדות במרכז החלטתו של בית המשפט המחוזי, עליה נסבה הבקשה שבפניי.

4. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לסילוק הודעת צד ג' לאחר שקבע כי ממצאי פסק הדין הראשון ביחס לאי אבחון חוסר בקורפוס קולוסום מקימים השתק פלוגתא והמבקשים מנועים מלהעלות טענה עובדתית ומשפטית ביחס לפגם זה או לקשר הסיבתי בינו לבין נזקי המבקשת.

           בהמשך למסקנה זו, נקבע כי מהטעם של השתק פלוגתא יש לדחות אף את חלק הארי בבקשה לתיקון כתב התביעה. נקבע כי טענה מרכזית בכתב התביעה המתוקן היא שהמשיבה התרשלה בכך שלא ביצעה למבקשת סקירת מח מכוונת שלכאורה היתה מגלה את הפגם בקורפוס קולוסום, אשר הצורך בעריכתה נבע הן מפיגור בגדילה התוך רחמית (IUGR) והן ממיקרוצפלוס (היקף ראש קטן באופן חריג), שלא אובחן אצל המבקשת. נוכח קיומם של ממצאים חלוטים ביחס לטענה זו בפסק הדין הראשון, נקבע כי התיקון המבוקש חוסה תחת מעשה בית דין ואין להתירו.

           בית המשפט ציין כי טענה נוספת שהועלתה במסגרת כתב התביעה המתוקן ולא נדונה בפסק הדין הראשון, נוגעת לכך שהמבקשת סבלה ממיקרוצפלוס אשר חייב כשלעצמו את הפסקת ההיריון. הבקשה לתיקון כתב התביעה על דרך הוספת טענה זו נדחתה, לאחר שנמצא כי בהתאם להוראות המעבר שנקבעו לגבי הלכת המר, עילת התביעה החדשה שהוספתה מתבקשת התיישנה.