העתירה הנדונה הוגשה בעניין החלטת המשיבה מיום 21.8.2023, שלפיה סורבה בקשת העותרים לקבל אזרחות ישראלית בשל כך שלא עלה בידיהם לבסס את העובדה שמרכז חייהם בישראל.
עיקרי העובדות
2. העותר 1 (יליד שנת 1989) והעותרת 2 (ילידת שנת 1996) (להלן – העותר; העותרת) הם בני זוג נשואים, שנישאו בשנת 2015. העותרים 3 ו-4 (ילידי שנת 2016 ושנת 2021), הם ילדיהם (להלן – הילדים). כל הארבעה הם ילידי ישראל, שכל חייהם חיו בישראל, במעמד תושב קבע. העותר הוא בוגר תיכון בשכונת בית צפאפא ובעל תעודת בגרות ישראלית, הדובר עברית רהוטה, עובד בחברה לייעוץ השקעות ברמת-גן ואביו מנהל בית הספר התיכון "XXXX" בשכונת שייח ג'ראח בירושלים. העותרת בוגרת תיכון "אקסלנס" בירושלים, יודעת לקרוא ולכתוב בעברית, אך נראה כי מידת הבנתה את הלשון העברית מצומצמת. בנם של העותרים לומד בבית הספר הפרטי "XXXX" ואילו הבת הפעוטה עדיין בבית.
3. העותרים הגישו בקשה להתאזרחות לפי סעיף 5 בחוק האזרחות, תשי"ב-1952 (להלן – חוק האזרחות) וביום 9.3.2021 נערך להם ריאיון. בעקבותיו הם נדרשו מספר פעמים להגיש מסמכים שונים נוספים, אשר אמנם הוגשו ואף נערך להם ריאיון חוזר ביום 20.7.2022.
בסופו של דבר, ביום 20.10.2022 נשלח אל העותרים מכתב סירוב לבקשתם. על החלטה זו הגישו העותרים ערר פנימי, אשר נדחה בהחלטה מיום 24.1.2023 (להלן – החלטת הסירוב הראשונה).
תמצית נימוקי החלטת הסירוב הראשונה נשענה על כך שעל-פי טענת העותרים, אותה עת הם גרו בענאתה החדשה בדירה אחת עם הוריו של העותר, משפחת אחיו הנשוי (הורים ושני ילדים) ואחותו. דובר בדירה שעל-פי הנטען, שכרו הוריו של העותר מדודתו. בהחלטה נאמר, כי לא עלה בידי העותרים להניח תשתית ראייתית מספיקה כדי לבסס את מגוריהם בדירה האמורה. בין השאר נאמר, כי כלל הממצאים העלו כי צריכת המים וצריכת החשמל לא תאמו שימוש סביר של אחת-עשרה נפשות, שעל-פי הנטען גרו בדירה וכן כי עלו סתירות שונות בין גרסאות העותרים בכל הנוגע למוצרי החשמל שבדירה (מספר מכשירי הטלוויזיה ושאלת הימצאותו של מייבש כביסה) ובעניין מקום הלינה של אחות של העותר. בדומה, העותרים לא ידעו למסור שמות של השכנים ואף לא ידעו היכן לומדים ילדי משפחת האח. בנוסף לכך עלה, כי מצבה הכלכלי הטוב של המשפחה לא הצדיק מגורים כה צפופים, כך שבכל אלו היה כדי לעורר ספק בדבר נכונות טענת מגוריהם באותה דירה.
בנוסף לכך נאמר בהחלטה, כי ניתן משקל לכך שבבעלות דודו של העותר יש נכס גדול שבו שלוש דירות בשכונת א-ראם, מחוץ לשטחי ישראל. כמו כן, מתשובתה של העותרת בריאיון לא עלתה כוונה להמשיך לגור בשכונת ענאתה, מאחר שתשובתה הייתה כי היא לא יודעת מה יילד יום. בהחלטה מיום 20.10.2022, שבעניינה הוגש הערר, אף הודגש כי העותרת אינה יודעת עברית ברמה הנדרשת, כך שאינה עומדת בדרישת סעיף 5(א)(5) בחוק האזרחות.
4. ביום 8.3.2023 הוגשה עתירתם הקודמת של העותרים בעניין החלטת הסירוב הראשונה (עת"מ 63940-03-23 (להלן – העתירה הראשונה)). במהלך הדיון מיום 31.5.2023 התברר בין השאר, כי על-פי טענת העותרים, עוד במהלך חודש פברואר 2023 עברה משפחתם לגור בדירה שכורה בשכונת השלום (ענאתה החדשה), וכי הודעה על כך נמסרה לרשות האוכלוסין, בצירוף חוזה שכירות, סמוך למעבר הדירה. על רקע עובדה זו ולנוכח כלל טענות הצדדים, ראיתי לנכון לאפשר לעותרים להביא את עניינם לבדיקה מחודשת. לפיכך, בתום הדיון ניתן במעמד הצדדים פסק-דין שכך הורה ואשר נומק כלהלן:
"עיון בעתירה ובנספחיה וכן בכתב התשובה ובנספחיו וכן בכלל המסמכים שהציגו העותרים ובראיונות שנערכו להם, עשוי היה להעלות סימני שאלה וקשיים בכל הנוגע לשאלת הוכחת מרכז החיים של העותרים בישראל. עם זאת, כנגד אותם קשיים, נראה לכאורה כי ישנן ראיות כבדות משקל העשויות לבסס את טענתם כי מקום מגוריהם ומרכז חייהם הוא בישראל, כך ביחוד בהינתן העובדה שלא נראה כי ישנן ראיות המבססות את האפשרות שהעותרים גרים מחוץ לשטח ישראל".
5. בהתאם לפסק הדין בעתירה הקודמת, ביום 13.7.2023 נערכו לעותרים ראיונות חוזרים. הם אף הגישו מסמכים נוספים ובהם גם מסמכים בעניין הדירה שבה גרו קודם לכן עם בני משפחת העותר וגם כאמור, חוזה שכירות של דירתם הנוכחית, תצהיר מבעלת הדירה, אישור מודד ממשלתי בדבר מיקום הדירה בתחום העיר ירושלים, אישורים מבית הספר שבו לומד בנם, אישורים מקופות החולים, תלושי שכר ועוד כיוצא באלה מסמכים.
ביום 1.8.2023 נעשה ניסיון לשוחח עם העותרת, אך בהיעדר שיתוף פעולה נעשה ניסיון ליצור עמה קשר באמצעות שכנה שלה, שאף הוא נכשל. הצדדים חלוקים בשאלת המשקל שיש לתת לניסיון זה. בתמצית, על-פי טענת העותרים, חוסר שיתוף הפעולה נבע מהנחייה ברורה של באת-כוחם שלא לשוחח עם נציגי המשיבה בטלפון, בשל כך שהדבר הוא בגדר ריאיון אשר לטענתה, עריכתו באמצעות שיחת טלפון אינה כדין. מנגד טענה המשיבה, כי היה בחוסר שיתוף הפעולה וברושם שעלה משיחה זו כדי לחזק את טענתה כי אין די ראיות לביסוס טענת העותרים בדבר מגוריהם בדירה בשכונת ענאתה החדשה. כך או אחרת, לא ראיתי לייחס משקל לניסיון זה, לכאן או לכאן.
6. ביום 21.8.2025 ניתנה החלטת הסירוב אשר בעניינה הוגשה העתירה הנדונה (להלן – החלטת הסירוב השנייה). החלטה זו נומקה בכך שהעותרת אינה יודעת עברית כנדרש. כמו כן נאמר, כי לא עלה בידי העותרים לבסס את טענתם בדבר מגוריהם בדירה שעל-פי טענתם, הם שוכרים בשכונת ענאתה החדשה. מסקנה זו נשענה על כך שהם לא הגישו חשבונות מים וחשמל בטענה כי אין חשבונות ובעוד שעל-פי טענתם, הם אינם יודעים כיצד נעשית הספקת החשמל והמים לדירה. כמו כן, בנם של העותרים לומד בבית הספר "XXXX", שאינו סמוך למקום מגוריהם וזאת חרף טענת העותרים, כי אביו של העותר, המנהל את בית הספר התיכון של בית-ספר זה, הוא זה שמסיע את הבן. בנוסף לכך, סניף קופת החולים שבו מקבלים העותרים את שירותיהם מצויים סמוך למקום מגוריהם קודם שנישאו ובהתאם לכך העותרת והילדים משויכים לסניף בשכונת שייח ג'ראח ואילו העותר משויך לסניף בשכונת בית חנינה.
בעניין התמונות והסרטונים שהציגו העותרים, המתעדים את דירתם, נאמר, כי לא ניתן ללמוד מהם היכן צולמו. בנוסף לכך, חזרה המשיבה על כך שישנו נכס בבעלות משפחת העותר בא-ראם שבו מספר דירות. אמנם אף הפעם חזרו העותרים על טענתם, כי אין מדובר בנכס בבעלות העותר או בבעלות אביו, אלא בבעלות דוד של העותר וכי אין להם קשר אל הנכס, אך המשיבה חזרה על כך שאין ברשותה די מידע בדבר אותו נכס ובדבר זהותם של אלו הגרים בו.
המשיבה הוסיפה עוד, כי מהריאיון עלה כי לעותרים אין די מידע בעניין זהות השכנים שלהם או בעניין חנויות המצויות בקרבת הדירה שבה הם גרים. זאת בעיקר, לדברי העותרת שאותם לא קיבלה המשיבה, כי היא אינה מרבה לצאת מהבית ומאחר שהיא לא עורכת את הקניות לבית, אלא העותר עורך אותן. כן הובא תיאור של ניסיון הבירור הטלפוני, שהוזכר לעיל.
לנוכח כל האמור נקבע, כי לא ניתן לומר כי העותרים אמנם גרים בדירה שעל-פי טענתם הם שוכרים בשכונת ענאתה החדשה מאז חודש מרץ 2023, וכי הם לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש לשם הוכחה כי מרכז חייהם בישראל. כך בייחוד לנוכח אותו נכס בשכונת א-ראם.
7. טענותיהם העיקריות של העותרים בעניין החלטת הסירוב השנייה היא, כי אין מקום להוסיף ולהכשיל את בקשותיהם לנוכח קיומו של אותו נכס בשכונת א-ראם, אשר אינו בבעלות העותר או אביו, הוא אינו גר בו, אינו מגיע אליו ואינו קשור אליו ואף אין לו מידע של ממש לגביו. בכל הנוגע למקום מגוריהם, טענו העותרים, כי הציגו חוזה שכירות, תצהיר של בעלת הדירה, אישור לגבי מיקומו ותמונות. לטענתם, כפי שאף טענה באת-כוחם, מדובר בשכונה יחסית חדשה וכי טרם הותקנו שעוני חשמל ומים לרוב הדירות בשכונה ואף לא לדירתם. הם אמנם אינם יודעים איך נעשית הספקת החשמל והמים, אך הם לא יכולים לייצר שעוני חשמל ומים או חשבונות חשמל ומים יש מאין. בדומה טענו לגבי תשלום ארנונה, אשר אינה נגבית במקום מגוריהם ולכן אין להם חשבונות לתשלום ארנונה. הם אמנם עדיין לא מכירים את רוב השכנים, אך גם ציינו כי לא כל הדירות בבניין מאוכלסות. בדומה טענו, כי כלל אין חנויות סמוך לבניין שבו מצויה דירתם.
עוד טענו, כי הבן אמנם לומד בבית הספר "XXXX", שאמנם אינו בקרבת מקום מגוריהם, אך מאחר שאביו של העותר מנהל שם את בית הספר התיכון והוריו של העותר גרים סמוך למקום מגוריהם, אביו של העותר מסיע את בנם אל בית הספר. כן טענו, כי מסיבות שונות הנובעות משיקולי נוחות, הם החליטו להישאר משויכים לסניפי קופות החולים שאליהם היו משויכים בעבר ומכל מקום, מדובר בסניפי קופות חולים בירושלים (בשייח ג'ראח ובבית חנינה), שאינם רחוקים ממקום מגוריהם.
בעניין הטענה כי העותרת אינה יודעת עברית ברמה מספקת, הפנו העותרים לכך שהעותרת ידעה לכתוב בעברית את אשר נדרשה לכתוב במהלך הריאיון וכי היא אף יודעת לקרוא עברית. אמנם יכולת הדיבור שלה בעברית היא מצומצמת, אך נטען כי רמת העברית שלה טובה מזו שהציגה בריאיון, מחמת הלחץ שבו הייתה נתונה במהלכו.
דיון והכרעה
8. המחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקרה לשאלה אם עלה בידי העותרים לבסס את טענתם כי מרכז חייהם בישראל. כך בעוד שעניין זה נבחן בהתאם להוראות "נוהל הטיפול בבקשת התאזרחות לפי סעיפים 5, 6, 8 לחוק", שמספרו 4.4.0001 (להלן – נוהל התאזרחות), ובעוד שאין מחלוקת כי הנטל להוכיח זאת מוטל על המבקש לקבל אזרחות ישראלית.
לאחר שבחנתי את כלל הראיות וכפי שהערתי כבר בדיון בעניין העתירה הקודמת, אפילו היו נמצאים "קשיים בכל הנוגע לשאלת הוכחת מרכז החיים של העותרים בישראל", אין בכך די. כך מהטעם ש"כנגד אותם קשיים, נראה לכאורה כי ישנן ראיות כבדות משקל העשויות לבסס את טענתם כי מקום מגוריהם ומרכז חייהם הוא בישראל". זאת כפי שהודגש, "ביחוד בהינתן העובדה שלא נראה כי ישנן ראיות המבססות את האפשרות שהעותרים גרים מחוץ לשטח ישראל".
במילים פשוטות, קראתי בעיון רב את כל הראיונות שנערכו לשני העותרים ועיינתי בכל המסמכים שהציגו. זאת כמובן, בנוסף לעיון בכתב העתירה ובכתב התשובה ובכל נספחיהן ולשמיעת באות-כוח הצדדים. מכל אלו עולה בבירור כי מאז ומתמיד העותרים, שהם תושבי קבע, חיים בישראל ומנהלים את חייהם בישראל בתחומי ירושלים. הם גרים בישראל, העותר עובד בישראל, העותר והעותרת התחנכו ולמדו בבתי ספר בישראל, לעותר אף תעודת בגרות ישראלית ואף בנם לומד בישראל (בתם הפעוטה עדיין בבית). אף אם ניתן להעלות תהיות או תמיהות בעניין חסר במידע בדבר סביבת מגוריהם, הרי שלא היה בכך די כדי להטיל ספק בדבר מקום מגוריהם וזאת ביחוד לנוכח פרק הזמן הקצר יחסית של מגוריהם בדירתם הנוכחית, העובדה שהעותר עובד והוא מי שדואג לצורכי הבית ואילו העותרת מטעמי מנהג ומסורת, אינה מרבה לצאת מהבית. כמו כן, חרף העובדה שהיעדרם של שעוני חשמל ומים הוא מצב תמוה, שוכנעתי מדברי באת-כוח העותרים, כי ביתם של העותרים, שהוא יחסית חדש, טרם חובר לשעוני מים וחשמל וכי באופן כן ואמתי, הם אינם יודעים כיצד מסופקים המים והחשמל. מכל מקום, דמי השכירות המשולמים לבעלת הדירה כוללים את כל ההוצאות.
לנוכח כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי העותרים עמדו ברף הנדרש להוכחת מרכז חייהם בישראל. זאת משעמדו בדרישות סעיף ג.9.4 בנוהל התאזרחות, שעל-פי נבחנים בין השאר, מקום העבודה של המבקש להתאזרח, מוסדות החינוך שבהם לומדים ילדיו וכדומה.
9. בכל הנוגע לשאלה אם העותרת עומדת בדרישת סעיף 5(א)(5) בחוק האזרחות, הקובע כי אחד התנאים להתאזרחות הוא כי המבקש "יודע ידיעת-מה את השפה העברית", הרי שלא מצאתי בידיעתה המצומצמת את הלשון העברית כדי להכשיל את בקשתה. כך נקבע לעניין זה בסעיף ג.5.10 בנוהל התאזרחות:
"עובד הרשות יתרשם מרמת ידיעת השפה העברית של המבקש ע"י שיחת חולין קצרה, תוך כדי קבלת הבקשה (מספיקה ידיעה בסיסית). עובד הרשות יציין את התרשמותו בגיליון הסיכום".
חוק האזרחות נחקק בשנת 1952, לפני 72 שנה ומאז חקיקתו, לא חל שינוי או תיקון בסעיף 5. הצעת החוק (שבה, הוראת סעיף 5 נכללה בסעיף 7), אף לא כללה דברי הסבר (הצ"ח תשי"ב 93, 21.11.1951, עמ' 22). חרף זאת שהחוק עומד בעינו שנות דור, לא נמצאה פסיקה המפרשת את הצירוף המעניין "ידיעת-מה את השפה העברית". אף נוהל האזרחות אינו שופך אור על ביטוי זה ומסתפק בהנחיה לנהל "שיחת חולין קצרה" עם המבקש להתאזרח, תוך הערה בסוגריים כי "מספיקה ידיעה בסיסית". אך לא ידענו מהי אותה "ידיעה בסיסית".
אכן, אמנם העותרת יודעת לכתוב בעברית ואף לקרוא את הכתוב בעברית והיא אף כתבה את המילים שהוכתבו לה, אך מקריאת הריאיון עמה עולה כי הבנתה את הלשון העברית מאד "בסיסית" ואינה חורגת מ"ידיעת-מה" מצומצמת. חרף זאת, מעת שהעותר דובר עברית, לא מצאתי כי יש בכך כדי להכשיל את בקשת העותרת.
10. אין מחלוקת על כך ששיקול הדעת הנתון לשר המשפטים ולעובדיו, העורכים את הראיונות ומחליטים בבקשות ההתאזרחות, הוא שיקול דעת רחב. אף אין מחלוקת בדבר מומחיותם לבחון את הראיות שעליהן הם מבססים את החלטותיהם וכי ככלל, בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתם כל עוד לא נפל פגם של ממש בהחלטתם או שנמצאה עילה המצדיקה התערבות בה. עם זאת, בנסיבות הנדונות נמצא כי לא היה מקום לדחות את בקשתם של העותרים. כך במיוחד וכאמור, מעת שנמצא כי הם עמדו ברף ההוכחה הנדרש ומכל מקום, לא נמצא מקום להטיל ספק בכך שמרכז חייהם הוא בישראל.
לנוכח כל האמור, העתירה מתקבלת. בהתאם לכך תינתן לעותרים אזרחות ישראלית.
המשיבה תישא בהוצאות העותרים בסך 8,000 ₪.