הכרעה
ד-1 סוגיית האחריות ההורית
35.במסגרת ההליך הקודם, פסקתי כי הקטינה תהיה באחריות הורית משותפת של הוריה, בכפוף לכך שהקטינה ואביה ימשיכו להתגורר בבית הסבים עד הגיעה לגיל בגרות.
36. באותו הליך, הוגש תסקיר עו"ס לסדרי דין מיום 3.8.21, בו צוין כי הקטינה אשר נמצאת באופן רשמי באחריות הורית של האם, נמצאת בחודשים האחרונים בבית הורי האב ב***. הקטינה עזבה את הפנימייה שבה התחנכה בשנתיים האחרונות ומביעה רצון חד משמעי להשתלב בתיכון *** יחד עם כל חבריה.
36.עו"ס הסבירה את מורכבות סוגיית האחריות ההורית.
לקטינה קושי רגשי עמוק מול האם ובן זוגה, קושי בתחושת השייכות לביתם ולמשפחתם וכעס על מצב היחסים הקיים, כל זאת אל מול רצונה ללמוד עם חבריה ב*** המקום אליו שייכת. מנגד לקטינה, יחסים טובים עם סביה מצד האב והם מהווים מקור ביטחון ומשענת עבורה. ניכר כי מי שנותן את הטון ההורי הינם הסבים. עם זאת, להתרשמות הועדה לתכנון וטיפול והערכה, לולא האב היה מתגורר בבית הוריו לא יכול היה לגדל בגפו את הקטינה, לאור מצבו הנפשי הלא יציב, האשפוזים החוזרים והתכחשותו למצבו.
37.עו"ס המליצה על אחריות הורית של האם.
וזמני שהות מורחבים עם האם – שבוע אחד שלוש ביקורים כולל לינה ושבוע שני, שני ביקורים כולל לינה וסופ"ש ארוך מיום שישי עד ראשון בבוקר.
38.האם בהליך הקודם הודיעה על הסכמתה להמלצת העו"ס לסדרי דין.
בעוד האב התנגד להמלצות, הואיל וכבר למעלה משנה ומחצה שהוא משמש כהורה אחראי בפועל והקשר של הקטינה עם משפחתו טוב יותר. עוד טען כי הקטינה אינה מוכנה להיות בקרבת בן זוגה של האם, אלא תחת אחריותו ההורית, והמלצת העו"ס עושה חסד עם האם אך כופה על הקטינה נסיעות ארוכות, ובבוקר אף בשעות מוקדמות, במקום שתשקיע את זמנה בלימודים ובקשרים חברתיים.
39.בהעדר הסכמות, הוריתי ביום 23.8.21 כי לאחר שמיעת הקטינה יינתן פסק דין על יסוד כתבי הטענות, תסקיר וריאיון קטינה.
40.ביום 3.11.21 נפגשתי עם הקטינה בנוכחות עו"ס יח"ס.
התרשמתי מנערה בוגרת, רגישה וורבלית שעברה דרך ארוכה בחייה והגיעה כעת אל המנוחה והנחלה. הקטינה סיפרה שהינה לומדת בביה"ס *** ב***, טוב לה, היא השתפרה בלימודים ויש לה חברים. היא לא מתחברת לסביבת ה*** והיא לא מסתדרת עם בן הזוג של האם.
יחסיה עם הסבים מצד האב מעולים הם כמו הורים בשבילה. סבתה עוזרת לה בכול דבר, קונה לה בגדים וציוד. לדבריה "סבתא יודעת עלי הכל...מגיל קטן אני מחוברת לסבתא ולסבא שלי מצד אבא".
הקטינה נוסעת לאם פעם עד פעמיים בשבוע (כולל שישי שבת לסירוגין) באוטובוס בנסיעה של 40 דקות ולמחרת קמה בשש בבוקר כדי להספיק להגיע בזמן לביה"ס.
אצל אימה היא לנה בסלון, וכשהיא צריכה ללמוד למבחן היא נסגרת בחדר.
הקטינה הגדירה את בית סביה מצד האב כביתה העיקרי.
סיפרה כי אוהבת את שני הוריה אך מרגישה יותר קרובה לאביה.
ציינתי כי עוד שנתיים תגיע לגיל בגרות ויש ליתן משקל רב לרצונה.
41.בפסק הדין שניתן על ידי בהליך הקודם, הדגשתי כי המציאות בשטח מדברת בעד עצמה.
הקטינה לא יכולה לעמוד בחלוקת זמני שהות המורחבים עם האם שנקבעו ע"י העו"ס. יש לה חיי חברה במקום מגוריה היא לומדת לבגרויות ומרכז חייה בעיר ***. לא ניתן להעמיס עליה נסיעות תכופות לבית האם ב***. היא נדרשת ללמוד למבחנים ואין לה בבית אימה חדר לעצמה. בפועל הקטינה מגיעה לביקורים בבית האם פעם עד פעמיים בשבוע (כולל שישי שבת לסירוגין).
42.עוד קבעתי כי הקטינה פחות מחוברת לסביבת מגורי האם ויחסיה מול האם ובן זוגה מקשים על תחושת השייכות לביתם.
43.הקטינה סיפרה בריאיון כי היא עברה הרבה שינויים בשנים האחרונות והחוסר וודאות מלחיץ אותה. כפי שציינה העו"ס בתסקיר, הקטינה מבקשת שיעזרו לה למצוא את מקומה ולקבל שקט ופניות למשימות התפתחויות של בני גילה.
44.סברתי כי בשל מצבו הנפשי הלא יציב של האב, האשפוזים החוזרים והתכחשותו למצבו, לא ניתן להמליץ עליו כהורה בעל אחריות הורית עיקרית. למעשה, הורותו של האב לקטינה תלויה במגוריו בבית הוריו, וכל עוד הם מתגוררים תחת חסותם, הקטינה מקבלת את כל צרכיה וגדלה באווירה חמה ומשפחתית.
45.לאור כל זאת, ולאחר עריכת האיזונים המתבקשים, קבעתי בפסק הדין שניתן על ידי כי הקטינה תהיה באחריות הורית משותפת של הוריה בכפוף לכך שהקטינה ואביה ימשיכו להתגורר בבית הסבים עד הגיעה לגיל בגרות. עוד הוריתי כי הקטינה תבקר בבית אמה פעם עד פעמיים בשבוע כפי שנוהגת לעשות כיום.
46.ביום 4.1.22 הגישה האם ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתיק עמ"ש 9716-01-22. הערעור התקבל במובן זה, שהתיק חזר לדיון בפני לצורך שמיעת הצדדים והבאת ראיות. הומלץ על הזמנת תסקיר משלים, ובאשר לכשירותו של האב הומלץ לשקול הגשת חוו"ד פסיכיאטרית.
עוד נקבע בערעור כי על מנת למנוע זעזוע נוסף בחיי הקטינה, יוותרו זמני השהות על כנם ויש בשימור המצב הקיים כדי לספק לקטינה סביבה בטוחה ויציבה.
47.בעקבות השבת התיק אליי להשלמות, הוריתי על הגשת תסקיר משלים ונחקרו הצדדים ועדיהם.
48.ביום 25.5.22 נערך תסקיר משלים.
העו"ס ציינה כי בחודשים האחרונים ישנה יציבות ורגיעה מבחינת זמני שהות ואיכות הקשר של הקטינה עם אמה. הקטינה תיארה אווירה נעימה וטובה יותר בבית האם מאשר בעבר.
48.העו"ס דיווחה על נערה בת 17, פקחית וורבלית ובעלת מודעות, מצטיינת בלימודים, לאחרונה החלה לעבוד במוקד של "שופרסל". הוריה מדווחים כי המעבר לביה"ס *** הטיב עמה והיא שמחה וממצה יכולותיה.
מהשיחה עם הקטינה עולה הרושם כי יש הטבה משמעותית במצבה הלימודי, התפקודי, החברתי והרגשי, בהשוואה למועד בו נכתב התסקיר הקודם.
49. הקטינה מתגוררת בבית הסבים יחד עם האב ומגיעה לבית האם בסופי שבוע לסירוגין ובאמצע שבוע. יש שבועות שמגיעה באמצע שבוע ויש שבועות עמוסים שמגיעה רק בסופי שבוע. מביקור בבית האם עלה כי כשהקטינה מגיעה לביקורים היא ישנה בספה או במיטה של אחד הבנים.
50.מחנך הכיתה של הקטינה דיווח כי מגיעה לביה"ס בזמן עם הציוד הנדרש, מקבלת סמכות ובעלת הישגים טובים, פעילה ואהובה חברתית וניכר כי עסוקה בעניינים משפחתיים.
51.העו"ס דיווחה כי המשפחה לא פנתה לקבלת הטיפולים שהומלצו, הקטינה אינה מעוניינת בטיפול בטענה כי אינה פנויה ואינה זקוקה לכך. האם שיתפה כי אינה מוצאת את הפניות לקבלת טיפול.
51.העו"ס הציגה את עמדת האם, לפיה מבקשת להגדירה כבעלת אחריות הורית בלעדית, היות וחשוב לה להיות מעורבת בקבלת ההחלטות הנוגעות לקטינה.
52.באשר לרצון הקטינה, ציינה העו"ס כי : "בהתייחסותה של ל' לבקשת האם, אמרה בנוכחות האם כי זה רק בגלל מזונות. ל' ביקשה מהאם להפסיק את המאבקים הללו ולאפשר לה שקט. ניכר כי ל', בבגרות ובמודעות, יודעת כיצד לתת מקום לשני הוריה בחייה, מבינה את מסוגלותם ואת יכולותיהם ובהתאם לכך נעזרת בהם בתחומים השונים". (ההדגשה שלי – ר.ג.).
52.בסיכום הדברים, תיארה העו"ס תמונה משפחתית יציבה ורגועה יותר מבעבר.
בפועל הקטינה שוהה מרבית הזמן בבית האב (אצל הסבים) ומגיעה לבית האם בתדירות משתנה בהתאם ללוח הזמנים שלה.
עו"ס המליצה על אחריות הורית משותפת בכפוף למגורי האב אצל הוריו וקיום זמני שהות רציפים עם האם.
53.כידוע השיקול הבלעדי בהכרעת שאלת המשמורת ע"י בית המשפט, הינו בהתאם לעקרון "טובת הקטין" אשר הוכר כעקרון על במשפט הישראלי.
המונח "טובת הקטין" הינו מושג רחב היוצק את תוכנו הקונקרטי בהתאם למצב העובדתי הנתון בכל מקרה ומקרה.
בטרם תינתן הכרעה, יבחן בית המשפט את השיקולים הבאים לעניין משמורת קטינים: הבטחת סיפוק צרכיהם הפיסיים, הרגשיים, החברתיים והחינוכיים, תוך התייחסות ליכולת ההורים ונכונותם; הבטחת שמירת קשר איכותי של הקטינים עם הוריהם; הגשמת אינטרס הקטינים למסגרת יציבה, במידה המרבית; צמצום ככל האפשר הפגיעה בשל הגירושין.
60.כבר נכתב רבות על חשיבות הקשר שבין הורה לילד והזכות של הילד לגדול ולהתחנך על ברכי ההורה, כמו זכות ההורה לגדל את הילד ולחנכו ולקיים כלפיו את חובותיו כהורה. היטיבה לתאר זאת כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 3009/02 פלוני נ' פלוני, פ"ד נו (4) 872, 893: "המשפט רואה בקשר שבין הורה לילדו זכות טבעית בעלת ממד חוקתי, שלה שני פנים: האחד – זכותו של כל ילד להיות נתון למשמורת הוריו ולגדול ולהתחנך על ידיהם; השני – זכותו של הורה, מכוח קשר דם, לגדל ולחנך את ילדו במשמורתו ולקיים כלפיו את חובותיו כהורה. בצד החובה לדאוג לבריאותו ולרווחתו של ילדו קנויה להורה זכות כי הוא ולא אחר יקיים את החובות הללו".
61.את ההיבט של זכות ההורה לקיים את חובותיו כלפי ילדו כזכות חוקתית כביטוי ל"קול הדם" ביטא כבוד השופט ברק בע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד לח(1) 461, 467: זכותו המשפטית של ההורה היא כי הוא, ולא אחר, יקיים את החובות כלפי ילדו...זכות זו של ההורים היא זכות קונסטיטוציונית חשובה, שכן היא מהווה ביטוי לקשר הטבעי – "קול הדם"... – שבין ההורים לילדיהם..."
62.אמנם, דברים אלה נאמרו בהקשר של הוצאת הקטין ממשמורת הוריו במסגרת צו נזקקות, ואולם אין בכך להפחית מעוצמתם בהקשרם הראשוני בזכות ובחובה הבסיסית והיסודית של הורה ליטול חלק במהלך חיי ילדו. בהקשר זה יפים דבריה של השופטת פרוקצ'יה בהמשך פסה"ד בפרשת פלונית רע"א 3009/02, שם, בעמ' 895: "זכותם של הורים וילדים למימוש קשר הדם הטבעי ביניהם קיימת גם במסגרות משפחתיות שעברו שבר וקרע עקב פירוד ההורים, ומקום שמכורח נסיבות שאירעו נבצר משני ההורים לגדל את ילדם במשותף. גם כך, וגם מקום שהמערכת המשפחתית נדרשת להתמודדות קשה עם אילוצים שונים הנובעים ממצוקת הפירוד.."
63.בהיבט טובת הקטין, היחסים עם הורים הם בעלי חשיבות רבה בהתפתחות הרגשית, האישית והקוגניטיבית וקיים לכך תיעוד ספרותי רב. הממצאים מראים שילדים שנמנעים מהם יחסים משמעותיים עם אחד מהוריהם נמצאים בסיכון פסיכולוגי רב יותר. ילדים יכולים להשיג את הפוטנציאל הפסיכולוגי כאשר הם מסוגלים לפתח ולשמר יחסים משמעותיים עם שני ההורים, בין אם הם חיים יחד ובין אם לא.
64.באשר לאנשים עם מוגבלויות שכליות ונפשיות, אלו חווים קשיים הנוגעים פעמים רבות לשורשיה המהותיים של ההורות. קיומם של קשיים אלו מעורר שאלות לגבי מסוגלותם ההורית ולגבי יכולתם לספק לילדיהם צרכים רגשיים והתפתחותיים בסיסיים הכרוכים באחריות לילד ולגידולו.
65.חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח – 1998 והאמנה הבינלאומית בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות אשר נחתמה ואושררה בישראל, מעגנים את מחויבותה של המדינה לקדם שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. בעוד חוק השוויון אינו מזכיר את תחום המשפחה וההורות באופן מפורש, האמנה מייחדת לתחום זה סעיף מפורש (23) לפיו על המדינה לקדם את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות גם בתחום ההורות, לרבות אי אפלייתם לרעה ומתן ההתאמות והסיוע הנדרשים להם להביא ילדים לעולם ולגדלם.
66.בעבודת מחקר "בזכות להורות של אנשים עם מוגבלויות נפשיות ושכליות – התפתחותיות תפיסה חלופית של הורות כאמצעי לקידום זכויות" שנערכה ע"י רוני רוטלר מאונברסיטת בר אילן (פורסם באינטרנט) נסקרה המדיניות השלילית כלפי הורים עם מוגבלויות, המגבילה את הורותם, לרבות יחס שלילי בהליכי משמורת המתבטא בין היתר באפליית ההורה עם המוגבלות במסגרת סכסוכי גירושים.
(בהערת שוליים 14 בעמ' 15 מתתבצעת הפנייה למשל, לי"ס (י-ם) 7167-10-17 פורסם בנבו מיום 13.11.17, שם נמסרה המשמורת על תינוק בן ארבעה חודשים באופן זמני לאב, על רקע מוגבלותה הפיזית של האם, על אף שהאם הראתה כי היא מקבלת סיוע בטיפול ועל אף שהמדובר בתינוק שעדיין ינק. ולתמ"ש 24111/02 פורסם בנבו מיום 11.9.06 המעלה את מורכבות המשמורת כאשר ההורים הם עם מוגבלות נפשית).
לדעתה, קידומה של הזכות להורות של אנשים עם מוגבלויות תלויה במידה רבה בשינוי תפיסתי של המושג "הורות".
67.מוצע על ידה לאמץ תפיסה חלופית בנוגע להורות, המבססת הכרה בחשיבות ההורות של אנשים עם מוגבלויות, הבוחרים להיות הורים, ולהעניק לגטימציה להתאמות וסיוע להורים עם מוגבלויות, לרבות התאמות חדשניות, כגון סיוע מוגבר, והכרה פורמאלית באנשים נוספים המטפלים בילד, מבלי לפגוע בסטאטוס של ההורים הטבעיים. וכן על תפיסה שונה של זכויות הילד וטובתו, המתמקדת במימוש זכויותיהם של ילדים תוך מתן דגש לפן המשפחתי ולשימור היחסיים המשפחתיים, בין השאר ע"י מימוש זכויות חברתיות של הורים, והכרה ביחסי משפחה מורכבים וגמישים יותר מאלה הקיימים כיום.
נעשתה הפנייה למחקרים שהצביעו על כך, כי תחושות המסוגלות והכשירות של ילדים הגדלים עם הורים עם מוגבלות פיזית, למשל נוטות להתעצם, הם מפתחים סבילות וסבלנות גדולות יותר למוגבלות של האחר, ואף נמצאו בקרבם מיומנויות גבוהות של פתרון בעיות וקבלה של השונה. מחקרים אחרים, מצאו כי ככל שעלה גיל המתבגרים להורים עם מוגבלות, הרגשות החיוביים שרחשו להוריהם הופיעו בעוצמות גבוהות יותר, זאת לעומת מגמה הפוכה בקרב ילדים להורים ללא מוגבלות (עמ' 17 והמאמרים בהע"ש 23-25).
לגישתה, אימוצה של תפיסה זו תצמצם את הפער שבין עקרונות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות בתחום ההורות לבין המדיניות השלילית הקיימת היום המגבילה הורות של אנשים עם מוגבלויות נפשיות ושכליות.
68.ולענייננו, מהתסקיר המשלים של העו"ס ומעדותה עולה כי הקטינה מצאה קן חם בבית הסבים, האוהבים את נכדתם ומרעיפים עליה רוב טוב, היא מגיעה להישגים מרשימים בלימודים, ואף לאחרונה החלה לעבוד. זאת ועוד גם ביחסים ובתקשורת מול האם חל שיפור משמעותי. להתרשמות העו"ס, מדובר בנערה בוגרת ורגישה, שכל מבוקשה בעולם הוא לגדול בשקט ובאווירה רגועה. העו"ס העידה כי השארת המצב על כנו משרת את טובת הקטינה (פרוט' 10.7.22 עמ' 3 ש' 1).
69.גם מעדותה של הסבתא עולה כי קיים בינה לבין הקטינה קשר חם, יציב וקרוב (פרוט' 10.7.22 עמ' 17 ש' 31-34):
"ש. מה מערכת היחסים שלך עם ל'
ת. אני סבתה. אנו לא סבתא ונכדה אנו חברות. היא מספרת לי הכל, אני מספרת לה הכל, אני אוהבת אותה יותר מהנשמה שלי אמא שלה יודעת לכן סומכת עלי, אביה יודע, אני תמיד מגנה עליו בכל מצב אני אין דבר כזה, כאילו זאת הבת שלי זה הנשמה שלי הילדה הזאת מאז שהיתה קטנה ולא מעכשיו עוד כשהיו ביחד, תמיד היא יודעת".
70.האם טוענת כי התסקיר המשלים הוגש שמונה חודשים לאחר הגשת התסקיר הקודם, מבלי שעו"ס לסדרי דין נפגשה כלל עם האב, מבלי שקיבלה מידע עדכני אודותיו, מבלי להתייעץ עם גורמי מקצוע, ומבלי שהייתה בקשר עם המשפחה, והיא אף אישרה בחקירתה כי בכל הקשור לאב, כל שקיימה היא שיחת טלפון עימו. ולמרות שהמלצתה הקודמת של העו"ס, התבססה על החלטות שהתקבלו בועדה לתכנון וטיפול, הרי שזו שינתה את דעתה ולפתע המליצה על אחריות הורית משותפת.
71.לטענת האם, מדובר בהמלצת עו"ס שהשתנתה מקצה לקצה – מבלי שחל שינוי בקביעות הקשות אותם קבעה העו"ס על אי יכולתו של האב לשמש כהורה משמורן ואי מסוגלתו לקיים אחריות הורית משותפת, בשל היותו סובל מבעיות נפשיות קשות, אושפז מספר פעמים בביה"ח הפסיכיאטרי, אך מתכחש למצבו ולמגבלותיו.
72.לדעתה, המלצת העו"ס על אחריות הורית משותפת אינה מבוססת כלל, לא נתמכת בדבר וסותרת המלצה קודמת, ובאופן בו הוגשה אף בלתי סבירה וחסרת אחריות – ואין בשום אופן לקבלה.
72.עו"ס נחקרה בעדותה על המלצותיה השונות בשני התסקירים.
73. עו"ס הסבירה כי בתסקיר הקודם נמנעה מלהמליץ על האב כמשמורן, בשל הנסיבות. אך בעת עריכת התסקיר המשלים, ההתבוננות היא שונה ומתמקדת על ההתנהלות בפועל של אחריות הורית משותפת מכוח החלטה שיפוטית והשלכותיה על הקטינה. והמציאות הקיימת מדברת בעד עצמה. מאז מתן פסק הדין מתקיימת מזה כשנה אחריות הורית משותפת, חלוקת זמני שהות אצל האם ב*** ולימודים ב*** באופן שמשרת את טובת הקטינה, ומכאן המלצתה להותיר את המצב על כנו. (עמ' 7 ש' 1-6).
71.העו"ס הדגישה, לעניין השינוי בהמלצתה, שזו נעוצה בכך שהאב מחויב לגור בבית הסבים ובמצב נתון זה "הסבים הם שנותנים טון סמכותי", ולהתרשמותה הקטינה מטופלת כראוי ותמשיך להיות מטופלת גם אם תהיה נסיגה במצבו של האב. לכן גם לא מצאה לנכון להתייעץ עם גורמים רפואיים אלא להתמקד במצבה של הקטינה (עמ' 7 ש' 35 עד עמ' 8 ש' 6).
"המלצה נוכחית שונה כי היא בוחנת מציאות שונה. אני בחנתי מצב שהמשמורת הינה משותפת והבחינה הייתה ממצאים שמדווחים בצורה מסודרת שהמציאות הזאת בפועל משמורת משותפת מטיבה עם ל' לכן היא שונה כי בוחנת מציאות שונה לפני כן בחנתי מציאות אחרת. אני רוצה להציב שאלה, מה משמעות המשמורת אצל האם כאשר הילדה נמצאת בפועל 80 אחוז אצל סבתא. אני מתרשמת שטובת הייתה שמשהו השתחרר בתקופה אומנם בית משפט בתמונה אבל משהו השתחרר במכבש הלחצים. כל מי ששומע אותה אמרה שישחררו אותה מהלחצים. היא יכלה לומר דברים עם האם למעשה זה מה שאני מנסה להביא לכאן. כל עוד האם, משותפת מעורבת בקבלת החלטות והנערה יודעת לערב אותה ולהגיע כאשר צריך אני רגועה לכן ההמלצה שלי השתנתה כי זה שיפר את היחסים עם האם. הילדה נמצאת 70 אחוז בביתו של האב". (עמ' 9 ש' 3-12).
72.לשאלת בית משפט, האם מתן משקל לרצון הקטינה לגבי מרכז חייה הוא אחד הגורמים העיקרים שהביא, לשיפור שנצפה במערך יחסיה מול האם, ומבחינה לימודית וחברתית, השיבה עו"ס לסדרי דין, כי הקטינה יודעת לדייק את הצרכים שלה, וכי מאז מתן פסק הדין קיימת רגיעה ושיפור במערכת היחסים ובמצב הקטינה (עמ' 10 ש' 10-16).
73.האב צירף לסיכומיו סיכום ביקור פסיכיאטרי שנערך על ידי הפסיכיאטרית ד"ר ילנה גורליק ממרכז בריאות הנפש ב***, מיום 2.8.22 בו נרשם כי הגיע עם הקטינה בת 17.5 וביקש מכתב על מצבו.
נרשם כי לדבריו שולל מחשבות רדיפה פעילות, ישן טוב בלילה והפסיק שימוש בקנביס וסמים אחרים לפני כחצי שנה. בשיחה נפרדת שערכה הפסיכיאטרית עם האב ועם הקטינה, נשללה התנהגות אלימה או סיכון מצדו, גם בשיחה טלפונית עם הסבתא, היא שללה אירועים חריגים או אלימות.
צוין כי היה בטיפול מרפאתי כפוי לאחר אשפוז נוסף בהוראה במועדים 12.4.21-5.5.21.
בעברו 4 אשפוזים קודמים. משנת 2013 אובחן כחולה סכיזופרניה, תחלואה כפולה עם שימוש בסמים.
בבדיקה נמצא האב שקט, רגוע ומסודר, לא מגלה סימנים פסיכוטיים, לא מגלה סימני דיכאון או מניה, ללא מחשבות אובדניות, לא מגלה מסוכנות לעצמו או לזולת. נוטל כדורים.
לסיכום, צוין כי המטופל כעת במצב רמסיה לא מגלה סימנים פסיכוטיים פעילים, לא מסכים לטיפול אנטי פסיכוטי ומומלץ על המשך מעקב פסיכיאטרי.
74.סבורני כי למסמך של סיכום ביקור פסיכיאטרי משקל ראייתי רב למצב נפשי יציב של האב, ובצירוף לשאר הנסיבות לרבות השיפור שחל במצב הקטינה בכל המישורים, ובפרט ביחסיה עם אימה, מאז שהוכר האב כהורה שווה זכויות לאם, באחריות כלפי הקטינה, יש כדי לבסס את כשירותו לשמש כהורה משמורן (אשר תלויה במגוריו בבית הוריו).
ואדגיש, אין בעצם היות האב חולה נפש, כדי למנוע ממנו לחלוק אחריות הורית על הקטינה כאשר הוא מטפל באופן ראוי בביתו בסיוע הוריו.
75. כפי שקבעתי בפסק הדין שניתן על ידי ביום 20.11.21, בשל מצבו הנפשי הלא יציב של האב, האשפוזים החוזרים והתכחשותו למצבו, לא ניתן להמליץ עליו כהורה בעל אחריות הורית עיקרית. למעשה הורותו של האב לקטינה תלויה במגוריו בבית הוריו, וכל עוד הם מתגוררים תחת חסותם, הקטינה מקבלת את כל צרכיה וגדלה באווירה חמה ומשפחתית.
76.לאור כל האמור לעיל, אני חוזרת ופוסקת כי הקטינה גדלה ותגדל באחריות הורית משותפת של הוריה בכפוף למגורים עם אביה בבית הסבים עד הגיעה לגיל בגרות. זוהי טובתה של הקטינה ואין בילתה.
ד-2לגבי התביעה לביטול מזונות שהגיש האב והתביעה לפסיקת מחצית הוצאות חינוך שהגישה האם
77.האם עותרת לחיוב האב במחצית הוצאות החינוך של הקטינה החל ממועד מתן פסק הדין מיום 28.10.19 בו הופחתו מזונות הקטינה לסך של 1500 ₪, ללא התייחסות להוצאות חינוך. לעניין תביעת האב לביטול חיובו במזונות, טוענת כי האב לא צירף ולא מסמך כלשהו כראייה להוצאות בגין הקטינה מה גם שמצבו הכלכלי הוטב, קצבתו גבוהה יותר, ואין לו הוצאות דיור ומחייה, ועל כן יש לדחותה.
78.האב טוען כי יש להורות על ביטול חיובו במזונות הקטינה החל ממועד הגשת התביעה ה- 11.10.20 בו עברה הקטינה לאחריותו הבלעדית והוא זה שפרנסה. ובד בבד יש לדחות את תביעת האם לעניין הוצאות חינוך, באשר לא צורפו על ידה קבלות על תשלומים אלו ואף לא על הוצאות פנימייה.
79.לאב אושרה נכות כללית לצמיתות בשיעור 50% ודרגת אי כושר של 100%, החל מיום 1.9.14. נכון לשנת 2022 האב מתקיים מקצבת נכות בסך של 4550 ₪.
82.האב צירף אישורים על תשלומי קצבאות בשנים 2019-2022. ממוצע הכנסות לשנים אלו הינו 3963 ₪.
83.האב טען בסיכומיו כי מאז שעברה הקטינה להתגורר עמו, הוא נושא בכל הנטל הכלכלי לבד ודואג לכל צרכיה של הקטינה. בעדותו ציין כי מוציא מינימום 1500 ₪ עבור הקטינה ואינו אוסף קבלות (עמ' 11 ש' 19-22).
85. נכון להיום, האב העיד כי אינו עובד ומתקיים אך ורק מקצבת הנכות. ניסיונותיו להתמיד במקום עבודה כשלו, והוא עבד שבועות ספורים במספר מקומות מהם פוטר (פרוט' 3.2.19 עמ' 7 ש' 21-25):
"ש. תאמר לי בבקשה, מה אתה עושה היום?
ת. התחלתי לעבוד במשלוחים, התפטרתי כי המעסיק העסיק אותי ללא טסט ברכב ואני לא מוכן לנהוג ללא טסט
ש. מתי התפטרת?
ת. לפני כמה ימים, יום רביעי שעבר אני חושב".
86.האב קיבל צו כינוס ביום 18.11.14 והופטר מכל חובותיו ביום 6.8.17. כנגד הפטר חלוט מכל חובותיו מומשו כל הכספים על שמו בקופת הפנסיה, ואין לו כל נכסים או זכויות פנסיוניות.
87.הוריו של האב מתגוררים בשכירות בדירת עמידר, אביו נכה מקבל קצבת נכות ואמו מטפלת בקשישים. להוריו 5 ילדים.
88.אמו העידה כי האב והקטינה גרים עמם מאז שנת 2019 (עמ' 15 ש' 23-25), הוא אינו מסוגל לעבוד. כשנשאלה האם עוזרים לו בהוצאות, השיבה שסייעו כשעיקלו לו את מלוא הקצבה:
"ש. אתם עוזרים לא' בהוצאות?
ת. א' .. כן. מה שצריך הרבה פעמים היו לו עיקולים עיקלתם לו ולא היה לו כסף אז מי ידאג לו? כשאין לו אני עוזרת לו, כשיש לו הוא עוזר לי
ש. באיזה היקפים?
ת. מה שצריך סיגריות, יש תרופות שהוא לוקח".
89.לאב בת נוספת ממערכת יחסים אחרת, והוא משלם לאימה סך של 1000 ₪ בחודש בהסכמה ביניהם ללא הליך משפטי. (פרוט 3.2.19 עמ' 10 ש' 5-8):
"ש. זה נכון שאתה מקצבת ביטוח לאומי, יש תוספת תלויים עבור הקטינים?
ת. אני יודע שהקטנה שלי מקבלת ישירות מביטוח לאומי 1,000 ₪ כל חודש.
ש. זה קצבה של מה?
ת. זה ההסכם ביני לבינה".
90.הקטינה לומדת בביה"ס *** ב*** ומתגוררת עם אביה בבית הסבים.
בתסקיר מיום 25.5.22 דיווחה העו"ס כי: "הקטינה מתגוררת בבית הסבים יחד עם אביה ומגיעה לבית האם בסופי שבוע לסירוגין ובאמצע שבוע, בהתאם ללוח המבחנים שלה".
בחקירתה של העו"ס הבהירה כי הקטינה נמצאת 80% מהזמן בבית הסבים (עמ' 9 ש' 67).
91.האם עובדת בחברת "פרטנר תקשורת" ומשתכרת סך של 5000 ₪ לחודש בממוצע.
האם צירפה לסיכומיה תלושי שכר מחודשים 10/21-1/22 ממוצע שכרה בחודשים אלו הינו בסך של 6539 ₪.
92.עוד צירפה לסיכומיה דפי חשבון בנק מהם עולה כי בנוסף לשכרה מקבלת סיוע ממשרד השיכון בסך 1170 ₪ וקצבת ילדים שמופקדת לחשבונה במלואה בסך של 383 ₪. בסה"כ הכנסתה הינה בסך 8092 ₪.
93.האם חיה עם בן זוגה בדירת אמו של בן הזוג, לשניים יש שני ילדים משותפים.
לטענתה משלמת שכירות בסך 2500-3000 ₪.
האב טוען כי מדובר בהסכם שכירות פיקטיבי.
ולשאלת בית המשפט לעניין זה, השיבה מענה לא ברור לגבי הסכום שמשולם, אם בכלל, בפועל (10.7.22 עמ' 28 ש' 4-21):
"ת. אני אגיד ל אני חיה הוא בין לבין התחלנו לגור ביחד, חיים בדירה של אמו, אז השכירות היא 2500 ₪ והיה 3000 ₪ הורידה לי בשביל להשתתף איתנו גם לגנים אני משלמת
ש. אתם גרים בבית ששייך לאמו
ת. אני משלמת שכירות ומקבלת סיוע בשכר דירה
ש. איפה האישורים שאת משלמת
ת. אני מוציאה מהאשראי ונותנת לה. אני מקבלת 1170 ₪ סיוע. אז לא חיינו ביחד. ועכשיו אחרי שאנו כן רוצים ממש להדק את זה ולעבור דירה לדירה גדולה אז חיים ביחד ואז עד ל1.8 יש לי סיוע מהמדינה מעבר לזה זהו. לא הגשתי שוב. ברגע שאני גרה איתו אין לי למה להגיש. עכשיו כן גרים ביחד באופן הדוק, אין לי מה להגיש יותר סיוע".
94.כך גם נמנעה מלמסור פרטים על הכנסות וקצבאות בן הזוג, באופן שאין תמונה כוללת על מצבו הכלכלי של התא המשפחתי שלה (בפרוט' 10.7.22 עמ' 28 ש' 4-14):
"ש. המצב הכלכלי שלך טוב
ת. הוא אסביר. אני מנסה לא להיכנס למינוסים ולחובות.
ש. איזה הכנסה יש לבן זוג
ת. לא יודעת. לא מתערבת. חשבון שלו חשבון שלי
ש. מי משלם הוצאות שוטפות של הבית?
ת. אני .
ש. הוא בא פותח את הבית הולך לישון
ת. הוא נכה 100 אחוז
ש. הוא משתמש בחשמל מים?
ת. אני אגיד ל אני חיה הוא בין לבין התחלנו לגור ביחד, חיים בדירה של אמו, אז השכירות היא 2500 ₪ והיה 3000 ₪ הורידה לי בשביל להשתתף איתנו גם לגנים אני משלמת".
95.מחקירתה של האם עולה כי היא מצליחה לשמור על חשבון מאוזן, ולדבריה "אני מנסה לא להיכנס למינוס ולחובות".
96.האם בתצהיריה טענה כי הוצאותיה בגין הקטינה לא פחתו והיא מוציאה עבורה כספים לנסיעות, טלפון, דמי כיס, תרופות ושיעורי נהיגה. כשנשאלה בחקירתה הנגדית, כמה כסף הקטינה צריכה מדי יום השיבה: (עמ' 27 ש' 27-29):
"ש. כמה היא צריכה מדי יום?
ת. היא בת 17 ולא צריכה מעבר ל25 שקלים אם היא נתקעת לשתייה או אוכל יהיה לה, אבל לא צריך לתת לה דמי כיס לסיגריות. היא לא צריכה לעשן".
95.האם אישרה בחקירתה, כי לא צירפה קבלות עבור הוצאות על הקטינה, בטענה כי "לא ידעתי שצריך לצרף מעבר" צירפתי לגדי מורה נהיגה 530 ₪" (פרוט' מיום 10.7.22 עמ' 26 ש' 7-8). בסיכומיה טענה כי משלמת את לימודי הנהיגה של הקטינה, אך צירפה קבלה אחת בלבד בסך 585 ₪.
96. האם לא הוכיחה את מידת השתתפותה בצורכי המחייה היומיומיים של הקטינה, מהמועד בו ביתה העיקרי הוא בבית הסבים.
97.החל ממועד מתן פסק הדין ביום 28.10.19 ועד למעבר הקטינה למגורים עם האב בבית הסבים ב – 5/21 חלפו 19 חודשים (שנה ו- 7 חודשים).
98.בתקופה זו הקטינה הייתה מצויה באחריות הורית של אימה, גם אם הייתה שנתיים בפנימייה, והאם נשאה בהוצאות חינוכיות שלה במלואן לרבות שכר לימוד הפנימייה בהעדר הטלת חיוב על האב לשאת במחציתן.
99.ממועד מעבר הקטינה לגור עם אביה בבית הסבים ב- 5/21 ועד להפחתת מזונות למחצית 750 ₪ ב- 11/21 חלפו 6 חודשים בהם חויב האב בתשלום של 1500 ש"ח.
100.ממועד הפחתת מזונות ב- 5/21 ועד להגיעה של הקטינה לגיל 18 ב- 4/23 חלפו 23 חודשים של תשלומים בסך של 750 ₪.
101.לאחר בחינת העובדות, הראיות והעדויות בתיק הגעתי לכלל מסקנה כי מצבה הכלכלי של האם טוב מזה של האב.
האם בריאה בעלת כושר השתכרות, בן זוגה מקבל קצבה ומשתתף עמה בהוצאות מחייה עד לתקופה מסוימת הייתה זכאית לסיוע בדיור והיא שוכרת דירה מאמו של בן זוגה.
מנגד השתכנעתי כי האב חי בדוחק, מתקיים מקצבת נכות בלבד, ובשל מחלתו הנפשית, הוא נעדר יכולת לעבוד באופן רציף וקבוע במקום עבודה. מתוך קצבתו משלם את הוצאות הקטינה שמתגוררת עמו וכן משלם עבור בתו הנוספת ממערכת יחסים אחרת. הוריו ממעמד סוציו אקונומי נמוך, כאמור אביו נכה ואמו מטפלת בקשישים. אין לנתבע כל סיוע או חסכונות.
102.ההורים לא הציגו ראיות ואסמכתאות על הוצאות ששלמו לצורכי הקטינה, ועל כן אין מנוס לפסוק על דרך האומדנא.
103. לפיכך, לאחר ששקלתי את העדויות, הראיות, והחזקת הקטינה בידי מי מההורים בתקופה הרלוונטית, אני מורה כדלקמן:
ביטול חיוב מזונות, מדור ומחציות לאחר הגעת הקטינה לגיל 18 החל מחודש 4/23.
חיוב האב במחצית הוצאות חינוך הקטינה פורמאליות וחריגות לתקופה מיום 28.10.19 ועד ל- 5/21 שמתקזז אל מול 19 חודשים מתוך 23 חודשים של תשלומי מזונות בסך של 750 ₪.
יוצא שהאב שילם מזונות ביתר לתקופה 5/21 עד 11/21 של 1500 ₪ לחצי שנה בסך של 9000 ₪ ועוד 4 חודשים (מתוך 23 חודשים) של 750 ₪ בסך של 3000 ₪. ובסה"כ שילם 12,000 ₪ מזונות ביתר.
104.אינני סבורה כי נסיבות המקרה מצדיקות הפעלת הלכת סימונוב לפיה אין להורות על החזר מזונות שנגבו ביתר הואיל וכבר "נאכלו" ( ע"א 125/86 סימונוב נ' סימונוב [פורסם בנבו] (7.9.1986) בנסיבות מדובר בעשיית עושר ולא במשפט, שכן האם קבלה כספים שלא הוכיחה כי השתמשה בהם בפועל לצורכי הקטינה, ומצבה הכלכלי טוב מזה של האב, ועל כן ככל שהאם לא תשיב הפרשי מזונות שקיבלה ביתר, ישפיע הדבר על רווחת הקטינה שבחזקתו של האב מרבית הזמן כיום וגם לאחר סיום תיכון (בע"מ 4589/05 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (21.11.2005).
105.אני מורה אפוא, כי על האם להשיב לאב סכום של 12,000 ₪, שישולמו לידיו תוך 60 יום ממועד מתן פסק הדין, ולא יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למלוא פירעונם. ככל שלאב קיים חוב מזונות בתיק הוצל"פ יופחת סכום זה מהחוב הקיים.
106.בהיות שני הצדדים מיוצגים ע"י הלשכה לסיוע משפטי, לא מצאתי לנכון להשית הוצאות.
107.להמציא לצדדים ולע"ס לסדרי דין מ*** ולסגור את התיקים.
ניתן היום, כ"ז ניסן תשפ"ג, 18 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.
