פלוני נ' רשת מלונות אטלס בע"מ ואח'

1. אדם החליק באמבטיה בחדר שבו שהה בבית מלון בתל אביב. בעקבות החלקתו, הוא נפל, נפגע במרפקו וכתפו ונותרה לו נכות אורתופדית. לטענתו, פציעתו נבעה מאופיו החלקלק של משטח האמבטיה; מהיעדר ידית אחיזה ושטיחון בתחומי האמבטיה; וכן משבר חד בקרמיקה ששימשה חיפוי לאמבטיה. האם התרשל המלון? אם התשובה בחיוב – כיצד יחושבו הנזקים הנובעים מאותה תאונה בהינתן נכות בת 100% שממנה סובל אותו אדם בגין מחלת הסוכרת? אלה הן מקצת השאלות העומדות לדיון בפנינו.

הרקע העובדתי

2. באחד מסופי השבוע של חודש מרץ 2016 ביקרו התובע ורעייתו בבית המלון הנתבע. בערב שישי רחץ התובע באמבטיית המלון, ואחריו רחצה גם רעייתו באותה אמבטיה. למחרת בבוקר, ביקש התובע לשוב ולרחוץ באמבטיה. לדבריו, בפעם שנייה זו הוא עשה שימוש בסבון נוזלי, חלף הסבון המוצק שבו עשה שימוש בערב הקודם. במהלך הרחצה, החליק התובע, נפל ונפגע. התובע טוען שמשטח האמבטיה היה בעל מקדם החלקה גבוה, וזה – בצירוף שיירי הסבון הנוזלי על רצפת האמבטיה – גרם להחלקתו. עוד מצביע התובע על היעדרה של ידית אחיזה ועל היעדרו של שטיחון למניעת החלקה, כגורמים שחברו יחדיו והביאו לנפילתו. בצד זה טוען התובע כי חיפוי הקרמיקה שהודבק על הקיר הצמוד לאמבטיה היה פגום – כך שקצה אריח הקרמיקה היה חד. לדידו, לאחר החלקתו נחבט מרפקו בחיפוי זה, דבר שגרם לחתך והביא לנכותו. הנתבעת מנגד כופרת בכך שמשטח האמבטיה היה בעל מקדם החלקה גבוה, וכן בקיומו של חיפוי קרמיקה פגום כנטען. עוד כופרת היא בכך שהייתה עליה חובה להתקין ידית אחיזה באמבטיה או להציב בה שטיחון נגד החלקה.

חוות דעת המומחים

3. התובע נבדק על-ידי מומחה רפואי מטעמו, האורתופד ד"ר אריה אריאל, וזה קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 20% לפי פרט 41(6)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנות מל"ל) בגין קשיון נוח; 10% לפי פרט 75(1)(ב) בגין צלקת מכוערת ורגישה; ו-20% לפי פרט 31(5)(א)(IV) בגין "הפגיעה העצבית של עצב אולנריס קשה באזור מרפק שמאל". כן נבדק התובע על-ידי מומחה רפואי מטעם הנתבעת, האורתופד, פרופ' יואל אנגל, וזה קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% לפי פרט 31(5)(א) לתקנות מל"ל, ו-10% לפי פרט 41(7)(ב)(III).

4. נוכח הפער בין חוות הדעת מטעם הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת התובע – האורתופד, ד"ר נחום הלפרין. בבדיקה שערך המומחה לתובע נמצאה הגבלה ביישור ובכיפוף מרפק שמאל, וכן הפרעות תחושה בזרת וקמיצה של יד שמאל. כן נמצאה במפרק צלקת לא רגישה ולא מכערת. על יסוד זה קבע המומחה לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% לפרק זמן של חודש וחצי לאחר הפגיעה, 50% לחודש נוסף ו-25% לחודש נוסף. לאחר מכן קבע המומחה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בגין הגבלות תנועה במרפק שמאל בשיעור של 10% לפי פרט 41(7)(ב)(III) לתקנות מל"ל; 5% על הגבלה בכיפוף לפי פרט 41(7)(א) בין (III) ל-(IV); ו-5% על הפגיעה החלקית בעצב האולנרי לפי פרט 31(5)(ב). בסיכום חוות הדעת כתב המומחה כי המלצתו היא כי קיימת הפרעה לכושר הפעילות עקב התאונה שבנדון בשיעור של 15% ועוד 5% נכות אסתטית. לטענת התובע, קיים פער בין פרק הסיכום של המומחה לבין פרק הדיון בנוגע לאחוזי הנכות. עם זאת, משעה שהתובע לא זימן את המומחה לעדות ולא הפנה אליו שאלות הבהרה בעניין זה (אף שהצביע על פער אפשרי כבר בישיבת קדם המשפט הראשונה מיום 13.9.2018; פ/עמ' 2, ש' 6-5), אניח כי נכותו הרפואית של התובע בהתאם לחוות הדעת המומחה מטעם בית המשפט היא כאמור בפרק הסיכום של אותה חוות דעת.

5. כידוע, חוות הדעת של מומחה בית המשפט אינה מחייבת את בית המשפט, אשר לו שיקול הדעת אם לקבלה אם לאו. עם זאת, ככלל, יאמץ בית המשפט את חוות דעתו של המומחה מטעמו, אלא אם קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים סטייה ממנה (ראו למשל ע"א 5509/09 מסארווה נ' עזבון מסארווה (23.2.2014)). בנסיבות המקרה שלפנינו, הצדדים לא חלקו על חוות דעתו של מומחה בית המשפט, ומכל מקום לא ביקשו לחקור אותו או לנסות לכרסם בממצאיו. בנסיבות אלה, לאחר שעיינתי בחוות הדעת, מצאתי לאמץ את קביעותיו של מומחה בית המשפט בנוגע לנכות הרפואית של התובע עקב האירוע.

טענות הצדדים

6. לטענת התובע, הראיות שהציג מוכיחות ברף הנדרש את דבר התרשלות הנתבעת. בתוך כך, מצביע התובע על עדותו ועל עדות רעייתו; על הדו"ח שמילאה נציגת המלון בזמן אמת הכולל פירוט של נסיבות האירוע; על מנגנון הפציעה שלו – כפי שעולה מהתמונות ומנתוני האשפוז; ועל חוות הדעת הרפואית. כן מפנה הוא לאי הבאת עדים מטעם המלון שיסתרו את טענותיו. לדברי התובע, הימנעות המלון מהצבת שטיחון בחדר הרחצה, אף שמדובר בפריט בסיסי, ואף שאין חולק שהיה בידי המלון פריט שכזה; הימנעותו מהתקנת ידית אחיזה; העמדת אמבטיה בעלת מקדם החלקה גבוה; ומעל לכל המפגע הקיים בחיפוי הקרמיקה בקיר הצמוד לאמבטיה, שהגדיל במידה ניכרת את הסיכון להיפצע – כל אלה אינם עולים בקנה אחד עם סטנדרט ההתנהגות הסביר המצופה מבעל מקרקעין ומבית מלון המארח לקוחות. לפי התובע, מתקיימים בעניינו תנאי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקנ"ז), שכן אין בידיו לדעת במדויק כיצד נפגע, אך נסיבות המקרה תומכות יותר בקיומה של התרשלות מאשר בהיעדרה. התובע מוסיף וטוען כי אין יסוד לניסיונות הנתבעת לייחס לו חוסר מהימנות. לדבריו, משעה שהוועדות הרפואיות השונות שאליהן פנה במוסד לביטוח לאומי לא אישרו את עתירותיו הנוגעות למחלת הסוכרת, הרי שאין כל סתירה בין הדברים שמסר בתצהיר בנוגע לאי השפעתה של מחלה זו על תפקודו – לבין מצב הדברים בפועל.