פלוני נ' קרנית - הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'

עובד מוסך דוחף (עם שני אחרים) מכונית שמנועה דומם לצורך ניודה מרחבת החנייה לסדנת החשמל, וזאת לשם בדיקתה ותיקונה. לאחר כמטר וחצי של דחיפה, שנמשכה שניה או שתיים, הוא מחליק על נוזל שנמצא על הקרקע, מאבד את שיווי המשקל, נופל ונחבל. בזמן הדחיפה הוא אחז בידו כוס קפה ואולי גם סיגריה, ונעל נעלי התעמלות שאינן בטיחותיות. האם זו "תאונת דרכים" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 ("החוק")? זו השאלה שתתברר בפסק דין חלקי זה.

רקע דיוני

1.בכתב התביעה (המתוקן בשנית) נטען כך: התובע הועסק כנהג אצל הנתבעת 2 ("עמיגל"), חברה בעירבון מוגבל המשמשת אכסניה להפעלת מוסך. ביום 15.7.2014 בשעה 8:00 לערך, במהלך עבודתו, הוא התבקש לדחוף, יחד עם עובד נוסף, רכב מסוג "רנו פלואנס" מספר רישוי 44-760-52 שטופל במקום ולא הניע, לכיוון סדנת החשמל. תוך כדי דחיפת הרכב, החליק התובע על שמן שהיה על הרצפה, נפל על צד ימין ונחבל בכתף. התובע טען שהנסיבות המתוארות באות בגדר תאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

2.לכתחילה לא עלה בידי התובע לברר את זהות הרכב הנדחף וממילא את זהות חברת הביטוח שביטחה אותו בביטוח רכב מנועי. על כן הוא תבע את קרנית ולחלופין את עמיגל ואת נתבעת 3 ("כלל"), שביטחה אותה בביטוח חבות מעסיקים, בעילת רשלנות. לימים עלה בידו לברר את זהות בעלת הרכב ואת המבטחת, וכתב התביעה תוקן בהתאם: כעת התביעה מכוונת גם נגד נתבע 5 ("לוי"), מנהל סדנת החשמל שישב במושב נהג הרכב בעת שהתובע דחף אותו, ונתבעת 4 ("שלמה"), הבעלים של הרכב הנדחף שחלה עליה חובה לבטחו בביטוח חובה. מאחר ששלמה טענה שלא עלה בידי התובע להוכיח את זהות הרכב הנדחף, קרנית נותרה בתמונה.

3.בית המשפט הורה על הגשת ראיות בתצהירי עדות ראשית בשאלות החבות (סיווג האירוע – אם תאונת דרכים הוא אם לאו) ולחלופין בשאלת האחריות. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. עמיגל וכלל הגישו תצהיר של מר רפאל אלבז, מנכ"ל עמיגל; שלמה ולוי הגישו תצהירי עדות ראשית של לוי עצמו ושל מר אנטון אברמוב, עובד במוסך שהיה נוכח באירוע. העדים נחקרו על תצהיריהם. כמו כן העידו גב' מירי נחמיאס, שהייתה מנהלת חשבונות בעמיגל בתקופה הרלוונטית; ומר יוסף מעוז, מנהל טכני בקבוצת שלמה. הצדדים סיכמו טענות בכתב.

דיון והכרעה

4.יש להכריע בשלוש (או ארבע) פלוגתות עיקריות: הראשונה נוגעת לנסיבות האירוע – אם עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו, ולחלופין איזו גרסה הוכחה. הפלוגתה השנייה – אם עלה בידי התובע להוכיח את זהות הרכב הנדחף, ובאופן קונקרטי אם עלה בידו להוכיח שמדובר ברנו פלואנס שמספרה לעיל, כשאין חולק ששלמה ביטחה אותה בביטוח חובה (או למצער הייתה צריכה לבטח אותה ולכן דינה כדין מבטחת). הפלוגתה השלישית היא משפטית – האם עובדות המקרה שהוכחו באות בגדר תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. פלוגתה רביעית, שתתברר רק אם יימצא שאין זו תאונת דרכים, עניינה בשאלה אם עמיגל חבה כלפי התובע בעוולת הרשלנות (לרבות פלוגתת-משנה בעניין אשם תורם). אדון בפלוגתות לפי סדרן.

פלוגתה ראשונה: נסיבות האירוע

5.הפתיח לפסק הדין החלקי מקדים את המאוחר בעניינה של פלוגתה זו: אני סבור שעלה בידי התובע להוכיח את לוז גרסתו לתאונה, והיא התרחשה כפי שתוארה לעיל. כך טען התובע בתצהירו:

במוסך יש כמה מחלקות ואני עבדתי בתור נהג והתבקשתי באותו יום בבוקר, עוד לפני שעשיתי נסיעה אחת, לעזור לדחוף את הרכב לכיוון החשמליה.

הרכב לא הניע ולכן היינו צריכים לדחוף אותו לכיוון החשמליה.

כאמור, משה ישב ליד ההגה ואנטון דחף ביחד איתי מאחור ותוך כדי דחיפה של הרכב החלקתי על כתם שמן שהיה על הרצפה בצד שלי, הייתי זרוק על הרצפה, היד השניה הייתה זרוקה לצד השני ולא יכולתי להרים את היד כי הכתף נפרקה ו'זרוקה' לי לצד השני, הביאו לי מיד נהג ועזרו לי לקום ולקחו אותי לביה"ח.