פלוני נ' קצין התגמולים

1.תחלואה נפשית, תנאי שירות והקשר שביניהם. בכך עוסק הערעור שלפנינו, הנסב על החלטתו של המשיב מיום 2.9.2014 לדחות את תביעתו של המערער לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים).

רקע

2.המערער, יליד שנת 1988, התגייס לצה"ל בשנת 2007 ושירת בחיל האוויר (כנף 25) בתפקיד של ראש צוות קרקע. השירות הסדיר, כך נכתב בתצהירו, היה מוצלח מבחינה חברתית ומקצועית. בחודש פברואר 2010 החל המערער לשרת בקבע באותו התפקיד (קרי: ראש צוות קרקע), והשירות התנהל "על מי מנוחות" (כלשונו – סעיף 4 לתצהיר) עד אשר נאלץ בחודש אוגוסט 2010 למלא את מקומם של שני אנשי קבע אשר נעדרו לתקופה מסוימת – האחד לחו"ל, האחר לקורס. "נוצר מצב שבו נאלצתי למלא לבדי תפקיד שאותו מבצעים שלושה אנשים" – כך מספר המערער בתצהירו – "הדבר התבטא בעבודה סביב לשעון, שבעה ימים בשבוע, תחת לחץ בלתי אפשרי לעמידה במשימות אליהן נדרשתי" (סעיף 6 לתצהיר). עוד מתאר המערער כי באותה תקופה התבקש לטפל בתקלות "בשעות לא שעות", לא ישן כראוי ולא אכל באופן סדיר.

3.בחודש ספטמבר, כך מתאר המערער, הוא שהה בביתו לרגל החגים אך תחושתו הייתה רעה. "לא היה לי תיאבון, הפכתי אפאטי, רציתי לישון כל היום והסתגרתי בחדרי" (סעיף 8 לתצהיר). המערער חזר לבסיס בחודש אוקטובר בתחושה של בלבול ו"התמוטטות נפשית", וביום 3.10.2010, בזמן נסיעה ברכבת, חווה התקף פסיכוטי ונצפו אצלו מחשבות שווא של רדיפה. המערער אובחן כלוקה בסכיזופרניה ושוחרר מן השירות. הוא טופל פסיכיאטרית ומצבו הוטב, אך בהמשך הדרך חווה התקפים פסיכוטיים נוספים, אשר לדבריו באו גם-כן על רקע מצבים של לחץ ותחושת אחריות במקום עבודתו. החמרה פסיכוטית נוספת אירעה בזמן שהמערער ביצע מבחנים פסיכו-דיאגנוסטיים שאליהם נשלח לצורך הערכת מצבו.

4.המערער טוען כי תנאי השירות בחודש אוגוסט 2010 – הלחץ שחווה אז – גרמו למחלתו הנפשית ("מחלה מספקטרום הסכיזופרניה עם גוון פרנואידי", כך לדעת המומחה מטעמו, פרופ' קנובלר). המשיב, כאמור, סבור אחרת. מכאן הערעור.

חווֹת הדעת הרפואיות

5.במסגרת ההליך הוגשו חווֹת דעת של שלושה מומחים בתחום הפסיכיאטריה: פרופ' חיים קנובלר מטעם המערער, ד"ר ברוריה פסטרנק-גונן מטעם המשיב ופרופ' צבי זמישלני מטעם הועדה. עמדתו של פרופ' קנובלר, בתמצית, היא שעד לפרוץ המחלה המערער תפקד היטב ולא סבל מהפרעת הסתגלות או מהפרעת אישיות. בתקופה שקדמה להופעת המחלה המערער היה נתון בעומס עבודה קיצוני שגרם ללחץ ניכר, וזה הגורם למחלתו. ד"ר פסטרנק-גונן מתארת תמונה של אירועים פסיכוטיים אשר כל אחד מהם הוא תגובה למצבי דחק סובייקטיביים, על רקע מבנה אישיותי המתאפיין בקושי להתמודד עם מצבי לחץ. המומחית מציינת כי המערער לא היה נתון בעומס חריג ו"אין דבר בתנאי השירות העשוי להביא להתפתחות הפרעה פסיכוטית". אל מול גישות אלה – המושכות לקצוות – הציע המומחה מטעם הועדה הכרה חלקית, לאמור: קשר סיבתי של החמרה. נתמקד כעת בחוות דעתו של פרופ' זמישלני, אשר מטבע הדברים – בהיותו מומחה מטעם הועדה – יש לייחס לעמדתו משקל רב בפן הרפואי.

6.ובכן, פרופ' זמישלני ערך חוות דעת מפורטת. בחוות הדעת נסקרו פרטים כלליים מעברו של המערער וכן נתונים על-אודות רקע נפשי שקדם לאירועים נשוא הערעור. בהקשר זה-האחרון צוין כי בחודש יולי 2007 נפגש המערער על קב"נית על-פי בקשתו ותיאר תמונה של מתח, לחצים וקשיי שינה על רקע חששות הקשורים לשיבוץ בבסיס הקבע. הקב"נית אבחנה "מצוקה הסתגלותית בעלת מאפיינים חרדתיים על רקע משפחתי". המומחה הוסיף וסקר את השתלשלות העניינים לפני הופעת ההתקף הפסיכוטי, את התיעוד הרפואי בסמוך לאחר ההתקף ואת הרישומים של גורמי הטיפול בשנים העוקבות. עוד התייחס המומחה לחווֹת הדעת של המומחים מטעם הצדדים וכן פירט את הממצאים שעלו מפגישתו-שלו עם המערער. על רקע כל אלה פרס המומחה את משנתו לגבי המקרה שלפנינו.

7.לגבי האבחנה הרפואית, ציין המומחה כי מבחנים פסיכו-דיאגנוסטיים שביצע המערער בשנת 2013 לא הצביעו על אבחנה מובהקת. בזמן הבדיקה אצל המומחה המערער לא היה במצב פסיכוטי וביטא תובנה למצבו הנפשי; עם זאת ברישומים הרפואיים תועדו לפחות שני אירועים פסיכוטיים (הראשון בשנת 2010 והשני בשנת 2014), וככל הנראה היו אירועים נוספים שלא תועדו בזמן אמת. האירוע הפסיכוטי הביא עמו ירידה תפקודית, ועל פי הערכתם של המאבחנים חלה הנמכה במשאבים הנפשיים של המערער לאחר פריצת המחלה. לדעת פרופ' זמישלני, "קיומם של מספר אירועים פסיכוטיים, שאורכו של הראשון שבהם מתועד למשך כחודש, יחד עם ירידה תפקודית המתועדת ברישומים הקליניים ובתוצאות המבחנים – כל אלה עשויים להתאים לאבחנה של סכיזופרניה". המומחה שקל אבחנה אפשרית נוספות – brief psychotic disorder – אך עמדתו היא כי סביר יותר שמדובר בסכיזופרניה.