פלוני נ' קצין התגמולים

פתח-דבר

1.המערער, יליד שנת 1985, חולה במחלה הפוגעת בשרירים. לטענתו מחלה זו נובעת מחשיפה לחומרים מסוכנים, אורגנו-זרחניים, במסגרת שירותו כנהג וכחייל במחלקת לוגיסטיקה של חיל ההנדסה. המשיב דחה את תביעתו של המערער להכרה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים). על החלטה זו (מיום 5.10.2010) נסב הערעור דנן.

2.הערעור המונח לפנינו יוצא דופן. המערער, בחור צעיר, החל לסבול במהלך השירות ממחלה קשה. טיבה המדויק של המחלה שנוי במחלוקת בין הצדדים, ומחלוקת גדולה לא פחות נתגלעה בכל הנוגע לשאלה אם אמנם נחשֹף המערער בתקופת השירות לחומרים מסוכנים, ובפרט לחומרים אורגנו-זרחניים. בהקשר זה-האחרון טוען המערער כי המשיב מנע ממנו מידע רלוונטי וכי בשל כך נגרם לו נזק ראייתי. ועל כל אלה מתווספת מחלוקת רפואית על-אודות ההתכנות של קשר סיבתי בין חשֹיפה לחומרים מסוימים לבין מחלתו של המערער.

3.התיק שלפנינו עשיר וגדוש במסמכים. התקיימו שתי ישיבות הוכחות ממושכות והצדדים העלו את טענותיהם בהרחבה בסיכומים. כשלעצמנו, ביקשנו לבור את המוץ מן התבן ולמקד את הדיון בנקודות העיקריות אשר יש בהן, לשיטתנו, כדי להוביל להכרעה בהליך זה.

רקע כללי

4.המערער התגייס לצה"ל בחודש מרץ 2004, תחילה לשירות קרבי (בהנדסה קרבית) אך בשל בעיות אורתופדיות שובץ כעבור חודשיים לערך בבסיס מרכז אב"כ בצריפין. בתצהירו מתאר המערער מספר חשֹיפות אשר לדעתו גרמו להופעת המחלה. ואלה הן החשֹיפות בקליפת אגוז: ראשית, בתקופת הטירונות השתתף המערער, כמו יתר החיילים, בתרגיל של שהייה באוהל אב"כ. שנית, בתקופה שבה שימש המערער נהג של מפקד בסיס מרכז אב"כ (תקופה של שנה וחודשיים לערך), הוא נסע לתרגילים סודיים ובכלל זה – פעם בארבעה חודשים – הסיע את מפקדו לִצְפּוֹת בתרגיל אשר לגבי פרטיו הוצאה תעודת חיסיון (להלן: תרגיל ר'). שלישית, בתקופת שירותו כאפסנאי בבסיס מרכז אב"כ הוא היה אחראי על מספר מחסנים ובהם מחסן אב"כ, מחסן חומרים ומחסן תרגיל ר'. במסגרת תפקידו-זה היה עליו להכין, לנקות ולסדר את המחסנים. המערער מציין כי משרדו היה סמוך ל"מעבדה פעילה" שאליה אסור היה לו להיכנס, וכן ל"מעבדה נטושה" שהייתה בעבר נושא לתכנית תחקירים בטלוויזיה עקב שימוש בחומרים מסוכנים. המערער מתאר כי במסגרת עבודתו היו עולים באפו ריחות של חומרים כימיים, וכך גם כשהיו מתבצעים תרגילים באוהל אב"כ שהיה בקרבת מקום.

5.ביום 13.6.2006 – שנתיים ושלושה חודשים לאחר הגיוס – ביצע המערער עבודות ניקיון במחסנים לקראת ביקורת מטכ"ל. מזג האוויר היה חם ולאחר כמה שעות המערער חש ברע. תקפו אותו חולשה, כאבים וסחרחורות. המערער שוחרר לביתו ושם איבד את הכרתו. הוא פונה לבית החולים ובדמו נתגלו ערכי CPK גבוהים. המערער עבר בדיקות שונות לרבות ביופסיה ואובחנה אצלו מחלה הפוגעת בשרירים (מיופתיה). כאן המקום להעיר, ועוד נחזור לכך בהמשך, כי המערער חווה סימנים של עייפות ושל חולשה גם בתקופה שבה שירת בתפקיד של נהג, ולא מן הנמנע כי היו אלה ביטויים ראשונים של מחלתו.

6.המחלוקת בין הצדדים נסבה כאמור על שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי השירות של המערער לבין מחלתו. ביום 5.10.2010 דחה המשיב את תביעתו של המערער להכרה לפי חוק הנכים, בקבעו כי "אין קשר בין המיופתיה ועליית ה- CPK לבין תנאי שירותך הצבאי...". החלטה זו התבססה על חוות דעת של ד"ר יהודית שחם, מומחית בתחום הרפואה התעסוקתית, מיום 25.8.2010. המערער מצדו הגיש במסגרת הערעור חוות דעת מיום 10.11.2013 של פרופ' אליהו ריכטר, מומחה בתחום הרפואה המונעת. על חוות דעת זו-האחרונה הגיבה ד"ר שחם בחוות דעתה מיום 25.2.2015.

7.בחרנו שלא לפרוס כאן את כל שנכתב בחווֹת הדעת הרפואיות (הארוכות), אלא להתייחס לעמדותיהם של המומחים במסגרת הדיון הממוקד בסוגיות הצריכות להכרעה. עם זאת נֹאמר בתמצית כי המומחה מטעם המערער גורס שהלה נחשֹף במסגרת שירותו לחומרים מסוכנים – חשֹיפות שטיבן המדויק לא תֹּעַד ולא נודע – וכי הספרות הרפואית תומכת בקיומו של קשר בין חשֹיפה אקוטית וכרונית לחומרי אב"כ לבין עלייה בערכי ה- CPK. לדעת המומחה חשֹיפתו של המערער הביאה לידי ביטוי רגישות גנטית הטבועה בו, לאמור: קיומן של שתי מוטציות הגורמות שינוי הרסני לחלבון דיספרלין. לעומת זאת המומחית מטעם המשיב סבורה כי לא הוכח שהמערער נחשֹף לחומרים אורגנו-זרחניים במסגרת השירות, כי הספרות הרפואיות מובילה למסקנה שאין קשר בין החשֹיפה הנטענת לבין המחלה, וכי בענייננו מדובר במחלה גנטית שאינה קשורה לשירות.