בע"מ
בית המשפט העליון ירושלים
|
1813-18
23/06/2019
|
בפני הרכב השופטים :
1. המשנה לנשיאה ח' מלצר
2. נ' הנדל
3. מ' מזוז
|
| - נגד - |
המבקש:
פלוני
עו"ד רוני דובר
|
המשיבים:
1. פלוני
2. פלוני
3. רשות מקרקעי ישראל
עו"ד משה זוהרי ועו"ד אהרון אבוחצרה [בשם המשיבים 1-2]
עו"ד אביעד אמרוסי [בשם המשיבה 3]
|
| פסק-דין |
השופט מ' מזוז:
- בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים מ' נדב, א' שילה ו-ו' פלאוט) מיום 1.2.2018 בעמ"ש 24867-01-15, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת א' שטיין) מיום 15.12.2014 בתמ"ש 39387-10-10.
לאחר עיון ושמיעת טענות הצדדים החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.
תמצית רקע והליכים קודמים
- המבקש (מכאן ואילך: המערער) הוא בנה המאומץ והיחיד של פלונית אשר נפטרה ביום 17.4.2005 (להלן: המנוחה), והוא גדל בביתם של המנוחה ובעלה מיום לידתו. עובר לפטירתה החזיקה המנוחה בזכויות בת-רשות במשק חקלאי במושב במרכז הארץ (להלן: הנחלה). המערער לא מונה כ"בן ממשיך" בנחלה.
- ביום 17.8.2005 ניתן צו ירושה לפיו המערער הינו היורש היחיד של המנוחה. המשיב 1, אחיין של בעלה (המנוח) של המנוחה, והמשיבה 2, אחותה של המנוחה, עתרו לביטול צו הירושה בהציגם צוואה שהמנוחה הותירה אחריה ובה הורתה על מכירת זכויותיה בנחלה וחלוקת הכספים שיתקבלו מהמכירה בין המערער למשיבים באופן שהמערער יקבל 40% מהתמורה שתתקבל, המשיב 1 יקבל 20% והמשיבה 2 תקבל 40%. ביום 29.10.2006 בוטל צו הירושה ותחתיו ניתן ביום 14.4.2010 צו לקיום הצוואה.
- למרות שצו הירושה בוטל, פנה המערער ביום 24.5.2010 לרשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) בבקשה שהזכויות בנחלה ירשמו על שמו מכוח צו הירושה. רמ"י, אשר לא הייתה מודעת לכך שצו הירושה בוטל, נעתרה לבקשה ורשמה על שם המערער את הזכויות בנחלה. משהובא לידיעת בית המשפט דבר התנהלות המערער ניתנה החלטה ביום 24.4.2012 המורה לרמ"י לשנות את רישום הזכויות בנחלה כך שהן תירשמנה בחזרה על שמה של המנוחה.
- לאחר שלא עלה בידי המשיבים לקדם את חלוקת העיזבון בהתאם להוראות הצוואה, פנו לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לפירוק שיתוף בהתאם להוראות שבצוואת המנוחה. בבקשה נטען כי סעיף 19(ג)(4) ל"הסכם המשבצת" שבין רמ"י לבין האגודה השיתופית (להלן: האגודה) אשר מכוחו הוקנו למנוחה זכויות בת-רשות בנחלה (להלן: ההסכם), אינו עומד בסתירה לצוואה ומאפשר לכבד את רצון המנוחה. עוד נטען, כי הוראת סעיף 19(ג)(2) להסכם לפיה במקרה שהמנוח לא הותיר אחריו בן זוג תעבורנה זכויותיו לצאצאו ובלבד שהוא מסוגל ומוכן לקיים את המשק, אינה חלה בענייננו לאור קיומה של הצוואה שסותרת את האמור, וכי מכל מקום המערער לא ממלא אחר התנאי בסעיף אשר דורש כי הצאצא יהיה "מוכן ומסוגל לקיים את המשק", וזאת הן מאחר שהוא לא עיבד את המשק מאז 1982 והן מחמת גילו.
מנגד, נטען מטעם המערער כי הוראות הסכם המשבצת גוברות על הוראות הצוואה, ואלה אינן מאפשרות קיום הצוואה נוכח ההלכה שנפסקה בע"א 566/89 שטיין נ' סופר, פ"ד מז(4), 167 (1993) (להלן: ענין שטיין). כן נטען כי המערער מסוגל ומעונין לקיים את המשק.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת