פלוני נ' עזאת ואח'

 ביום 11.4.2016 מצא המנוח ב.ה. ז"ל את מותו שעה שנמחץ למוות מתחת לגלגלי אוטובוס נהוג על ידי הנתבע 1 ומבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת 2. יורשי עיזבונו עותרים לפיצוי.לטענת הנתבעת אין זכאות לפיצוי, שכן המנוח גרם לתאונה במתכוון ובכך שם קץ לחייו. נבחן את טענות הצדדים וכיוון שמדובר במחלוקת עובדתית, נעמוד תחילה על המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית.  המסגרת הנורמטיבית 

• החזקה הממעטת בהגדרת המונח "תאונת דרכים" שבסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), קובעת: "... ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם ע"י המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".

   

  הוראה נוספת המתייחסת לתאונה מכוונת מצויה בסעיף 7 לחוק, וסעיף 7(1) שולל את הזכאות לקבלת פיצויים על נזק גוף ל"מי שגרם לתאונה במתכוון", דהיינו - לנפגע, שגרם בעצמו לתאונה.

   

  הלכה היא שהמונח "אותו אדם" שבחזקה הממעטת מתייחס גם למחולל המעשה המכוון, שהתכוון לפגוע בעצמו. דהיינו, החזקה חלה גם על אדם המתכוון להתאבד. משכך, כאשר מדובר באדם שמתכוון להתאבד לא תחול ההגדרה של "תאונת דרכים" והחוק אינו מעניק פיצוי לנפגע או לעיזבונו.

   

  הנטל להוכחת התקיימותה של החזקה הממעטת חל על הטוען לתחולתה. כבכל עניין אזרחי רף ההוכחה הנדרש הוא של מאזן ההסתברויות, אלא שבשל מהותה וחומרתה של הטענה להתאבדות הראיות הנדרשות להוכחתה יהיו דווקניות יותר מבמקרה הרגיל. לפיכך, על בית המשפט לבחון היטב את התרחישים האפשריים, את הגרסאות המובאות בפניו ואת התשתית הראייתית, בטרם יקבע כי בתאונה מכוונת עסקינן.

  (לכל הנ"ל ראו ע"א 8313/06 פלונית נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, (29.3.2009)).

   

  עוד נקבע שהנטל להוכיח היעדר כושר שיפוט סביר, רובץ לפתחו של הצד שטוען לכך. (ראו רע"א 3744/10 רוזיצקי נ' עזבון המנוח פאוזי האני ז"ל (21.7.2010)).

   

   

  מהלך הדיון וניתוח הראיות

   

• מטעם התובעים העידו התובעים 8 ו-2, ומטעם הנתבעים העידו ה"ה עומר נגווקר, ורוונסקי מרגריטה, ברדיצ'יבסקי אנה, רס"ב יעקב פרטוש והנתבע 1.