לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב, (כבוד השופט אילן רונן) מיום 20.2.2023.
המבקש מצוי בהליך חדלות פירעון משנת 2020.
ביום 18.11.2021 התקיים דיון בעניינו ונקבעה תכנית פירעון, לפיה עליו להוסיף לקופת הנשייה סך של 126,000 ₪ בתשלומים חודשיים של 3,500 ₪ במשך 36 חודשים.
המבקש עתר בבית משפט השלום, לאפשר לו הקדמת התשלומים, ובקשתו נדחתה.
בעת הגשת בקשתו זו, כבר השלים המבקש 13 תשלומים חודשיים מתוך התכנית.
2.לטענת המבקש, בד בבד עם גיבוש תכנית הפירעון הוא סיים הליך שיקום פלילי ארוך, נגמל בהצלחה מסמים ופניו לדרך חדשה. חמיו אף פתח לפניו אפשרות להשתלב בעבודה בעסקי הרכבים בחו"ל.
3.לאור זאת, המבקש פנה לנאמן בתיק בבקשה להקדמת התשלומים הנותרים, כאשר חמיו יסייע לו וישלם תחתיו. הנאמן אישר את בקשתו להקדמת התשלומים והגיש בקשה מוסכמת לבית המשפט השלום. גם הנושים המרכזיים תמכו בבקשה, בעקבות פנייה שנעשתה אליהם בהוראת הערכאה הדיונית מיום 27.12.2022.
4.חרף כל הנ"ל ביום 20.2.2023 ניתנה החלטת בית המשפט קמא נשוא בקשת הערעור, לפיה נדחתה הבקשה להקדמת התשלומים בהעדר נסיבות חדשות ומבלי שנבדק האם המבקש עבר הלך שיקומי. מכאן ההליך שלפני.
הבקשה:
5.המבקש הגיש בקשת רשות ערעור ועתר לדון בה כערעור, ולקבלו.
הוא סבור, כי היה מקום להיעתר לבקשתו שכן לטענתו מילא את תנאי סעיף 170 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי התשע"ח-2018 (להלן: "החוק").
המקור לתשלום אינו מנכסי קופת הנשייה. לפיכך סבור הוא כי התמלא התנאי המרכזי לאישור בית המשפט לשינוי תכנית הפירעון, על דרך של הקדמת התשלומים.
6.המבקש מוסיף, כי בית המשפט קמא נתן משקל עודף לנושא שינוי הנסיבות. בכל מקרה, לטענתו שינוי הנסיבות אכן התקיים בענייננו בין היתר ביחס להצעת העבודה שקיבל המבקש באמצעות חמיו, כמו גם הליך השיקום הפלילי שעבר בהצלחה.
7.עוד ציין המבקש, כי הקדמת התשלומים תיטיב עם הנושים, אשר הסכימו להקדמה המבוקשת.
עמדת הנאמן:
8.הנאמן הצטרף לבקשה.
עמדת הממונה:
9.הממונה לא הגיב לפני בית המשפט קמא.
בהליך הנוכחי נדרשה עמדתו (החלטה מיום 28.3.2023) ולא הוגשה.
משכך, יש לשער כי הוא מותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.
דיון והכרעה:
המסגרת הנורמטיבית :
10.לאחר שעיינתי ומתוקף סמכותי לפי תקנה 146 לתסד"א תשע"ט-2018, אני רואה לנכון להעניק למבקש רשות ערעור ולדון בבקשה זו כערעור.
11. החיקוק הרלוונטי הינו סעיף 170 לחוק, שזו לשונו:
"170.
(א) בית המשפט רשאי, לאחר ששקל את עמדת הנאמן והממונה בעניין, לשנות את הצו לשיקום כלכלי, אם השתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות, ובכלל זה רשאי הוא –
(1)לקצר את תקופת התשלומים אם מצא כי מתקיימות לגבי היחיד נסיבות אישיות מיוחדות כאמור בסעיף 163(ב);
(2) להאריך את תקופת התשלומים לתקופה נוספת או לקבוע כי תקופת התשלומים לא תהיה קצובה בזמן, אם מצא כי מתקיימים התנאים בסעיף 163(ג) או (ד);
(3) לתת ליחיד הפטר לאלתר אם מצא כי מתקיימים התנאים שבסעיף 167.
(ב)בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), בית המשפט רשאי להאריך את תקופת התשלומים אם מצא כי היחיד לא קיים תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי, ובכלל זה אם אינו עומד בחובת התשלומים הקבועה בצו.
(ג) על אף האמור בסעיף קטן (א), בקשה לשינוי גובה התשלומים בשל שינוי הנסיבות או גילוי עובדות חדשות תוגש לממונה, והוא מוסמך להחליט בה.
(ד)יחיד שנקבעה לו תקופת תשלומים, לא ימירם בתשלום חד-פעמי או בתשלומים גבוהים יותר המשתלמים בתקופה הקצרה מתקופת התשלומים שנקבעה בצו לשיקום כלכלי, אלא בדרך של הגשת בקשה לשינוי הצו לבית המשפט; בית המשפט רשאי לאשר שינוי כאמור רק אם הוכח להנחת דעתו כי המקור לתשלום אינו מנכסי קופת הנשייה.
(ה) בית המשפט והממונה יקבלו החלטה לפי סעיף זה לאחר שניתנה לנושים הזדמנות להשמיע את טענותיהם.
12. בספרם של המלומדים מאור ודגני "הפטר", התשע"ט-2019 ,כרך א', עמ' 350 – 351 נאמר, כי בית המשפט רשאי לשנות את אורך תקופת התשלומים שנקבעה באמצעות שינוי לשיקום כלכלי, ובית המשפט רשאי לקצר את התקופה אם מצא שמתקיימות נסיבות משתנות מיוחדות ומתקיימים התנאים לכך.
13.בדברי ההסבר לחוק (הצ"ח הממשלה 1027, כ"ב באדר א' התשע"ו- 2.3.2016) שם בעמ' 690 ביחס לשינוי הצו לשיקום כלכלי נאמר כך:
"כיום יש פרקטיקה ולפיה לאחר שבית המשפט קובע צו תשלומים חודשי, היחיד מציע להוון אותו ולשלם לנושים את הסכום המהוון בבת אחת, כדי לקצר את התקופה שעד למתן ההפטר. הכספים לצורך תשלום בדרך זו חייבים לבוא ממקור חיצוני, שכן נכסיו של היחיד מהווים חלק מנכסי קופת הנשייה העומדים ממילא לפירעון חובותיו. פרקטיקה זו מיטיבה עם החייב מסיבות ברורות, והיא מיטיבה גם עם הנושים משום שהם מעדיפים לקבל את התשלום מוקדם יותר ולסיים את ההליכים. ואולם למרות יתרונות אלה, קיים חשש שהמקור לכספים המשמשים לתשלום המהוון אינו חיצוני אלא בנכסים של החייב שהחייב הסתירם.
במטרה להתמודד עם חשש זה, מוצע לקבוע כי היחיד יוכל להוון את הסכום רק בדרך של שינוי הצו לשיקום כלכלי בידי בית המשפט, ורק לאחר ששכנע את בית המשפט כי מקור התשלום אינו נכס מנכסי קופת הנשייה".
14.קיצור תקופת התשלומים מיטיבה אכן עם כלל הנוגעים בדבר. מיטיבה עם היחיד מסיבות ברורות וגם עם הנושים אשר מעדיפים לקבל את התשלומים מוקדם יותר ולסיים את ההליך.
הטעם העיקרי המובא בדברי ההסבר, אינו מתמקד בנושא נסיבות חדשות בנושא ככל שהתהוו, אלא בחשש שהמקור לכספים המשמשים לתשלום המהוון אינו ע"י גורם חיצוני, צד ג', אלא בנכסים שהחייב הסתיר והוא חושף אותם כעת.
על כן, על החייב לשכנע את בית המשפט כי מקור התשלום אינו נכס מנכסי קופת הנשייה.
זוהי אבן היסוד של שינוי הצו על דרך קיצור התקופה, לאו דווקא נושא הנסיבות החדשות.
15.לטעמי, בקשה להקדמת התשלומים וקיצור משך התקופה אינה נסמכת רק אם המקור לפירעון המוקדם הוא חיצוני. בשונה מהאסמכתא שהביא המבקש, חדל"פ ת"א
56254-02-20 ווסטריקוב נ' הממונה, (פורסם בנבו 14.3.2023) .
אני סבורה כי יציאה ממצב של חדלות פירעון היא הליך מורכב. יש לתת את הדעת על אפשרויות השיקום של היחיד ועל מכלול הנסיבות.
האם היחיד ראוי לכך שתקוצר דרכו כדי שיוכל לפתוח בדרך חדשה?
בהקשר זה למכלול הנסיבות האופפות את הקדמת התשלומים יש לטעמי שייכות. שיקולים כגון אלה נשקלים גם בעת קביעת תכנית פירעון והם רלוונטיים גם לשינוי תכנית הפירעון על דרך של קיצור התקופה. אלה שיקולים שעל בית המשפט לקחת בחשבון גם אם הם משניים לשיקול העיקרי והוא השגת הכספים ממקור חיצוני.
לשונו של סעיף 170 (ד) לחוק אמנם מעמידה את השיקול של מימון חיצוני, כשיקול יחיד, אך אין לקרוא את האמור שם במנותק מהסעיף כולו. אם מדובר בכלל אצבע חלוט שאין להרהר מעבר לו – לשם מה נדרשת עמדת הנושים? בסעיף כולו מובנה שיקול הדעת השיפוטי כבסיס לכל החלטה, כולל החלטה לקיצור התקופה. כך גם ראוי שיהיה.
מן הכלל אל הפרט:
16.בענייננו, ראינו כי החייב עומד לפתוח בדרך חדשה. הוא סיים הליך שיקום פלילי, נגמל בהצלחה מסמים קשים – כפי שצורף כנספח ד' לערעורו – תסקיר מבחן ומכתב מהיחידה לטיפול בהתמכרויות ושיקום האסיר. חמיו נחלץ לעזרתו והשיג עבורו הצעת עבודה בחו"ל בעסקי הרכבים, בהם עסק היחיד לדבריו לפני קריסתו הכלכלית. כחלק מהעזרה שמגיש לו חמיו, הוא גם נכון לפרוע עבורו את יתרת התשלומים של תכנית הפירעון לאלתר.
17.ברגיל ערכאת הערעור אינה מתערבת בשיקול דעתה של החלטה קמא, אולם כאן אני מוצאת כי לא הוענק המשקל הראוי לאלמנט העיקרי והוא פירעון תכנית הפירעון ע"י צד ג' ולא מנכסי היחיד עצמו.
18.גם הנסיבות החדשות שמוצאות ביטוי בסיום הליך השיקום הפלילי של המבקש, כולל תכנית גמילה מסמים ותכנית הצעה חדשה בחו"ל.
כל אלה תומכים במטרות החוק, כמפורט שם בסעיף 1 :
"(1) להביא ככל האפשר לשיקומו הכלכלי של החייב;
(2) להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים;
(3) לקדם את שילובו מחדש של חייב שהוא יחיד במרקם החיים הכלכליים".
19.אשר על כן :
קיצור תקופת התשלומים מצויה במנעד שיקול דעתו של בית המשפט.
ראשית, על בית המשפט להעניק לנושים הזדמנות להשמיע את טענותיהם.
דבר זה נעשה בענייננו והנושים הביעו הסכמה לקיצור התקופה.
זאת ועוד, גם הנאמן כאמור הסכים למבוקש.
שנית, בנסיבות אלה דומה כי קיצור תקופת התשלומים תביא תועלת לכלל הנוגעים בדבר – לנושים שיקבלו את כספם מוקדם יותר, ליחיד שיקדים לפתוח בדרך חדשה ויוכל לנצל את ההזדמנויות שניקרו בדרכו עתה, ולמערכת החברתית כולה שכן היחיד יוכל לחזור ולהשתלב כגורם יצרני בחברה.
שלישית ועיקר, מקובל עלי כי הפרמטר העיקרי הוא כ מקור להקדמת התשלומים יא חיצוני ולא מנכסי החייב.
לאחר שהובהר כי המקור לביצוע התשלומים הוא חמיו של המבקש דהיינו צד ג', הרי לגבי דידי סרה בכך המכשלה העיקרית וניתן להפעיל את הוראות סעיף 170 (ד) לחוק ולהורות על קיצור התקופה.
סיכום :
19.מן המקובץ לעיל:
בהסכמת הנאמן והנושים ובשתיקת הממונה המדברת בעד עצמה, אני רואה לנכון להתערב בהחלטת בית המשפט קמא מיום 20.2.2023.
אני מעניקה למבקש רשות לערעור, דנה בבקשה כערעור, כאשר הערעור מתקבל בזה.
אני מחליטה לתת למבקש אפשרות להקדים תשלומים כמבוקש על ידו, הואיל והקדמת התשלומים תמומן ממקור חיצוני ולא מנכסי היחיד.
הואיל וכלל המשיבים הביעו הסכמה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ה ניסן תשפ"ג, 16 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.
