פלוני נ' מדינת ישראל

השופט ג' קרא:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 12.2.2017 שניתן בתפ"ח 47534-03-15 (כב' השופטים ר' כרמל, ר' מוסק ו-ש' רנר) בגדרו הוטל על המערער עונש של 18 שנות מאסר וחויב בתשלום פיצויים בסכום כולל של 380,000 ש"ח וזאת בעקבות הרשעתו בעבירות של ביצוע עבירות מין בשתיים מבנותיו, כפי שיפורט להלן: אינוס בן משפחה מתחת לגיל 14, עבירה לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (מספר עבירות כלפי א' ו-ה'), עבירת אינוס בן משפחה מעל גיל 14 לפי סעיף 351(ב) לחוק – כלפי ה', עבירת מעשה סדום בבן משפחה מתחת לגיל 14 לפי סעיף 351(א) בנסיבות סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק (מספר עבירות כלפי א' ו-ה'), עבירות מעשי סדום בבן משפחה מעל גיל 14 לפי סעיף 351(ב) לחוק – כלפי ה', ניסיון למעשה סדום עבירה לפי סעיף 351(א)+(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק – כלפי ה', עבירת מעשים מגונים בבת משפחה מתחת לגיל 14 לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיף 348(א), בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק – מספר עבירות כלפי א' ו-ה', ועבירות מעשים מגונים בבת משפחה לפי סעיף 351(ג)(3) - כלפי ה'.

2. המערער ביצע את עבירות המין בבתו א' ילידת 2001, כשזו היתה בין הגילאים 13-12 עד לחודש נובמבר 2014 ובבתו ה' עבירות המין התרחשו במהלך השנים 2004 עד 2011 כאשר ה' היתה בין הגילאים 18-11. המעשים כללו בין היתר חיכוך איבר מינו באיבר מינן, החדרת אצבעו לאיבר מינן, החדרת איבר מינו לפיהן, מישוש וליקוק גופן, לרבות אבריהן האינטימיים, הקרנת סרטים פורנוגרפיים ועוד.

גזר דינו של בית המשפט קמא

3. לאחר שבית המשפט קמא עמד על הפגיעה הקשה שפגע המערער בערך המוגן, שלומן וביטחונן של בנותיו הקטינות, משך הזמן הארוך במהלכו פגע המערער בבנותיו; חומרת המעשים וקשיותם, שבוצעו תוך ניצול הקטינות ויחסי ההורות; חולשת ומצוקת הקטינה א' מעצם היותה מונמכת קוגניטיבית; הנזקים הקשים והצמיתים שהותירו את נפשותיהן של בנותיו מצולקות ופגועות כעולה מתסקירי נפגע העבירה שהוגשו בעניינן, ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת ומבלי להתעלם מהודיית המערער ומצבו הקוגניטיבי כמשתקף מדו"ח ועדת האבחון, לפיו המערער מתפקד ברמה גבולית, קבע שני מתחמי ענישה. בהתייחס לכלל המעשים שעשה ב-א', מתחם עונש הנע בין 8 עד 15 שנות מאסר, ובהתייחס לכלל המעשים שעשה ב-ה', מתחם עונש הנע בין 12 שנה עד 20 שנה וגזר עונש כולל של 18 שנות מאסר וחייב את המערער בתשלום פיצוי ל-א' 160,000 ש"ח ול-ה' סך של 220,000 ש"ח.

הטענות בערעור

4. לטענת המערער העונש שהוטל עליו הינו חמור יתר על המידה; בקשתו להקלה בדינו התבססה על שלוש טענות עיקריות. האחת – מצבו הקוגניטיבי – היותו מתפקד ברמה גבולית, כעולה מדו"ח ועדת האבחון; השניה – אי מתן משקל להודייתו; השלישית – היותו של המערער נפגע עבירת מין בצעירותו.

           וביתר פירוט, על פי חוות הדעת של ועדת האבחון מן הבחינה הקוגניטיבית, המערער מתפקד ברמה גבולית. כאשר נסיבה זו צריכה היתה להילקח בחשבון על ידי בית המשפט קמא בעת קביעת המתחם ולא בעת מיקומו בתוך המתחם, שכן לפגיעה הקוגניטיבית יש השלכה באשר למידת אשמו של המערער. "יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו, לרבות בשל גילו" (סעיף 40(א)(6) לחוק).

           הודיית המערער – בעת חקירתו הודה המערער במעשים שעשה כלפי ה', גם מבלי שהיתה תלונה על כך, שאלמלא הודייתו, ספק אם ניתן היה לגלותם. יתרה מזו, המערער לא ניהל הוכחות וחסך מבנותיו את המעמד הקשה של מתן עדות בבית המשפט.