פלוני נ' מדינת ישראל

1. ערר לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ) על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (השופט י' טופף) מיום 24.1.2018 בבע"ח 32592-11-17, במסגרתה נדחתה בקשת העורר לעיון בחומרי חקירה שביקש.

2. ביום 1.3.2017 הוגש כתב אישום נגד העורר המייחס לו שורה ארוכה של מעשי אלימות, התעללות, ביזוי והשפלה כלפי שמונת ילדיו, החל משנת 1999 ועד לינואר 2017, עת התגורר עמם ועם אשתו לשעבר. על-פי עובדות כתב האישום בתקופה זו השליט העורר בבית אורח חיים רווי אלימות, השפלה ופחד, בכך שבאופן תדיר הכה את ילדיו, נשך את גופם, משך בשערותיהם, דרך עליהם, והצליף בהם באמצעות חגורה, מקל ונעליים. כמו כן, העורר נהג לזרוק ולשבור כלים וחפצים אישיים של הילדים, לנעול אותם מחוץ לבית בלילה, לקלל אותם ולאיים עליהם כי יילקחו לפנימיות.

3. ביום 14.11.2017 הגיש העורר בקשה לגילוי חומרי חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ. במסגרת הבקשה טען העורר כי המשיבה פעלה באופן מפלה ופסול עת העמידה אותו לדין בעוד שהוא וילדיו הינם קרבנות להפגנת אלימות קשה מצד גרושתו, עדת התביעה בתיק. לאור זאת, עתר העורר לקבל לידיו את החלטת הפרקליטות על אי-העמדתה של אשתו לשעבר לדין ואת נימוקיה. כמו כן, העורר עתר לקבל את יומנה של אחת המתלוננות (להלן: ב.ש.), את מכשיר הטלפון שלה בו צולמו תמונות עם סימני אלימות בילדים, וכן את כל התיק של חוקרי הילדים לגבי כל חקירות הילדים שבוצעו. כן התבקשו חומרים נוספים שאינם שנויים עוד במחלוקת.

4. המשיבה התנגדה לבקשה, ובדיון שהתקיים ביום 4.1.2018 באשר לחומרים שנותרו עדיין במחלוקת כאמור, קבע בית המשפט המחוזי ביום 24.1.2018 כי יש לדחות את הבקשה. באשר להחלטת הפרקליטות בעניינה של אשתו לשעבר של העורר, המשיבה הבהירה כי בשלב זה טרם התקבלה החלטה באשר להגשת כתב אישום כנגדה, ואילו התרשומות בתיק מהוות "תרשומת פנימית" שאינה בגדר "חומר חקירה" שהעורר זכאי לעיין בו. אף יומנה של ב.ש. עליו סיפרה בעדותה, וכן מכשיר טלפון באמצעותו צולמה חבלה על גופה, אינם נכללים בגדר חומר חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ מפאת חוסר רלבנטיות נראית לעין להגנת העורר, במיוחד כשמדובר בחומר שאינו מצוי בידי התביעה אלא בידי צד שלישי שעשוי להיפגע מחשיפתו. משכך, המסלול הרלבנטי לבקשות אלו הוא דרך סעיף 108 לחסד"פ. לבסוף, באשר לבקשה לעיין בתיקי חוקרי הילדים, נקבע כי היא אינה ממוקדת דיה, ונקבע שהמשיבה מילאה את חובת הגילוי בהקשר זה בכך שהעבירה לעורר את חוות דעת החוקרים.

5. על החלטה זו הגיש העורר את הערר שלפניי, כאשר במסגרתו עותר הוא לקבל לידיו את החומר הנוגע להחלטה שלא להעמיד לדין את אשתו לשעבר, את יומנה האישי של ב.ש. ואת מכשיר הטלפון ששימש לצילום חבלותיה, וכן את כל תוכן תיקי חקירות הילדים. העורר טוען שלאחר החלטת בית המשפט המחוזי הודיעה הפרקליטות כי קיבלה החלטה סופית לסגור את התיק נגד אשתו לשעבר. העורר טוען שאף לפני קבלת ההחלטה, הלכה למעשה משך תקופה ממושכת לאחר שנחקרה האישה לא ביקשה המשיבה לעצור אותה. עמדת המשיבה נועדה אם כן להסתיר את המניעים להחלטתה שהתקבלה לאחר פסיקתו של בית המשפט המחוזי. העורר טוען כי בהתנהלות המשיבה קיימים רמזים לאכיפה בררנית מצידה, והעורר זכאי לקבל את תרשומות השיקולים הנוגעים לעניינה של אשתו לשעבר כדי להוכיח טענתו.

           באשר לבקשה לעיין בקטעים מיומנה של ב.ש., העורר טוען כי נשמעו עדויות המעלות חשש לתיאום עדויות בין המתלוננות, והבקשה צומצמה ממילא לקטעי היומן הקשורים למשפט ולבני משפחתה בלבד, וכי בהעדר היומן לא הייתה לבא כוח העורר יכולת לנהל חקירה נגדית אפקטיבית בענין זה. בדיקת המכשיר ששימש לצילום החבלות הנטענות על גופה של ב.ש. נדרש גם הוא משנשמעו עדויות לפיהן בנות המשפחה תקפו זו את זו במהלך השנים וגרמו חבלות אחת לשנייה. העורר מבקש לבחון האם התמונות הן אכן מהאירוע שמיוחס אליו ואת מועד יצירתן. מידע זה קריטי להפרכת טענות ב.ש., שכן נשמעו גרסאות סותרות מפי ב.ש. על זהות מצלם התמונות ומועד הצילום. ולבסוף ביחס לבקשה לעיין בתיקי חקירות הילדים, טוען העורר כי זכותו לקבל כל החומר המצוי בתיקים אלו כפי שזכאי הוא לקבל כל חומר חקירה המוחזק בידי המשטרה, שכן חוקרי הילדים הינם זרועה הארוכה של המשטרה בחקירות כאלו.

6. בדיון לפני חזר ופירט בא כוח העורר באריכות את נימוקיו דלעיל. לטענתו, החלטת הפרקליטות והתרשומות לגבי נימוקי ההחלטה דרושים לו לצורך טענת "הגנה מן הצדק" (אכיפה בררנית), וכי בדיון בפני בית משפט קמא טענה המדינה כי טרם התקבלה החלטה, אך בינתיים ניתנה ההחלטה בעניינה של אשתו לשעבר. כן נטען לענין זה כי להגנה זכות לקבל את נימוקי הסגירה קודם להעלאת טענה מצדה לאכיפה בררנית. אשר ליומנה של ב.ש. הבהיר כי הוא מבקש רק את החלקים ביומן הקשורים למשפט המתנהל נגדו. ובאשר לתיקי חקירות הילדים נטען כי הוא רשאי לקבל לא רק את הקלטות ותמלילי החקירה ואת חוות הדעת של החוקרים אלא גם את התרשומות שערכו.

מנגד, טענה באת כוח המדינה כי דיוני ההוכחות בתיק החלו בחודש אוקטובר 2017 וכעת התיק מצוי בישורת האחרונה של פרשת התביעה, ולאיחור זה בהגשת הבקשה יש ליתן משקל. אשר להחלטה בנוגע לאשתו לשעבר, הודגש כי בעת שהבקשה נדונה ובמועד החלטת בית משפט קמא (24.1.2018), טרם התקבלה החלטה. בינתיים ניתנה החלטה ביום 8.2.2018, שהודעה לעורר. אשר לתרשומות בתיק, מדובר ב"תרשומת פנימית" שאינן בגדר "חומר חקירה". ומכל מקום, בירור נושא זה צריך להתבצע במסגרת ההליך העיקרי ולא במסגרת בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ, וכי קיים היבדל מהותי בין המעשים המיוחסים לעורר ולאלה המיוחסים לאשתו לשעבר. אשר ליומן ב.ש., צוין כי קיומו נודע לתביעה רק כאשר זו עלתה לדוכן העדים, ובשלב זה ההליך הנכון הוא לפי סעיף 108 לחסד"פ ולא לפי סעיף 74. ואשר למכשיר הטלפון, הובהר כי זה אינו מצוי בידי התביעה. התמונות הוגשו זה מכבר בבית המשפט והקטינה עמדה על דוכן העדים והיה בידי בא כוח העורר לחקור אותה בענין זה. ולבסוף באשר לתיקי חקירות הילדים, נטען כי כל החומרים הרלבנטיים נמסרו זה מכבר לעורר, ואילו התרשומות הפנימיות של החוקרים אינן בגדר "חומר חקירה"

דיון והכרעה