פלוני נ' מדינת ישראל

1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.10.2017 במ"ת 14280-04-17 (השופט א' היימן) לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו.

2. נגד העורר ושניים נוספים הוגש כתב אישום המחזיק בסך הכול 91 אישומים, מתוכם 53 המיוחסים לעורר. על פי המתואר בכתב האישום, במהלך שנת 2014 קשרה הנאשמת 1 קשר עם העורר וכן קשר עם נאשם 3, לבצע עבירות פליליות שונות נגד עובדי ציבור - ובהם שופטים, פרקליטים, שוטרים ועובדים סוציאליים, אשר היו מעורבים בטיפול בסכסוכים בין הורים על משמורת ילדיהם שטופלו במערכת הרווחה ובבתי המשפט, בעיקר בתי משפט למשפחה - שעניינן פגיעה בפרטיות, הטרדות מיניות, העלבת עובדי ציבור, זילות בית משפט, הפרת איסורי פרסום לרבות פגיעה בקטינים ועוד. לצורך כך הפעילו הנאשמים מערך אתרי אינטרנט ודפי אינטרנט ברשת החברתית "פייסבוק", במסגרתם פרסמו כתבות הכוללות תכנים מילוליים וגרפיים קשים, המשמיצים, מכפישים ומבזים את מושאי הכתבות. בחלק מהמקרים פרסמו הנאשמים תמונות של הגורמים השונים שבהם ביקשו לפגוע, וכן תמונות של בני משפחותיהם, בצמוד למלל משפיל ומבזה. כן פרסמו הנאשמים פרטים אישיים של עובדי ציבור, בהם מספרי תעודות זהות, כתובות מקום מגוריהם, מספרי טלפון אישיים ופרטי חשבונות בנק. בנוסף, באחד המקרים הנאשמת 1 והעורר אף סחטו באיומים עורכת דין המתמחה בענייני משפחה וזכויות הילד, תוך שהם מאיימים עליה בפגיעה בשמה הטוב, והדבר הוביל לכך שהמתלוננת ויתרה על כספי פיצויים שנפסקו לה כדין במסגרת הליך גישור שהתקיים בעקבות תביעת לשון הרע שהגישה נגד השניים.

           העורר נעצר עוד ביום 27.2.2017, קודם להגשת כתב האישום, ומעצרו הוארך מעת לעת, וביום 26.10.2017 הורה בית המשפט המחוזי כאמור על מעצרו עד תום ההליכים נגדם.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את הנאשמים, ובהם העורר, עד לתום ההליכים נגדם.

בית המשפט המחוזי דן תחילה בשאלת הראיות לכאורה. כבר במועד הדיון הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לחלק מהמעשים המיוחסים לו, ובכלל זה לפרסומים שונים ולעבירות של מהומה ועלבון במקום ציבורי, אך טען כי ביחס ליתר האישומים אין בנמצא ראיות לכאורה. בהחלטה מיום 30.8.2017, קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של העורר המבססות סיכוי סביר להרשעה ביחס לכל האישומים המיוחסים לו.

4. לאחר מתן החלטה זו, הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן בהוראת בית המשפט. שירות המבחן העריך כי אמנם קיים סיכון להישנותה של התנהגות פוגענית מצדו של העורר, אך זה מופחת בשל העובדה שהעורר ממוקד היום בניהול משפטו וכן כי כתב האישום ומעצרו היוו גורמי הרתעה עבורו. שירות המבחן אף נפגש עם בני משפחתו של העורר והמליץ על שחרורו לחלופת מעצר בפיקוח בני המשפחה ותוך איסור שימוש ברשתות חברתיות ובאתרים המאפשרים יצירת קשר עם אחרים.

5. בהחלטה מיום 26.10.2017 דחה בית המשפט את המלצת שירות המבחן והורה על מעצרו של העורר מאחורי סורג ובריח. נקבע כי עובדות כתב האישום מגלות רוע ועזות מצח במעשי הנאשמים ובהם העורר, וכי רוע זה, לצד ריבוי העבירות, לרבות עבירה של סחיטה באיומים, הוא המסוכנות הגלומה בנאשמים. כן נקבע כי לא ניתן לאיין מסוכנות זו - השווה ברמתה אצל כל אחד מהנאשמים - בדרך של ניתוק העורר מאמצעי המדיה הדיגיטליים, וזאת בשים לב לתחכום הרב שהתגלה במעשים. לבסוף, נקבע כי ממידע מודיעיני שהובא לעיונו של בית המשפט עולה כי ישנן אינדיקציות המחזקות את החשש למסוכנות מצד כל אחד מהנאשמים.

6. בערר שהגיש העורר נטען הן כנגד ההחלטה מיום 30.8.2017 במסגרתה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר, והן כנגד ההחלטה מיום 26.10.2017 בדבר העדר אפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

אציין כבר כאן כי במהלך הדיון לפני חזר בו העורר מהערר בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה ומיקד את עררו בשאלת חלופת המעצר. לפיכך לא אעמוד על נימוקי בית משפט קמא ועל טענות העותר לענין קיומן של ראיות לכאורה, והחלטתי תתמקד בסוגיית חלופת המעצר.