פלוני נ' מדינת ישראל

           בקשה להפסקת מאסר בן 44 חודשים אשר הוטל על המבקש ביום 22.12.2016 במסגרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת"פ 61549-11-15 (השופט ד' רוזן).

1. המבקש הורשע בשלושה מתוך חמישה אישומים שנכללו בכתב האישום אשר הוגש נגדו ונגד אחרים בעקבות מספר אירועי סחיטה באיומים, תקיפה בנסיבות מחמירות ועוד. האירועים המפורטים בכתב האישום בוצעו על-ידי הנאשמים כלפי מספר גורמים. המבקש עצמו הורשע בעבירות של סחיטה באיומים, איומים, קשירת קשר לביצוע פשע ותקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 428, 499(א)(1), 382(א) בנסיבות סעיף 379,  ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כאמור לעיל, על המבקש נגזר לרצות עונש מאסר בפועל בן 44 חודשים, לצד מאסר מותנה וקנס. המבקש החל לרצות את מאסרו ביום 9.11.2015 (יום מעצרו), ונכון לעת הזו, אם מתחשבים באפשרות לניכוי שליש ולניכוי מנהלי מתקופת מאסרו, נותרו לו כ-9.5 חודשים לריצוי בפועל.

2. ביום 1.2.2017 הגיש המבקש הודעת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש לא הגיש נימוקי ערעור לצד הודעת הערעור, והוא עתיד להגיש נימוקי ערעור עד ליום 3.5.2017, לאחר שבקשה לארכה שהגיש בנדון התקבלה חלקית. ביום 29.3.2017, בחלוף כחודשיים מאז הוגשה הודעת הערעור, הגיש המבקש את הבקשה שלפנַי. הבקשה הוגשה כבקשה ל"עיכוב ביצוע", ובמהותה היא מכוונת להפסקת מאסרו של המבקש. המבקש טוען כי יש להפסיק את מאסרו ולאפשר לו לשהות בחלופת מאסר עד להכרעה בערעור, וזאת על יסוד שלושה נימוקים. הנימוק הראשון עוסק במצבו הרפואי של המבקש. אין מחלוקת, כי המבקש סובל מגידול סרטני דינאמי במוח, וכי הוא נוטה לעבור התקפים הכוללים פרכוסים. המבקש טוען, כי קיים חשש רפואי לפיו בשלב כלשהו הגידול בראשו יוביל ללחץ תוך-גולגלתי שיחייב את פינויו המהיר למרכז נוירוכירורגי. טענות אלה נתמכות בחוות דעת רפואיות (לרבות: חוות דעת של רופאי שב"ס מימים 17.1.2017 ו-3.4.2017). לטענת המבקש, מאסרו הנוכחי בכלא "שקמה" מסכן את חייו, שכן בכלא זה אין רופא שיכול ליתן מענה רפואי למצבו, וזמן הפינוי ממנו למרכז נוירוכירורגי הוא ארוך. המבקש סבור, כי יש קשר בין שהותו במאסר לבין ההתדרדרות במצבו הרפואי, ולכן אין מקום להותיר אותו מאחורי סורג ובריח. הנימוק השני להפסקת המאסר עליו מתבסס המבקש, הוא מועד סיום ריצוי מאסרו של המבקש. המבקש טוען, כי במידה שלא יופסק מאסרו, ייתכן כי הערעור שהגיש יתייתר, שכן עד שייערך דיון בו, תסתיים תקופת המאסר. המבקש סבור כי סיכויי ערעורו טובים, וגם משכך יש לקבל החלטה שתמנע את התייתרות הערעור. הנימוק השלישי להפסקת המאסר, הוא טענת המבקש כי נפגעו זכויותיו בהליך הפלילי,  כשבין היתר הופרה זכותו לחקירה נגדית במסגרת אחד משלבי ההליך.

3. ביום 3.4.2017 הגישה המדינה בקשה לדחיית הדיון בבקשה להפסקת המאסר עד לאחר הגשת נימוקי הערעור. לטענת המדינה, המבקש פעל בניגוד לסדרי הדין כאשר הוא הגיש למעשה בקשה ל"עיכוב ביצוע" לפני שהגיש נימוקי ערעור. המדינה טוענת כי אין ביכולתה להעריך את סיכויי הערעור ללא שנימוקיו מונחים לפניה. אשר לטענות הרפואיות שמעלה המבקש, טוענת המדינה כי לפני המבקש אפשרות להגיש בקשה לשחרור על תנאי מטעמים רפואיים, בהתאם לסעיף 7 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי ממאסר).

4. בתגובה שהגיש המבקש לבקשת המדינה נכתב כי אין ממש בטענת המדינה לפיה המסלול הנכון לפנות בבקשה לשחרור מטעמים רפואיים עובר בהכרח דרך חוק שחרור על-תנאי ממאסר, שכן במסלול זה העונש צריך להיות חלוט ולא שנוי במחלוקת, בעוד כשבענייננו מדובר בעונש העומד לבחינה בערעור.      

5. ביום 5.4.2017 התקיים לפנַי דיון בבקשה להפסקת המאסר, במסגרתו שבו הצדדים על טענותיהם. המבקש הדגיש את מצבו הרפואי הקשה והחריג. המדינה מצדה, ציינה כי מצבו הרפואי של המבקש נבחן זה מכבר במסגרת הליכים רבים שהוגשו על-ידו. כן פירטה המדינה כי המבקש הועבר מכלא "איילון" לכלא "שקמה", לאחר שהושקעה מחשבה רבה, ובגלל שבכלא "שקמה" יש רופא זמין 24 שעות ביממה. המדינה הטעימה, כי ההחלטה אודות העברתו של המבקש לכלא "שקמה" התקבלה גם רקע טענות שונות אותן טען המבקש ביחס לתנאי כליאתו בכלא "איילון", במרכזן הטענה שלפיה לא היה חלון בתאו הקודם בכלא "איילון", ולכן מצבו הרפואי הורע (ראו פירוט ברע"ב 5326/16 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 1 (15.8.2016)). יצוין כי בתגובה לטענת המדינה טען סנגורו של המבקש שאין בהעברתו של המבקש לבית הכלא "שקמה" משום מענה למצבו הרפואי, שכן, כאמור, המבקש צריך להימצא במקום זמין וסמוך למרכז נוירוכירורגי.

6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להפסקת המאסר להידחות.

7. ראשית אציין, כי איני מוצא מקום להתייחס לעומק לכלל טענות המבקש בעניין סיכויי הערעור. כפי שציינה המדינה בצדק, בהיעדר נימוקי ערעור, קשה להעריך את סיכויי הערעור. במסגרת בקשת הפסקת המאסר פירט המבקש מספר טענות ביחס להרשעתו באישום מספר 3 בכתב האישום שהוגש נגדו, כשלעמדתו הרשעתו באישום זה היא רעועה. עם זאת, מובן כי טענותיו בהקשר זה הן חלקיות, כאשר לא ניתן לדעת מה הנפח שהן יתפסו מתוך נימוקי הערעור. חשוב לציין, כי בין אם ניתן משקל כזה או אחר לטענות שמעלה המבקש ביחס להרשעתו באישום השלישי, הרי שכתב הבקשה להפסקת המאסר לא כלל אף טענה ביחס לשני האישומים הנוספים שבהם הורשע המבקש, ופשיטא - למצער לגבי שני אישומים אלה - כי אין יכולת לבחון את סיכויי הערעור לגביהם, וכי בשלב זה מיוחס להם מלוא המשקל.

8. יוצא אפוא, כי הדיון בעניין בקשתו של המבקש מתמקד בעיקרו במצבו הרפואי ובפרק הזמן שנותר עד לתום ריצוי מאסרו. בעניין זה מוצא אני לנכון להבהיר תחילה, כי בניגוד לטענת המדינה, איני רואה מניעה לדון במצבו הרפואי של המבקש במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע עונש (או לפי הכותרת שבה הוכתרה הבקשה שלפנַי כ"בקשה להפסקת מאסר"), שכן כידוע, אחד מהפרמטרים שאותם בוחן בית המשפט בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שהושת על נאשם הוא "נסיבות אישיות מיוחדות, ככל שישנן" (ע"פ 2544/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (26.3.2017)). בענייננו, כאמור, מצבו הרפואי הקשה של המבקש אינו שנוי במחלוקת, ונראה ברור כי ניתן להחשיבו כ"נסיבות מיוחדות".