פלוני נ' מדינת ישראל

השופט ח' מלצר:

1. בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לנוער (כב' השופטים: ר' יפה-כ"ץ (סגנית נשיא, כתארה אז), א' ואגו, ו-יורם צלקובניק) ב-תפ"ח 8378-03-13, במסגרתו הושתו על המערער: 10 שנות מאסר, בניכוי ימי מעצרו, כמפורט בגזר הדין; 12 חודשי מאסר על תנאי, בתנאי שהמערער לא יעבור כל עבירה מסוג פשע תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, ופיצוי למתלוננת בסך 50,000 ש"ח.

           להלן נפרט את הנתונים הדרושים להכרעה בערעור.

רקע

2. בתאריך 05.03.2013 הוגש כנגד המערער כתב אישום לבית המשפט המחוזי הנכבד בשבתו כבית משפט לנוער (להלן גם: בית המשפט המחוזי). בתאריך 09.02.2014, לאחר שמיעת מרבית ראיות התביעה (כולל עדות אם המתלוננת) – הצדדים הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו המערער הודה בעובדות כתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום המתוקן). הסדר הטיעון לא כלל הסכמה בין הצדדים לעניין העונש. כתב האישום המתוקן, אחז שני אישומים, שיפורטו מיד בסמוך.

3. לפי הנטען באישום הראשון – המערער, היה קטין במועד ביצוע העבירות (יליד 28.01.1996). הוא תושב יהודה ושומרון, ובמועדים הרלבנטיים לכתב האישום המתוקן הוא לא החזיק ברשותו אישור כניסה לישראל. לפי הנטען – בתאריך 14.02.2013 המערער הגיע לבית משפחתה של המתלוננת באחד מהישובים בדרום הארץ (להלן: הבית). המתלוננת היתה (במועד האירוע) קטינה כבת 11 שנים (ילידת 12.03.2002).

לפי הנטען, המערער לקח מפתח, שהיה מונח מתחת לשטיח הכניסה לבית, פתח באמצעותו את דלת הבית, נכנס לתוכו וכעבור זמן מה יצא. סמוך לאחר מכן, כך נטען, המתלוננת חזרה אל הבית הריק, הכינה לעצמה אוכל, ויצאה לחכות לאמה בפתח הבית. בשלב זה, כך נטען, המערער חזר אל הביתואמר למתלוננת כי הוא מחפש את אביה, אשר, לדברי המערער, חייב לו כסף. עוד נטען כי המערער שאל את המתלוננת האם הוריה נמצאים בבית, וכאשר המתלוננת השיבה בשלילה – המערער נכנס לבית והחל להסתובב בו. לפי האמור בכתב האישום המתוקן, המתלוננת שאלה את המערער: "מה אתה רוצה?", והמערער השיב לה, כי הוא רוצה לשתות מים. בתגובה, כך נטען – המתלוננת,  הצביעה לעבר מתקן מים, והמערער לקח כוס מים.

4. בכתב האישום המתוקן נטען עוד כי לאחר שהמערער שתה – המתלוננת ביקשה ממנו לצאת מהבית כדי ללכת לבית ספרה. בתגובה, כך נטען, המערער הוציא מפתח מכיסו, ושאל את המתלוננת אם זהו המפתח לביתה. לפי הנטען, המתלוננת השיבה בחיוב, והמערער אמר לה שהוא מצא את המפתח בחוץ ואז הוא נעל באמצעותו את הדלת. עוד נטען כי המתלוננת החלה לצעוק, והמערער איים עליה: "אל תצעקי, אחרת אני אדקור אותך", הרים את המתלוננת בידיו, בעודה צועקת, והחל לחפש חדר בתוך הבית. לפי הנטען, לאחר מכן המערער נכנס לאחד החדרים בבית, כשהוא נושא את המתלוננת בידיו, וכשהוא מאיים עליה באומרו: "תשתקי, אחרת אני אדקור אותך". עוד נטען כי המערער סגר את חלונות החדר, השכיב את המתלוננת על אחד המזרונים, שהיו שם, הוריד את מכנסיה ותחתוניה, הוריד את מכנסיו ותחתוניו, ולאחר מכן חיכך את איבר מינו בפי הטבעת של המתלוננת, ובהמשך גם חיכך את איבר מינו באיבר מינה. בשלב זה, כך נטען, המערער הפשיל את חולצתה של המתלוננת, מצץ את שדיה, נישק אותה על פיה, ונשך את שפתיה. לפי הנטען – בעוד המתלוננת שוכבת על גבה, המערער הניח את רגליו על ידיה של המתלוננת, והחדיר את איבר מינו לפיה, וזאת עד שהגיע לסיפוק מיני, והכל שלא בהסכמתה החופשית של המתלוננת, כשהיא מפוחדת ובוכייה. לפי הנטען, תוך כדי ביצוע המעשים הנ"ל המערער פנה אל המתלוננת, ושאל אותה: "אם היא מבסוטית", וזו השיבה בשלילה.

בכתב האישום המתוקן נטען עוד כי לאחר שהמערער הגיע אל סיפוקו, הוא איים על המתלוננת כי אם תספר על המעשים שנעשו בה – המערער יחזור ויהרוג אותה. מיד לאחר מכן, כך נטען, המערער נטל את מכשיר הפלאפון של המתלוננת ויצא מן הבית. עוד נטען כי לאחר שהמערער יצא מן הבית, הוא נעל את דלת הבית באמצעות המפתח ועזב את המקום. לפי הנטען, זמן קצר לאחר מכן המתלוננת קפצה מחלון חדר השינה של הוריה ונחבלה בידיה.