פלוני נ' מדינת ישראל

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ש' זמיר) מיום 23.5.2018 במ"ת 72933-01-18, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1. ביום 31.1.2018 הוגש כתב אישום נגד העורר וארבעה נאשמים נוספים, האוחז בשני אישומים. במסגרת האישום השני מיוחסות לעורר, יחד עם שלושה מהנאשמים הנוספים (להלן יחד: הנאשמים), עבירות של קשירת קשר לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); סחר בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק (בכתב האישום נכתב בטעות 144(א2) –י"ע); ונשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא בצירוף סעיף 29 לחוק.

           על פי עובדות האישום השני, במועד הרלוונטי לכתב האישום שימש נ.פ. כסוכן סמוי של משטרת ישראל (להלן: הסוכן). עובר לתאריך 7.11.2017 קשרו הנאשמים קשר לסחור באמצעי לחימה מסוגים שונים. הנאשמים 1 ו-3 נפגשו עם הסוכן ביום 31.10.2017, והציעו לו לרכוש מהם אקדח בעלות של 20,000 ₪ או רובה מסוג M16 בעלות של 55,000 ₪ (שישולמו בשני תשלומים; הראשון על סך 40,000 ₪).

           ביום 6.11.2017 התקשר הסוכן, בהוראת מפעיליו, אל הנאשם 1 על מנת לקדם את עסקת האמל"ח, והשניים קבעו להיפגש למחרת בצפון הארץ. ביום 7.11.2017 נפגש הסוכן עם הנאשם 2 במרכז המסחרי במגדל העמק, ולאחר מכן חברו אליהם הנאשמים 1 ו-3. בהיותם במסעדה, הנאשם 1 שאל את הסוכן כיצד הוא מתכוון להוביל את הנשק. בהמשך, התקשר הנאשם 1 לעורר, ולבקשתו, העורר הגיע למסעדה בה ישבו וערך היכרות עם הסוכן. הנאשם 1 והעורר הסתודדו ביניהם בצד, ולאחר מכן הנאשם 1 הורה לנאשם 2 ולעורר להביא את הנשק, והשניים עזבו את המסעדה לצורך כך.

           מאוחר יותר, הסוכן העביר לנאשם 1 סכום של 40,000 ₪ במזומן עבור הנשק, וזה העביר את הכסף לנאשם 3. סוכם כי הסוכן יעביר את היתרה למחרת לנאשם 3. הנאשם 1 הורה לסוכן ללכת עם הנאשם 3 לרכוש תיק בחנות "קרביץ" לצורך הובלת הנשק, וכך הם עשו. בהמשך, הנאשם 3 והסוכן אספו את הנאשם 1, ונסעו לפגוש את הנאשם 2. הנאשם 1 הורה לנאשם 2 למסור את הנשק לסוכן, ועזב את המקום יחד עם הנאשם 3. הסוכן והנאשם 2 ניגשו לבניין סמוך, שם העביר הנאשם 2 לסוכן שקית ניילון ובה נשק מסוג M16, שלושה כדורי 40 מ"מ מטול נפיץ, כדור 40 מ"מ מטול תאורה, 94 כדורי 9 מ"מ ו-66 כדורי 5.56 מ"מ. ביום 8.11.2017 נפגשו הסוכן והנאשם 3 בתל אביב, שם העביר הסוכן את יתרת החוב בסך 15,000 ₪.

2. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרם של הנאשמים עד לתום ההליכים המשפטיים. ב"כ העורר חלק על קיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לו, וטען כי לא קיימות ראיות לגבי חלקו של העורר במסגרת עסקת הנשק.

            בהחלטתו מיום 19.3.2018 קבע בית משפט קמא (השופט י' טופף) כי קיימות ראיות המלמדות על כך שהעורר פעל כשותפם של הנאשמים 3-1 בעסקת האמל"ח ונטל בה חלק, וכי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המבססת סיכוי סביר להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו.

3. לאחר שקבע כי קיימות ראיות לכאורה, עמד בית משפט קמא על כך שהעבירות מקימות עילת מעצר סטטוטורית בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(2) וסעיף 35(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, משום מסוכנותו לציבור, וכך גם עברו הפלילי הנכבד הכולל הרשעות בגין עבירות נשק ואלימות חמורה, בגינן אף ריצה עונשי מאסר בפועל (על פי הרישום הפלילי של העורר שהוגש על ידי המשיבה במהלך הדיון, העורר לא הורשע בעבר בעבירות נשק, בניגוד לטענת התביעה בבקשה למעצר עד תום ההליכים בבית משפט קמא, ושמא מדובר בטעות של התביעה ש"השתרשרה" להחלטת בית המשפט – י"ע).

4. שלושה תסקירים הוגשו בעניינו של העורר בהוראת בית המשפט. בתמצית, קבעו שלושת התסקירים כי מן העורר נשקפת מסוכנות בינונית-גבוהה. בתסקירים השונים בחן שירות המבחן מספר מפקחים, ולבסוף העריך כי חלקם יוכלו לסייע בהפחתת מסוכנותו של העורר, והמליץ לשחררו לחלופת מעצר בפיקוחם באיזוק אלקטרוני.