פלוני נ' יעקב אשל ת.ע.ש. פיתוח בע"מ

מבוא

התובע יליד 1981 נפגע בתאונה שארעה תוך כדי עבודתו אצל הנתבעת ביום 26.01.14.

במועד התאונה התובע היה כבן 32 ועסק בעבודות תשתיות כאשר במהלך עבודתו בתוך בור התמוטט מעליו דופן של הבור ונגרמו לו נזקי גוף.

הנתבעת הכחישה את ענין החבות ועל כן, הדיון פוצל ונדונה והוכרעה תחילה שאלת החבות ובסופו של דבר ניתן פסק דין חלקי אשר קבע כי התאונה ארעה במהלך עבודתו של התובע בשירותי הנתבעת, וכי אין מדובר בתאונת דרכים, וכי הנתבעת אחראית לפצות את התובע על מלוא הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה, וזאת משום שלא נמצא אשם תורם כלשהו מצידו.

הדיון נקבע להמשך הוכחות בשאלת הנזק כאשר במהלכו העידו שני המומחים מטעם הצדדים ונחקרו על חוות דעתם.

נותר כעת לקבוע את הפיצוי המגיע לתובע בגין נזקיו.

הנכות הרפואית

המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וועדה רפואית מטעמו קבעה כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין פגיעה בכתף, זאת בנוסף לנכויות הזמניות אשר נקבעו לתקופת המחלה.

התובע הגיש חוות דעת רפואית מטעמו, של מומחה לאורתופדיה, ד"ר מיכאל מיכיילביץ אשר בדק את התובע וקבע כי נגרמה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין פגיעתו בתאונה, וזאת בהתאם לסעיף 35(1)(ב) מותאם לתקנות הביטוח הלאומי.

הנתבעת לעומת זאת, הגישה חוות דעת רפואית מטעמה, של מומחה לאורתופדיה, ד"ר ג'אבר סלאח אשר בדק את התובע וקבע כי נותרה לו הגבלה בתנועות הכתף וקבע כי נכותו הינה בשיעור של 5% לצמיתות וזאת בהתאם לסעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי.

התובע טוען בסיכומיו כי שני המומחים מסכימים כי תפקודו נפגע, בהתחשב בסוג עבודתו בתחום התשתיות.

הנתבעת טוענת כי קיימות סתירות מהותיות בחוו"ד המומחה מטעם התובע. לטענתה, השבר לא היה במרפק אלא בעצם סטטית, פגיעה שאינה יכולה לגרום להגבלה בתנועה. לטענתה, קיימת אי סבירות בחוו"ד המומחה מטעם התובע, ובהמשך הוסיפה כי גם לו היתה נותרת הגבלה של סיבוב היד לאחור, אין המדובר בהגבלה תפקודית אשר מפריעה לעבודה בתשתיות שכן תנועה זו לטענתה אינה נדרשת בעבודה ולכן אין מדובר בנכות בעלת משמעות תפקודית.

בחקירתו בפני הבהיר ד"ר מיכיילביץ כי השבר בעצם הבריח, אף כי התובע עבר ניתוח החזרה פתוחה וקיבוע פנימי, גורם לו הגבלה בתנועות הכתף.

המומחה הצטייד בצילומי רנטגן אשר הסבירו את משמעות הפגיעה בתובע ואשר עליהם הוא ביסס את חוות דעתו ואף פרט בפני כי השבר שנגרם לתובע הינו שבר מרוסק של מספר חלקים, דבר המבדיל את המצב התיאורטי שהוצג לו בעת הדיון ע"י ב"כ הנתבעת לפיו הוצגה לו תמונה של שבר בעצם הבריח במוקד אחד בלבד. המומחה הסביר כי שוני זה הוא זה שגורם להגבלה בטווחי התנועה של הכתף ואשר מזכים את התובע באחוזי הנכות שנקבעו לו. ד"ר מיכיילביץ אף הסביר כיצד הגיע לקביעה אשר בחוות דעתו ומסקנתו בהקשר לאחוזי הנכות הרפואית שנגרמו לתובע מקובלת עלי.

בנסיבות אלה, אני קובע כי התאונה גרמה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10%.

התובע טוען כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית וזאת בשים לב לאופי הפגיעה ותחום העבודה בה עוסק התובע.

בהקשר זה יש להבחין בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית שנגרמה לנפגע. הנכות התפקודית מצביעה על מידת הפגיעה של פעולות התובע עקב נכותו, דהיינו, היא מצביעה על מידת ההגבלה בדרך כלל, שיש בנכות הרפואית שנגרמה לתובע. כלומר, הנכות התפקודית מהווה תרגום הנכות הרפואית לנכות שבאה לבטא את מידת הפגיעה בתפקודו של הנפגע (ע"א 4716/07 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 13.07.09)).

בענייננו, מדובר בתובע בן 32 במועד התאונה, נפגע בכתף עקב כך שקיר של בור שבו עסק התמוטט מעל ראשו. אין ספק כי הפגיעה שארעה לו גרמה לו לנזקים גופניים ואף לנזקים תמידיים שיש בהם כדי לפגוע בתפקודו של התובע, וזאת בשים לב לטיב עיסוקו ולטיב הפגיעה.