לפני תביעה נזיקית לתשלום נזקי גוף שנגרמו לתובע לטענתו עקב תאונת עבודה שארעה לו ביום 12.10.15 עת עבד בשירותה של הנתבעת-מעסיקתו.
תמצית העובדות הרלוונטיות:
התובע יליד x.x.1978, עבד בבניית פיגומים הכוללת העמסת צינורות של פיגומים, עליה לגובה, סבלות והכל באתר בניה בו בוצעו עבודות ע"י הנתבעת.
לפי גרסת התובע, ביום 12/10/15 במהלך יום עבודה רגיל, עלה הוא במדרגות הפיגומים בתוך ארובה צרה תוך שהוא נושא בידיו מוט פיגום כאשר בזמן מסירת המוט לעובד אחר שעמד מעליו, ותוך היותו מרוכז בנשיאת המוט ומסירתו נוכח התנאים הקשים במקום , נתפסה רגלו במדרגות והוא מעד ונפל על הצד אז הרגיש כאב חד בגב. התובע טוען כי כתוצאה מאירוע זה נגרמו לו פגיעה וכאבים בגב, ברגליים ובברכיים.
הנתבעת מכחישה את עצם התרחשות התאונה ולחילופין, טוענת להיעדר חבות משפטית לתאונה היות ומדובר בסיכון רגיל וטבעי נוכח סוג העבודה ומהותה.
התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה וזאת בין היתר על סמך טופס בל 250 אשר נחתם ע"י מר יובל סוברנו ששימש כמנהל הפרויקט מטעם הנתבעת.
הנטל להוכחת הגרסה ולשכנוע בפן המשפטי כי רובצת על הנתבעת אחריות לאירוע התאונה מוטל לפתחו של התובע.
השאלה העומדת בפניי היא האם התובע הוכיח את יסודות עוולת הרשלנות: התרשלות, נזק וקשר סיבתי. היסוד הראשון הטעון הוכחה הינו התרשלות עצמה.
התובע טוען בסיכומיו שחבות הנתבעת מוכחת נוכח סוג העבודה או שיטת העבודה והמחסור בצוות העובדים, הכל כפי שמתואר ומוסבר בכתב התביעה ולאור חובת הזהירות המוגברת הרובצת על המעביד. מילים יפות, העיקרון המובע בהן נכון, השאלה היא מה מידת התאמתן למציאות העובדתית במקרה הקונקרטי כאן. אקדים ואומר, התובע הילך כאן על חבל דק מאד, דקיק ממש ואך בקושי רב עמד בנטל, בלשון ציורית הייתי אומר שאם התובע נדרש להוכיח את תביעתו במאזן של 51%, לא הייתי מעריך את הצלחתו גם לא באחוז אחד מעל 51%.
בכתב התביעה צוין שהעלייה במדרגות נעשתה בארובה צרה באתר הבנייה ושבשל התנאים הקשים במקום ובהיותו מרוכז במסירת המוט לחברו למעלה נתפסה רגלו במדרגות, מעד ונפל. בנמצא אין תמונות של המקום שלא צולם בשום שלב רלוונטי ובכלל. בנמצא גם אין עד נוסף שיוכל להעיד על תנאי העבודה ונתוני מקום העבודה ובכך לחזק (או להחליש) את עדות התובע .
מאידך גיסא, עובד שנפגע לא תמיד רץ לצלם בזמן אמת את תנאי האתר בו עבד ותנאי אתר הבנייה משתנים עם הזמן ולא תמיד צילום מאוחר עוזר להבנת התנאים ששררו בזמן התאונה, לזכותו של התובע ייאמר שעדותו עשתה סה"כ רושם מהימן, בגרסתו לא נתגלו סתירות, אי התאמות או "קריסות" והתיאור שנתן לסביבת העבודה ככל שהוא מתקבל, אכן מעיד על תנאי עבודה המגבירים את רמת הסיכון מעבר לסיכון הרגיל, עלייה במדרגות בחלל צר תוך החזקת מוט פיגום שאותו יש למסור ורטיקלית לעובד העומד למעלה טומנת בחובה סיכון שיתכן שהיה ניתן למנוע אותו בשיטת עבודה אחרת או בתגבור כוח האדם הנדרש לכך.
התובע אישר שקיבל הדרכה כללית ואף הוגש מוצג נ/2 שהינו אישור על קבלת הדרכה בכל הנוגע לעבודה בגובה ועל סולמות אולם התובע עמד על כך שנהלי הבטיחות לא נשמרו באתר, לא הייתה הקפדה ולא אכיפה. ראה למשל חקירתו בעמ' 11 לתמליל:
"עו"ד ג'ובראן: אתה קיבלת הדרכות, לפני שהתחלת לעבוד או במהלך העבודה או לפני כן?
העד, מר מזרחי: מה זאת אומרת הדרכות?
ש:הדרכות בטיחות.
ת:המינימום הנדרש מכל מעסיק
עו"ד ג'ובראן : אז קיבלת הדרכות