פלוני נ' זיו

לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מנשיכת כלבת הנתבעת.

לטענת התובע, ביום 31/10/12, בשעות הבוקר המוקדמות, במהלך עבודתו בפינוי אשפה, הוא ננשך על-ידי הכלבה שבבעלות הנתבעת. כתוצאה מהנשיכה מכנסיו נקרעו, הוא חש כאב בשוק שמאל ופנה לקבלת טיפול במסגרתו קיבל זריקת טטנוס וטיפול תרופתי.

לטענת הנתבעת, כעולה מכתב הגנתה, אירוע התקיפה נשוא התביעה מעולם לא אירע וככל שנגרם לתובע נזק ברגלו, מקורו אינו בתקיפה על ידי כלבתה. עוד טוענת הנתבעת כי כלבתה לא תקפה את התובע מאחר והייתה קשורה כל העת ברצועה. לחילופין, טוענת הנתבעת כי האירוע נגרם באשמת התובע או על ידי מקרה חריג שלא ניתן לצפותו ולמנעו מראש אף לא בזהירות ראויה.

שאלת החבות:

בחקירתו הנגדית, חזר התובע על האמור בתצהיר עדותו הראשית. התובע העיד כי היה בדרכו למשאית לפינוי אשפה שהמתינה בסמוך, עת הבחין בנתבעת אשר צעדה לקראתו עם כלבתה. עוד העיד כי משהתקרבו אליו הנתבעת וכלבתה, החלה הכלבה נובחת, זינקה לעברו ונשכה אותו בשוק שמאל (עמ' 12 ש' 14-19) וקרעה את מכנסיו (ש' 26-27). באשר לתגובת הנתבעת, העיד התובע כי תחילה הכחישה את עניין הנשיכה, לאחר מכן טענה כי המדובר בפצע ישן ורק לאחר שנגעה ברגלו המדממת, הסכימה כי "כן זה מעכשיו" (ש' 26, 28, 29).

התובע העיד כי נהג המשאית הגיש לו סיוע וחיטא את הפצע בפולידין. בהמשך הוריד אותו בביתו שבקרבת מקום האירוע ומאחר והשעה הייתה כבר שמונה בבוקר, פנה התובע לקבלת טיפול רפואי במשרד הבריאות בפארק המדע, שם קיבל זריקה ורגלו נחבשה (עמ' 13 ש' 3-5).

עוד העיד התובע כי אינו זוכר האם הכלבה הייתה קשורה ברצועה אך העיד כי הכלבה הייתה ללא רסן (ש' 24).

מטעם התובע העיד מר שבתאי מזרחי אשר ביום האירוע הנטען עבד כנהג משאית לפינוי אשפה. מר מזרחי, בתצהיר עדות ראשית מטעמו, הצהיר כי האירוע זכור לו היטב ואירע בשעת בוקר מוקדמת, עת התנפלה על התובע כלבה בצבע כהה. עוד הצהיר מר מזרחי כי הוא ראה את הכלבה רצה לכיוון התובע וראה את התובע מנסה להתחמק מהכלבה ללא הצלחה. כמו כן, הצהיר מר מזרחי כי ראה את התובע מתווכח עם הנתבעת ואף מציג לה את הפצע (סעיפים 2-5 לתצהיר).