פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת-דרכים מיום 24.10.21 (להלן: "התאונה").

בישיבת הוכחות מיום 29.12.25 נשמעה עדות התובע ועדות המומחה מטעם בית-המשפט בתחום הפסיכיאטריה, הצדדים הגישו סיכומים בכתב, התובע ביום 17.3.26 והנתבעת ביום 2.6.26 ולהלן פסק-הדין.

הצדדים אינם חלוקים בדעתם בסוגיית החבות והסוגייה היחידה שנותרה במחלוקת היא סוגיית הנזק.

הנכות הרפואית 

1. מטעם בית-המשפט מונו ד"ר אילן בלט בתחום הנוירולוגיה (להלן: "המומחה בתחום הנוירולוגיה"); ד"ר יובל ברוך בתחום האורתופדיה (להלן: "המומחה בתחום האורתופדיה") ופרופ' יעקב קוטלר בתחום הפסיכיאטריה (להלן: "המומחה בתחום הפסיכיאטריה").

2. בחוות-דעת המומחה בתחום הנוירולוגיה נקבע, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין כאבי ראש בעוצמה בינונית ללא טיפול תרופתי מניעתי ייעודי, לפי סעיף 29(5)(א)(I) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות").

3. בחוות-דעת המומחה בתחום האורתופדיה נקבעו לתובע תקופת אי-כושר מלא החל ממועד התאונה ולמשך כחודש ימים ונכות צמיתה בשיעור של 5% בגין הגבלה קלה ביותר בתנועות עמוד שדרה מותני, לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות.

4. כמו כן, בחוות-דעת המומחה בתחום הפסיכיאטריה נקבע, כי בעקבות התאונה פיתח התובע הפרעת דחק בתר חבלתית, אשר עוצמת תסמיניה פחתה על פני ציר הזמן; כיום התובע ממשיך לדווח על תסמינים שארתיים, המשפיעים על תפקודו במישורי החיים השונים, אינו מטופל נפשית, אינו נעזר בטיפול תרופתי פסיכיאטרי, מאחר שהוא חווה תופעות לוואי לטיפול ומכאן, נקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 15% למשך שנה, לנוכח הירידה בתכיפות ובעוצמת התסמינים הנפשיים על פני ציר הזמן, לפי סעיף 34ב' (2-3) לתקנות ונכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 34 ב' (2) לתקנות. עוד צוין בחוות-הדעת, כי התובע זקוק לליווי תעסוקתי על מנת לשפר את יכולתו לחזור לתפקוד יצרני ויעיל ומציאת עבודה המתאימה ליכולותיו ולקשייו.

5. אומנם, המומחה בתחום הפסיכיאטריה נחקר על חוות-דעתו ואישר, כי הנכות הצמיתה בשיעור של 10% נקבעה על-ידו, בין היתר, בהתבסס על האנמנזה מפי התובע, לפיה הוא אינו עובד; מהנתונים שהוצגו בפניו במהלך עדותו עלה, כי בפועל, התובע עסק בתיווך נדל"ן בתקופה בה נבדק על-ידי המומחה והוא עושה כן עד היום; הנדבך של עבודה הוא רכיב רלוונטי ומשמעותי בקביעת הנכות ומכאן ובהתאמה, יש להפחית את שיעור הנכות ל- 7.5% בלבד (עמוד 39 בשורה 22 – עמוד 44 בשורה 20).

6. עם זאת, המומחה גם אישר בהמשך עדותו, כי סעיף הליקוי על-פיו נקבעה הנכות הצמיתה בחוות-הדעת מתייחס למצב נפשי ללא טיפול תרופתי, בעוד שמהנתונים שהוצגו בפניו במהלך עדותו גם עלה, כי בפועל, התובע החל ליטול קנאביס רפואי לאחר הבדיקה על-ידו; התובע נדרש לשימוש בקנאביס הרפואי ומדובר בטיפול תרופתי לכל דבר ועניין; שיעור הנכות על-פי סעיף הליקוי המתייחס למצב הנפשי עם קבלת טיפול תרופתי עומד על 20%, אולם מכלול התסמינים של התובע לא מתאים לנכות בשיעור של 20%, באשר, בין היתר, אין לו הפרעה בכושר העבודה ומכאן, בשקלול הנתונים בעניינו, מצא המומחה להותיר את הנכות הצמיתה בשיעור של 10%, כפי שנקבעה על-ידו בחוות-הדעת, על כנה (עמוד 44 בשורה 29 – עמוד 48 בשורה 9).

7. הקביעה הסופית מסורה בידי בית-המשפט וחוות-דעתו של מומחה רפואי, בדומה לכל חוות דעת של מומחה המוגשת לבית-המשפט, אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית-המשפט ואשר בית-המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, בהתאם לשיקול דעתו [ע"א 2541/02 צבי לנגר נ' ששון יחזקאל, פ"ד נח(2) 583; ע"א 1156/92 דורינה סגל נ' נחום סגל (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 7.3.95)].

8. אולם כבר נפסק, כי הידע הרפואי הוא נחלת המומחה הרפואי וככל שאין בחוות-דעת המומחה מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות-הדעת וראיות אחרות שבפניו, בית-המשפט לא יטה להתערב במסקנותיו של המומחה ויעשה כן אך כחריג, במשורה ומטעמים מבוררים [ע"א 2160/90 שרה רז נ' פרידה לאץ, פ"ד מז(5) 170; ע"א 8513/12 שלמה אברהם נ' עילית חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 18.3.13)].

9. מן הכלל אל הפרט. המומחה בתחום הפסיכיאטריה עמד בעדותו על האמור בחוות-דעתו; בנסיבות אלו ומששוכנעתי, כי אין בחוות-הדעת מסקנות שאינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון, מצאתי לאמץ מסקנות חוות-הדעת ולקבוע, שכתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות פסיכיאטרית בשיעור של 10%.

10. מכאן ובשים לב לכך, שהמומחים בתחום הנוירולוגיה והאורתופדיה לא נחקרו על חוות-דעתם, שממילא לא נסתרו, נכותו המשוקללת של התובע עומדת על שיעור של 18.77% כתוצאה מהתאונה [נוירולוגיה, אורתופדיה ופסיכיאטריה].

הנכות התפקודית

11. התובע טוען, כי נכותו התפקודית כתוצאה מהתאונה עומדת על שיעור של 25% לכל הפחות [ראו סעיפים 52-53 לסיכומים מטעם התובע], בעוד הנתבעת טוענת מנגד, כי הנכות הרפואית נטולת כל משמעות תפקודית [ראו סעיף 22 לסיכומים מטעם הנתבעת].

12. הלכה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת אומנם נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 [1995]).

13. ראו גם פסק-הדין ברע"א 6572/21 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 20.10.21), שם נקבע, כי "ברירת המחדל בתביעות בגין נזקי גוף היא, כי 'אין לקבוע מעין-חזקה המזהה את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית או עם הגריעה בהשתכרות'... דרך הכלל היא כי אין מקום לחזקה או להנחת עבודה שלפיה שיעור הנכות התפקודית או שיעור הגריעה מן השכר זהים לשיעור הנכות הרפואית, ואשר אינה מביאה בחשבון את מכלול נתוניו של הניזוק הקונקרטי... שיעורי הנכות התפקודית והגריעה מהשכר... נקבעים בכל מקרה ומקרה על-פי נסיבותיו הפרטניות, וזאת על מנת להגשים באופן מיטבי את השאיפה להשיב את מצבו של הניזוק הקונקרטי לקדמותו..." [ההדגשה אינה במקור].

14. התובע בענייננו, יליד X.X.02, נפגע בתאונה בהיותו בן עשרים שנה, כשנה וחצי לאחר גיוסו לצבא, ונכותו הרפואית המשוקללת בשיעור של 19% (במעוגל) נקבעה בגין כאבי ראש, הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני והפרעת דחק בתר חבלתית עם תסמינים שארתיים.

15. מעדות התובע עולה, כי בעקבות התאונה, הוא סובל מכאב גב חמור, בגינו הוא טופל בפיזיותרפיה ובמשככי כאבים (עמוד 12 בשורות 28-35); משנטילת משככי כאבים מסוגים שונים לא סייעה בידו, החל ליטול קנאביס רפואי, בתדירות משתנה בהתאם לצורך (עמוד 14 בשורות 8-35); הוא מתקשה בעמידה ממושכת ובפעילות ספורטיבית (עמוד 13 בשורות 7-27); סובל מחוסר ריכוז ומיגרנות, התנתק חברתית וחש חרדה מחזרה לנהיגה (עמוד 15 בשורות 14-27 ועמוד 18 בשורה 32 – עמוד 19 בשורה 2); בשל החרדה כאמור, סירב לחזור לתפקידו כנהג והשתחרר מוקדם מהצבא (עמוד 11 בשורות 19-25) ובשל הקושי בעמידה ממושכת, לא הצליח להתמיד בעבודה כמאבטח במועדונים (עמוד 16 בשורות 26-35).

16. עוד עולה מעדות התובע, כי אומנם, הוא החל לעסוק בתיווך לפני כשלוש שנים, אולם עשה כן בניסיון לחזור לתלם, כשהוא רק מסייע בידי אימו, המנהלת עסק בתחום (להלן: "העסק"); אכן, הוא לוקח חלק בפעילות העסק עד היום, מפרסם הודעות תיווך על שמו ומתפעל ביחד עמה את האתרים של העסק ברשת, אולם בשל מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה, הוא מתקשה להתמיד ונעדר רבות; הוא נרשם כעובד שכיר בעסק רק לפני כחודש וחצי ומכל מקום, שכר העבודה אינו קבוע אלא מותנה בסגירת עסקאות, כך שבחודש בו הוא אינו סוגר עסקאות, הוא נותר ללא הכנסה; הנכסים מושא התיווך הם של אימו, החשבוניות בגין עסקאות התיווך מונפקות על שמה, כך גם הרווח מהעסקאות מופקד בחשבון הבנק שלה ורק אם נוטל חלק בסגירת עסקה, מעבירה לו כ- 20%-25% מדמי התיווך בגין אותה עסקה (עמוד 17 בשורות 8-33, עמוד 18 בשורות- 2-3, 12-14 ו- 31-34, עמוד 19 בשורות 1-2, עמוד 20 בשורות 23-32, עמוד 21 בשורות 1-2, עמוד 22 בשורות 17-21, עמוד 23 בשורות 16-30, עמוד 24 בשורות 7-8 ו- 27-33, עמוד 25 בשורות 1-27, עמוד 26 בשורות 1-12 ו- 28-29, עמוד 29 בשורות 1-2).

17. אלא, שהגם שהתובע אישר בעדותו, כי הוא מתגורר בבית אימו, המשמשת לטענתו גם כמעסיקתו ובעדותה היה כדי ללמד אודות הפגיעה הנטענת בכושר עבודתו, הוא לא הביא אותה לעדות וכלל ידוע הוא, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה אותה הראיה, הייתה פועלת כנגדו (ראו בעניין זה ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736).

18. מכל מקום, התובע אישר בעדותו, כי הוא לקח חלק בקורס תיווך כבר במהלך השירות הצבאי עובר לתאונה הנדונה (עמוד 17 בשורה 13) והגם שהעיד, כי רק סייע בידי אימו בעסק, הוא אישר, כי בתמורה לכך, היא נשאה עבורו בתשלומים השונים, ובין היתר, עבור טיסות לחו"ל וכן העבירה לו סכומי כסף במזומן או לחשבון הבנק (עמוד 24 בשורות 27-33, עמוד 25 בשורות 1-11 ועמוד 29 בשורות 1-2); מדובר בתמורה כספית לכל דבר ועניין והדברים נאמרים ביתר שאת, שעה שהתובע לא הציג כל אסמכתאות באשר לשיעור הסכומים ותדירות תשלומם או העברתם וממילא, לא הוכיח טענתו להיקף פעילות מצומצם.

19. למעלה מכך, מדו"ח חקירה, אשר הוגש מטעם הנתבעת עולה, כי במפגש שהתקיים לפני כשנה וחצי עם לקוחות פוטנציאליים, הציג עצמו התובע כמתווך נדל"ן בעל ניסיון של כחמש שנים, תחילה בעבודה עם שותף ובהמשך ומזה כשנתיים, בעבודה במשרד תיווך שפתח בעצמו, אליו הצטרפה אימו, כשכל אחד מהם עובד על הנכסים שלו והוסיף, כי המשרד פתוח מידי יום בין השעות 09:00-19:00 לפגישות עם לקוחות ולאחר מכן ועד השעה 24:00 בלילה, הוא עוסק בפרסום הנכסים (העתק מדו"ח החקירה צורף לראיות מטעם הנתבעת).

20. התובע אימת בעדותו את ממצאי החקירה ואומנם, העיד, כי "הגזים" בתיאור הניסיון שלו בתחום התיווך, מכיוון שהוא צעיר בתחום ועל מנת לשכנע את מי שנחזו להיות לקוחות פוטנציאליים שיסמכו עליו ויבצעו את העסקה (עמוד 29 בשורות 23-34, עמוד 35 בשורות 15-34) ועוד העיד, כי הוא אינו מגיע הרבה למשרד, שכן הוא מתקשה לקום בבוקר (עמוד 36 בשורות 1-3). עם זאת, התובע גם אישר בעדותו, שכמעט כל הפרסומים של העסק מהמועדים עובר לחקירה הם על שמו, עם תמונות וסרטונים שלו, כשמספר הפלאפון שלו הוא היחיד שמופיע במרבית הפרסומים (עמוד 27 בשורה 31 – עמוד 29 בשורה 22) וכך גם, לא הכחיש הטענה, לפיה הוא נכח במשרד בכל שלוש הפעמים בהן הגיעו החוקרים למקום במסגרת החקירה שבוצעה על-ידם (עמוד 36 בשורות 8-17).

21. לנוכח המפורט לעיל בהרחבה, בהעדר הוכחת הפגיעה הנטענת בכושר עבודתו, מחד גיסא, ובהתחשב מאידך גיסא, בגילו הצעיר של התובע ערב התאונה [תשע-עשרה וחצי שנים] וגילו הצעיר כיום [עשרים וארבע שנים], שיעור הנכות הרפואית, משמדובר בנכויות מצטברות, ההנחה הסבירה, כי הנכות בכל זאת משפיעה על כושר עבודתו ומשלא לעולם חוסן, מצאתי באיזון הראוי לפסוק לו פיצוי עבור הפסד השתכרות בעתיד לפי חישוב אקטוארי חלקי בלבד.

הפסד שכר לעבר

22. התובע עותר לפיצוי בסך כולל של 150,000 ₪, המשקף הפסד שכר חלקי שנגרם לו, לטענתו, במשך תקופה בת חמישים חודשים, החל ממועד שחרורו המוקדם מהצבא ועד היום וחושב לפי נכות תפקודית בשיעור של 25% ושכר ממוצע במשק בסך נטען של 12,000 ₪ וכן עותר בהתאמה לפיצוי בגין הפסדי פנסיה לתקופת העבר [ראו סעיפים 56-58 לסיכומים מטעם התובע], בעוד הנתבעת טוענת, כי בהעדר הוכחת הפסד שכר בפועל ומשרב הנסתר על הגלוי בהקשר זה, אין מקום לפיצוי התובע בראש נזק זה [ראו סעיפים 20-21 לסיכומים מטעם הנתבעת].

23. כמפורט לעיל בהרחבה, לאחר שחרורו מהצבא, התובע החל לעסוק בתחום התיווך והוא עושה כן עד היום; הוא לא הוכיח טענתו, כי פעילותו בעסק מתמצית בסיוע בלבד לאימו וללא שכר עבודה ומכל מקום, אישר בעדותו, כי בתמורה לסיוע הנטען, נשאה אימו בתשלומים השונים עבורו והעבירה לו סכומי כסף במזומן או בהעברה בנקאית ומדובר בתמורה כספית לכל דבר ועניין; הוא לא הציג אסמכתאות בדבר שיעור ותדירות תשלום הסכומים או העברתם וממילא לא הרים הנטל להוכיח פעילות מצומצמת, פגיעה בכושר העבודה והפסד הכנסה כתוצאה ממצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה.

24. למעלה מכך, במהלך עדותו, התבקש התובע להציג את חשבון העובר ושב שלו בבנק באמצעות האפליקציה במכשיר הפלאפון, ומעיון בא-כוח הנתבעת בחשבון עלה, כי בוצעו לאחרונה העברות כספים לחשבון הבנק שלו מגורמים שונים בסכומים של 5,000 ₪ ו- 40,000 ₪, זאת בנוסף להעברה כספית בסך של 40,000 ₪ שבוצעה על-ידי אימו עבור עסקת תיווך אחת (עמוד 32 בשורה 24 – עמוד 33 בשורה 8).

25. מכאן, בהעדר הוכחת הפסד שכר בפועל ומשרב הנסתר על הגלוי, אין מקום לפיצוי בראש נזק זה וכך אני קובעת.

הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה]

26. התובע עותר לפיצוי בראש נזק זה בגין התאונה בסך של 874,062 ₪, אשר חושב לפי נכות תפקודית בשיעור של 25% ושכר ממוצע במשק בסך נטען של 12,000 ₪ עד גיל 67 ובנוסף עותר להפסדי פנסיה לתקופת העתיד [ראו סעיפים 59-64 ו- 72 לסיכומים מטעם התובע]. הנתבעת טוענת מנגד, כי הנכות הרפואית נטולת כל משמעות תפקודית ולכל היותר, זכאי התובע לפיצוי גלובאלי בסך של 100,000 ₪ [ראו סעיפים 22-23 לסכומים מטעם הנתבעת].

27. באשר לבסיס השכר, אכן וכפי שעלה מעדות התובע, הוא נרשם כשכיר במוסד לביטוח לאומי לפני כחודש וחצי ומעיון באפליקציית חשבון הבנק שלו עלה, כי לאחרונה בוצעו העברות כספים, ובכלל זה העברה שבוצעה על-ידי אימו בסך של 40,000 ₪ עבור חלקו בסגירת עסקת תיווך אחת. עם זאת, התובע אישר בעדותו, כי ההכנסה מעיסוק בתחום התיווך מתקבלת אך ורק בסגירת עסקה, ממילא אין מדובר בהכנסה חודשית קבועה ויתכנו חודשים בהם לא מתקבלת הכנסה כלל; הגם שאישר בעדותו, כי עובר לרישומו כשכיר, הוא סייע בעבודת התיווך לאימו, שבתמורה נשאה עבורו בתשלומים השונים והעבירה לו סכומי כסף במזומן או בהעברה בנקאית, הוא לא הציג אסמכתאות בדבר שיעור ותדירות תשלום הסכומים או העברתם, ומכאן ולנוכח גילו של התובע ערב התאונה, מצאתי לחשב הפיצוי בראש נזק זה על-פי השכר הממוצע במשק.

28. לנוכח המפורט בפרק "הנכות התפקודית" ובהתחשב בגילו של התובע כיום [עשרים וארבע שנים] ושנות העבודה שנותרו לו עד הגיעו לגיל פרישה, מצאתי לפסוק לו פיצוי בגין הפסד שכר לתקופת העתיד בסך של 377,715 ₪, המשקף 50% מחישוב אקטוארי מלא, לפי בסיס שכר בסך של 13,803 ₪, כשיעור השכר הממוצע במשק, לאחר ניכוי מס הכנסה; נכות רפואית בשיעור של 19% (במעוגל) כתוצאה מהתאונה ומקדם היוון רגיל בשיעור של 288.0496 (לפי 3% עד גיל 67) ובהתאמה לפסוק פיצוי בגין הפסד פנסיה בסך של 47,214 ₪ [לפי 12.5% מהפסד השכר בעתיד].

עזרת הזולת  לעבר ולעתיד

29. התובע עותר לפיצוי גלובאלי בראש נזק זה בסך של 50,000 ₪ לתקופת העבר והעתיד [ראו סעיפים 70 ו- 72 לסיכומים מטעם התובע], בעוד הנתבעת טוענת, כי אין לתובע טענות של ממש בראש נזק זה [ראו סעיף 24 לסיכומים מטעם הנתבעת].

30. לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין; משמדובר בתאונת-דרכים, שמלוא ההוצאות בגינה מכוסות על-ידי קופת-חולים, מחד גיסא, ובשים לב לשיעור וטיב הנכות וההנחה הסבירה, כי התובע נדרש בכל זאת לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני-משפחה ובפרט בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, מאידך גיסא, אני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצות אותו בראש נזק זה בפיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך של 20,000 ₪.

הוצאות לעבר ולעתיד

31. התובע עותר לפיצוי בראש נזק זה בסך של 400,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות, לרבות בגין קנאביס רפואי, והוצאות נסיעה [ראו סעיפים 65-69 לסיכומים מטעם התובע]. הנתבעת טוענת, כי בשים לב לכך, שהטיפולים להם נזקק התובע ניתנים במסגרת קופת-החולים ומשגישת מרבית הפסיכיאטרים היא נגד מתן קנאביס רפואי, התובע אינו זכאי לכל פיצוי בראש נזק זה [ראו סעיפים 25-26 לסיכומים מטעם הנתבעת].

32. התובע צירף לראיות מטעמו רישיון להחזקה ושימוש בקנאביס החל מיום 11.4.24 ועד ליום 7.10.24 וכן קבלות בגין רכישת הקנאביס ומעדות המומחה בתחום הפסיכיאטריה עולה, כי התובע נדרש לקנאביס רפואי לצורך סיוע בשינה (עמוד 45 בשורות 10-13, עמוד 45 בשורות 23-24, עמוד 45 בשורות 29-31, עמוד 46 בשורות 23-25).

33. אומנם, ברשומה רפואית, שנערכה ע"י ד"ר אילן יוסף סגל, הומלץ לתובע על הפסקת השימוש בקנאביס או בחומרים פסיכואקטיביים אחרים ופנייה למסגרת גמילה מתאימה בסיוע של גורמי הרווחה בקהילה, ומעדות התובע עולה, כי הוא נהיה תלותי בקנאביס והגם שקיבל רישיון ל- 20 גרם בלבד, הוא קונה קצת יותר באופן פרטי באמצעות בני משפחה שמקבלים רישיונות (עמוד 38 בשורות 7-35 ועמוד 39 בשורות 1-5), קרי כי מדובר בהתמכרות לכל דבר ועניין והתובע טרם פנה לגמילה (עמוד 39 בשורות 8-10).

34. אלא, שעוד העיד התובע בהקשר זה, כי "יש מגרעות ויש יתרונות... הייתי רוצה משהו אחר אבל אין משהו שפותר לי את השינה אין לי... קסם וניסיתי כמה תרופות לפני וכל עוד אני לא יכול לישון, אני מעדיף לעשן, לישון ולתפקד, גם אם זה יפגע בי סוציאלית וזה יפגע בי מבחינת חברים וזה יפגע במצב רוח שלי הכללי...." [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 38 בשורות 11-16).

35. ראו בהקשר זה גם עדות המומחה בתחום הפסיכיאטריה שאישר בעדותו, "אני הולך אחרי התרשמותי מהפציינט, בשביל כך נקבע פלת"ב וזהו. אני חושב שהקנאביס סייע לו נקודה. הוא עצמו העיד פה שהוא די במאבק פנימי אם להמשיך או לא" [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 50 בשורות 11-28).

36. אכן, מנייר העמדה של המועצה הלאומית לפוסט טראומה של משרד הבריאות מיום 22.9.24 (להלן: "נייר העמדה") עולה, כי אין לתת קנאביס לחולי PTSD. אולם, המומחה בתחום הפסיכיאטריה העיד בהקשר זה, כי הוא מכיר את העמדה ואינו מסכים עמה (עמוד 48 בשורות 16-26); מדובר בעניין אינדיבידואלי ויש מטופלים שמוצאים תועלת רבה בשימוש בקנאביס והא ראיה לכך, היא העובדה שעד היום משרד הביטחון וקופות החולים נותנים מרשמים לקנאביס וכפי עדותו, "קיימים ויכוחים על היעילות והאמת שמחקרים רוחביים מגלים נזק מנושאים מסוימים, אבל אותם שנים שהפציינט או הפגוע לא ישן וסבל מסיוטים וזה, זה כרגע הדבר היחידי שיש לנו מה לתת כשאתה נותן נוגדי דיכאון זה מדקדק אותו" (עמוד 48 בשורה 34 – עמוד 49 בשורה 34).

37. למען השלמת התמונה יוער, כי לאחר דיון ההוכחות, עתרה הנתבעת למינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה, באשר לטענתה, המומחה שמונה בתחום הפסיכיאטריה ונחקר על חוות-דעתו הוא מגדולי התומכים בשימוש בקנאביס רפואי לחולים פוסט טראומטיים ומשגישתו אינה עומדת לכאורה בקנה אחד עם גישת מרבית הפסיכיאטרים והמחקרים בתחום. הבקשה נדונה ונדחתה מהנימוקים המפורטים בהחלטה שניתנה.

38. לנוכח המפורט לעיל, משמדובר בתאונת-דרכים, כך שמלוא ההוצאות בגינה מכוסות על ידי קופת-חולים, מחד גיסא, ובשים לב לטיב הנכות הרפואית כתוצאה מהתאונה ולהנחה הסבירה, כי בכל זאת הוא נדרש ויידרש לשאת בהוצאות כאלו ואחרות מכיסו עבור נסיעות, תרופות וטיפולים, מאידך גיסא, ובפרט לנוכח הצורך ולמצער לתקופת מה בשימוש בקנאביס רפואי, מצאתי באיזון הראוי לפסוק לו פיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד בסך של 60,000 ₪.

כאב וסבל

39. התובע עותר לפיצוי בראש נזק זה בסך של 42,210 ₪ [ראו סעיף 71 לסיכומים מטעם התובע], בעוד הנתבעת טוענת, כי התובע זכאי לפיצוי בהתאם לתקנות ועל בסיס נכות נפשית בשיעור של 7.5% [ראו סעיף 27 לסיכומים מטעם הנתבעת].

40. בהתאם לתקנה 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, ובהתחשב בנכות רפואית בשיעור של 18.77% כתוצאה מהתאונה ללא ימי אשפוז, הפיצוי בראש נזק זה עומד על סך של 43,788 ₪, וכך אני פוסקת.

סוף דבר

41. התביעה מתקבלת ונזקי התובע עומדים על סך כולל של 548,717 ₪, כמפורט לעיל ולהלן:

• הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 424,929 ₪
• עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 20,000 ₪
• הוצאות לעבר ולעתיד - 60,000 ₪
• כאב וסבל - 43,788 ₪

_____________________

                                                                                                     548,717 ₪

42. הנתבעת תישא בתשלום סכום הפיצוי כמפורט לעיל, בתוספת שכר-טרחת עו"ד כדין, אגרה ויתרת האגרה השנייה בהתאמה.

43. סכום הפיצוי ישולם בתוך 30 יום מקבלת עותק פסק-הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר העתק פסק-הדין לבאי-כוח הצדדים ללא דיחוי

ניתן היום,  כ"ב סיוון תשפ"ו, 07 יוני 2026, בהעדר הצדדים.