פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

1.התובע, יליד 4.4.81 (בן 38 כיום), נפגע ביום 14.2.14 בתאונת דרכים, כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי. השאלה המונחת כאן היא שיעור נזקיו של התובע.

הנכות הרפואית

2.לאור אופי פגיעותיו של התובע כתוצאה מהתאונה מונו ארבעה מומחים רפואיים בתחומים האורתופדיה, הנוירולוגיה, הפסיכיאטריה ורפואת העיניים.

3.בתחום הנוירולוגיה- מונה ד"ר אריה קוריצקי שקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 3%, לפי סעיף 34ב, 1-2 מותאם, בגין תסמונת חלקית שלאחר חבלה.

4.בתחום הפסיכיאטריה- קבע פרופ' שמואל פניג: לתובע נותרה נכות זמנית בשיעור של 10% למשך שנה לפי סעיף 34 (ב)(2) לתקנות המל"ל. מתום תקופת הנכות הזמנית נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 2.5% לפי סעיף 34 (ב) (2) מותאם, בגין הפרעה הסתגלותית כתוצאה מהתאונה עם שיפור חלקי. כן הומלץ לתובע על המשך טיפול פסיכולוגי.

5.בתחום רפואת העיניים – קבע פרופ' גיורא טרייסטר כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה וכי טענות התובע על טשטוש ראייה או אי נוחות בעין אינם תוצאת התאונה.

6.בתחום האורטופדיה – מונה ד"ר טנצמן. המומחה קבע כי בעמוד שדרה המתני – לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%, מתוכם יש לייחס 5% לתאונה ו- 5% לעברו הרפואי. אשר לעמוד שדרה צווארי – המומחה התרשם מחוסר שיתוף פעולה בולט בבדיקה הקלינית. המומחה בחן את צילום ה- CT- מצאו תקין. המומחה מצא כי אין קורלציה בין ממצאי ה - CT לבין ההגבלה אותה הדגים התובע בבדיקה הקלינית. המומחה קבע כי לא נותרה לתובע נכות בעמוד שדרה צווארי תוצאת התאונה.

7.המומחים בתחום רפואת העיניים, הפסיכיאטריה והנוירולוגיה לא זומנו להיחקר על חוות דעתם והצדדים לא ביקשו לחלוק על חוות דעתם. מסקנות מומחים אלו בחוות דעתם על הנכויות שקבעו, משמשות, אפוא, בסיס להערכת הנזק בתיק זה בתחומים האמורים.

8.אשר לתחום האורטופדי- כאמור המומחה זומן למתן עדות על ידי התובע. לטענת התובע הוא 'קופח' בקביעת הנכות בתחום האורטופדי. טענותיו בעניין זה, מתמצות בשתיים- האחת כי לא היה מקום לנכות בגין עברו הרפואי של התובע ביחס לעמוד השדרה המותני (תוך הפנייה להלכת מרגוליס דב"ע נג/ 46-01 יצחק מרגוליס נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ו 364); העדר קביעה נכות צמיתה בגין מגבלה בעמוד השדרה הצווארי.

9.לאחר שבחנתי בעיון את החומר הרפואי, את חוות הדעת של המומחה ואת התשובות שמסר בעדותו, נחה דעתי כי חוות הדעת לא נסתרה. כידוע, הכלל הוא שבית המשפט אינו נוטה להתערב בקביעותיו של המומחה מטעמו – קביעות המושתתות על הידע ועל המומחיות של איש המקצוע. בענייננו, לא שוכנעתי כי נעלמו מעיניו של המומחה נתונים מהותיים, או כי נפלו שגיאות מבוררות במסקנותיו בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר הסיבתי. בפרט יצוין, כי המומחה התייחס והפנה לבדיקות עזר שבוצעו. המומחה התייחס והסביר מדוע נוכה בגין עבר רפואי. נדמה כי ב"כ התובע נקלע לכלל טעות כשביקש לסתור את קביעת המומחה בהפניה לכך שבבדיקות CT שבוצעו עובר לתאונה לא נצפתה הגבלת תנועה. בדיקת CT אינה מדגימה הגבלת תנועה אלא מביאה את הממצאים ההדמייתיים שנצפו. כפי שהוסבר על ידי המומחה שיעור הנכות נקבע על ידי שילוב בין בדיקות ההדמייה והבדיקות הקליניות שנעשות על ידו. כן נבחנת ונבדקת הקורלציה בין בדיקות ההדמיה לבין הבדיקה הקלינית. במקרה שלפנינו – ביחס לבדיקת עמוד שדרה מותני – הסביר המומחה כי התובע התלונן בעבר על כאבים בעמוד שדרה מותני. כי תלונות אלו לא היו ספורדיות כטענת התובע אלא כאלו שמצביעות על מצב קודם. המומחה הסביר כי גם אם הנכות נקבעת על בסיס הגבלת תנועות, לא נמצא בתלונות לפני הרופאים המטפלים תלונות כאלו (כפי שביקש ב"כ התובע למצוא) כי אם תלונות על כאבים והם אלו שמגבילים בסופו של יום את התנועה. עוד הסביר המומחה שהתובע אף הופנה מספר פעמים לבדיקות CT. המומחה הבהיר כי שליחת התובע לבדיקות CT עובר לתאונה מלמדת אף היא כי על התלונות ביחס לעמוד שדרה מותני. אשר לעמוד שדרה צווארי – המומחה גם כאן נימק והסביר חוות דעתו. המומחה הסביר כי ראשית, מבחינה הדמייתית – צילום ה- CT היה תקין ואין לתובע נכות בעמוד השדרה הצווארי. במיוחד לא ממצא העומד בקורלציה עם ההגבלה הניכרת אותה הוא הדגים בבדיקה הקלינית (על פי המומחה חוסר שיתוף הפעולה היה כזה שמגבלת התנועה התאימה כמעט עד קשיון צווארי).