פלוני נ' המרכז הרפואי ע"ש "ברזילי" ואח'

מבוא

1. לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לטענת התובע עקב רשלנות רפואית של הנתבעים בטיפול בו בעת שעבר ניתוח להחלפת ברך ימין ביום 11.6.12 במרכז הרפואי ע"ש "ברזילי", אשקלון (להלן: "בית החולים" או "נתבע 1").

   עיקרי הרקע העובדתי

2. התובע יליד 1944, במשך שנים סבל מכאבי ברכיים. בשנת 2009 עבר ניתוח להחלפת ברך שמאל. בשנת 2012, עקב כאבים בברך ימין הופנה לבית החולים ברזילי לצורך ניתוח החלפת ברך ימין.

3. ביום 10.6.12 התקבל התובע בבית החולים וביום 11.6.12 נותח. הניתוח החל בשעה 08:50 והסתיים בשעה 10:28 (להלן: "הניתוח"). מדו"ח הניתוח (עמ' 3-4 לתיק מוצגי הנתבעים (להלן: "תיק המוצגים") לא עולה כי היו בעיות חריגות במהלכו. על פי דו"ח הניתוח התובע נותח ע"י "מנתח אחראי- דר' דבי דן", "מנתח ראשי-גרוביץ רומן". עוד כולל דו"ח הניתוח בין היתר, הוראות באשר לטיפול הנדרש לאחריו.

4. בשעה 10:45 הועבר התובע למחלקת התאוששות, שם שהה עד השעה 13:25. משם הועבר התובע למחלקה האורתופדית.

5. בשעה 21:00 נקרא כירורג דם להגיע לתובע עקב ערנותה של אחותו של התובע, אשר נגעה ברגל, מצאה אותה קרה ואף צבעה היה מחשיד. הכירורג בדק את הרגל ותיעד ברשומה הרפואית בטופס הנקרא "מהלך מחלה" (עמ' 17 לתיק המוצגים): " כף רגל קרה מעט חיוורת, דפקים בכף רגל לא נמושו, ברגל שניה נמושו היטב. ללא תנועות בכף רגל, תחושה ירודה מאוד. מאחורי לברך נפיחות ניכרת (המטומה) נפיחות גם בסובך. הוחלט על ביצוע CTA, ניתוח + סקירת עורק פופליאטלי".

6. התובע הובהל לבדיקת CT אנגיו (בדיקת CT של כלי הדם הבוחנת את הזרימה והחסימה ומיקומיהם) (להלן:CTA"") עקב איסכמיה (זרימה לא מספקת של דם/אי זרימת דם אל חלק בגוף, הנובעת בדרך כלל מהיצרות או סתימה של כלי דם המספק דם לאזור זה (להלן: "איסכמיה") חריפה בשוק ימין. הבדיקה נערכה בשעה 22:03. הבדיקה הדגימה חסימה של העורק הפופליטאלי (עורק גדול בירך אשר אחראי לרוב אספקת הדם באזור זה ולגפה התחתונה) (להלן: "העורק"), בגובה מפרק הברך ושאר עורקי השוק לא הודגמו בבירור.

7. בשעה 23:15 החל ניתוח שני על ידי מומחי כלי דם (להלן: "הניתוח השני"). בדו"ח הניתוח (עמ' 52-53 לתיק המוצגים) נרשם: "אינדיקציות ושיקולים לניתוח. אחרי החלפת ברך ימין בשעות הבוקר, בשעות הערב החל להתלונן על חוסר תחושה בכף רגל ימין וחוסר תנועת, כף רגל חיוורת, ללא תחושה, ללא תנועות, קרה, ללא דפקים, בצקת קשה בשוק בלשכות הקדמיות ולטרלית. ב-CTA חסימה של העורק הגומת הברך בגובה הברך. איסכמיה קשה מאוד עם נזק נוירולוגי קשה". בממצאים נרשם: "שטף דם עם הרבה קרישי דם בגומת הברך ימין. בליטת שרירים בגלל הלחץ של ההמטומה. עורק פופליטאה חתוך לגמרי עם חוסר של כ- 3 ס"מ. חלק דיסטלי חתוך כ- 1 ס"מ מכל הטריפורציה, לציין שינויים טרשתיים ורבדים מסויידים בעורק, שרירים בשוק לא מתקבצים" (כך במקור). בסופו של דבר ולאחר ניסיונות אחרים שלא צלחו, וכדי לשחזר את העורק הקרוע השתמשו בשתל מלאכותי. כמו כן בוצעה פסציאוטומיה קדמית (חיתוך של רקמות חיבור).

8. לטענת התובע לאחר הניתוח הראשון התפתחה אצלו איסכמיה קשה ברגל המנותחת עקב קרע בעורק שנגרם בניתוח הראשון. הניסיונות לשקם את הנזק שנגרם עלו בתוהו. התובע שהה באשפוז כחודשיים ועבר עוד 3 ניתוחים פלסטיים. לאחר מכן עבר שיקום ארוך ונותר עם שיתוק של כף הרגל. התובע טוען כי הטיפול בו היה רשלני, החל מיצירת הקרע במהלך הניתוח ובעיקר במעקב אחרי הניתוח שהתאפיין באי בדיקת הרגל המנותחת זאת בניגוד להוראות ונהלים המקובלים בפרקטיקה. לטענת התובע משעה 14:00 ועד השעה 21:00, לא נמצא כל תיעוד רפואי של הצוות הרפואי באשר למצב הרגל המנותחת. העדר הבדיקות הובילו להחמצת האבחון של : (1) דימום מסיבי לאורך כל השעות מעת הניתוח ועד הערב. (2) היות הרגל איסכמית (ללא אספקת דם). התובע טוען כי אילו היה הצוות הרפואי עוקב אחרי מצבה של הרגל המנותחת בהתאם להנחיות והפרקטיקה המקובלת, הוא היה מאבחן את האיסכמיה בגפה המנותחת שעות בודדות לאחר הניתוח, התובע היה מקבל את הטיפול הנדרש וניתן היה להציל את הרגל.