פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת לאה גליקסמן:

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי תל אביב (סגנית הנשיאה (כתוארה דאז) הדס יהלום), שבה נדחתה חלקית בקשתו של המבקש לגילוי מסמכים, מהטעם שמדובר במסמכים פנימיים של המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד).
2. עניינו של ההליך המתברר בבית הדין האזורי הוא החלטת רופא מוסמך של המוסד לזמן את המבקש לבדיקה מחדש על פי תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – תקנה 37).
3. בתביעתו, טען המבקש כי זימונו במכתב המוסד מיום 28.12.2015 לבדיקה מחדש על פי תקנה 37 אינו כדין, כמפורט להלן: הטעם לזימונו לבדיקה מחדש הוא אי שביעות רצון של המוסד מהחלטת ועדה רפואית מיום 28.8.2013, אשר קבעה כי בלית ברירה עליה לקבל את האמור בפסק הדין של בית הדין האזורי שקבע כי חוות דעת יועצת הוועדה היא מחייבת, וכי ללא שיקול דעת מצידה עליה לקבוע למבקש נכות צמיתה בשיעור של 100%; המוסד בחר שלא לערער על החלטת הוועדה הרפואית, ובמקום לערער, ביום 5.9.2013, חמישה ימים בלבד לאחר התכנסות הוועדה, רופא המוסד החליט על בדיקה מחדש של המבקש, בניגוד לכל דין. המבקש הוסיף וטען כי על השתלשלות האירועים הנטענת על ידו ניתן ללמוד ממכתב המוסד למבקש מיום 19.1.2014, שבו הודע למבקש כי על פי החלטת רופא המוסד מיום 2.9.2013 התיק ייפתח מחדש (דיון לפי תקנה 37) בחודש ספטמבר 2015.

יצוין, כי בתעודת עובד ציבור מיום 8.7.2015, עליה חתומה אותה פקידה ששלחה את המכתב מיום 19.1.2014 נאמר כי "תיקו של התובע טרם הועבר לרופא המוסד ולא נבחן על ידו בשאלה האם יש להפעיל תקנה 37, אם לאו. התיק יועבר לעיונו רק בחודש ספטמבר 2015. אין במכתב מיום 19.1.14 כדי להבטיח תקנה 37 אם לאו, ועניין זה הוסבר לתובע עוד ביום 19.1.14, עת נמסר לו המכתב לבקשתו ביד".  

כאמור, המבקש זומן לבדיקה מחדש על פי תקנה 37 במכתב מיום 28.12.2015, ולטענתו זימון זה אינו כדין.

2. במסגרת ההליך בבית הדין האזורי התנהל הליך גילוי מסמכים ממושך, במסגרתו ביקש המבקש להעביר לעיונו את החלטת הרופא מיום 2.9.2013. בסופו של יום, העביר המוסד לבית הדין האזורי רשימת מסמכים, עת מסמכים שהמוסד טען שהם בגדר מסמכים פנימיים הועברו לעיונו של בית הדין האזורי במעטפה סגורה. בהחלטת בית הדין האזורי מושא הבקשה קבע בית הדין האזורי כי המסמכים "בדיקת סבירות ותקינות החלטת הוועדה הרפואית" ו"דף ניתוב" הם מסמכים פנימיים שהמוסד אינו חייב לגלותם למבקש.

החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפניי.

3. המבקש טען בבקשתו כי אין להעניק חיסיון להחלטת רופא המוסד מיום 2.9.2012 (גם אם היא מפורטת במסמך שכותרתו היא "בדיקת סבירות ותקינות החלטת הוועדה הרפואית" או "דף ניתוב"), שכן הטלת חיסיון משמעותה סיכול כל אפשרות ערעור כנגד ההחלטה לזמן אותו לבדיקה מחדש, וחוסר אפשרות לבחון את סבירותה ותוקפה של ההחלטה; קביעתו של בית הדין האזורי גם אינה עולה עם מקרים אחרים שבהם חשף המוסד את השיקולים אשר עמדו בפניו בהחלטה להפעיל את תקנה 37, ובית הדין בחן את תקינות ההחלטה; הוראות חוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998 אינן רלוונטיות עת מדובר בבקשה לגילוי ועיון במסמכים במסגרתו של הליך משפטי.
4. לאחר בחינת כלל החומר שבתיק, לרבות המסמכים מושא המחלוקת שהועברו לעיוני במעטפה סגורה, בהחלטה מיום 28.3.3019 נקבע כך:

"כפי שקבע חברי השופט איטח (כתוארו אז) בהחלטה בבר"ע (ארצי)  7861-09-15 דוד מינגוב – המוסד לביטוח לאומי (24.9.2015) בקשה לגילוי ועיון במסמכים במסגרתו של הליך משפטי צריכה להיבחן לפי הכללים לגילוי ועיון במסמכים, דהיינו הרלוונטיות שלהם והאם יש הצדקה שלא לגלותם. כמו כן נקבע בעניין בוכובזה [דב"ע (ארצי)
 נג/5 – 0 בוכובזה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כה 220 (1993)] כי למבוטח זכות שיומצאו לו כל המסמכים שהיו לפני רופא המוסד עת החליט לזמן את המבוטח לבדיקה מחדש על פי תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956. אציין, כי בפסק דין רוחם [עב"ל (ארצי) 59583-06-15 רוחם – המוסד לביטוח לאומי (10.6.2018)] נקבע כי המוסד אינו חייב כדבר שבשגרה להעביר למבוטח את המלצת רופא המוסד בטופס את טופס בדיקת התקינות של החלטת הוועדה, אולם אין בכך כדי לשלול את זכותו של מבוטח לגילוי ועיון במסמך בהליך קונקרטי במסגרת הליכי גילוי ועיון במסמכים, בכפוף כמובן לשאלת הרלוונטיות. 

במקרה הנדון, נוכח מכלול הנסיבות - מכתב המוסד מיום 19.1.2014 שלפיו נתקבלה החלטה ביום 2.9.2013, מספר ימים לאחר החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 28.8.2013 (ואף אם ניתן הסבר בתעודת עובד ציבור זכאי המבקש לעיין במסמך להוכחת גרסתו ולהפרכת האמור בתעודת עובד ציבור); השתלשלות ההליכים עובר לקביעת הוועדה הרפואית מיום 28.8.2013; עילת התביעה וטענות המבקש בכתב התביעה – אני סבורה כי יש להעמיד לעיון המבקש את מסמך "בדיקת תקינות וסבירות החלטת הוועדה הרפואית" מיום 2.9.2013 וגיליון רפואי מיום 13.12.2014 (ברשימת המסמכים שהגיש המוסד לביטוח לאומי מצוין גיליון רפואי מיום 13.2.2014 אולם נראה שמדובר בטעות סופר והכוונה היא לגיליון רפואי מיום 13.12.2014)".

4. בהמשך להחלטה מיום 28.3.2019 ולהחלטה נוספת מיום 28.4.2019, הודיע המוסד כי הוא מסכים להעמיד לעיונו של המבקש את המסמך "בדיקת תקינות וסבירות החלטת הוועדה הרפואית" מיום 2.9.2013, מכתב מזכיר הוועדות הרפואיות לפקיד התביעות מיום 15.10.2013 וגיליון רפואי מיום 13.12.2014.
5. המבקש הודיע כי עם המצאת שלושת המסמכים כאמור לעיל מוצה הדיון הבקשת רשות הערעור.
6. סוף דבר: כמוסכם, יועמדו לעיון המבקש המסמך "בדיקת תקינות וסבירות החלטת הוועדה הרפואית" מיום 2.9.2013, מכתב מזכיר הוועדות הרפואיות לפקיד התביעות מיום 15.10.2013 וגיליון רפואי מיום 13.12.2014. בכפוף לאמור לעיל, נמחקת בקשת רשות הערעור, שכן הדיון בה התייתר.

            הואיל והמבקש יוצג על ידי הסיוע המשפטי – אין צו להוצאות.