פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול")

(נוסח לפרסום)

רקע

1. לפני תביעת התובע יליד x.x.1984 לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מתאריך 9.12.2012 שהינה גם תאונת עבודה. התובע נפגע ע"י רכב בשעה שרכב על אופנועו (להלן: "התאונה"). התובענה הוגשה עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). אין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבות הנתבעת לפצות התובע בשל נזקיו. השאלות שבמחלוקת מתייחסות לשיעור הנזק ובמיוחד לנושא בסיס שכרו של התובע ערב התאונה ולאחריה כמו גם לעניין שיעור נכותו התפקודית.

    

   הנכות הרפואית

2. התובע נפגע פגיעה רב מערכתית בגינה נאלץ לעבור מספר ניתוחים ועבר הליך שיקום ממושך. ההליך שנמשך עד ליום 6.11.14 – כשנתיים לאחר התאונה, כאשר בהמשך טופל במרפאות בי"ח שיבא, קופת החולים באזור מגוריו וכן במרכז לבריאות הנפש (ר' תצהיר התובע ת/5 ס' 3-7).

3. התובע פנה למוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל") שהכיר בתאונה כתאונת עבודה. וועדות רפואיות במל"ל קבעו כי לתובע נותרו נכויות רפואיות בשיעור משוקלל של 74% במעוגל בנושאים שונים ובהם: 50% בשל אי התאחות עצם הפמור בירך ימין לפי סעיף 47(1)א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"); 10% נכות בשל פגיעה באגודל שמאל לפי תקנה 35(1)ב' דומה; 20% נכות בשל פגיעה בעצב הפמורלי ברגל ימין לפי סעיף 29(6)I – III דומה; 20% נכות בשל הפגיעה הנפשית לפי סעיף 34(ב)3; 10% נכות בשל צלקות לפי סעיף 75(1)ב'. סה"כ כאמור במעוגל 74% המחייבים גם את ביהמ"ש לאור סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד.

    

   הנכות התפקודית

4. לטענת התובע, כאמור בסיכומיו, שיעור נכותו התפקודית עומד על 100%. התובע הפנה במיוחד לקביעות המל"ל שהפעיל את תקנה 15 לתקנות המל"ל וקבע כפועל יוצא כי לתובע 100% בגינם אף משתלמת לו גמלה מתאימה ממחלקת נפגעי עבודה – 100%, כמו גם ממחלקת ניידות – בשל 40% מוגבלות בניידות. עוד הפנה לצריכת קנביס רפואי בשל כאביו על ההשלכות שיש לשימוש זה על התנהלותו היומיומית.

5. הנתבעת מצידה סברה כי לתובע נכות תפקודית הנמוכה משיעור נכותו הרפואית. לטעמה ממועד קביעת הנכות הרפואית במל"ל השתפר מצבו של התובע הן בתחום האורתופדי והן בתחום הנפשי. התובע פתח עסק של מיטות שיזוף, נסע לחו"ל מספר פעמים שם בילה, הוא נוהג ברכבי יוקרה, הוא לא נזקק לטיפול רפואי למעט מרפאות כאב, רכישת התרופות הפסיכיאטריות בוצעה לאחרונה בינואר 2017 כאשר בין יוני 2017 למרץ 2019 לא רכש כל תרופה, ובכל שנת 2019 רכש פעם אחת CIALIS (תרופה לטיפול בבעיות זקפה) ושמפו AGISPOR (נוגד פטריות). הנתבעת אף הפנתה לשורת תמונות מהרשתות החברתיות ובהן נראה התובע ללא מקל הליכה מבצע פעילות ספורטיבית או כזו המציגה תפעול תקין של אבריו הפגועים לכאורה (ר' נ/5, נ/6, נ/9, נ/16, נ/17 ונ/18). מכל אלה למדה הנתבעת כי חל שיפור במצב התובע, הן בתחום הנפשי שכבר אינו כבעבר לאור נסיעותיו הרבות לחו"ל, הבילויים במקומות שונים, חזר לעבודה ואף ניהל הליכים משפטיים כנגד שותפו לעסק תוך הצגת יכולת ניהול עסק באופן עצמאי, הינו נוהג ללא מגבלה ואינו נוטל תרופות פסיכיאטריות מה שמלמד כי אינו במצוקה נפשית, ולכן סעיף הנכות (סעיף 34(ב)(3) המציין לשם תחולתו גם טיפול תרופתי) אינו סעיף הנכות המתאים וכי מתאים ממנו הינו סעיף 34(1) ולפיו קיימת רמיסיה מלאה בלא הפרעה בתפקוד ובלא הגבלה של כושר העבודה. אשר לתחום האורתופדי גם כן נטען שחל שיפור.

6. לטעמי, בנסיבות המקרה דנא הפגיעה הפיזיולוגית הינה קשה. יחד עם זאת, לא סברתי כי נכותו התפקודית של התובע מגעת כדי 100% באופן השולל לחלוטין כל אפשרות תעסוקה. התובע הוכיח בעצמו כי הינו מסוגל לעבודה, עת פתח עסק למיטות שיזוף ואף שהה בו שעות לא מבוטלות מדי יום אפילו בסיכומו של יום רווחיותו של העסק מוטלת בספק. יש בכך כדי ללמד אודות אפשרויות התובע לצאת לעבודה כעצמאי בתחומים בהם נכותו תאפשר לו זאת, כפי שאמנם כאמור עשה בפועל, ויותר מכך על רצונו לעשות כן כפי המצופה מכל ניזוק במצבו.