פלוני נ' החסויים ואח'

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 27.11.2016 (רמ"ש 38933-11-16, השופט צ' ויצמן). בית המשפט המחוזי דחה בקשה לעכב את ביצוע החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 7.11.2016 (א"פ 14820-08-11, סגנית הנשיאה ר' מקייס) שהורתה על העברת אמו של המבקש מביתה למוסד סיעודי. 

רקע והליכים קודמים

2.        עניינם של בני המשפחה שבפני – שני הורים וילדיהם – מונח לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה החל מחודש אוגוסט 2011. באותו מועד הגישו רשויות הרווחה בקשה למינוי אפוטרופוס לאם. בהמשך, האם והאב הוכרזו כחסויים (להלן, בהתאמה: החסויה ו-החסוי) ומונתה להם אפוטרופא לדין (להלן: האפוטרופא). המבקש מתגורר יחד עם החסויים במשק שלהם (להלן: המשק) ובמהלך השנים הוא ויתר ילדיהם היו מעורבים בהליכים שונים שהתנהלו בעניינם בבית המשפט לענייני משפחה.

3. מקורה של הבקשה שבפני הוא בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה אשר הורתה לאפוטרופא למצוא עבור החסויה מוסד סיעודי שבו תוכל לשהות, ולעשות כן בהקדם האפשרי, בהתחשב במצבה. כמו כן, בית המשפט לענייני משפחה הורה לאפוטרופא לפעול למציאת מימון לשהייתה של החסויה במוסד הסיעודי והוסיף כי ככל שלא יימצא פתרון כאמור, או שמי מילדיה של החסויה לא ישתף פעולה בעניין זה, האפוטרופא תפעל לאלתר למכירת המשק בו, כאמור, מתגוררים החסויים יחד עם המבקש. בנוסף, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי מצבו של החסוי יבחן לאחר עזיבתה של החסויה את המשק וכי תסקיר סעד בעניינו יוגש בתום שלושה חודשים ממציאת הסידור המתאים עבור החסויה. במקביל, בית המשפט לענייני משפחה הורה על המשך העסקת עובד סיעודי עבור החסוי, במימונו המלא של המבקש, והוסיף כי ככל שהמבקש לא יעמוד בתשלומים אלה, תפעל האפוטרופא למציאת מוסד סיעודי עבור החסוי וכן למציאת דרכים למימונו.

4. 4.        להשלמת התמונה אציין כי בהחלטתו הסתמך בית המשפט לענייני משפחה על תסקיר סעד בעניינם של החסויים מיום 28.6.2016 שבו הומלץ על הוצאתם למוסד סיעודי לשם קבלת טיפול המתאים למצבם. בין היתר צוין בתסקיר כי החסויה "סיעודית לחלוטין" וכי כל פעולות היום-יום שלה נעשות על ידי המטפלת הסיעודית. באשר לחסוי, צוין כי תפקודו מאופיין ב"ירידה פיזית קשה". עם זאת, מאחר שעורכת התסקיר התרשמה כי החסוי מתנגד ליציאה מהבית, הוצע כי בשלב זה הוא יישאר להתגורר עם המבקש במשק עד שזה יימכר. עוד צוין בתסקיר כי בהתחשב במצב הכלכלי של המשפחה, אין מנוס ממכירת המשק על מנת לממן את המסגרות הסיעודיות שלהן נדרשים החסויים.

5.        המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, ובצדה בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה האמורה. האפוטרופא לדין התנגדה לבקשה לעיכוב ביצוע, והמשיבה 7 הצטרפה לעמדתה. יתר המשיבים לא הגישו תגובתם.

6.        בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, בקבעו כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור הם "קלושים". זאת, בשים לב לנימוקי ההחלטה של בית המשפט לענייני משפחה, התסקירים והעדויות שעליהם השתית את החלטתו, וכן המלצותיה של האפוטרופא. בנוסף, בית המשפט המחוזי קבע כי שוכנע שהנזק אשר עלול להיגרם לחסויה עקב אי-העברתה למוסד מתאים לאלתר עשוי לעלות על הנזק שייגרם בשל העברתה למוסד כאמור. בית המשפט המחוזי הדגיש כי מכלל העדויות וחוות הדעת שהוגשו בעניינה של החסויה (לרבות חוות דעת מטעם מומחה לגריאטריה שהגיש המבקש עצמו, מבלי שקיבל רשות לכך) עולה כי היא סובלת מירידה קוגניטיבית קשה ומחלקן אף עולה כי התנהגותה הפכה מסוכנת, כך שהעברתה למוסד דחופה ביותר ואין מקום לעכבה. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב במכירת המשק עד למתן החלטה אחרת (וזאת מבלי לעכב את העמדת המשק למכירה לצורך קבלת הצעות), על מנת "שלא לסתום את הגולל כבר עתה על בקשת רשות הערעור".

בקשת רשות הערעור והתגובה לה

7.        הבקשה דנן מכוונת נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי. בפתח הבקשה מעדכן המבקש כי ביום 4.12.2016 הוצאה החסויה מביתה למוסד סיעודי. המבקש טוען כי החסויה חשה מצוקה רבה נוכח ניתוקה מביתה ומהחסוי, וכי בשל החשש שמצבה יתדרדר אף יותר בשל החזקתה במוסד, יש להשיבה לביתה לאלתר עד לתום בירורה של בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי.