פלוני נ' דנינו חנניה - נגרית המרהט ואח'

בפני תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות תאונת עבודה מיום 27/5/14.

הצדדים:

הנתבעים הם מר דנינו חנניה (להלן: "המעביד/הנתבע מס' 1"), הוא הבעלים של "נגריית המרהט" (להלן: "הנגרייה") וחברת הביטוח (להלן: "המבטחת" / "הנתבעת 2") אשר הנפיקה למעביד פוליסת ביטוח חבות מעבידים.

התובע יליד 12/1/54, בן 60 בזמן התאונה וכיום הוא בן 65.  התובע הועסק בנגרייה ובזמן התאונה עבד על מכונת ניסור לוחות עץ ("קרייזיק") בעלת מסור דיסק עגול (להלן: "המסור").

ההליכים:

התביעה הוגשה ביום 7/9/16.  בתיק התקיימו ארבעה דיונים מקדמיים לרבות דיון לשמיעת הצעת בית המשפט ודיון בנוגע לתחשיבי הנזק מטעם הצדדים.  בהעדר הסכמות נקבעו מועדים להגשת תצהירים ולשמיעת הוכחות.  דיון הוכחות התקיים בפני ביום 27/3/18 בנוכחות ב"כ הצדדים והתובע אשר נחקר על תצהירו. 

טענות התביעה

לטענת התובע, ביום 27/5/14 במסגרת עבודתו בנגרייה, עת עבד על המסור, נהדף לוח העץ לכיוונו בכוח רב וגרם להסטת היד אל המסור ולפגיעה באצבעות כף ידו השמאלית (להלן: "אירוע התאונה").  לטענת התובע בעת אירוע התאונה ובכלל, הופעל המסור ללא שהותקן עליו מגן.  תמונת מסור דומה לזה עליו עבד התובע, עם מגן על להב המסור, הוגשה וסומנה כמוצג ת/2.  

התובע הובהל לבית חולים "זיו" בצפת שם עבר ניתוח לקטיעת אצבע 4 וקיבוע אצבעות 3 ו-5 שנפגעו קשה ואושפז למשך שלושה ימים.  כעבור מספר ימים, עקב זיהום בכף היד אושפז בשנית למשך עשרה ימים בהם עבר שתי פרוצדורות ניתוחיות נוספות.

לטענת התובע, לאחר התאונה עברו עליו חודשים ארוכים של הליך שיקומי אשר כלל פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.  לתצהיר התובע צורפו האישורים הרפואיים (נספחים ה1-ה8).

התובע טען כי הפגיעה נגרמה עקב העדרו של מגן אשר באופן קבוע לא הותקן על המסור וזאת בניגוד להוראת סעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה.  בתצהירו (סעיף 3) ובעדותו בדיון (עמ' 8 ש' 1-2) טען כי המגן נועד בין השאר לשמור את העץ צמוד למשטח כדי שלא יתרומם במידה ותהיה התנגדות. 

לטענת התובע, לו היה מותקן על המסור מגן כחוק, לא הייתה נגרמת התאונה ומשהופעל בנגריה מסור עגול חסר מגן, נהג המעביד ברשלנות ותוך הפרת חובה חקוקה.  לפיכך טוען התובע, חלה מלוא האחריות לתוצאות הקשות של התאונה, על המעביד המבוטח ועל מבטחתו.

בתחשיב מטעמו, טען התובע כי במל"ל נקבעה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 25.48% ותוך הפעלת תקנה 15 במלואה, אשר העמידה נכותו על שיעור של 39% (נספחים ח' ו- ט' בתצהיר התובע).

לטענת התובע, עובר לאירוע התאונה הוא קיבל קצבת נכות כללית לאחר שנקבעה לו דרגת אי כושר בשיעור של 74%.  אולם על אף הנכות שנקבעה לו, עבד התובע כנגר במשרה מלאה והשתכר בהתאם.  התובע טען כי מאז התאונה נכותו התפקודית היא 100% בשל מגבלתו המוחלטת ביד שמאל ואי כשירותו לעבוד כנגר, שהינו מקצועו היחיד.  לטענתו, מאז התאונה הוא לא עובד ומחייתו נסמכת על קצבת נכות כללית בלבד שלאחר התאונה עלתה לשיעור של 75%.

התובע טען כי מסכום הנזק הנתבע יש להפחית את תוספת תגמולי המל"ל המשולמים ואשר ישולמו לו במסגרת תשלומי נכות כללית וכן את דמי הפגיעה אשר שולמו לו מהמל"ל.