פלוני נ' גלאט עוף למהדרין וע"מ ואח'

מבוא

1. לפניי תביעה הנוגעת לנזקי גוף של התובע שנגרמו לו במקום עבודתו אצל הנתבעת 1.

    

2. ביום 22.5.16 התובע תלה עופות, אצבעותיו נתפסו במתקן ("שאקל"), המתקן המשיך להסתובב וכתוצאה מכך נכרתה אצבע 2 ביד שמאל ואצבע 4 ביד ימין.

    

3. אין מחלוקת כי הנכות הרפואית הצמיתה של התובע עומדת על 19%, כפי שנקבע על ידי ד"ר יפה שמונתה על ידי בית המשפט.

   המחלוקת נסובה בשאלת האחריות – האם הנתבעת אחראית לקרות הנזק, או שמא היה זה התובע שהשתעשע ברוב טפשותו כטענת הנתבעת, במכונה שלא הוכשר ולא אמור היה לעבוד עליה. מחלוקת נוספת נוגעת לגובה נזקיו המוכחים של התובע, על רכיביהם השונים.

    

4. מטעם התובע העידו התובע, אשתו ואחיו וצורפו מסמכים שונים. מטעם הנתבעת העיד מר גלבשטיין מנהל המחלקה. עובדים שהיו עדים לאירוע, מנהל העבודה, הממונה על הבטיחות, איש מהם לא זומן להעיד.

    

   אחריות הנתבעת

5. משאין מחלוקת בין הצדדים כי התובע לא הוכשר לעבוד על מתקן תליית העופות, ובהינתן שמדובר בעובד חדש שהחל עבודתו חודש וחצי קודם לתאונת העבודה (ביום 1.4.16), נשאלת השאלה האם העובד על דעת עצמו בחר לעבוד על מתקן זה, או שמנהל העבודה מוחמד טאהה הורה לו זאת, כטענתו.

    

6. כאמור, הנתבעת בחרה שלא להביא את מוחמד טאהה לעדות, על אף שלא היתה כל סיבה סבירה להימנעות זו, במיוחד כשמר גלבשטיין אישר שהוא ממשיך לעבוד באותו מפעל. במצב דברים זה חלה על הנתבעת החזקה הראייתית, לפיה הימנעותה מלזמן עד כה חשוב, פועלת לרעתה, וכי עד זה ככל הנראה היה תומך בעדות התובע. אין מחלוקת כי מוחמד טאהה היה בזמנים הרלוונטיים במחלקה והוא זה שהיה נותן הוראות לעובדים (פרו' עמ' 11 ש' 31 – עמ' 12 ש' 3). בנוסף לא הוכחשה האפשרות העקרונית שעובד יעבור מעמדה אחת לשניה, אלא שלטענת מר גלבשטיין, לא לעמדה הזו שבה נפגע התובע.

    

7. על אף מילות השפר שבהן בחר ב"כ הנתבעת לכנות את התובע, לא שוכנעתי כי התובע – עובד חדש - עבר לעמדה אחרת, מבלי שאיש הורה לו לעשות כן. אמנם מדובר בעדות יחידה של בעל דין, אולם היא נתמכת בהגיון, בהימנעות מלהעיד את מוחמד טאהה ובהימנעות של הנתבעת להציג סרטון ממצלמה שנמצאת במפעל, ואשר מר גלבשטיין העיד כי צפה בה, מיד לאחר ששמע על האירוע. על החזקה הראייתית לפיה הימנעות מהבאת ראיה פועלת לרעת הצד שנמנע ראו ע"א 465/88 בנק למימון ולמסחר בע"מ נ' מתיתיהו (1991); ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חב' לסחר וציוד בניה בע"מ (2008), ובספרו של יעקב קדמי, על הראיות חלק רביעי, עמ' 1889-1891, מהדורה 2009.

    

8. תמיכה נוספת לאחריות הנתבעת מצויה בדו"ח ממונה הבטיחות שהמליץ על התקנת "מפסקי חירום לליין... וניתוק משני צידי המכונה". "מעביד זהיר אינו מחכה לפגיעה הראשונה כדי לנקוט אחרי אמצעי זהירות, אלא מקדים תרופה למכה ונוקט באמצעי זהירות כדי למנוע היווצרותה של הפגיעה" (ע"א 701/77 רשות הנמלים בישראל נ' מספי עזרא (13.2.79)).

    

9. ב"כ הנתבעת טוען שאין להמלצת הממונה על הבטיחות להתקין מפסקי חירום, כל קשר סיבתי לנזקי התובע, ולמניעת רשלנותו, אולם איני מקבלת טענה זו. לו היו עובדי המפעל מפסיקים המכונה באופן מיידי, במקום לרוץ לארון החשמל המרוחק מהמכונה, ספק אם אצבעות התובע היו נכרתות, שכן הנזק נגרם עקב המשך תנועה של המכונה ולא מעצם השחלת כפות הידיים במתקן.

    

10. אף שאני סבורה שהתובע הרים את נטל הראיה להוכיח אחריות הנתבעת, אני מסכימה עם ב"כ התובע כי ניתן היה אף לקבוע כי נטל הראיה הועבר לנתבעת וזו לא הרימה אותו, שכן מדובר ב"דבר מסוכן" (ס' 38 לפקודת הנזיקין), ולכן על בעל המתקן והממונה עליו להוכיח שלא היו במעשיו משום התרשלות. הנתבעת לא הוכיחה שהמתקן מגודר, בטוח ושנמנעת הגישה אליו על ידי מי שאינו מורשה, כך שגם אם התובע מיוזמתו החליט לעבוד על קו תליית העופות, היה אמור מנהל העבודה, אחראי משמרת ואפילו עובד ותיק למנוע זאת ממנו. השוו בענין זה לע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון (21.3.91), שם נאמר ש"צריך שיהיה פיקוח נאות על כך שהעובד נוהג על פי כללי הזהירות הנדרשים בעבודה", וכי לא די... באזהרה לעובד מפני סיכונים, שעה שניתן למנוע סיכונים בדרך אחרת, ואפילו זולה יחסית".

     

11. אציין בנוסף כי ממונה בטיחות שלא מוצא לנכון לתחקר התובע ועובדים נוספים, לרבות מנהל העבודה, ומוציא דו"ח על סמך אמרה לא מבוססת של מנהל מחלקה שכלל לא היה במקום, ומבלי שצפה במצלמות, לא עושה עבודתו נאמנה. ניתן אף לומר כי העדר דו"ח בטיחות שלם לרבות אי גביית עדויות, גרם נזק ראייתי לתובע.

     

12. דוקטרינת הנזק הראייתי חלה לא רק בתביעות לרשלנות רפואית אלא גם בתביעות "רגילות". השופט בדימוס והמלומד יעקב קדמי כותב בספרו על הראיות : "עקרונית נראה, שאין מניעה להחלתה בשינויים מתחייבים, גם לאי עמידה בחובת 'תיעוד', במישור אחר; ולא רק חובת תיעוד, אלא חובת מילוי תפקיד באורח סביר" (חלק שלישי (תל אביב, תשס"ד-2003), בעמ' 1586), ראו גם ע"א 8858/02 מדינת ישראל נ' סעיד מחמוד זהווה (2.6.2004); ע"א 6279/04 עזבון אבו צבחה נ' מדינת ישראל (2.5.2007); ע"א 1457/07 עיריית הרצליה נ' כץ (14.1.2009); ע"א 361/00 עזאם ד'אהר נ' סרן יואב (10.2.05); ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו נ' יאסין (31.8.11)).

     

13. בענייננו ובכלל, תחקיר בטיחותי צריך להיות מקיף ושלם, גם אם המסקנות או העדויות אינן משרתות את המעביד, ובוודאי שלא מצופה מעובד שנפגע לבצע תחקיר עצמאי מטעמו. רישום הערה בדו"ח ממונה הבטיחות לפיה "הבירור הינו חלקי מבוצע עם מנהל המפעל בלבד, לא השתתף העובד שנפגע או עובדים נוספים", אינה מספקת הגנה למעביד, רחוק מזה.

     

    העדר אשם תורם

14. באופן כללי נהוג שלא לזקוף אשם תורם משמעותי לעובד במקרים של תאונת עבודה (ראו ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו (1982); ע"א 54355/07 אבו ליל נ' א.ע. מהנדסים בע"מ (10.3.2009)), בוודאי לא במקרה של הפרת חובה חקוקה (ראו ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז (27.12.2010)).

     

15. במקרה הנוכחי, היות ששוכנעתי שהתובע לא עבר מיוזמתו לעבוד במכונה שלא הורשה לעבור אליה, אלא ציית להוראה לעשות כן, והיות שלא קיבל הדרכה על מכונה זו, ובנוסף המכונה לא גודרה לבטח (נטען בדו"ח הבטיחות שהתובע עמד במקום גרוע), ולא היו לה מפסקי חירום קרובים, לא נכון יהיה לזקוף לחובת התובע אשם תורם כלשהו.

     

    סיכום ביניים

16. נוכח כל האמור לעיל, כמו גם המפורט בסיכומי ב"כ התובע, לענין הפרת חובה חקוקה של פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] תש"ל-1970, אני קובעת כי הנתבעת אחראית לנזקי התובע, הן מכוח עילת הרשלנות והן מכוח הפרת חובה חקוקה.

    אעבור כעת לדון בנזקי התובע הנובעים מפגיעתו הגופנית.

     

    נכות תפקודית

17. נכותו הרפואית של התובע בשתי ידיו הועמדה כזכור על 19%. הנכות הרפואית היא רכיב חשוב בקביעת הנכות התפקודית אך אין משמעות הדבר, כי בכל מקרה על הנכות התפקודית להיות זהה לנכות הרפואית, מקום "... שעל-פי ההיגיון וניסיון החיים נשללת חפיפה אשר כזאת, בהתחשב בנתוני הנפגע. מתפקידו של בית המשפט לשום את הנכות התפקודית" (ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' שלום אייגר (18.12.90)).

     

18. לכאורה הנכות התפקודית רלוונטית לכל תחומי החיים של הניזוק, שכן זו באה להצביע על מידת ההגבלה בדרך כלל שיש בנכות הרפואית שנגרמה לתובע (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי (1995), אך גם אותה אין לזהות בהכרח עם הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע, שכן הפגיעה בכושר ההשתכרות אינה בהכרח זהה לנכות התפקודית (ע"א 3222/10 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (28.6.2012)). עם זאת, בהיעדר מדדים נוספים או אינדיקציות סותרות, קביעת שיעור הנכות התפקודית יכול שתשמש כלי עזר לקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות (ע"א 1299/92 עזבון במנוחה עליזה מור ז"ל נ' רום (1996); ע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פפו (22.3.2009)).

     

19. אחזור לנתוני הנפגע, התובע עבד במפעל לעופות, הוא עובד כפיים חסר השכלה. הפגיעה בשתי אצבעות, אחד בכל יד מונעות ממנו אחיזה טובה בעיקר ביד הדומיננטית שלו שהיא יד שמאל. במצב דברים זה סביר שמרבית העבודות בענף הייצור סגורות בפניו, מאידך אין מניעה שיעבוד כנהג, כפי שעבד במשך עשר שנים (ס' 7 לתצהירו), עבודה ששכרה אף יכול לעלות על שכרו של פועל ייצור.

     

20. ב"כ התובע מבקש להעמיד הנכות התפקודית על 40% או 27%, כאילו המל"ל הפעיל תקנה 15 במלואה (אף שהפעיל אותה ב1/4), וכאילו יש בכך כדי לחייב את ביהמ"ש (ואין), ואילו ב"כ הנתבעת מבקש לחשב גריעת השכר לפי הנכות הרפואית, קרי; 19%.

     

    בהתחשב בנתוני התובע, והיות שהוא מצהיר כי מאז התאונה לא שב למעגל העבודה, טענה שאני מתקשה להאמין לה. יותר סביר בעיניי שחזר לעבוד עבודות מזדמנות באזור מגוריו בשטחים, אני אומדת את נכותו התפקודית של התובע, בדומה לזו הרפואית - 20%.

     

    הפסד השתכרות לעבר ולעתיד

21. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לא רק לשיעור הנכות התפקודית אלא גם לשאלה מה יהא שכרו של התובע, בהינתן שמדובר בתושב שטחים יליד x.x.77 , שמרבית חייו הבוגרים עבד במקום מושבו ברמאללה ולא בישראל , וכי עבודתו באזור תעשיה עטרות מותנית בהוצאת היתר עבודה. היתר זמני בן ששה חודשים שניתן לחדשו בכפוף לשיקולי בטחון, העדר עבר פלילי ורצון המעביד. הטענה של התובע בתצהירו כי אלמלא התאונה היה ממשיך לעבוד שנים רבות אצל הנתבעת אינה מבוססת, ואף הופרכה על ידי אחיו, שגם הוא עבד באותו מפעל אך עזב לאחר ששה חודשים, משום שהעבודה הייתה קשה מדי.

     

22. כידוע קיים פער משמעותי, פי שתיים לערך, בין השכר הממוצע בשטחים לבין שכר המינימום הנהוג בישראל ואשר התובע השתכר ערב התאונה (2,500 ₪ לעומת 4,500 ₪ שהצהיר שהשתכר, או 5,035 ₪ לפי תגמולי מל"ל). בהתחשב בטענות הצדדים ובעשרים שנים הבאות שבהן התובע אמור לעבוד, אני מוצאת לנכון לחשב את הפסד השכר לעבר לפי 4,500 ₪, ואילו את הפסד ההשתכרות לעתיד לפי 3,500 ₪, כאילו מחצית התקופה יעבוד בישראל ומחציתה האחרת בשטחים.

     

23. התובע בחר להציג עצמו כמי שאינו מסוגל לעבוד בכל עבודה מאז התאונה, בכך לא פעל להקטנת נזקיו, ולכן הפסד שכרו לעבר יחושב על פי תקופת הנכות הרפואית הזמנית שנקבעה ולאחריה לפי הנכות הצמיתה.

     

24. בהתאם לחוות הדעת של ד"ר יפה לתובע נגרמה נכות של 100% למשך ארבעה חודשים, 50% למשך ששה חודשים ו-25% לתקופה נוספת של 6 חודשים. הנחתי היא שבתקופה זו אלמלא התאונה היה עובד בישראל ולכן הפסד שכרו הוא כדלקמן: 4,500 ₪ X 4 ח' + 2,250 ₪ (המשקפים 50%) X 6 ח' + 1,125 ₪ X 6 ח' = 38,250 ₪.

     

    החל מיום 1.10.17 ועד מועד פרישתו יחושב הפסד השתכרותו לפי 20% X 3,500 ₪, דהיינו סך של 165,500 ₪ (בסכום המעוגל הוכללה מחצית מהפסד הפרשות המעביד הישראלי לפנסיה. בשטחים אין חובת הפרשת פנסיה).

     

    כאב וסבל

25. הערכת נזק לא ממוני קשה לתרגום כספי. התובע דרש 250,000 ₪ ואילו הנתבעת טענה שיש לפצות התובע על פי כפל הפיצוי המוענק בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 והתקנות שתוקנו מכוחו, דהיינו כ-70,000 ₪. ביהמ"ש העליון הבהיר לא פעם כי אין להקיש בין הפיצוי הנקבע לפי חוק זה לבין הפיצוי בתביעה לפי פקודת הנזיקין, לא בדרך של מכפלה ולא בדרך אחרת (ראו ע"א 398/99 קופת חולים נ' לאה דיין (1999); ע"א 10566/05 שלג נ' אמיר חברה להנדסה (26.2.2009)). אם כך מה הוא הסכום הראוי למי ששתי ידיו נפגמו באופן בולט מבחינה תפקודית ואסתטית ונכותו האורתופדית היא 19%.

    ב"כ התובע הפנה לת.א.(ים) 40326-08-13 פלוני נ' פז עצים ורעפי בע"מ (6.8.19) שם נפסקו 200,000 ₪ בגין נכות משוקללת של כ-40%, ות.א.(מחוזי ים) 1320-04-12 רקולצה ואח' נ' מוצרי הכט מתכות בע"מ (17.9.15)), שם נפסקו 400,000 ₪ למי שנכותו הגיעה לכ-50%. בשני המקרים לוותה לנכות האורתופדית נכות נפשית, מה שלא קיים במקרה שלפניי.

    בתא (ת"א) 45251-09-16 פלוני נ' תיקון עולם בע"מ (31.5.20) נפסקו בגין 20% נכות אורתופדית דומה ביד סך של 110,000 ₪, ואילו בתא (ביש"א) 61442-12-16 פלוני נ' סי. אי. פי. מבוא חורון בע"מ (26.4.20)) נפסקו 40,000 ₪ בגין פגיעה באצבעות היד ונכות של 10%.

     

26. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, בהתחשב בנכות הרפואית, בניתוח ובטיפולים שעבר התובע אני סבורה שיש להעמיד את הפיצוי על סך של 100,000 ₪.

     

     

     

    הוצאות שונות לעבר ולעתיד

27. התובע לא הוכיח כל הוצאה לעבר. הטיפולים הרפואיים מומנו על ידי קופ"ח כללית, העזרה שנזקק לה סמוך לקרות התאונה סופקה על ידי אשתו ובני משפחתו הגרים עמו באותו מבנה משפחתי. אשתו של התובע עובדת כאחות מוסמכת ועל פי הצהרתה משתכרת סך של 5,000 ₪, החל מאפריל 2018. קודם לכן עבדה ברמאללה בשכר שלא הוצהר, ולא ברור אם הפסיקה עבודתה כדי לטפל בבעלה, או שהוא נסמך על עזרת הוריו המתגוררים באותו מבנה משפחתי. אני מניחה שהתובע נזקק לעזרה משמעותית בארבעת החודשים הראשונים, ולכן אאמוד ההוצאה בגין עזרת הזולת אף שסביר שלא הוצאה בפועל על סך של 10,000 ₪. בהווה ובעתיד לא יזדקק התובע לעזרת הזולת ולא יידרש להוציא הוצאות כספיות חריגות. התיאור בתצהירי האח והאשה מוגזמים ואינם תואמים לנכות שנותרה וניכרת האדרה על ידי כל העדים לרבות התובע, ולכן איני מפצה אותו בכל סכום נוסף הצופה פני עתיד.

     

    לסיכום

28. אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

    כאב וסבל 100,000 ₪

    הפסד השתכרות לעבר 38,250 ₪

    הפסד השתכרות לעתיד 165,500 ₪

    הוצאות שונות 10,000 ₪

    בניכוי תקבולי מל"ל (85,000) ₪

    סה"כ 228,750 ₪

     

29. על הסכום הנ"ל יש להוסיף אגרת בית משפט 710 ש"ח, החזר הוצאות מומחה התובע ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 55,000 ₪. הסכום הכולל בסך 284,460 ₪ ישולם לידי ב"כ התובע, אשר ידאג לתשלום הוצאות לאוצר המדינה שנפסקו ביום 9.12.20 ואשר טרם שולמו).

    בחלוף 30 ימים מהיום סכום פסק הדין יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

    אני מחייבת את הנתבעות גם בתשלום יתרת אגרת בית משפט.

     

    ניתן היום, כ"א סיוון תשפ"א, 01 יוני 2021, בהעדר הצדדים.