פלוני ופלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה משרד הפנים

הערעור שלפניי הוא בעניינם של בני זוג, אזרח ישראלי ואזרחית קולומביה, החיים יחד בישראל ומנסים להסדיר את מעמדה של בת הזוג במהלך שנים. הערעור הינו על פסק דינו של בית הדין לעררים מיום 31.01.2022 והחלטתו מיום 10.02.2022 (כב' הדיין דותן ברגמן, ערר 3026-21), אשר מחק את הערר שהגישו המערערים בשל הימנעות רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות) ממתן החלטה בבקשתם להסדרת מעמד המערערת מכח "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים לרבות בני אותו מין" (נוהל 5.2.0009 להלן: נוהל ידועים בציבור) בתוך זמן סביר; והורה לה לצאת מהארץ.

המערערים טוענים, כי התנהלות הרשות בעניינם אינה סבירה ביחס למצופה מרשות מנהלית, וכי היה ראוי שבית הדין יתן החלטה המורה לרשות להאריך את אשרת השהייה של המערערת, ולא ימחק את הערר אגב השבת עניינם שוב ושוב לרשות, המשחקת בהם ללא הצדקה ופועלת באופן בלתי סביר. הרשות טוענת כי בצדק נמחק הערר, כי משניתנה החלטה חדשה בעניינם של המערערים ביום 03.02.2022, הערעור התייתר, והמערערים היו רשאים למצות את ההליכים בקשר עם ההחלטה החדשה בנפרד, כדין.

רקע הדברים וההליכים הרלוונטיים

1. בנסיבות המקרה נשוא הערעור יש חשיבות גם להליכים קודמים שהתנהלו בין המערערים לבין הרשות בעררים הקשורים לאי מתן החלטות בבקשות המערערים, ומחיקתם בנימוק שהתייתרו לאור ההחלטות החדשות, וללוחות הזמנים הנוגעים להם. לכן, טרם שאתאר את נסיבות הערעור עצמו, אפרט את ההליכים הקודמים ואת הרקע להם.

    

    

    

   רקע הדברים טרם הערעור הנוכחי

2. המערער הוא אזרח ישראלי, יליד שנת 1984, גרוש מאזרחית קולומביה מיום 08.11.2016, ואב לבן (להלן: המערער). המערערת היא אזרחית קולומביה, ילידת שנת 1994 (להלן: המערערת). ביום 03.11.2015, לאחר שהמערער ביקש להזמינה לישראל, נכנסה המערערת לארץ באשרת תיירת ב/2, שהיתה בתוקף עד ליום 15.12.2015.

    

3. ביום 08.12.2015 פנו המערערים ללשכת הרשות בבקשה להאריך את אשרת השהייה של המערערת. בבקשה ציינו כי נפגשו בקולומביה בחודש מאי, וכי המערער, שהיה נשוי באותה עת, אינו מתגורר עם אשתו ומעוניין לסגור את תיק הנישואין שלו עמה, ולבחון את יחסיו עם המערערת. הרשות דחתה את הבקשה, בנימוק כי לא הוצגו כל ראיות לקיום קשר זוגי בין המערערים, וכי המערער עדיין נשוי לאחרת. המערערים הגישו ערר פנימי על החלטה זו ביום 15.12.2015, ולמחרת הגישו ערר לבית הדין לעררים (ערר 5013-15 – הערר הראשון), אשר נמחק בפסק דין מיום 14.02.2016 לאחר שהמערערת יצאה מישראל, והוא התייתר.