פלוני ואח' נ' שירות בריאות כללית ואח'

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 20.03.2016 בתיק ת.א  34771-07-12 שניתן על ידי כב' השופט צ' ויצמן

השופטת א' חיות:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט צ' ויצמן) אשר דחה תביעה נזיקית שהגישו המערער 1 (להלן: המערער) והוריו המערערים 2 ו-3 בגין הולדה בעוולה ורשלנות רפואית.

רקע עובדתי

1. המערער נולד ביום 4.2.2002 להוריו המערערת 2 והמערער 3 (להלן: האם ו-האב בהתאמה וביחד - ההורים) בבית החולים שבבעלות המשיבה 2 (להלן: בית החולים). במהלך ההיריון נושא הערעור הייתה האם במעקב בקופת החולים המשיבה 1 (להלן: קופת החולים) בה הייתה חברה, וזאת מהשבוע ה-9 (+6) ועד לשבוע ה-34 (+3) להריון. לאחר מכן טופלה האם בבית החולים ושם כאמור נולד המערער. ההריון נושא הערעור, שהיה הריונה השני של האם, בא בעקבות טיפולי הפריה חוץ גופית אשר במהלכם הופרו שתי ביציות על ידי שני תאי זרע ונוצר הריון תאומי די זיגוטי ובי כוריוני (תאומים לא זהים – בן ובת). טרם ההריון נטלה האם תרופה בשם אימורן לאחר שאובחנה כסובלת ממחלת סקלרודרמה (אבחנה שהוטלה בספק לאחר ההריון נושא הערעור), אך היא חדלה מכך במהלך ההריון כיוון שנאמר לה כי נטילת התרופה עלולה לגרום למום בעובר. בשבוע ה-21 להריון עברה האם סקירת מערכות אצל ד"ר ארנסט טאובר ותוצאות המדדים העובריים בסקירה היו תקינות. כמו כן, עברה האם במהלך ההריון בדיקות העמסת סוכר ובדיקות קריוטיפ שנמצאו תקינות. בשבועות ה-26 וה-31 של ההריון אושפזה האם בשל דימום נרתיקי ואבחנה של שליית פתח מרגינלית ובשבוע ה-33 אושפזה בפעם השלישית בשל דימום נרתיקי שנפסק ספונטנית וטופלה בסטרואידים להבשלת ריאות העוברים. ביום 13.2.2002, בשבוע ה-37 להריון, אושפזה האם בפעם הרביעית להשגחה בשל הקאות תכופות. נוכח ההחמרה בתסמיני מערכת העיכול ובהינתן גיל ההריון החליטו רופאי בית החולים לבצע זירוז לידה ולמחרת היום בשעה 6:30, הוחדר לגופה של האם נר פרוסטגלנדין לזירוז הלידה. בשעה 7:22 נצפו ירידות קלות בדופק של אחד העוברים ובשעה 09:00, לאחר שנצפו ירידות נוספות בדופק של העוברים, הוחלט לסיים את הלידה בניתוח קיסרי. הרדמת האם החלה בשעה 9:40 ובשעה 10:15 החל הניתוח – הבת יולדה בשעה 10:22 במשקל 2305 גר' וציון אפגר 8 והמערער נולד בשעה 10:23 במשקל 1920 גר' בציון אפגר 6 בדקה הראשונה ללידה ואפגר 10 בדקה החמישית. זמן קצר לאחר הלידה פיתח המערער היפוגליקמיה (רמות סוכר נמוכות בדם) ואפניאה – דום נשימתי. אקו לב שבוצע למערער ולאחותו גילה אצל שניהם מומים בלב. המערער הועבר לפגיה בבית החולים הדסה הר הצופים, שם עבר צינתור והרחבת מסתם ריאתי בבלון. הצינתור הראשון נכשל ובוצע צינתור שני. הצינתורים פתרו את הבעיה הלבבית ממנה סבל המערער בלידתו וכיום הוא במעקב קרדיולוגי אך אינו נזקק לתרופות.

2. כעבור זמן אובחן המערער כלוקה באיחור התפתחותי, הפרעות התנהגות, הפרעות שינה והאטה בגדילה (לדעת המומחה מטעם המערערים מדובר בפיגור שכלי משמעותי ואילו לדעת המומחה מטעם המשיבים מדובר בפיגור קל עם מאפיינים אוטיסטיים). כיום לומד המערער בבית ספר לחינוך מיוחד, מטופל בתרופה פסיכיאטרית וזקוק להשגחה 24 שעות ביממה. לטענת המערערים נזקים אלו נגרמו בשל רשלנות של קופת החולים בניהול מעקב ההריון ובשל רשלנות של בית החולים בכל הקשור למעקב ההיריון וניהול הלידה. המערערים תמכו את תביעתם בחוות דעתו של ד"ר בנימין זילברמן, מומחה בתחום המיילדות (להלן: ד"ר זילברמן), וכן בחוות דעתו של פרופסור עמוס קורצ'ין, מומחה בתחום הנוירולוגי, בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין רשלנות המשיבים לבין נזקי המערער (להלן: פרופ' קורצ'ין). כמו כן הוגשה מטעם המערערים חוות דעתו של ד"ר עמיחי ברזנר שהעריך את נכותו וצרכיו של המערער (להלן: ד"ר ברזנר). מנגד הגישו המשיבים מספר חוות דעת ובהן חוות דעת של פרופסור יצחק בליקשטיין, מומחה למיילדות וגניקולוגיה, אשר שלל את טענות המשיבים בדבר רשלנות וקשר סיבתי (להלן: פרופ' בליקשטיין) וכן של ד"ר אלי היימן, מומחה לנוירולוגיה ואפילפסיה בילדים אשר שלל את האפשרות כי נזקיו של המערער נגרמו כתוצאה מתשניק במהלך הלידה (להלן: ד"ר היימן). כמו כן העריך ד"ר היימן את שיעור נכותו של המערער ואת צרכיו.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי