פלוני ואח' נ' פלוני

1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.11.2017 (רמ"ש 10320-09-17, השופט ש' שוחט), ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 4.7.2017 (תמ"ש 31326-07-15, השופטת ס' אופק).

רקע והליכים קודמים

2.  מקורה של הבקשה דנן בסכסוך ירושה שהוביל להליך שבו ביקש המשיב להעמיד לבחינה את שאלת זהותה של אמו.

3.  הסכסוך נסב על ירושתה של ג' מ', שנולדה בשנת 1931 בעיראק ונפטרה בשנת 2010 (להלן: המנוחה). המנוחה הייתה נשואה למבקש 1 ועל-פי מרשם האוכלוסין השניים היו הורים לשלושה ילדים, הם המבקשים 4-2. המשיב, יליד 1950, רשום במרשם האוכלוסין כבנה של ש' מ' – אמה של המנוחה. עם זאת, כפי שיתואר להלן, לטענת המשיב הוא למעשה בנה הביולוגי של המנוחה, ואילו ש' מ' היא סבתו.

4.  לאחר מותה של המנוחה המבקש 1 הגיש בקשה למתן צו ירושה, שאליה צרף תצהירי הסתלקות מהעיזבון מטעם ילדיו, המבקשים האחרים. בהמשך לכך, ביום 1.12.2011 ניתן צו ירושה לפיו המבקש 1 הוא היורש היחיד של עזבון המנוחה בשלמותו.

5.  ביום 15.7.2015 הגיש המשיב תובענה לקביעת אמהות שבה עתר למתן סעד הצהרתי לפיו המנוחה היא אמו, ולא ש' מ'. בהמשך לכך, ביקש המשיב להורות על תיקון צו הירושה של המנוחה כך שיירשם כיורש של 1/8 מעיזבונה, על-פי כללי הירושה על-פי דין.

6.  בעיקרו של דבר, טענתו של המשיב היא שעובר לעלייתה לישראל מעיראק, הרתה המנוחה לאדם שאמה, ש' מ', עבדה אצלו בעבודות משק בית (להלן: האב הנטען). לטענתו, לאחר עלייתה של המשפחה לישראל הוא נרשם כבנה של ש' מ', שהיא למעשה סבתו, ואף גדל כבנה. בהמשך, כך נטען, נישאה המנוחה למבקש 1 והקימה עמו משפחה. המשיב טען כי כאשר נחשף לסוד המשפחתי וניסה לברר את פשרו הוא הושתק על ידי בני משפחתו, ובהמשך לכך חווה משברים נפשיים קשים. מנגד, המבקשים טענו כי דין תביעת המשיב להידחות על הסף מחמת התיישנות ושיהוי.

7.  להשלמת התמונה יצוין כי בעמדה שהוגשה מטעם משרד הפנים לתביעת המשיב הודגש כי המשרד אינו מתנגד לביצוע בדיקה גנטית לבירור האמהות, שכן לא עולה במקרה זה חשש לממזרות. כמו כן, משרד הפנים פירט בעמדתו מהו האופן שבו יש לערוך את בדיקת הרקמות (בעדיפות ראשונה – מול דגימה של המנוחה; בעדיפות שנייה – מול דגימות של בני משפחה אחרים).

8.  ביום 4.7.2017 נתן בית המשפט לענייני משפחה את ההחלטה העומדת ביסוד הבקשה דנן. בית המשפט לענייני משפחה נדרש, בפתח דבריו, לטענות המבקשים בדבר התיישנות ושיהוי ודחה אותן. בית המשפט לענייני משפחה ציין כי על פי רוב, בתובענה למתן סעד הצהרתי בנושא מעמד אין בטענת התיישנות כדי לסייע לנתבע –  בשים לב לתכליות של מוסד ההתיישנות, לחשיבותה של זכות הגישה לערכאות ולמשקל הרב שניתן לזכות היסוד של התובע לברר עד תום את שאלת זהותו, הנגזרת מן הזכות החוקתית לכבוד האדם. בית המשפט לענייני משפחה ציין כי הטענה שהמנוחה היא אמו נודעה ככל הנראה למשיב כבר בילדותו וכי הוא לא פעל לבירור העניין עד לאחר מותה, אך הוסיף וקבע כי ניתן להצדיק זאת בקושי הנפשי והרגשי להתמודד עם הנושא. בית המשפט לענייני משפחה קבע עוד כי המבקשים לא הוכיחו את התנאים הנדרשים לצורך קבלתה של טענת השיהוי. כמו כן, בית המשפט לענייני משפחה ציין כי טענת שיהוי היא במקורה טענה מן היושר החותרת להגשים תוצאה צודקת, בה בשעה שדחיית התביעה באופן שימנע מן המשיב לברר את זהותו עלולה לגרום דווקא לאי צדק.

9.  בהמשך לכך נדרש בית המשפט לענייני משפחה לגופה של התביעה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי בנסיבות העניין ניתן להורות על בדיקת רקמות שכן הונחה תשתית ראייתית המבססת סיכוי סביר לנכונות הטענה בדבר קיומם של קשרי אם ובן בין המשיב לבין המנוחה, בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 28ו לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000 (להלן: חוק מידע גנטי). בית המשפט לענייני משפחה ביסס את מסקנתו האמורה על מספר מסמכים: שאלון רישום עולה של המשיב, שבו רשומה המנוחה כאמו; הצהרה בכתב משנת 1963 שבה מצהירה המנוחה כי המשיב הוא בנה; וכן בקשה שהוגשה באותה השנה לפקיד הרישום במשרד הפנים לתיקון שם אביו של המשיב בספר התושבים, על בסיס הצהרתה של המנוחה. כמו כן, בית המשפט לענייני משפחה ציין עובדות נוספות המחזקות את הספק בדבר שאלת זהותה של אם המשיב: העובדה שבעת לידתו של המשיב ש' מ' הייתה בת 50 שנים, כך שלא סביר שהרתה וילדה; עדות מטעם אשה שטענה שהמנוחה סיפרה לה שהמשיב הוא בנה; העובדה שהמבקש 1 בחר שלא לשתף פעולה בהליך; וכן העובדה שמתצהירו ומעדותו של המבקש 2 לא עלה ספק בדבר זהות אמו של המשיב והתברר שסיבת ההתנגדות לבדיקת הרקמות היא על רקע היותו של האב הנטען מוסלמי.

10.  בסיכומו של דבר, נתן בית המשפט לענייני משפחה צו לעריכת בדיקת רקמות לבירור השאלה האם המנוחה הייתה אמו של המשיב, וכן הוסיף וקבע הוראות ביחס לאופן ביצוע הבדיקה.

11.  המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי החליט ליתן רשות ערעור על ההחלטה ולדון בבקשה כבערעור. בהמשך לכך, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור בהתאם לסמכות המסורה לו מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). בית המשפט המחוזי הוסיף והעיר כי לשיטתו, במקרים של תביעה למתן סעד הצהרתי על מעמד אין להציב בפני תובע מחסום של התיישנות, בהדגישו את חשיבותה של הזכות לבירור זהותו של אדם. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אמנם ההלכה היא כי תובענה לסעד הצהרתי שנובע ממנו סעד אופרטיבי נתונה להתיישנות, אולם ציין כי במקרה דנן יש לראות את התובענה כתביעה לסעד הצהרתי בענייני מעמד ותו לא, על אף שבמסגרת התובענה התבקש גם תיקון צו הירושה של המנוחה. זאת, מכיוון שממילא סעד זה לא יכול להתברר באותה מסגרת דיונית, כך שבית המשפט לענייני משפחה יגביל עצמו לדיון בתביעה לקביעת אמהות בלבד.

12.  נוסף על כך, בית המשפט המחוזי ציין כי במתן צו לביצוע בדיקה גנטית אין בית המשפט מכריע בתובענה כולה, ולמעשה מדובר בהחלטת ביניים שנועדה להביא לגילוי ראיה חיונית לשם קביעת ממצא בתובענה. לבסוף, התייחס בית המשפט המחוזי לטענות שהעלו המבקשים בעניין כבוד המנוחה ומשפחתה. בית המשפט המחוזי ציין כי סעיף 28ו לחוק מידע גנטי אינו מציב במפורש את הפגיעה האפשרית שתיגרם בעקבות ממצאי בדיקת הרקמות כשיקול מנחה, וזאת להבדיל מסעיף 28ה לחוק זה, שעוסק בעריכת בדיקת רקמות בנסיבות של חשש לממזרות. בית המשפט המחוזי הדגיש כי ניתנה למבקשים כולם הזדמנות להשמיע את התנגדותם לעריכת הבדיקה, וכי זו נדונה ונשקלה על ידי בית המשפט לענייני משפחה.

הבקשות שלפני והתשובה להן

13.  בקשת רשות הערעור דנן מכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לצדה הגישו המבקשים גם בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

14.  המבקשים טוענים כי בקשתם מעוררת שאלות עקרוניות בכל הנוגע לדיני ההתיישנות, ובכלל זה האם בכל מקרה שבו מדובר בתובענה להצהרה על מעמד אין להציב בפני התובע את מחסום ההתיישנות, וכן כיצד יש לבצע את סיווגה של תובענה לצורך החלת מחסום ההתיישנות – כתובענה לסעד הצהרתי או לסעד אופרטיבי (על פי מבחן פרוצדורלי או שמא לפי מבחן מהותי). יתר על כן, המבקשים טוענים כי הבקשה מעוררת גם שאלות עקרוניות בעניין זכויות חוקתיות כגון הזכות לכבוד, הזכות לפרטיות, וכן הזכות להישכח. מכל מקום, המבקשים טוענים כי מקרה זה הוא מקרה חריג המצדיק דיון ב"גלגול שלישי".

15.  לגוף הדברים, המבקשים חוזרים וטוענים כי תביעת המשיב הוגשה בשיהוי ניכר ולאחר שהתיישנה. לשיטתם, אף המשיב מודה כי העובדות המקימות לכאורה את עילת תביעתו היו ידועות לו מאז שהיה ילד בן 10 לכל המוקדם, ולכל המאוחר כ-20 שנים לפני שהגיש את תביעתו. המבקשים מדגישים גם כי תביעת המשיב הוגשה למעלה מ-5 שנים לאחר פטירת המנוחה, וכי הקושי לברר את טענותיו התגבר בשל כך שלא ניתן לגבות את עדותה. כמו כן, המבקשים משיגים על האופן שבו סיווג בית המשפט המחוזי את תביעת המשיב כתביעה לסעד הצהרתי בלבד. לטענתם, מטרתה של התביעה היא אחת – לאפשר למשיב לקבל חלק מעיזבון המנוחה.

16.  יתר על כן, המבקשים טוענים כי התיקים המלאים של הנוגעים בדבר – המשיב, המנוחה ו-ש' מ' – לא הוזמנו ממרשם האוכלוסין, וכי בית המשפט לענייני משפחה שגה בקבעו כי נטל זה היה מונח לפתחם של המבקשים. לבסוף, המבקשים חוזרים וטוענים כי ההחלטה לערוך בדיקת רקמות גורמת לפגיעה בזכויות יסוד שלהם ושל המנוחה.

17.  ביום 14.12.2017 הוריתי על מתן צו ארעי לפיו ההחלטה על עריכת בדיקת הרקמות תעוכב עד למתן החלטה אחרת. כמו כן, הוריתי על הגשת תשובה לבקשות.

18.  בתגובתו, טוען המשיב כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. לטענתו, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, אלא עוסקת בעניינם הפרטני של הצדדים בלבד. הוא מוסיף וטוען כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה הייתה מנומקת ודנה לעומק בכל טענות הצדדים, ובהמשך לכך הערעור עליה נדחה בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

19.  לגופו של עניין, המשיב טוען כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה נסמכה על ראיות מבוססות. לעומת זאת, כך נטען, מלבד המבקש 2 אף אחד מבין המבקשים לא התייצב בפני בית המשפט לענייני משפחה או הגיש תצהיר. המשיב מוסיף וטוען כי התנגדותם של המבקשים לביצוע בדיקת הרקמות קשורה לסוגיית מוצאו של האב הנטען, והטיעונים המשפטיים שהועלו על ידם נועדו למעשה "לכסות" על כך. מכל מקום, המשיב סומך את ידיו על קביעותיהם של בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי בכל הנוגע לטענות בדבר התיישנות ושיהוי בהגשת תביעתו, ומדגיש את רצונו לברר את זהותו האמיתית.

דיון והכרעה

20.  לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

21.  כידוע, בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תתקבל רק במקרים חריגים שבהם היא מעוררת שאלת משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים להליך הקונקרטי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). אכן, כל מקרה של בירור אימהות או אבהות כרוך במורכבות עובדתית ורגשית רבה (ראו גם: בע"ם 2936/07 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (25.3.2008); בע"ם 2685/11 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 (13.3.2012)), אולם בכך בלבד אין כדי להצדיק הענקת רשות ערעור בגלגול שלישי. הטענות שמעלים המבקשים ביחס לדוקטרינות ההתיישנות והשיהוי הן למעשה טענות התוקפות את האופן שבו יישמו בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי את הכללים המשפטיים החלים בתחום זה על המקרה דנן. אין בהן אפוא בסיס להענקת רשות ערעור כאמור.

22.  לאמיתו של דבר, שאלות הנוגעות לאיזון בין הזכות לכבוד ולפרטיות, מחד גיסא, לבין זכותו של אדם לברר את זהותו, מאידך גיסא, מתעוררות באופן פוטנציאלי בכל מקרה שבו מורה בית המשפט על עריכת בדיקה גנטית חרף התנגדות הנבדק לפי סעיף 28ו לחוק מידע גנטי (ראו גם: בג"ץ 10533/04 ויס נ' שר הפנים, פ"ד סד(3) 807, 835 (2011)). במובן זה, הבקשה שבפנינו אינה שונה, חרף נסיבותיה המורכבות. אני סבורה כי בית המשפט לענייני משפחה הורה על עריכת הבדיקה לאחר שהביא בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים לאיזון האמור על סמך הראיות שהוצגו לו.

23.  הסכסוך בין הצדדים כרוך בנסיבות העניין ברגשות עזים. עם זאת, יש לקוות כי המבקשים והמשיב, שהם כולם בני משפחה אחת, ימצאו בסופו של דבר את הדרך להשכין שלום ביניהם.

24.  סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשים יישאו בהוצאותיו של המשיב בסך 1,500 שקלים.

           ניתנה היום, ‏ו' בשבט התשע"ח (‏22.1.2018).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   17097730_A03.doc   עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il