פלוני ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה – משרד הרווחה

           מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (עמ"צ 45056-12-16, כב' השופטים ש' דברת, א' ואגו ו-ג' גדעון), בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (אמ"צ 20/14, כב' השופטת ר' קודלר-עיאש), לפיו התמלאו תנאי סעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981, ביחס לאם הביולוגית (היא המבקשת 2), ובנה הקטין (הוא המבקש 1) הוכרז כבר-אימוץ כלפיה (להלן: חוק האימוץ;המבקשת ו-הקטין). נקבע, כי האימוץ יהיה אימוץ סגור ונשללה האפשרות לאימוץ הקטין במסגרת משפחתו המורחבת.

תמצית העובדות ולוז ההליכים

1. המבקשת, ילידת 1993, מוכרת לשירותי הרווחה בעיר מגוריה מזה שנים רבות; הוריה התגרשו בהיותה בת 13 והיא הועברה בין מסגרות חוץ ביתיות הכוללות גם מסגרות טיפוליות סגורות ואשפוזים פסיכיאטרים, תוך שהיא נודדת בין בתי הוריה ומצויה לעתים ללא קורת גג. אורח חייה של המבקשת היה בלתי מבוקר; לא היה לה מקום מגורים קבוע; לא עבודה קבועה ולא עורף משפחתי איתן; וכן מבחינה חברתית, נהגה לשוטט עם בני מיעוטים.

2. הקטין הוא בנה השני של המבקשת. בשנת 2012 נולד בנה הבכור, אשר הוצא מרשותה משהתברר, כי אין היא מסוגלת לספק את צרכיו הבסיסיים. המומחית, ד"ר ללי גרשנזון, כתבה בחוות דעתה מיום 20.3.2014, כי המבקשת נעדרת מסוגלות הורית ואינה יכולה לספק לבנה הבכור את צרכיו הפיזיים, הנפשיים וההתפתחותיים וכי יכולתה אינה ניתנת לשיקום. עוד קבעה המומחית כי במהלך בדיקתה ניכר פער גדול מאוד בין הצהרות המבקשת לבין התנהגותה בפועל, וכי "בשל התנהגותה, מצבה הרגשי והקושי לדאוג לעצמה דאגה בסיסית, לא נראה כי היא יכולה לטפל בילד, וכי מצבה יכול להשתנות בעתיד הנראה לעין". הבן הבכור של המבקשת אומץ על ידי דודתה של המבקשת, אחות אמה, תוך שנקבע כי יתקיימו מפגשים דו שנתיים בין המבקשת לבנה הבכור במשרדי השירות למען הילד, וכי יתר פרטי האימוץ יישארו חסויים מפניה. חוות דעת המומחית נערכה בסמיכות ללידת הקטין – ממנה נודע לראשונה לשירותי הרווחה כי המבקשת הרה בשנית.

3. עם היוודע דבר הלידה הצפויה, נערכה בתחילת חודש אפריל 2014 ועדת תכנון וטיפול בלשכת הרווחה בעיר, אך המבקשת סירבה לקחת בה חלק. הקטין נולד כשבוע לאחר מכן. עם לידתו נמסר למבקשת צו חירום, לפיו יישאר הקטין בבית החולים תחת השגחה. תגובותיה של המבקשת לצו החירום היו קשות: היא איימה לפגוע בעו"ס לחוק הנוער ולהתאבד. המבקשת הציעה מקומות בהם תגדל את הקטין אך אלה נבדקו ונמצאו כלא מתאימים. נוכח רצונה העז של המבקשת לגדל את הקטין והצהרתה כי תעשה כל מה שיידרש לשם כך, הוחלט על שילובם של המבקשת והקטין ביחידת האימהות בבית שבתאי לוי והם נקלטו במקום בסוף חודש אפריל 2014. שהותם שם הוארכה מעת לעת. בתחילה, התקשתה המבקשת לטפל בקטין, להעדיף את צרכיו על פני צרכיה וליישם את ההדרכה ההורית שקיבלה; הקטין נראה במצוקה רגשית, גילה חוסר שקט בולט, הרבה לבכות והתקשה להירגע בזרועות המבקשת. לאחר כחודשיים במקום, חלה הטבה מסוימת בתפקודה של המבקשת. ואולם, ביום 20.7.2014 עזבה המבקשת את המקום ללא הקטין וללא אישור הצוות במטרה לפגוש את אביו של הקטין בניסיון לשכנעו לשוב אליה. למחרת, לאחר שכנועים רבים מצד הצוות, שבה המבקשת לבית שבתאי לוי. ביום 31.7.2014 עזבה המבקשת את המקום לצמיתות תוך שהיא מותירה את הקטין מאחור. היא השאירה מכתב לקטין לפיו היא אוהבת אותו ותתגעגע אליו אך אינה יכולה יותר להיות במקום זה. ביום 6.8.2014 התקיימה ועדת תכנון וטיפול אליה הופיעה המבקשת. היא ביקשה כי תימצא עבור הקטין משפחת אומנה. ביום 18.8.2014 הועבר הקטין למסגרת זמנית בבית פעמונים והמבקשת ביקרה אותו באופן סדיר בתדירות של אחת לשבועיים. יצוין, כי אביו של הקטין חתם ביום 25.8.2014 על הסכמת הורה לאימוץ הקטין.

4. ביום 31.8.2014 הגיש משרד הרווחה לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד בקשה להעברת הקטין לאומנה, משפחה המיועדת לאמצו, בהתאם לסעיף 12(ג) לחוק האימוץ.

           ביום 19.10.2014 קיבלה הנשיאה א' אשקלוני את הבקשה להעברת הקטין לאומנה, בקובעה כי

"הגם שעל פי המפורט בבקשה והתרשמותי המשיבה אכן אוהבת את בנה הפעוט והצהירה מספר פעמים בדיון כי תלחם עבורו אולם בכך לא סגי, עולה כי נוכח מצבה וקשיי הקשיים היום יומיים בהישרדות של ממש וחוסר בשלותה ויכולתה בעת הזו לספק לקטין צרכים בסיסיים ביותר. הקטין חווה טלטלות, פרידות והסתגלות בתקופה ראשונית של חיו ויש לאפשר לו את היציבות הנדרשת והחיונית להתפתחותו, ככל ילד".