פלד נ' אביעד

פסק דין

מדובר בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 5/8/05 ברח' יוניצמן בת"א בין רכב סובארו בו נהגה הנתבעת לבין אופנוע הנהוג על ידי התובע.

לגירסת התובע הוא נסע אחרי הנתבעת כשזו האחרונה החליטה לפנות לפתע, באופן מפתיע שמאלה לעבר שביל עפר בלתי מסומן וכך נגרמה התאונה.

לטענת הנתבעת, היא אכן פנתה לשביל עפר מוכר, לאחר שאותתה שמאלה ובדקה שדרכה פנויה ולפתע הרגישה חבטה בדלת שמאל של רכבה. אצין, כי בעקבות תאונה זו הוגש תחילה כתב אישום כנגד התובע, אולם מאוחר יותר התיק הפלילי נסגר וערר שהוגש על ידי התובע נדחה. בנוסף, הגישה הנתבעת תיק תביעה קטנה שנסגר בסופו של יום בשל חוסר התייצבות, פעם של הנתבע/התובע דכאן, ופעם של הנתבעת/התובעת שם.

בשנת 2010, כחמש שנים לאחר התאונה, החליט התובע להגיש את התביעה בגין נזקי הרכוש שנגרמו לו.

לאחר ששמעתי את הצדדים, קובעת אני שדין התביעה להידחות גם מטעמי פרוצדוראליים וגם מטעמים ענייניים. מבחינה פרוצידורלית, סבורני כי קם מעשה בית דין בתביעה זו, גם אם לא היה דיון לגופו של ענין בנסיבות התאונה. התובעת הגישה את תביעתה כנגד הנתבע, מדובר באותה תאונה ובאותם צדדים.

כידוע, מעשה בית דין יכול לקום גם מקום שצד אחד היה נתבע בהליך הקודם וכיום הוא תובע.

הצדדים החליטו לא למצות את אותו הליך בו הוחל, ואף שילמו הוצאות. תורת מעשה בית דין נועדה לשרת גם את המערכת המשפטית ולא רק את הצדדים ומשניתנו לצדדים פעמיים יומם בבית המשפט כדי לדון בנסיבות תאונה זו והצדדים לא ניצלו אותן ולא הגישו עררים, אין לשוב ולדוש בתאונה זו.

לגבי ההליך הפלילי, הסתבר שהליך זה נסגר וערר על כך נדחה.

רואה אני בעין חמורה את העובדה שבכתב התביעה מזכיר התובע את כתב האישום ולא טורח לציין את כל ההשתלשלות שקרתה לאחר מכן.

אצין שעל כך כבר ננזף התובע על ידי הפרקליטות בעבר, כאשר לא גילה לבית המשפט שהאישום בוטל. אני מפנה למכתב הפרקליטות מיום 19/6/07, שם צוין: "יצויין כי בהתאם לפרוטוקול זה במסגרת טיעוניך הצגת בפני ביהמ"ש לתביעות קטנות את כתב האישום שהוגש נגד הנילונה, בלא שיידעת את בית המשפט כי התביעה חזרה בה מכתב אישום זה"... אין לי אלא לשוב על דברים אלו.

מעבר לכך, ידוע כי אך ורק פסק דין מרשיע בהליך פלילי יכול להוות ראיה לכאורה בהליך אזרחי, ולכן העובדה שהוגש כתב אישום, שהתביעה חזרה ממנו, לא יכול להוות ראיה בהליך זה. אלו הם הפגמים הפרוצדוראליים.

אציין כי גם לגופו של ענין, ואם התביעה מובאת לראשונה בפני ללא עבר פלילי, לא הייתי נעתרת לה. הוצג בפני חומר מתוך תיק המשטרה, על פי הסקיצה שערך החוקר, התובע פשוט נסע בנתיב הנגדי, דהיינו, בניגוד לכיוון התנועה. הנתבעת היא אכן שסטתה שמאלה, אולם אם היה התובע נוסע במסלולו כפי שהצהיר, דהיינו מאחורי הנתבעת, אזי סטייתה שמאלה רק היתה מפנה לו את הנתיב ולא גורמת להתנגשות. חיזוק נוסף למסקנתי זו, ניתן לראות ממקום הפגיעה ברכב הנתבעת, בדלת שמאל של הרכב. לכן, לא ניתן לומר שהנתבעת היא זו שאחראית לתאונה, לכל היותר ניתן לקבוע ששני הצדדים אשמים בה באותה מידה, ועל כן כל אחד יישא בנזקיו.

סוף דבר. התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 750 ₪ תוך 30 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום ז' אב תש"ע, 18/07/2010 במעמד הנוכחים.

חנה פלינר, שופטת

הוקלד על ידי: קרן נעמן