פלד ואח' נ' עיריית הוד השרון

פסק – דין

פתח דבר

1.לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית.

התובעים הינם תושבי הוד השרון המתגוררים בשכונות הוותיקות ברחבי העיר, ואשר קיבלו במהלך חודש אוגוסט 2009 חשבונות משלימים בגין היטל תיעול בשיעור של 80% מסכום היטלי התיעול, ודרישות תשלום, כאשר בהתאם להחלטת הנתבעת נדרשו כל חברי הקבוצה לשלם בחודש אוגוסט 2009, 40% (מחצית מסכום החוב הכולל), לגבי יתרת החוב בשיעור 40% טרם נקבע מועד לתשלום. (במהלך שנות השמונים הוטלו על התושבים הללו תשלומים בשיעור של 20% מסכום ההיטל דנן).

התובעים טענו כי החיוב הנ"ל התיישן וכי הזמן הרב שחלף ממועד הטלת ההיטל החיוב המקורי ב-1989 ותחילת ביצוע העבודות לבין דרישות התשלום מחודש אוגוסט שנת 2009, ניתק את הזיקה בין החיוב דנן לעבודות התיעול ולכן הנתבעת איננה רשאית לגבות את התשלום. לטענת התובעים, עילת התביעה נוצרה בשנים 1991-1995, כאשר בוצעו העבודות בגינן שילמו התובעים היטל תיעול עוד בשנת 1989. במועד זה התגבשה החובה לשלם את מלוא היטל התיעול, ולא רק את אותם 20% שנגבו באותה עת.

2.בד בבד עם הגשת התובענה, עתרו התובעים לאישורה כתובענה ייצוגית.

בקשת אישור התובענה כייצוגית

3.ביום 31.01.10 הגישו המבקשים בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד הנתבעת (להלן: "הבקשה"). הקבוצה שבשמה הוגשה בקשת אישור התובענה כייצוגית מורכבת מתושבי הוד השרון אשר בשנתיים שקדמו להגשת התביעה היו בעלי נכסי מקרקעין וחויבו בתשלום היטל תיעול בשיעור של 80%, מסך מלוא החיוב. עוד צוין כי תביעה זו מתייחסת לקבוצה גדולה של בתי אב אשר מוערכת על ידי התובעים בכ- 10,000 בתי אב.

הסעד המבוקש לכלל חברי הקבוצה: השבה בסך 10,000,000 ₪ או כל סכום אחר אשר ייקבע על ידי ביהמ"ש בהתאם למגבלה של שנתיים הקבועה בסעיף 9 לחוק התובענות הייצוגית, תשס"ו 2006 (להלן: "החוק").

עילת התביעה היא עשיית עושר ולא במשפט. והשאלה העובדתית המשותפת לחברי הקבוצה הייתה דרישות התשלום של היטל התיעול שנשלחו בחודש אוגוסט 2009, לתובעים. השאלה המשפטית היא האם חלה התיישנות על גביית ההיטל או שניתן להטילו בשיעורים מזמן לזמן.

4.ביום 09.02.11 אושרה התובענה כתובענה ייצוגית.

בהחלטתי מיום 09.02.11 קבעתי כי מדובר בהיטל שהינו השלמה לשיעור ההיטל של 20% שהוטל על התובעים בשנת 1989, ולא בחיוב חדש ועצמאי, כפי שטענה תחילה הנתבעת:

"מדובר בחוב מס ישן, שהנתבעת כאמור החליטה במשך למעלה מעשור שלא לגבותו, ובכך יצרה אצל התושבים הסתמכות לפיה הנתבעת ויתרה על החוב".

"גם טענת המשיבה (הנתבעת בהליך זה – מ.ס.) לפיה היא רשאית לגבות את ההיטל מזמן לזמן צריכה לעמוד במסגרת פרק הזמן שבו החוב טרם התיישן, דהיינו – בתקופה של 7 שנים ממועד היווצרות החיוב" (ראה עמ' 10 להחלטה הנ"ל).

לאור האמור נקבע כי הליכי הגבייה התיישנו לכאורה והבקשה לאישור התובענה כייצוגית אושרה.

בהמשך, בהמלצת בית המשפט, פנו הצדדים להליך גישור בפני המגשר פרופ' אלון קלמנט.

התנגדויות להסדר הפשרה וההכרעה בהן

5.ביום 14.05.12 הגישו הצדדים לבית המשפט בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה הייצוגית דנן. ביום 20.05.12, בהתאם להוראות החוק והסדר הפשרה, הורתי לפרסם את עיקרי הסדר הפשרה בעיתונים ולשלוח העתק מהבקשה לאישור ההסדר ליועץ המשפטי לממשלה. כן התייחסתי לשאלת מינוי בודק, לפי סעיף 19(ב) לחוק וקבעתי כי אין צורך מהטעמים שפורטו בהסדר הפשרה למנות בודק. בנוסף הוזמן כל מי שנכלל בקבוצת התובעים להגיש התנגדות בתוך 45 יום, או להודיע כי אין ברצונו להימנות עם חברי הקבוצה לעניין הסדר הפשרה. הליכים אלה ננקטו בהתאם לסעיפים 18 ו-19 לחוק.

6.ביום 01.07.12 הוגשה על ידי ד"ר יואב רוזן התנגדות להסדר הפשרה. לטענת המתנגד יש לפטור מתשלום את כל בעלי הנכסים שנבנו בהוד השרון לפני שנת 1989 מאחר וכל חיוב שנוגע לבתים הללו הוא חיוב בלתי חוקי. בתאריך 04.09.12 נדחתה ההתנגדות בין היתר, כפי שנאמר בהחלטה, מהטעם שהמתנגד העיד על עצמו שהוא תושב הוד השרון החל משנות ה-90' (סעיף 1 להתנגדות) כך שהוא איננו חבר באחת מתתי הקבוצות שהגדיר - בעלי הבתים שנבנו בעיר לפני שנת 1989, ואשר בשמן לכאורה התנגד להסכם הפשרה. זאת ועוד, טענתו לפיה יש לפטור את כל בעלי הבתים שנבנו בעיר הוד השרון לפני שנת 1989 לא הייתה מבוססת מאחר ולא הוגשה כל אסמכתא לכך שבעלי הנכסים הללו אכן שילמו היטל תיעול ואם כן מה היה גובה הסכומים ששילמו.