פלד ואח' נ' דונר ואח'

החלטה

1.הנתבע מבקש להתיר לו להגיש ראיות מפריכות ו/או ראיות נוספות.

מבוקש להגיש מכתב, בצירוף תרגומו לעברית, ששלח הנתבע למנוחים בתאריך 10.6.07, מכתב שנשלח בדואר רשום ואישור על משלוחו צורף כנספח ל"ב לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע ונכלל בסעיף ל"ג לתצהיר גילוי המסמכים מיום 9.7.12, וצילומו נמסר לב"כ התובעים.

2.טוען הנתבע כי מחמת שכחה וטעות בתום לב לא צירף את המכתב לתצהיר העדות הראשית שהגיש, וצירף רק את אישור משלוח הדואר הרשום ולכן גם לא התייחס בתצהירו למכתב האמור.

הנתבע טוען כי צירופו של המכתב ועדות בעניינו של המכתב חשובים וחיוניים לגרסתו בדבר תשלום במזומנים למנוחים, טענה שבלב המחלוקת שבין הצדדים ובנוסף יש חשיבות לקביעת המהימנות של הגרסה.

3.עוד טוען הנתבע כי התובעים היו מודעים למחדלו ובכוונה לא בקשו להוציא את נספח ל"ב מתצהירו, כפי שבקשו לגבי מסמכים רבים אחרים, שכן לו בקשו היה עמוד על טעותו ומבקש לתקנה כבר בתחילת הדיונים.

לבסוף מפנה הנתבע לספרות ולפסיקה התומכים, לשיטתו, בבקשתו להוספת תצהיר ונספח וכי עקרון גילוי האמת דוחה כל נימוק פרוצדוראלי ועל כן יש להעתר לבקשתו.

4.ב"כ התובעים הגיש תגובה מפורטת וסבור כי יש לדחות הבקשה על הסף ו/או לגופא, מהנימוקים המפורטים בתגובה.

נטען כי בתצהיר שצורף לבקשה הוגנבו טיעונים ועובדות חדשות שלא היה מקום לטעון בבקשה לצירוף ראיה ובמיוחד לאחר שחקירות של הנתבע הסתיימה, וזאת בהליך פסול ושימוש לרעה בהליכי בית המשפט.

כן נטען כי באף אחד מכתבי הטענות לא נזכר המכתב האמור ורק משום סתירת גרסתו בחקירתו הנגדית, הוגשה עתה הבקשה.

5.ב"כ התובעים מפנה להלכה לפיה יש להגיש את הראיות במכלול אחד ושלא להעתר להגשת ראיות בשלב מאוחר אשר יביאו לפתיחת המשפט מחדש.

בעניינינו מדובר בראיה נוספת לעניין שכבר לובן ארוכות במהלך המשפט, ואין מדובר במסמך חדש שלא היה מצוי בידי הנתבע באופן שנבצר ממנו מלהגישו במועד הגשת תצהיר עדותו הראשית.

מכל מקום נטען כי צירוף הראיה תגרום להימשכות הדיון שלא לצורך ולחקירתו הנוספת של הנתבע והתובעים שומרים לעצמם הזכות לצרף מסמכים ותצהירים מפריכים, ככל שימצאו לנכון.

6.במהות אין המדובר בראיות מפריכות כמשמעותן בתקנה 158 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן הבקשה לא מתייחסת לראיות התובעים אשר הנתבע מבקש להפריך אלא בצירוף ראיה לכלל ראיותיו של הנתבע לתמיכה בגרסתו כחלק מהגנתו לדחיית תביעתם של התובעים כנגדו.

הנתבע מודה כי המחדל כולו שלו ובכך שלא השכיל לצרף את המכתב לתצהיר העדות הראשית שהגיש, ואף לא התייחס למכתב במפורש בתצהירו, למרות שהמכתב היה כל הזמן ברשותו ולטענתו אף גילה אותו בתצהיר גילוי המסמכים שהגיש, ומשום מה בחר לצרף לתצהירו את אשור משלוח המכתב בדואר רשום, מבלי לצרף את המכתב עצמו.

7.לכאורה ועל פניו יש במכתב כדי להשליך ישירות על המחלוקת המרכזית שבין הצדדים המתייחסת לטענתו של הנתבע כי העביר למנוחים כספים במזומן, כאשר את גרסתם המנוחים לא ניתן לשמוע, אין עדים לנטען ואין קבלות ואישורים המעידים ישירות על ביצוע התשלומים במזומן הנטענים על ידי הנתבע.

הכלל הינו כי יש להגיש את מכלול הראיות בחבילה אחת, ויש להקפיד על כך אך הנימוק, להבנתי, הינו במישור הדיוני של התנהלות ההליך ולא במישור המהותי של גילוי האמת והתכלית להביא לקרבה ממשית בין האמת העובדתית לאמת המשפטית, כאמור ברע"א 3438/08 (פורסם בנבו).

8.מקובלת עלי טרוניתו של ב"כ התובעים על כי הרחיב הנתבע בבקשתו ובתצהירו מעבר לנדרש בבקשה להוספת ראיה וחרג לעניינים ולעובדות לא רלוונטיות, ואשר כלל לא הוכרעו אלא במסגרת טענות של הנתבע.

תצהיר היה על הנתבע לצרף לבקשתו כדי להסביר את סיבת המחדל ולנמק הצורך בהגשת המכתב, אך לא היה מקום להוסיף על כך.

מכל מקום התצהיר התומך בבקשה לא יהווה חלק מראיות הנתבע.