החלטה
1.בפני התנגדות לביצוע תביעה בסך 12,324 ש"ח, שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 0242100085). על פי כתב התביעה, חייבת המבקשת, הגב' אילנית אבירם-פרטוש, למשיבה, פלאפון תקשורת בע"מ, את סכום התביעה, המורכב מ-10,961 ש"ח בגין חשבונות שלא שולמו, 732 ש"ח הפרשי הצמדה וריבית, ו-856 ש"ח הוצאות גביה, והכל כתוצאה מהתקשרות להזמנת שירותי טלפון סלולרי.
2.על פי ההתנגדות, פנתה המבקשת למשיבה בעקבות פרסומים של האחרונה, וביום 16.3.2008 חתמה על הסכם הצטרפות, על סמך נתונים שהוצגו בפניה באשר לתנאי העסקה. לאחר החתימה, ועוד באותו יום, התייעצה עם מכריה, שאמרו לה שהתנאים שהוצעו לה אינם טובים כנטען, ועל כן פנתה בו ביום למשיבה בבקשה לבטל את העסקה. באותו ערב התייצב בבית נציג של המשיבה, ושכנע אותה, תוך הבטחת תנאים נוספים, לחתום על חוזה חדש. למחרת, בקשה לבטל גם אותו, לאחר שנציג של חברה מתחרה הסביר לה כי התנאים אינם טובים כנטען. ניסיונה החוזר לבטל את העסקה כשל, והיא מאשימה את המשיבה בטמינת פח תוך הטעייתה.
לא בכדי אין כל נתונים מספריים בפסקה דלעיל, שכן התצהיר כולו, הנפרש על פני 37 סעיפים, אינו כולל כל נתון שכזה, לא באשר לתנאים שהוצעו, לא באשר לאי ההתאמה בין אלה לבין אלה שהופיעו בפועל בהסכם הראשון, או המופיעים בהסכם השני, ואין כל פירוט של הטענות המתייחסות לתנאים אלה.
3.בדיון שהתקיים בפני ויתרה המשיבה על חקירת המבקשת, והצדדים סיכמו טענותיהם. המבקשת טענה לחוסר תום לב של המשיבה, התיימרה להוסיף פירוט עובדתי (תחת מחאת המשיבה), וטענה להטעייה או לכל הפחות טעות. המשיבה מאידך טענה, כי מדובר לכל היותר בטעות בכדאיות העסקה.
4.דין ההתנגדות להידחות. לפי הוראות סעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע תביעה כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ. Warner Home Video, פד"י מ"ו (2) 273, בעמ' 277-278, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום:
"אכן, הדין הוא כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה...
"בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן... גם הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור את המצהיר על תצהירו אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעיקרו. ...בעוד שיש בחקירה על התצהיר כדי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, הרי באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה.
"...אמנם ההלכה היא, כי בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן ניתן להעלות טענות בעל-פה נגד מסמך בכתב, שכן אין למנוע בשלב זה העלאתה של טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד, ואין בודקים כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו... אולם, אין הנתבע יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות סתמיות בתצהיר, אלא עליו לטעון את העובדות המבססות את הגנתו. עובדות אלה, אם עברו את מכשול החקירה הנגדית, מוחזקות כנכונות, ובית המשפט בוחן על יסוד הנחה זו, אם קיימת אפשרות שהנתבע יזכה במשפט, אם יתברר המשפט בסדר דין רגיל..."
5.הגנתה של המבקשת, גם אם אמת בפיה, היא הגנה נטולת פרטים ועובדות, ואין בכוחה לעבור את הרף של "העלאת טענות סתמיות בתצהיר". לשון אחר, אפילו היינו מאפשרים למבקשת להוכיח טענותיה, אין ידוע מה עליה להוכיח, ומהן בעצם טענותיה.
6.אני דוחה, איפוא, את ההתנגדות. בנסיבות העניין, ומשנראה כי עיקר הסכום הנתבע הוא פיצוי מוסכם על הפרת הסכם, ולא נגרם למשיבה נזק של ממש; ועוד, משתבעה המבקשת כמעט 1,000 ש"ח בכתב התביעה, בגין "הוצאות גביה", מעבר לשכר הטרחה המגיע על פי התעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין, אינני עושה צו להוצאות בבקשה גופה.
הליכי ההוצאה לפועל, ככל שעוכבו, יחודשו, אם לא ייפרע החוב בתוך 30 יום.
ניתנה היום, י"ח תמוז תש"ע, 30 יוני 2010, בהעדר הצדדים.