פלא קום שיווק וסחר בע"מ נ' פלאפון תקשורת בע"מ ואח'

פסק דין

התובענה והתובענה שכנגד

1.לפניי תובענה כספית מטעם פלאקום שיווק וסחר בע"מ (להלן: "התובעת" או "הנתבעת שכנגד") כנגד חברת פלאפון תקשורת בע"מ (להלן:"הנתבעת" או "התובעת שכנגד"), וכנגד מר חנן גבע (להלן: "הנתבע 2" או "התובע שכנגד 2") ומר אריה קרקו (להלן: "הנתבע 3 או "התובע שכנגד 3") לתשלום סכום של 3,336,058.22 ₪, בגין נזקים, אשר נגרמו לתובעת, לטענתה, בשל ביטול הסכם שלא כדין, בשל סיכול הסכם, וכן בגין תשלום יתרות חוב.

כמו כן, הוגשה תביעה כספית שכנגד מטעם הנתבעת כנגד התובעת וכנגד מנהל התובעת, ובעל מניותיה, מר רזי פוניס (להלן: "הנתבע שכנגד" או "מר פוניס"), לתשלום פיצויים מוסכמים בסכום של 629,808 ₪, בגין הפרת הסכם.

כל זאת, במסגרת התקשרותם של הצדדים, במסגרת הסכם משווק.

יצויין, כי תיק זה הועבר לטיפולי, בחודש ינואר 2010.

רקע עובדתי

2.התובעת הינה חברה העוסקת בשיווק ומכירת מוצרים בתחום התקשורת הסלולרית.

הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי רדיו-טלפון אלחוטיים, הפועלים בשיטה הסלולרית לציבור הרחב(להלן: "שירותי הרט"ן").

הנתבע 2 שימש כאחראי על מחלקת הביטחון אצל הנתבעת, ואילו הנתבע 3 שימש כסגנו של הנתבע 2 .

ביום 19.12.1993, נחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם משווק, לפיו הוסכם, כי התובעת תשמש כמשווקת של שירותי הרט"ן של הנתבעת (להלן: "הסכם המשווק הראשון"). בהתאם לסעיף 16 להסכם זה, הוארך ההסכם, מעת לעת, לתקופה של שנה.

ביום 21.10.1999, נחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם משווק נוסף, וחלופי להסכם המשווק הראשון, במסגרתו, הוסכם כי התובעת תקים, ותפעיל בעצמה חנויות ו/או נקודות מכירה בתחום התקשורת הסלולרית, ותשווק את מוצרי הנתבעת, לצד שיווק של מוצרים תואמים של יצרנים נוספים (להלן: "הסכם המשווק").

נקודת המכירה של התובעת לשיווק שירותי הרט"ן של הנתבעת היתה ברחוב יגאל אלון בתל אביב.

ביום 8.4.1999, נחתמה בין התובעת לנתבעת תוספת להסכם המשווק, לפיה, העניקה הנתבעת לתובעת הרשאה לבצע פירוק והתקנה של מכשירי רדיו-טלפון נייד ברכב מתוצרת יצרן, שאושר על-ידי הנתבעת, וכן פירוק והתקנה של מכשירי דיבורית לרכב על כל חלקיה ואביזריה מתוצרת יצרן, שאושר על-ידי הנתבעת (להלן: "הסכם ההתקנות").

ביום 11.4.2001, נחתמו שני הסכמי נאמנות בין התובעת לנתבעת, בעניין פעילות הנתבעת עבור לקוחות עסקיים.

ביום 26.11.2001, חתמה התובעת על כתב התחייבות, המסדיר את היחסים העסקיים בין התובעת לנתבעת (להלן: "כתב ההתחייבות"). במסגרת סעיף 3 לכתב ההתחייבות, התחייבו התובעת ומר פוניס, להימנע מלשדל עובדי הנתבעת להוציא מלאי ללא רשות; להימנע מלתת טובות הנאה לעובדי הנתבעת; להימנע מלבצע פעולות בציוד קצה, בניגוד להסכם המשווק; ולהימנע מלבצע שכפולים או הצלבות בציוד קצה.

ביום 7.10.2003, שלחה הנתבעת לתובעת מכתב, בו היא הודיעה לתובעת, כי ההתקשרות תסתיים בתוך שבעה ימים (להלן: "הודעת סיום ההתקשרות" או "הודעת הביטול").

ביום 23.10.2003, נחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם, אשר הסדיר את סיום ההתקשרות בין הצדדים (להלן: "הסכם הפרידה"). הסכם הפרידה קבע, כי ניתוקה הסופי של המערכת העסקית בין הצדדים תתבצע בתוך 60 ימים ממועד הודעת הביטול (סעיף 2 להסכם) (להלן: "תקופת הביניים"). עוד נקבע, כי במהלך תקופת הביניים, תהא רשאית התובעת לנסות למכור את זכויותיה והתחייבויותיה, מכח הסכם המשווק, לאחד ממשווקיה המוכרים והמורשים של הנתבעת, בכפוף לקבלת אישורה של הנתבעת (סעיף 9 להסכם).

ביום 8.1.2004, הסתיימה ההתקשרות בין התובעת לבין הנתבעת, באופן סופי.

טענות התובעת