פל"א 8332-09-19 מדינת ישראל נ' ס'

מבוא:

הנאשם הורשע על פי הודאתו בשני כתבי אישום מתוקנים.

בתיק זה, הודה הנאשם שבתאריך 19.08.19 נהג בפרדס חנה ברכב פרטי בקלות ראש, ללא ביטוח בהיותו תחת השפעת משקאות משכרים לאחר שבבדיקת שתן שנערכה לו נמצא תוצר חילוף חומרים המעיד על שימוש בקוקאין.

בתיק 1624-08-18 הודה הנאשם שבתאריך 27.03.18 נהג בפרדס חנה ברכב פרטי בחוסר זהירות וגרם לתאונת דרכים עם רכב פרטי אחר בו נהג מר ****. הנאשם לא שמר על ימין הדרך, פנה שמאלה, נכנס לנתיב נסיעתו של מר גלם ופגע בו. כתוצאה מהתאונה שניים נזקקו לטיפול רפואי וכלי הרכב ניזוקו. הנאשם נהג בהיותו תחת השפעת משקאות משכרים לאחר שבבדיקת שתן שנערכה לו נמצאו ממצאי מעבדה המעידים על שימוש בקוקאין.

לאור האמור הורשע הנאשם בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים (2 עבירות) – עבירה לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961, נהיגה בקלות ראש – עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961, נהיגה בחוסר זהירות – עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות + סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף – עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, נהיגה שלא בימין הקיצוני של הכביש – עבירה לפי תקנה 35 לתקנות ונהיגה ללא ביטוח – עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל – 1970.

בדיון אשר התקיים לפני, בתאריך 15.03.21, צירף הנאשם תיק והודה בשני כתבי האישום המתוקנים. לבקשת בא כוחו, הופנה הנאשם לשירות המבחן לקבלת תסקיר בעניינו.

תסקירי שירות המבחן

בתאריך 13.10.21 הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן ממנו עולה שהנאשם, בן 40, נשוי ואב לארבעה ילדים.

הנאשם גדל במשפחה קשת יום ובשל כך, פרש מלימודיו בתום 10 שנות לימוד וחבר לסביבה שולית במסגרתה החל מעורבות בפלילים. בשל מעורבות זו לא גויס לשירות צבאי.

מזה 10 שנים הנאשם מחזיק במגרש מכוניות ומשנת 2017 מוכר כבעל 27% נכות לצמיתות בשל תאונת דרכים שעבר. לאחר התאונה סבל הנאשם מכאבים חזקים בגינם נרשמו לו תרופות מסוג אופיאטיים בהן פיתח הנאשם תלות ונטל מינונים גבוהים.

לחובת הנאשם 3 הרשעות פליליות קודמות במסגרתן נשא בעונשי מאסר וכן 82 הרשעות קודמות בתחום התעבורה. הנאשם שיתף פעולה באופן חלקי עם שירות המבחן, לא הגיע לפגישה אליה זומן והתייצב רק לחלק מבדיקות השתן ולכן שירות המבחן ביקש לדחות את הדיון.

בתאריך 30.01.22 הוגש תסקיר משלים ממנו עלה שהנאשם התייצב לפגישות ושיתף פעולה עם שירות המבחן. עם זאת, הנאשם התקשה להרחיב ולהעמיק בהתנהלותו הבעייתית ושלל נזקקות טיפולית בתחום צריכת חומרים פסיכואקטיביים. בדיקות שתן שמסר חזרו נקיות והנאשם ביטא מאצמציו לנהוג על פי החוק.

הנאשם הביע נכונות מילולית להשתלב בטיפול אך שירות המבחן התרשם כי זה נובע ממוטיבציה חיצונית עקב ההליך המשפטי. שירות המבחן התרשם שהנאשם יתקשה להיתרם משילוב בטיפול ושקיים סיכון להישנות העבירות ולכן נמנע מהמלצה על ענישה במסגרת הקהילה.

טיעונים וראיות הצדדים לעונש:

ב"כ המאשימה טענה שהנאשם הורשע בעבירות חמורות המגלמות בתוכן סיכון רב למשתמשי הדרך, סיכון שגם התממש כאשר גרם תאונה בה ניזוקו כלי הרכב ונפגעים נזקקו לטיפול רפואי. עם זאת, אציין כי מהות הפגיעה והטיפול אותו קיבלו לא צויינו בכתב האישום המתוקן בו הורשע הנאשם ולא הונחו בפני בית המשפט כל אסמכתאות בעניין זה.

ב"כ המאשימה עתרה לקביעת מתחמי ענישה נפרדים, בשל האירועים השונים. כך, לנהיגה תחת השפעה ביקשה לקבוע מתחם בין 3-12 חודשי פסילה בפועל לצד מאסר על תנאי ופסילה על תנאי. באשר לגרימת תאונה בחוסר זהירות ביקשה לקבוע מתחם ענישה בין פסילה מותנית ועד פסילה של מספר חודשים.

ב"כ המאשימה התייחסה לעברו התעבורתי של הנאשם (ת/1) המחזיק ברישיון נהיגה משנת 1999 ולחובתו 90 הרשעות קודמות, מהן דומות וכן לעברו הפלילי הכולל 3 הרשעות להצגה. ב"כ המאשימה טענה שהנאשם רצדביסט האדיש לתוצאות מעשיו ורק בנס לא נגרם נזק חמור.

ב"כ המאשימה התייחסה לתסקירי שירות המבחן ולהימנעות ממתן המלצה טיפולית.

לאור האמור ביקש ב"כ המאשימה מבית המשפט להטיל על הנאשם מאסר בפועל למשך 6 חודשים ופסילה בפועל למשך 18 חודשים בגין תיק זה, מאסר בפועל למשך 5 חודשים במצטבר ופסילה בפועל למשך 12 חודשים במצטבר בגין התיק שצורף, כך שסך הכל יוטלו על הנאשם 11 חודשי מאסר בפועל ופסילה בפועל למשך 30 חודשים, מאסר מותנה של 10 חודשים, פסילה מותנית של 12 חודשים וקנס.

בטיעוניו, ב"כ הנאשם הפנה להודאתו של הנאשם בכתבי אישום שתוקנו לאור קשיים ראייתיים ולחסכון בזמן השיפוטי.

הנאשם שיתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן ובדיקות שמסר הצביעו על היעדר שימוש בסמים. אמנם שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית אך הנאשם כן הביע רצון להשתלב בטיפול מתוך כנות לשיקום וכן שיתף פעולה.

הנאשם, אב לארבעה, מפרנס עיקרי כאשר רישיונו נחוץ לו לשם עבודתו.

לאור האמור, ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט לאפשר לנאשם לצאת לדרך חדשה ולא להחמיר עימו.

הנאשם הביע חרטה על מעשיו, ביקש את התחשבות בית המשפט ואמר שלא ישוב על מעשיו.

דיון והכרעה:

תיקון 113 לחוק העונשין, עיגן את הבניית שיקול הדעת השיפוטי והעניק מעמד בכורה לעיקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בהתאם לתיקון לחוק, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירות שביצע הנאשם. לשם כך יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט' לחוק העונשין.

לכשייקבע מתחם הענישה, יקבע בית המשפט את העונש המתאים, בתוך המתחם, אשר יוטל על הנאשם וזאת בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40יא' לחוק.

בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק.

קביעת מתחם העונש ההולם:

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה שאין להקל ראש בחומרתה ובנסיבות ביצועה עת נהג בשני מועדים שונים תחת השפעה, עבירה לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה כאשר בפעם הראשונה, גרם לתאונה וחרף זאת, לא נרתע ושב לנהוג בהיותו תחת השפעה.

נהיגה תחת השפעה פוגעת בערכים המוגנים של שמירה על בטחון הציבור ובטחון המשתמשים בדרך. בעפ"ת (חי') 65804-11-20 מ"י נ' אלקובי (10.12.2020) נקבע:

"אין צורך להכביר במילים באשר למסוכנות הטמונה בביצוע העבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול הן כלפי הנהג עצמו והן כלפי כלל המשתמשים בדרך: נהיגה בשכרות הינה אחת מן הסיבות המרכזיות לגרימתן של תאונות דרכים, דבר המסכן את שלום הציבור ופוגע בביטחונו. אשר על כן, מדיניות הענישה בעבירות אלה, מחייבת את בית המשפט לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים- תהא רמת האלכוהול בדמם, אשר תהא". (רע"פ 7042/13נעים סולטאן נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (26.12.2013; כן ראו:רע"פ 2508/11סמולנסקי נ' מדינת ישראל (31.3.11)."

וכך נכתב אף על ידי כב' הש' קוטון בעפ"ת (חיפה) 38705-02-17 חנן חן יפרח (פורסם בנבו):

"אין צורך להכביר מילים בדבר הסכנה המונחת לפתחו של מי שנוהג תחת השפעה בשעת לילה שכן לא פעם מסתיימת נהיגה מסוג זה באסון".

לעניין הענישה הנוהגת, רמת הענישה בעבירה של נהיגה תחת השפעה רחבה מאד וכוללת עונשים אשר נעים בין פסילה קצרה ללא מאסר כלל או מאסר מותנה (ר' לדוגמא עפ"ת (חיפה) 32625-06-17 טאטור (פורסם בנבו) ועפ"ת 4187-10-18 פהימה (23.12.18)) ועד למספר חודשי מאסר בפועל ובצדם פסילה ארוכה ועונשים נלווים (ר' לדוגמא רע"פ 1948/16 עווני אבו קטפיאן (פורסם בנבו) ועפ"ת (חיפה) 38705-02-17 חנן חן יפרח)).

יש להתחשב בעובדה כי בגין העבירה המדוברת, קבועה בפקודת התעבורה חובת פסילת מינימום של 3 חודשים, אשר בית המשפט יסטה ממנה רק בנסיבות מיוחדות.

על כן ולאור כל האמור לעיל, בהתחשב בנסיבות המקרה דנא, אני קובע כי מתחם העונש ההולם ביחס לעבירה של נהיגה תחת השפעה הינו ממאסר הצופה פני עתיד ועד מספר חודשי מאסר בפועל בודדים, לביצוע בעבודות שירות, ותקופת פסילה בין 3 חודשים ל- 18 חודשים לצד ענישה נלווית.

כאמור, הנאשם הורשע גם בנהיגה בחוסר זהירות וגרם לתאונה.

בעבירות תעבורה ככלל, ובעבירות של תאונה הגורמת חבלות בפרט, הערך המוגן הינו שמירה על שלמות הגוף, וכן מתן תחושת בטחון למשתמשי הדרך.

בפסיקה התואמת לענייננו נקבע לא אחת, כי מרכיב חשוב ברמת הענישה בתיקי תאונות דרכים הינו תוצאות התאונה כמו גם חומרת העבירה, אולם יש לשקול גם רשלנות תורמת של הנפגע וכן נסיבות אישיות של הנאשם (ר' ת"ד(ת"א) 2659-04-14 מ"י נ' רפאל ביטון [ניתן ביום 22.1.15, פורסם בנבו] והפסיקה שהובאה שם).

באשר לחומרת העבירות, הנאשם נהג תחת השפעת אלכוהול, בחוסר זהירות, בכביש עירוני, לא שמר על ימין הדרך והתנגש ברכב אחר כפי שעולה מכתב האישום המתוקן בו הודה.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שבכתב האישום לא צויינה כל חבלה שנגרמה לנפגעים, כך גם לא בטיעונים לעונש ולא הוגשה כל אסמכתא רפואית.

לאור כך שלא הוצג בפניי כל מידע אודות הפגיעות ולא נטען בעניין זה מאום סבורני שבנסיבות שנוצרו במקרה זה, רף העונש התחתון יהא נמוך מן הרף לו עתרה ב"כ המאשימה במסגרת טיעוניה.

לאור האמור לעיל, בהתחשב בשיקולים האמורים ובנסיבות המקרה דנא, אני קובע שמתחם העונש ההולם ביחס לעבירות של נהיגה בחוסר זהירות וגרם נזק, הינו ממאסר הצופה פני עתיד ועד מספר חודשי מאסר בפועל בודדים, לביצוע בעבודות שירות, ותקופת פסילה בין 4 חודשים ל- 28 חודשים לצד ענישה נלווית.

גזירת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם:

על שיקולי ענישה, עמד בהרחבה כב' בית המשפט העליון בע"פ 11699/05 סרפו נ' מ"י (23/6/08):

"מלאכת גזירת הדין קשה ומורכבת היא. היא מצריכה עריכת איזון עדין ורגיש בין שיקולי הענישה השונים, ובין נתוניו של הנאשם הקונקרטי והנסיבות שבהן נעברה העבירה, לבין שיקולי מדיניות מגוונים והצורך בהתוויית מדיניות עונשית ברורה שיש בה כדי לקדם ערכים חברתיים. מטבע הדברים, זהו אינו מדע מדויק, שהרי אין מקרה אחד זהה למשנהו, אין נאשם דומה לחברו וגם אם ניתן לעיתים להצביע על דמיון או קרבת-מה בין נסיבותיו של מקרה פלוני למקרה אלמוני, הרי שתמיד יימצא ייחוד ושוני בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ובאופן שבו ראוי ליישם את השיקולים השונים על עניינו של אותו נאשם העומד בפני בית המשפט. בסופו של יום, וזאת אין לשכוח, גזירת העונש נעשית למידותיו של הנאשם הספציפי. עמד על הדברים בבהירות רבה, כדרכו, השופט (כתוארו אז) א' ברק בפרשה קודמת:

       "ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת "שקלול" זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא ענין שבשיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על-ידי בתי-המשפט" (ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 421, 434 (1979))....".

בענייננו, הנאשם שלפניי מחזיק ברישיון משנת 1999, לחובתו 90 הרשעות קודמות, רובן מסוג ברירת משפט בשל עבירות חניה.

הנאשם בן 41 ואב לארבעה קטינים, גדל במשפחה מורכבת ובמציאות לא פשוטה. אמנם לחובת הנאשם הרשעות קודמות אך לא כאלה שמצאתי שבשלן יש להחמיר עם הנאשם בתיקים שלפניי כפי שטוענת המאשימה, וודאי שלא לשלוח אותו לתקופה ממושכת מאחורי סורג ובריח.

בנוסף, הנאשם הודה בשני תיקים וחסך זמן שיפוטי רב ויקר ויש לזקוף זאת לזכותו.

שירות המבחן לא המליץ על ענישה שיקומית וסבר שקיים סיכון להישנות העבירות אך ציין שהנאשם שיתף פעולה, הגיע לפגישות ומסר בדיקות נקיות משרידי סמים. בנסיבות אלה, סבורני שיש למקם את הנאשם בתחתית המתחם.

בבחינת השיקולים לקביעת העונש, בבסיס השיקולים לחומרה עומדת המדיניות המשפטית הנהוגה בעבירות שביצע הנאשם. רבות דובר בפסיקה על הצורך להילחם בתופעת הנהיגה תחת השפעה ועל הצורך לעוקרה מן השורש. בית המשפט מצווה להרים את תרומתו למאמץ הלאומי באמצעות ענישה הולמת ומרתיעה.

עם זאת, לצד האינטרס הציבורי הדורש ענישה מוחשית ומרתיעה, עדיין יש לזכור כי הענישה היא תמיד אינדיבידואלית. כפי שציין בית משפט העליון:

"זאת תורת הגישה האינדיוידואלית בתורת הענישה המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים "להקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך ישמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך. חזקה על בית המשפט שידע להבחין בין מקרה למקרה לגופן של נסיבות ולעיצומם של דברים" (ע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 170, 174-175(1989); רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 5.5.2009)."

בעת קביעת העונש המתאים, בתוך מתחם הענישה, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין אשר ביקש להבנות את שיקול הדעת השיפוטי, יש לקחת בחשבון ולבדוק האם במקרה הקונקרטי הטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, גם אם מדובר בתקופה קצרה, יהיה בה כדי לקבוע שהנזק עולה על התועלת. דו"ח הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים ("ועדת דורנר"), התייחס לעניין זה ומסקנתו מצדיקה בחינה מחודשת של שיקולי הענישה.

כאמור, הנאשם אב לילדים קטנים, מרבית הרשעותיו הן על עבירות חנייה, בתאונה שגרם לה לא צוין מי נפגע וכיצד כך שאינני סבור שנסיבות האירועים מצדיקים, וודאי שלא מחייבים, שליחתו של הנאשם אל בין כותלי הכלא. כך גם, אין זה אינטרס הציבור לשליחת הנאשם הספציפי אל מאחורי סורג ובריח בו ייחשף פעם נוספת לחברה עבריינית כאשר גיליון הרישום הפלילי מעיד כי הוא עושה מאמצים רבים להימנע מחיי פשע.

סוף דבר, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ושקלתי בכובד ראש את נימוקיהם, סבורני שהאינטרס הציבורי ייצא נשכר מהטלת עונש מאסר מותנה משמעותי על הנאשם אשר ירתיעו מלשוב על מעשיו ולנהוג תחת השפעה ויגלם בחובו גם שיקולי ענישה נוספים, כמו גמול והרתעה ולתת לנאשם הזדמנות להוכיח את כנות דבריו בפני בית המשפט ובפני שירות המבחן. כך גם אני סבור שאת הסיכון הנשקף מהנאשם ניתן לאיין על ידי פסילה מרתיעה ואין צורך להחמיר עמו מעבר לכך.

שליחתו בעת הזו, לנשיאת מאסר בפועל גם אם לתקופה קצרה, ואפילו לביצוע בעבודות שירות, הינה ענישה דרקונית כאשר ידוע כי על הענישה להיות מידתית ומדורגת.

עונש מאסר מותנה ארוך ותקופת הפסילה הארוכה, לצד עונשים צופי פני עתיד מהווים עונש מרתיע ומאוזן.

משנאמר כל זאת, ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים אשר צוינו לעיל, תוך עריכת איזון בין רכיבי הענישה השונים, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר מותנה של 8 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור על עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ו/או נהיגה בשכרות ו/או סירות למתן בדיקה ו/או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ויורשע בגינה.

    

2. אני פוסל את הנאשם מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים. הנאשם יפקיד את רישיון נהיגתו במזכירות בית המשפט עד ולא יאוחר מיום 20/6/22 וכנגד הפקדה יקבל אישור הפקדה מתאים, ככל שתלויות נגד הנאשם פסילות נוספות הרי שפסילה זו תרוצה במצטבר לכל פסילה אחרת ובמקרה שכזה על הנאשם להגיש בקשה מתאימה למשרד הרישוי לצורך ביצוע חישוב הפסילות.

   למען הסר ספק הפסילות המנהליות ככל שרוצו בגין העבירות אותן ריצה הנאשם מושא הליך זה שלפני לא ינוכו מתקופת הפסילה האמורה לעיל.

    

3. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור על עבירה של נהיגה תחת השפעה או נהיגה בשכרות או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ויורשע בגינה.

    

4. קנס בסך 2,000 ₪.

   יש לשלם את הקנס לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, החל מחלוף 3 ימים מרגע מתן גזר הדין ועד ליום 31/7/22 וזאת באחת מהדרכים הבאות:

   • בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il (ניתן לשלם בפריסה של עד 18 תשלומים בהסדר קרדיט) או חפש בגוגל " תשלום גביית קנסות".

   • מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000 (ניתן לפנות לנציגים לקבלת מידע במספרים הללו).

   • במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

      

     זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 ימים מהיום.

      

      

      

     ניתן היום, ל' ניסן תשפ"ב, 01 מאי 2022, בהעדר הצדדים.