מדינת ישראל נ' שלומוב

כתב האישום מהלך הדיון וטענות הצדדים 

בהתאם לכתב האישום, הואשם הנאשם כי נהג ברכב בהיותו בלתי מורשה לנהיגה ובהיותו שיכור מכוח סירובו לתת דגימת שתן לשם בדיקת המצאות סמים מסוכנים בגופו. הנאשם הודה בנהיגה בהיותו בלתי מורשה והורשע בביצוע עבירה זו.

הנאשם כפר בעבירת הנהיגה בשכרות ונוהלו הוכחות. בפני בית המשפט העידו השוטרים עידן שרויט, עירן עידן, והוגשו דו"חות פעולה, הודעת הנאשם, שימוע בדבר פסילה מנהלית, שימוע בדבר איסור מנהלי על השימוש ברכב, דו"ח עיכוב ותעודת חיסיון.

לאחר דיון ההוכחות ביקש הסניגור דחייה לצורך המצאת שאר המידע המודיעיני ובדיון שלאחר מכן, ציין ב"כ הנאשם: "ראינו חומר גלוי שאני לא יודע אם הוא כל החומר, בתעודת החיסיון מצוין כי החיסיון הוא לגבי חלק מהמידע, מצוין אילו מילים יהיו חסויות יהיו חסויות לחלוטין ולגבי אלו מילים יימסר עיבוד של המידע, המידע שנמסר לנו לפחות לגבי עריכת תכנו, הוא לא ערוך בצורה שאפשר לדעת מה המילים שנמסרו במקור במידע ואם אכן נערך המסמך בהתאם לתעודת החיסיון."כן ציין ב"כ הנאשם כי בכוונתו לשקול הגשת בקשה לגילוי ראיה חסויה.

בית המשפט דחה הדיון לתזכורת וקבע: "עד למועד זה התביעה תהיה ערוכה לתשובה לבקשת הסנגור בכל הנוגע לחלקים הגלויים, או שאמורים להיות גלויים במידע המודיעיני. במועד הדיון התביעה תחזיק בתיקה את המידע המודיעיני החסוי." בדיון התזכורת נאמר מפי התובעת כי הסניגור קיבל לעיונו את החומר שאין עליו חיסיון, בית המשפט קבע התיק לסיכומים וקבע:"הסנגור ישקול האם בשלב זה של הדיון אכן מבקש לקיים דיון בבקשה זו (לגילוי ראיה חסויה. י.צ.), ואם תוגש בקשה בית משפט יתן החלטתו."

במהלך הדיון הבא לא ביקש הסניגור לקיים דיון בבקשה לגילוי הראיה החסויה והצדדים סיכמו.

סיכומי התביעה

התביעה בסיכומיה מציינת כי התקבל מידע אודות הנאשם וכי "הנהג ושאר יושבי הרכב מוכרים על שימוש בסמים" . הנהג נדרש לתת בדיקת שתן וסרב. לנאשם הוסברה משמעות הסרוב והשלכותיה ועל אף זאת הנאשם סרב לתת דגימת שתן. אין לקבל את הסברי הנאשם לסרובו "ועדותו הייתה תמוהה ומבולבלת" . לדברי התביעה מהראיות עולה כי הנאשם הבין " כי סרוב למסור דגימת שתן מהווה חיזוק לחשד והוא צפוי לקבל שנתיים פסילה ועוד ההסברים הקבועים בחוק"

סיכומי ההגנה

סיכומי ההגנה התמצו במילים הבאות: " העניין הוא פשוט אין חשד אין עבירה. לא נטען חשד, לא הוכח חשד, לא הוגש כלל מסמך המלמד על חשד, בהעדר חשד אין עבירה. הסיכומים של חברי טובים לתיק שכרות בבדיקת ינשוף. בש"פ 120-10 שעניינו עתירה לגילוי ראיה, מפנה פסקאות 20-21 לאותה עתירה. אין חשד מועבר ואין חשד רגיל."

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

סמכותו של שוטר לדרוש דגימת שתן מצויה בסעיף 64ב (ב): "שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן."

סעיף 64ב(ב2) מטיל חובה על השוטר כדלקמן: "שוטר הדורש מנוהג רכב...לתת לו דגימת ...שתן... יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, יבקש את הסכמתו ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה..." .

ובהמשך לכך, קובע סעיף 64ד לפקודה : "סירב נוהג ברכב ..... לתת דגימה לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3)."

נמצאנו, אם כן, כי על מנת לבסס הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות מכח סירוב יש להוכיח קיומה של נהיגה, קיומו של חשד סביר המקים לשוטר את הסמכות לדרוש מנהג דגימת שתן, סרוב לתת דגימה כאמור, ולבסוף, בהינתן סירוב , הסבר אודות המשמעות המשפטית הנגזר מסירוב זה.

במקרה דנן, אין חולק כי הנאשם נהג ברכב. דומני כי גם לא יהיה חולק על כך שהנאשם סרב לתת דגימת שתן. אמנם הנאשם מסר לכאורה הסברים מדוע סרב לתת דגימת שתן באמרו בעדותו " השתן הזה אמור להגיע לאדמה או לאסלה" ( עמ' 6 שורה 22) וזאת מסיבות דתיות עלומות שאין להן שחר ואולם בהמשך הובהרו הדברים יותר " לא הייתי מוכן לתת משהו שהוא שלי, אין לאף אחד זכות לקחת את השתן שלי ולעשות איתו דברים, זה השתן שלי" ( שם שורה 30-31) .

בנוסף אין חולק כי הוסברה לנאשם המשמעות המשפטית הנגזרת מסרובו. השאלה שבמחלוקת הינה האם הידיעה המודיעינית, אשר נמסרה באמצעות הטלפון לשוטר שרויט, הינה "חשד סביר".